אחד הדברים הנהדרים בהופעה זה שהזמר מפסיק לשיר ונותן לקהל לשיר לבד. שלמה ארצי שמעודד את כולם לשיר את ה: נה!!!ננננננה!!!ננננננההה!!!, ומי לא מכיר את הניינננייינייננה של עידן עמדי ואת ה: וווגם אאננני, חולם כמו יוסף!!! גם אותי, זרקו לבור…של חנן בן ארי.
אתמול אחרי המשחק לא היה צריך לדבר, רק לתת לקהל לשיר לענף המדהים הזה על הצגה שאני אזכור עוד מלללא זמן.

הפתעה 1: אין שועלים באולם

ההיעדרות של פוקס מהמשחק היתה שוק מוחלט בשבילי. אולי פספסתי אבל לא ראיתי בשום מקום הודעה מוקדמת בנושא. החיסרון שלו הבליט את היכולות והמגרעות של שלישיית הPG המעולה שלהם.

לכל רכז יש 3 תכונות חשובות מאוד כדי שימלא את תפקידו:
1. PLAYMAKING- היכולת ליצור מכדרור לעצמך או לאחרים. הרפר וקאסל מעולים בזה ומגיעים לצבע מתי שהם רוצים. פוקס מנצל את הזריזות לעלות לחצאי מרחק קצרים ולקלוע.
2. קליעה- רכז שנשאר אחרי חסימה לבד בP&R חייב לדעת לקלוע אחרת המהלך מחורבש. מי לא זוכר מה עשו לסימונס הנגר של פילי. פוקס עם קליעה מצויינת, קאסל והארפר עם קליעה חשודה מאוד.
3. מסירה- היכולת למסור את הכדור בזמן ולקרוא את ההגנה במהלכי P&R חשובה מאוד. הארפר מסיים מצויין אבל מוסר בינוני מאוד, קאסל ופוקס הם היוצרים העיקריים יחד עם וומבי בתבניות המשחק של קואוץ' ג'ונסון.
ההיעדרות של פוקס הפרה את האיזון, הקליעה נעלמה והיכולת של הספרס להפעיל את וומבי לקתה בחסר. הטעות של המאמן של OKC היתה שלא לחץ את הכדור כל המגרש בדקות שקאסל או הארפר היו בחוץ, כי עם רכז אחד מאוד קשה לשחק.

אפשר לראות בSTAT של המשחק שהיעדר הרכז הנוסף, גרם לאיבודי כדור של הספרס. 21-14, כלומר 7 כדורים נוספים לביתיים שתורגמו בחלקם ל16 נק' במתפרצות.
אז OKC שמרה כמו OKC אבל היא יכלה קצת יותר, בעיקר ללחוץ על הכדור.
במחצית השניה דייגנולד(דיגי מעכשיו) עולה עם וואלאס שלוחץ, אבל זה היה נראה לי מעט מדי.
תראו כאן את הלחץ על קאסל, שאיבד 11 כדורים אבל רק אחד היה תחת לחץ כל המגרש שהעלה איבוד תחת הפרת חוק ה8 שנ'.

המזל של הספרס היה שהדומיננטיות בכדורים החוזרים נתן לה חזרה את היתרון בכמות ההתקפות(possessions), עוד 21 כדורים נוספים שקיזזו את ה7 שהלכו לאיבוד.

הפתעה 2- הקרוסלה

אם אנחנו יודעים על נתון שלא יחזור על עצמו במשחק הבא זה ה8 שלשות של קארוסו. אמנם הוא היה חופשי אבל גם לעמוד חופשי ולקלוע זה לא דבר פשוט. תשאלו את ג'יי-דאב שמחטיא שלשה שאולי מנצחת את המשחק בסיום הזמן החוקי או אחת ההארכות. זה היה משחק כל כך ארוך ומדהים שאני כבר לא ממש זוכר.
אבל התרומה הקבועה והמשמעותית שלו היא השמירה על וומבי.
כתבנו בטור הקודם על האפשרויות של OKC לשמור על החייזר. שיטת פורטלנד עם שחקן פיזי ועזרת חבר של הסנטר שלהם. שיטת מינסוטה עם שחקן גבוה שיעצור אותו ב1X1 כמו גוברט.
דיגי מנסה את 2 השיטות. בהתחלה בהרכב גבוה עם הארטנשטיין וצ'ט. זה עולה לו ביתרון של הספרס ובבעיות ריווח בהתקפה כי הארטנשטיין לא מהווה איום על הסל וומבי נשאר בצבע כל הזמן. ואז הקרוסלה נכנסה למשחק.

