נתחיל בהתנצלות על התמונה של הפוסט הקודם ונמנע מלתאר את תופעת השפשפת, אבל תמונה לתרופה אפשר להציג. המדור בחסות משרד הבריאות.

הפסיכולוגיה של סדרת פלייאוף

21.4.26 – פורטלנד מנצחים בצורה משכנעת את משחק מס' 2 ומשווים את הסדרה, הספרס על הפנים (; והרי התחזית של הח"מ:

hagay81: "ניצחון מקרי, יהיה צריך משהו יוצא דופן כדי שהבלייזרס ינצחו את הסדרה, גם כשאין לספרס את וומבי"

תגובת המדור: "אני דווקא חושב שלא, 20+ לדני במשחק הבא. בשכונה היינו מתערבים על משהו, בתגובות פה נסתפק בלראות מי יהיה צודק"

כמו שאמר ידידנו דני רופ: "התחזית טובה רק ל72 שע', מי שנותן תחזית רחוקה יותר פשוט לא יכול לדייק."

ניתן דקה להסבר על הפסיכולוגיה של סדרת פלייאוף: ללא וומבי, אחרי ניצחון חוץ של פורטלנד עם משחק מחריד של הכוכב מס' 2 קאסל (7-20 מהשדה) והשחקן מס' 3 (השועל) עם -14 בדק' על המגרש אנמי ועצבני מאוד בהתקפה. וכשהיריב שלך על הקרשים יש הזדמנות לתת נוקאאוט.
לדעתי אם פורטלנד מנצחים את משחק 3, גם עם וומבי במשחק 4 הם היו במומנטום כל כך גבוה שהיו מנצחים גם את המשחק הזה.
ביתרון 3-1 להפסיד בסאן אנטוניו ולהגיע למשחק 6 עם אפשרות לסגור את הסדרה, איזה כיף היה יכול להיות. ועד כאן התחזית.
אבל אם ואם ואם והכל קרס בסוף. הספרס משלמים את מחיר הצעירות, וכשאין לך מספיק פז"ם אתה משלם במזומן.

משחק 3- 5:09 דק' לסיום הרבע השלישי. ג'רמי גראנט מעלה מהקו את הבלייזרס ל81-67. הקהל בטירוף ונראה שרעידת אדמה בדרך כשהספרס מתרחקת מהסיבוב הבא של הפלייאוף. העסק עובד והמכבש של פורטלנד מגביר את הלחץ על הספרס, אז מה קרה שם?

האשם מס' 1- ספליטר.

בתור מאמן קשה לי לבקר בדיעבד את הארגנטיני, אבל בחכמת הבדיעבד הוא טעה. השחקן הטוב ביותר שלו היה הולידיי. ששיחק נהדר וקלע 8 נק' ברבע הזה נופל מהרגליים. הוא מסיים את המשחק עם 41 דק', הכי הרבה בקבוצה.
הרוטציה של פורטלנד ברורה. החמישייה עם הולדיי, קמארה וסקוט בקו האחורי, קלינגן ואבדיה בקו הקדמי.
יוצרי המצבים הם אבדיה והולידיי, סקוט נותן יד כשאפשר ובמשחקים שהוא מתעלה(כמו משחק 2) הנתח שלו גדל לפי התקדמות המשחק.
עכשיו מתחיל התשבץ האמיתי. איך לשמור כוחות מצד אחד, מצד שני לא לתת למגדל לקרוס.
הסקוררים מהספסל הם ג'רמי גרנט ושיידון שארפ, שיחד עם אבדיה או הולידיי מחזיקים את הסכר עד שההרכב החזק ביותר חוזר לסכם את המשחק.
שימו לב שבנקודה הזו הוא הולך עם הנדרסון כיוצר ראשי. דני והולידיי יורדים לנוח יחד. מי לא במגרש? שיידון שארפ. הצלע השניה של הצמד המוכשר מהספסל שארפ+גראנט מפוצל.
סקוט משחק לא טוב, ההפרש צונח, מי עושה את רוב הנזק? נכון. ידידינו דילון הארפר שנוא נפשו. סקוט מעביר הילוך לשחק כמו בשכונה ועד שהוא משיג סל יקר בלעצור את המפולת הוא משחרר את כל הברכות להארפר.

