פטרת בציפורן- מגעיל אבל אפשר לחיות עם זה

אחרי שצפיתי בהנאה מטורפת במשחק 2 דנבר-מינסוטה, המשחק אתמול החל מרבע 2 היה קשה לצפיה. כל כך קשה כמו פרסומת לפטרת בציפורן, דוחה אבל חייבים לטפל.

היומן מאחל החלמה לויקטור, בלעדיו חיינו אינם חיים.
משחק 2, מכה כפולה, יוצאים לדרך.

רבע ראשון – Same-same

הפתיחה היתה דומה למשחק הקודם. דני בצד אחד עם 5 מהירות, בצד שני וומבי מתחיל בהיסוס ומסתמן שלא יסיים עם 5-6 מחוץ לקשת. אבל הטקטיקה של ספלינטר ברורה: וומבי לא יחזור על ההצגה שלו, ניתן לקאסל לזרוק כמה שהוא רוצה. בוא תנצח אותנו.
שיטת ההגנה של פורטלנד מצמידה שומר מהיר ומציק (קמארה או הולידיי) לוומבי ומי ששומר על קאסל הוא דוקא הסנטר. איך זה מסתדר עם חיסרון המהירות? זה לא. כלומר זה כן אם למתקיף קוראים סטף קאסל, שחקן עם קליעה חשודה יותר מבני סלע.
תראו כאן בפתיחה כמה מרחק קלינגן נותן לו כדי לא להיות רחוק מהצבע ולעזור על וומבי. שאר השחקנים מחליפים חזק כדי לא לשחרר את ואסל לקליעה.

ומה היתה התשובה שלו? אתם נותנים לי לשחק עם עצמי? אין בעיה, זה מה שאני יעשה.
הוא לוקח כאן את הכדור לטווח שהוא אוהב, עושה באמפ לחזה של קלינגן וקולע יפה עם הלוח.

כאן הולידיי בהגנה ממשומעת עובר מתחת לחסימה של קורנט ומשאיר אותו לזרוק לבד לגמרי מ-3, זה נגמר בסל.

10 נק', 4-8 מהשדה ו2-3 מחוץ לקשת. האם האסטרטגיה של ספליטר נכשלה? הסטט' מתיישרת וגם הסבלנות של קואץ' S השתלמה.
מה הוא הרוויח? סל שדה אחד בלבד של וומבי(ועוד 3 מהקו) אבל זה היה הרבה פחות מסוכן.
תראו את הסל היחידי של ויק ותבינו לבד. הוא עם קמארה רחוק מהסל ומה שנשאר לו זה להרים זריקה קשה מאוד שנכנסת עם הבאזר של ה-24 שנ'.

פורטלנד נשארת במשחק, רק 4 הפרש ועכשיו ניהול המשחק נכנס תחת הזכוכית מגדלת.

רבע שני- מה ה-Plan B שלך?

כל מאמן צריך תכנית מגירה. מה קורה כשהכוכב שלך לא פוגע? נשמר בשמירה כפולה? נח? נפצע???
אז וומבי גואינג דאון ותכנית המגירה נשלפת, והיא לא כל כך טובה.
מי שזוכר את הסבר היוצר ראשון/יוצר שני מהפרק הקודם כשהסברנו על התפקוד השגוי של גראנט מפורטלנד, כבר יודע שאצל הספרס היוצר הראשון הוא קאסל. מי שנושא בנטל יחד איתו הוא דיארון פוקס. פוקס מגיע על תקן כוכב שמחכה לרגע הנכון לקחת ת המושכות כשהצרפתי נח, והיום הספרס היו זקוקים לו יותר מתמיד.
אז מה היה לנו ביז'ו?

המונח TS% הוא קיצור של True Shooting Percentage (אחוז קליעה אמיתי). זהו אחד המדדים החשובים למדידת יעילות של שחקן בקליעה.

למה המדד הזה נוצר?

המדדים המסורתיים (אחוזים מהשדה או אחוזים מהשלוש) לא נותנים תמונה מלאה. לדוגמה: שחקן שקולע ב-45% מהשדה אבל לוקח המון שלשות וזריקות עונשין עשוי להיות יעיל בהרבה משחקן שקולע ב-50% מהשדה אבל לא קולע שלשות בכלל.

TS% פותר את זה בכך שהוא משקלל את כל סוגי הנקודות:

1. סלים ל-2 נקודות.
2. סלים ל-3 נקודות (ששווים יותר, ולכן מקבלים "בונוס" במדד הזה).
3. זריקות עונשין (שלא נספרות באחוזים רגילים מהשדה).

ואחרי ההסבר המלומד של הג'מיני, פוקס עם 46.7 במשחק שמיץ' מתחנן לעזרה לא מביא את הבשורה. הוא לא יוצר מספיק, וקאסל פשוט לא עמד בעומס. פוקס עם 2 נק' מאכזבות ברבע הזה ו-11 בדקות שהוא על המגרש.

ומה אצל השכנים?
אז הPLAN-B של פורטלנד אחרי שוומבי קיבל מכה בראש היה ללכת פנימה, פנימה ועוד פעם פנימה.
המוציא לפועל העיקרי מהספסל שלהם הם גראנט ושארפ.

כאן שארפ עם התרגיל הקבוע, מגיע מהפינה מקבל חסימה מהולידיי וDHO מוויליאמס לקליעה פנויה מחצי מרחק. הוא לא מסתפק בזה ומתקרב עוד לצבע-נטול-וומבי וקולע.

