אני משחזר כאן כתבה שכתבתי לפני שלוש שנים בערך, בפרויקט אגדות הכדורסל הגדולות מחוץ לנ.ב.א – כשרק לפני שעה קלה נודע לנו שבגיל 68 ואחרי סיבוך בן עשור עם מחלת הסרטן, נפטר אחד מגדולי הסקוררים בכל הזמנים, ויש שיגידו הגדול מכולם. קווין דוראנט לפני שהיה קווין דוראנט. בכדורסל האירופאי של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים היו שלושה סקוררים עצומים. הגדול מכולם – דראזן פטרוביץ׳ נפטר מזמן, ניקו גאליס מהצד היווני (אמריקאי) עדיין איתנו ועכשיו גם אוסקר שמידט הלך לו לעולמו. נכון שהיו עוד (אנטונלו ריבה הוא הבולט שבהם, הפרוביציאליים יכולים להזכיר את דורון ג׳מצ׳י). אבל שמידט היה באמת משהו אחר. לא היתה זריקה שהוא לא אהב, ובדרך כלל קלע. יש מצב שאם הוא היה מגיע לנ.ב.א היום הוא היה סוג של קורקמאז או פורנייה, אבל יש גם מצב שהוא היה סוג של סטויאקוביץ׳ או פרנץ וגנר. ואולי אולי אפילו נוביצקי או דונצ׳יץ׳, אם הולכים על הנוסטלגיה, לכו תדעו. מי יודע. מי שמע.

ובכל מקרה, התקופה היא אחרת – וככזה – הוא בלי שום ספק אחד מהגדולים. אגדה שהיתה באמת. ואגדה שהלכה מוקדם מדי לעולמה.

פעם, בזמן מו״מ בין אוסקר שמידט לבין הנטס, נשמע שמידט אומר ״אני רוצה 20״. השומע הסנטדרטי יחשוב שמדובר ב-20 מיליון דולר, אבל אז יזכור שבזמנו (אמצע שנות השמונים ככל שידוע לי) אף אחד לא קיבל 20 מיליון דולר בנ.ב.א . השומע המלומד יחשוב שמדובר במינימום של דקות, אוסקר שמידט ביקש לקבל 20 דקות במשחק. זאת תיאוריה הגיונית, אך היא לא נכונה.

כי האמת היא אחרת. אוסקר שמידט ביקש אישור לזרוק 20 זריקות במשחק. זה היה המו״מ שלו, ומפה לשם, האיש שקלע יותר נקודות כדורסל מאשר כל שחקן אחר בהיסטוריה כולל לברון ג׳יימס מעולם לא שיחק ולו משחק נ.ב.א אחד. בנאום היכל התהילה שלו (שאליו אחזור מאוחר יותר) הוא אמר את מה שכולם ידעו – הסיבה שהוא לא רצה לשחק בנ.ב.א היא בגלל שאם הוא היה משחק שם, הוא היה צריך לוותר על המקום שהפך אותו לגדול שחקני הכדורסל האולימפיים בכל הזמנים, שכן שחקני נ.ב.א לא הורשו אז לשחק בנ.ב.א, ואילו ב-92, כשכבר כן, אוסקר שמידט היה כבר מבוגר מדי.

וזה לא צחוק, עוד נגיע למספרי הנקודות שלו, אבל לפני זה צריך לזכור דבר אחר – אוסקר שמידט שיחק כדורסל מ-ק-צ-ו-ע-י במשך 30 שנה, בין 1974 ל-2003. אמנם רובם היו בברזיל, אבל בשנות השיא הוא שיחק באירופה, ובעיקר בליגה האיטלקית שהיתה אז אולי החזקה בעולם, עם קזרטה ופאביה, ומאוחר יותר שלוש שנים בסרגוסה לפני שהוא חזר לארץ מולדתו בגיל 37 בשביל לשחק עוד שמונה שנים מקצועיות עד הפרישה שלו בגיל 45! והנה בקטנה, משחק ה-61 נקודות שלו במדי ויאדוליד בגיל… כולה 35. בקטנה. במשחק הזה אגב הוא קלע 8 שלשות, שזה כלום כי במשחק באותה ליגה בשנת 1994 הוא קלע 11 שלשות, שהיה למיטב ידיעתי שיא שכל כל ליגה כולל הנ.ב.א, שם דניס סקוט קלע את אותו מספר שלשות רק שנתיים מאוחר יותר בעונה האחת בה קיצרו את קו השלוש בנ.ב.א.