הוא חוטף טכני ונקודה יקרה על חשבונו של ספליטר. הוא עצבני ובהתקפה האחרונה, כשראינו את ספליטר חד ותמיד מחזיר את דני ליצור זריקה לניצחון, ממש כמו בסל הגדול מול הספרס במשחק 2. הפעם הספסל נדם וזה נגמר ככה. נחשו רק מי נותן את ה"בלוק" על הנדרסון? נכון. דילון הארפר. שמסכם 17 נקודות ברבע ההרסני הזה.

הם ממשיכים ללכת ראש בראש כמו בשכונה גם ברבע האחרון, וזה רק לרעת הבלייזרס.

ויותר גרוע שזה מגיע אחרי. עצבנת את הארפר, קבל דאנק בפרצוף.

והמשחק פשוט בורח, ואתה שואל למה המאמן לא עוצר את זה, זורק את הנדרסון לספסל ומחליף שומר על הארפר,חוזר לשחק מבוקר ושם את הכדור בידיים של מישהו אחר. אולי קמארה? קיגן מארי? שישמרו על הארפר, והכדור בבקשה לשחקן שהשתן טרם עלה לו לראש.

האשם מס' 2. החיסרון של דני

"להתאכזב מדני אבדיה מראה רק כמה כבוד אנחנו נותנים לו. הוא השחקן הכי חשוב בקבוצת NBA היום וזה מדהים. "(טלפז)

צריך להגיד את האמת. ללא דני אבדיה במיטבו הבלייזרס לא יכולים לנצח את הספרס. בטח שלא עם וומבי. דיברנו על יכולת העל של דני בסחיטת העבירות, הVEER STEP הקטלני, יצירת המגע מול השומרים הקטנים שמולו והמהירות האדירה שיש לו ביחס לגודל המרשים שלו.
אבל, יש אבל.
לכל שחקן צריך שיהיה את הCounter Move, המהלך הנגדי. זה אומר שכמו מתאגרף, לא מספיק שיהיה לך Jeb חזק. צריך גם Hook עם היד החלשה. שתוכל להרביץ משני הצדדים ושחקנים לא יוכלו להתגונן מפניך.
היתרון של קבוצה בסדרה היא היכולת להתכונן בצורה רצינית לכל שחקן ולרדת לפרטים. הטיפול באבדיה מצויין. מיץ' ג'ונסון עושה שיעורי בית ולא נותן לדני שום דבר מעבר לדברים שאי אפשר לעצור.

כאן דני מקבל במגרש הפתוח, וומבי מספיק להגיע באיחור ולחסום בצורה לא חוקית, הסל נחשב.

וגם כאן, אחרי התקפת מעבר טובה דני מקבל ביתרון מספרי, הוא עושה את הטעיית הזריקה ומוצא נתיב עד הסל לקליעה נ-ה-ד-ר-ת ולג'ון סינה ברקע, and 1.

ואחרי שראינו מה שאי אפשר לעצור, בוא נראה מה הצד השני של המטבע.
שימו לב לCounter move של דני, אבל הנקודה היא לא הסל הקשה שהוא עושה אלא את החוסר ברירה. הוא בכלל לא מנסה עד שנגמרות לו האופציות והוא נאלץ לקלוע את זה, קשה כמו בלחם.

ועכשיו לדוגמאות הלא מוצלחות. תראו את הפעמים שהוא נתקע, סיטואציה כמעט זהה. הוא עובר את ההגנה של אחד הגארדים, העזרה תגיע מוומבי. קרוב לצבע אבל רחוק קצת מלסיים, במקום לעשות את הקליעה בחצי סיבוב לצד הנגדי הוא פשוט מחפש אופציות בחוץ. ההגנה האתלטית של הספרס לא נותנת לו אפילו אופציה אחת.