דני עם אותו דבר, יוצא שמאלה ומגיע קרוב קרוב לסל. אין מציל בים ואיש הישר בעיניו יעשה.

ודוגמא אחרונה. סקוט לוקח את הארפר לטיול, מתקרב עוד ועוד ועוד ועושה סל קל.

בהמשך לקריאת הסטטיסטיקה תראו פה את הגרף היפה של NBA.COM לראות מאיפה מעדיפה הקבוצה לזרוק. שימו לב ברבע השני נטול וומבי ברובו מאיפה הבלייזרס זורקים. הם הלכו חזק חזק פנימה וניצלו עד תום את יתרון הפיזיות שלהם כדי להישאר במשחק.

וכשחשבתי שזה ייגמר בניצחון של פורטלנד, התחיל קרב חדש ומוזר שהחזיר את הספרס לעמדת ניצחון.

רבע שלישי- Mano a Mano (קרב המטאדורים)

אם המשמעת הקבוצתית ללכת פנימה היתה נשמרת, הניצחון היה קל בהרבה. ומשום מקום נולדה לנו במשחק יריבות חדשה ומעניינת בין סקוט הנדרסון לדילון הארפר.
אשמח אם מישהו בתגובות יספר על הרקע לזה, אני לא מכיר, אבל היה נראה כאילו קובי פגש את לברון לקרב על התואר השחקן הטוב ביקום ורק אחד יצא חי מהזירה.
7 נק' של הנדרסון, 6 של הארפר. רובם ב1 על 1 כמו בשכונה.
כאן סקוט לוקח את הארפר לטיול, קולע ועושה לו ברכת כוהנים בסוף.

כאן הארפר עושה שינוי כיוון נהדר ונשאר לבד מול הסל. וויליאמס צופה בג'אמפ הקליל נכנס.

הם קיזזו אחד את השני, והספרס נשארו במשחק.

רבע אחרון- מי רוצה להפסיד שיגיד אני?

אחרי שהייתי משוכנע שפורטלנד מנצחת, הם התחילו לעשות את כל הטעויות האפשרויות וכמעט "הצליחו" להפסיד את המשחק.

"משחק 2 הוא משחק גניב" (אורן יוסיפוביץ')

דני במשחק רע מאוד(מחמאה להגיד רע מאוד על מספרים כאלה בסדרת NBA כזו) אבל האמת צריכה להיאמר. למזלה של פורטלנד דני הוא 'ווינר' ובהמהלך האחרון הוא מייצר מסירה לדאנק לוויליאמס. אם וויליאמס לא מחטיא את העונשין, המשחק היה נגמר כבר אז אבל פורטלנד עם כל החוסר ניסיון התעקשה להשאיר את המארחים במשחק.
כאן דני חוזר להגנה אחרי איבוד של הולידיי, אין לו סיכוי אבל הוא נותן קטנה שלא נשרקת לואסל, פוקס דוהר לריבאונד, מרים את דני באויר, דני מפוצץ גם אותו מאחור(בילתי?) וזה נגמר בסל ועבירה. ממש חוסר חמצן במוח וטעות נוראית שחוזרת.

ואם זה לא מספיק, כאן דני עם פאול נוראי על קורנט. דני עושה את העבירה הרביעית אחרי שקורנט בדרך לסל ללא סיכוי ממשי להפריע וזה נגמר בסל+פאול.

כאוהד פורטלנד זה למרוט את השערות ולשאול מה לעזאזל קורה פה?? אתם לא רוצים לנצח?
מהצד השני הסטט' של קאסל התיישרה ועם הסיבה שללא עזרה מפוקס הוא פשוט נפל מהרגליים. איך אני יודע? אייר בול. יותר נכון 3 כאלה היו לו ברבע האחרון.
כאן הוא לבד על קשת ה3, רק אויר.

כאן הוא חוטף חסימה מהולידיי, שהיה מעולה במאני טיים, ולמרות משחק חלש שלו הוא מגיע בדיוק בזמן לסגור את המשחק.

התחושה שלי שללא וומבי במשחק הבא, בבית המשוגעים בפורטלנד זה ייגמר ב20+. אם החברים של דני לא היו מנצחים הלילה, גם שני ניצחונות בבית לא יספיקו לסדרה שמתחילה מ2-2 עם וומבי חזרה.
מצד שני המצב מעלה את מד הפאניקה. משחק 3 הולך להיות מלחמת עולה ואם פוקס, קאסל ואסל לא יתנו את משחק חייהם- הם יהיו מרחק לא גדול מלסיים את הפלייאוף כבר בסיבוב הראשון.

ונעבור לשלב העצות, הפעם רק למיץ פטל:
1. חייב להכניס 5 אמיתי במקום קורנט בדקות המנוחה. זה אומר להרים את הגופות של ביומבו או פלאמלי שיתנו בשר וריבאונד על קלינגן או וויליאמס.
2. קאסל חייב להיות יותר יעיל. או ללכת איתו פנימה או להשתמש בו כחוסם ולא רק כיוצר או לבקש ממנו שיזרוק ולקרוא מזמור קל"ע בתהילים.
3. ואסל, דיוין ואסל חייב לנסות ולהיות בונד. ג'יימס בונד. אם לא 25+ נק' שלו במשחק הקרוב, קאסל והשועל חוזרים עם עוד הפסד וממשיכים במנוסה.