פריוויו סדרה – ניו יורק ניקס נגד בוס… שיט! צריך לכתוב פריוויו מהתחלה! פילדלפיה סבנטי סיקסרס

*מקווה שלא פספסתי חירטוט כלשהו של ג'מיני..

או קיי, אז עולים שלב. 

זה לא היה קל לשתי הקבוצות, שתיהן הקיזו דם והיו במצב לא פשוט, אבל הראו הרבה אופי ועברו שלב בזכות ולא בחסד. שתיהן מגיעות במומנטום מצוין כשכל אחת הוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת למשהו שלא חשבנו. 

קרבות עבר משמעותיים: 

קצת מפתיע אין הרבה מפגשי פלייאוף בין שתי הקבוצות, אבל לפני שנתיים הם נפגשו בסיבוב הראשון ואז ג'ואל אמביד היה פצוע (מה? איך זה יכול לקרות), טייריס מקסי נאלץ לסחוב את הקבוצה כמעט לבדו והיה ענק כולל חזרה ממינוס 6 בחצי דקה במשחק 5, אבל בסופו של דבר כאשר השותף שלך לקו האחורי קייל לאורי והמאמן דוק ריברס… בקיצור ניקס ניצחו 4-2. 

קרב נוסף שצריך להזכיר זה המכות בין אמביד לקארל אנטוני תאונס לפני 6 שנים. תראו איזו חברות ותשוקה הייתה אז לבן סימונס. 

העונה הרגילה 

המאזן 2-2 כאשר שתי הקבוצות מנצחות בחוץ. 

לא חושב שיש כאן הרבה משמעות, פילדלפיה היא קבוצה אולי הכי מוזרה בליגה, אתה אף פעם לא יודע, אם אמביד ישחק או לא, ככה שלא נראה שצוות האימון של ניו יורק יסתמך יותר מידי על מה היה באותם משחקים.  

פילדלפיה סוונטי סיקסרס

פעם ראשונה בקריירה שלו ג'ואל אמביד עובר סדרת פלייאוף בה הוא היה underdog! על סמך השנים הקודמות, הוא לא היה אמור לעבור את הסדרה הזו, פשוט לא. גם יריבה במקום גבוה יותר וגם זו בוסטון שלה הוא הפסיד כבר שלוש פעמים בפלייאוף. כמובן הוא לא בריא בפלייאוף, תירוץ מוכן ותמיד עובד. 

אחרי כל כך הרבה פלייאופים בהם אמביד היה חצי בריא או סתם נעלם במשחק המכריע או פשוט בגלל הבן סימונס, הפעם הוא באמת שיחק הרבה וטוב, במשחק המכריע וממש היה שם כשהיו צריכים אותו. 

חמישיה: טייריס מקסי, וי.ג'יי. אצ'קומב, קלי אוברה, פול ג'ורג', ג'ואל אמביד 

ספסל: קווינטין גריימס, אנדרה דראמנוד, טיפהלה אדם בונה וזהו… ניק נורס הוא התום ת'יבודו החדש. השחקנים ישחקו 48 דקות אלא אם כן יוגדר אחרת. 

מספר מפתח 

40% מהשלוש – מינימום. 

נחשוב קצת על תכנית המשחק של הניקס, אז לניקס יש יתרון גודל. בנוסף, פילי קבוצת ריבאונד וקבוצת הגנה פחות טובה כאשר אמביד על המגרש. ניו יורק ישאפו לשחק עם KAT ומיטשל רובינסון ביחד, גם בשביל לא לסבך את KAT בעבירות מיותרות וגם בשביל לייצר עוד פוזשנס לקבוצה. 

בעיקרון, פילי יכולים לשחק "גבוה", למשל עם דראמונד ואמביד ביחד, אבל הם לא רגילים לזה, לכן כנראה הם ילכו הפוך על הפוך וישחקו small ball. אחוזי קליעה משלוש יהיו המפתח לזה. 

שחקן מפתח

פול ג'ורג' 

אחד השחקנים המושמצים בליגה, נתן סיבוב ראשון נהדר בשני צידי המגרש. הפעם הוא יצטרך להיות עוד יותר טוב ועוד יותר דומיננטי עם הכדור ולא רק לחכות שמקסי או אמביד ימסרו לו. התרומה שלו חייבת להיות גם בהתקפה בה הוא פשוט חייב לקלוע את המבטים שיהיו לו וגם לעזור בריבאונד. בפלייאוף האחרון שהוא שיחק, לפני שנתיים במדי הקליפרס, הוא לקח כמעט 7 ריבאונדים למשחק, ב-6 משחקים נגד בוסטון זה ירד ל-4. 