כאן הוא חודר מול ואסל, וומבי בא לעזור והוא נתקע. במקום לחפש את הסל אחרי שוומבי נעלם הוא תוקע את הולידיי לזריקה בלתי אפשרית.

הוא חייב לפתח את המהלך הנוסף הזה שיעלה אותו למדרגה הבאה.

ואם ללמוד ממישהו, נלך על הטוב ביותר. כלומר SGA.

שי הוא מהסקוררים הטובים במילגה ומלך המיד-ריינג'. אז כדי ללמוד את התורה צריך קודם כל להגיע עם הכדור לבלטות האמצע, או החצי-מרחק כשנקרא בעגה המקצועית mid-range.
את זה דני עושה מעולה, יש לו את הכוח והמהירות וכמובן הX-פקטור- הגודל.
משם יש 2 מהלכים נהדרים ולא מסובכים שדני יכול לאמץ במשחקים, ספלינטר שים לב!

כאן שיי מקפיץ נמוך לתוך הצבע ועולה בהפתעה לפני שהמגן מספיק לעלות איתו, משהו שאמור לעבוד על השומרים ה"קטנים" של הספרס כמו פוקס שדני אוהב לצוד אותו, ואפילו קאסל שאמנם חזק מאוד אבל ראינו את דני מצליח להגיע לבלטה ומצד שני להיתקע איתו.

המהלך הנוסף, דומה קצת לVEER STEP שדשנו בו בעבר אבל בגרסא קצת שונה. במקום לסיים חזק בטבעת (ולחטוף גג מוומבי שמגיע לעזור) הוא נותן את הבאמפ אבל הולך אחורה ומסיים בStep back.
עוצמה לדני=יש, קליעה ורגש=יש רק נשאר לעבוד על זה ולהעביר לקואוץ' מסר שידאג שדני יקבל את הכדור בבלטות האלה.

ואחרון ודי, פשוט שיי זה שירה של כדורסל.

מישהו כאן התבלבל, או מה זה שיקגו?

ואחרי שיחות המוסר לאדומים, בוא נמשיך עם פרק קצר לנושא היומן שלנו, הספרס.

נרצה להראות את המהלך של הספרס שמייעל משמעותית את ההתקפה שלהם. במקום להסתבך בכדרורים מיותרים שמתישים אותו, וומבי הולך לפינה. מהפינה הספרס יוצרים נהדר דרך מהלך שנקרא Chicago action.
המהלך משלב משחק בין 2 בפינה, האנד אוף או בר"ת (DHO) ומיד יציאה לחסימה של שחקן (P&R). לא להיבהל, נסביר לאט.
וומבי(5) מתחיל במרכז המגרש, ג'ונסון(4) ילך לחסום לשועל(1).

פוקס (1)מחליט שלא מתאים לו לזרוק, הוא ממשיך ישירות לכדרר למרכז לחסימה של וומבי(5-פיק אנד רול).

ווליאמס לא יכול להישאר אדיש ויוצא לפוקס, והולידיי נשאר עם וומבי לצפות בנגיחה לתוך השער. מוזמנים לראות.

וכמה כיף שהסנטר שלך יכול לשחק בכל העמדות מ1-5. כאן וומבי מתחיל בפינה השמאלית. שיקגו אקשן. מקבל חסימה מדילון הארפר, הוא מקבל את הכדור מפוקס בדיוק בזמן ונותן דאנק לפני שוויליאמס מגיע לעזור.

וכאן אחרון ודי, הבלייזרס קיבלו בראש והם מנסים למנוע מוומבי להגיע מהפינה למרכז. וומבי אומר תודה ובורח בחיתוך לסל (Back door), ואסל מנהל את המשחק נהדר ומשאיר אותו לדאנק קליל.

ומה יהיה? הלוואי שנראה מדני במשחק 5 משהו חדש מלבד החדירות האימתניות, הלוואי ונקבל משחק 6, אבל זה לא יקרה אם נקשיב לתחזית של האוזמן.

"אם זה ייגמר בגיים 5, זה א- כצפוי, וב- כפיים לדני".