יש 2 שיטות הגנה על שחקן בצבע: הגנת טבעת, כשהשומר נמצא בין המתקיף לסל, והגנת FRONT, כשהשומר מנסה למנוע את הכנסת הכדור פנימה. קארוסו נמוך מויקטור וישמור מלפניו להפעיל לחץ על המוסר ולנסות למנוע את המסירה פנימה.
תראו איך הוא שומר נהדר ונלחם עם וומבי על העמדה הקדמית, ואסל לא מוסר טוב ויש לנו חטיפה.

כאן קארוסו עושה חילוף עם J-DUB ששומר פרונט ומונע את המסירה לויק.

יש לזה גם צד הפוך, כי אם המסירה מצליחה ואין עזרה, זה ייגמר בבכי, כלומר בדאנק.
כאן וומבי מצליח לנעול את קארוסו, הארפר במסירה עם זוית נכונה מאוד, העזרה מאחרת וזה נגמר בהטבעה צרפתית.

מניח שתצפו במאבקי הפרונט של דורט וקארוסו מול וומבי עוד הרבה בסדרה הנ"ל.

הפתעה 3- ATO

דיברנו פעם על המושג הזה. תרגיל אחרי פסק זמן שאמור להפתיע את היריב ולסדר מצב קליעה טוב לניצחון. (After Time Out play).
אז למרות הביקורת (בקטנה, מי אנחנו עם כל הכבוד) על דיגי המעולה, תראו איזה תרגיל הוא מסדר לשרגא, לסל שמשווה את המשחק, פשוט ללקק את האצבעות.

מיטשל(1) יעלה על חסימה מדורגת של שרגא(2) וקרוסו(4), צ'ט(5) מרווח את המשחק.

בשלב הבא המוסר (3) וויליאמס יוצא על חסימת רוחב כפולה. התלמידים המצטיינים מהשיעור הקודם יודעים שקוראים לזה Iverson – cut.

אחרי שהזזנו את כל ההתקפה לחלק הימני והטעינו את ההגנה(Decoy move), SGA יצא על חסימת רוחב נהדרת ויקבל כדור לחדירה פנויה לצד שמאל של ההגנה.
וומבי נשאר עם צ'ט בצד הרחוק ובהתלבטות אם להגיע לעזור או להישאר עם צ'ט שקולע טוב מהבלטה הזו הוא מחליט להישאר והשאר היסטוריה.

תראו כמה שטח(בכחול) נשאר לSGA לעבוד איתו, ועם המרווח הקטן שנוצר ע"י החסימה של קארוסו SGA מצליח להשוות.

ולמהלך הכללי למי שפספס. זה כמעט והביא את הניצחון וזה משהו חדש לעומת הבידודים של שנות ה90' כשמייקל מקפיץ וזורק על הבאזר וכולם מסתכלים.

תקראו לי משוגע

אם אני מיץ' ג'ונסון, אני עושה את הדבר הבא.
נותן לשחקנים שלי לפתוח את המשחק באיזורית, משחק איתם 20 דק' גג כל אחד ומסיים את המשחק עם החמישייה הבאה:
5- פלאמלי
4- אוליניק
3- בארנס
2- לינדזי ווייטרס
1- אלוקינו. כלומר מעלה סתם שחקנים ומפסיד את המשחק.
יש דבר אחד יותר חשוב מניצחון במשחק 2, הבריאות של השחקנים ואחרי המאמץ המטורף במשחק הראשון אני מוותר והולך על משחק 3 בסדרה. יאללה אנחנו כבר לא יכולים לחכות.