ניו יורק ניקס 

סדרה לא קלה מול אטלנטה, אבל סיום נהדר – 3 תבוסות רצופות וכמובן הדובדבן, ניצחון היסטורי במשחק השישי.זה יכולה להיות בדיוק הסדרה המחשלת שהם היו צריכים בשביל להתאפס על עצמם ולהכנס למוד של הפלייאוף. 

חמישיה: ג'לן ברונסון, מיקאל ברידג'יס, ג'וש הארט, או. ג'י. אנונובי וקארל אנתוני תאונס. 

ספסל: מיטשל רובינסון, ג'ורדן קלרקסון, חוסה אלברדו ולנדרי שאמט. 

מספר מפתח ושחקן מפתח – קארל אנתוני תאונס והעבירות שלו. מצד אחד, שחקן הכי מוכשר התקפית אצל הניקס (כן כן, יותר מוכשר מברונסון), אין לפילי אף שחקן שיכול לשמור עליו, פשוט אין. פול ג'ורג' נמוך מידי, אמביד יוכל להאט אותו חלק מאוד מסוים במשחק ולא לאורך זמן. 

תאונס בן 30 כבר ומדובר בריצת פלייאוף שישית שלו בקריירה, כאשר בשנתיים הקודמות הוא הגיע לגמר האזורי (איך עדיין לאנשים יש את החוצפה לטעון שהוא לא מתאים למעמדים כאלה?). לדעתי הסדרה מול אטלנטה הייתה סדרת פלייאוף הכי טובה בקריירה שלו. בסדרה הזו ראינו שחקן שונה, לא רק סנטר שתורם בהתקפה בלבד, אלא שלם יותר, הוא הוביל את הניקס ברייטינג הגנתי וגם הראה יכולות ניהול משחק כגבוה, סיים עם ממוצע של 6 אסיסטים למשחק. 

מצד שני, תאונס מקבל הכי הרבה עבירות שטותיות בליגה – כל משחק יש לו לפחות פעם אחת או פעמיים שהוא שולח יד מיותרת לשחקן יריב. ג'ואל אמביד הוא בדיוק לזה, פיתח מיומנות על בלסחוט עבירות אוויר כאלה, כל תנועה שלו לסל תסתיים בנפילה עם פרצוף כואב מה עשו לי אוי מה עשו לי, אבא תגיד לו (סליחה, התבלבלתי בין אמביד לבן בן ה-7.5 שלי..)

לסיכום, אם KAT יוכל להשאר על המגרש מעל 36 דקות או להיות זמין כאשר מייק בראון יצטרך אותו, אני לא רואה איך פילי יוכלו לנצח, אובייקטיבית ניו יורק חזקה מידי. 

סיכום 

1. פילי זו קבוצת ריבאונד הכי חלשה שעלתה לסיבוב השני, ניו יורק במקום הרביעי. לא חושב שניק נורס יתחיל לעשות ניסוים כמו בלשחק עם שני סנטרים, כך שפילי יצטרכו לעשות הגנת ריבאונד קבוצתית עילאית. 
2. קרב המאמנים – שני שועלים ותיקים, הרבה שנים בליגה, שניהם הרבה עונות לא חוו ניצחון בסדרת פלייאוף.
3. משמעות השיפוט. אולי הצד הכי חשוב בסדרה. צר לאכזב את כולם, חלק גדול מהזמן הסדרה הזו תהיה קשה לצפיה. כל חדירה של ג'לן ברונסון תסתיים בזריקת ראש אחורה ותפיסת אוויר כאילו בן אדם בלתי נראה דחף אותו. וי. ג'י אצ'קומב הולך לשלם שכר לימוד כרוקי ולצאת בשש עבירות כמעט כל משחק. מהצד השני, את יכולות המשחק התיאטרליות של ג'ואל אמביד כבר הזכרתי. אם הזברות יזרמו עם שני ה-flopperים האלה, נגיע לחמישים זריקות עונשין ושיעמום של שיעור תושב"ע בתיכון. 
4. להשאר על הרגליים. טוב, זה מובן מאליו, מי שלא ייפצע, ינצח. עבור פילי שניק נורס הפסיכופט שכח שיש לו שחקנים נוספים, זה  יכול להיות קריטי. מקווה מאוד שטייריס מקסי ששיחק כמעט 41 דקות למשחק, לא יקרוס. 

כדור בדולח

כמו שכתבתי כבר, ניו יורק היא הקבוצה הטובה יותר. בשביל שפילי תנצח, לא רק טייריס מקסי חייב לתת משחקי על, הוא חייב עוד מישהו אחד לפחות שייתן משחק על. 

4-2 ניו יורק ניקס. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו, מיכל