נאום היכל התהילה שלו הוא יצירת מופת בת 18 דקות. אני רציני, מדובר בנאום שהוא יצירת מופת של הומור נפלא, רגש עמוק (חכו לסוף) ואנגלית קלוקלת. והנאום גם כולל את המשפט האלמותי הבא:

"אני רוצה להודות גם לקלאודיו מורטרי (חברו של שמידט לנבחרת ברזיל ואחר כך מאמנו, א.ט). ״הוא היה איש קשוח, תמיד ניצח בכל מקום אליו הלך.

If he came to the Wizards….. They win״ קינח שמידט בהומור אופייני

אבל מי היה שמידט באמת? מה היתה רמת משחקו והאם באמת הנ.ב.א סבל מכך שהוא לא שיחק שם.

האמת מורכבת. MBK כתב כאן לא מזמן על יכולת קליעת השלשות של הפאוור / סנטר שהיה טורצ׳אן, אבל אם מדברים על יכולת קליעה מהשלוש של גבוה (אם כי העמדה של שמידט היתה יותר 4 לכיוון ה-3 מאשר 4 לכיוון ה-5) ברור ששמידט היה הראשון. שחקנים שהוא מזכיר בהתקפה? קליי תומפסון ורג׳י מילר כמובן. חבר׳ה שרצים מסביב לחסימות וקולעים שלשות כאילו היו חמאה. אבל רג׳י מילר וקליי היו גדולים משמידט בכל מובן שהוא, לא רק בגלל שהם שיחקו בנ.ב.א

רג׳י מילר היה אחד הווינרים הגדולים בכל הזמנים, והוא הוכיח את זה אין ספור פעמים.

קליי היה (לצערי כבר לא) שחקן הגנה פנומנלי שרצח באין ספור משחקים ענקיים, ואתם יודעים… 4 אליפויות.

שמידט היה… שמידט היה שחקן נטול הגנה לחלוטין שמעולם לא הגיע להישג קבוצתי כלשהו. שום אליפות מדינה בקבוצות האירופאיות שלו. ההישגים הקבוצתיים היחידים שלו הם ניצחון על ארה״ב בגמר של משחקי פאן אמריקה ב-1987 כשהוא קולע 46 נקודות בגמר מול דייויד רובינסון (שלוש שנים לפני שהגיע לנ.ב.א…) , פו ריצ׳רדסון, ריק בארי, דני מאנינג, דן מארלי ופרוויס אליסון. ההישג הקבוצתי השני החשוב שלו היה ניצחון בגביע האיטלקי עם קזרטה ב-1988.

זהו. כלומר, הוא אמנם לקח כמה אליפויות בליגה הברזילאית. אבל בגדול, במשחקים חשובים. זהו. זה כל ההישגים שלו, ובגדול – כן, זו בעיה לא קטנה. כי גם אם יש כאלה שמדברים עליו בנשימה אחת עם נוביצקי (בכל זאת פאוורים לבנים גדולים שידעו לקלוע מהשלוש, למרות שמשחקו של שמידט היה שונה לחלוטין), עם סטויאקוביץ׳ (אותו גובה, אותה יכולת קליעה מהשלוש, בהחלט פחות הישגיות מצד הברזילאי ברמה הקבוצתית למרות שגם סטויאקוביץ׳ היה קצת אנדר אצ׳יבר) או אפילו עם דוראנט (שזה הגיוני. יש הרבה קווי דמיון ביכולת לקלוע מרחק מעל כל שחקן, רק שדוראנט גם יודע לזוז עם הכדור, למסור ולשמור) צריך לזכור בסופו של דבר ועניין – שמידט לא הגיע לאף הישג קבוצתי משמעותי בקריירה, וזה אפילו כולל את הגמר האלמותי ההוא מול ריאל במה שבסופו של דבר הוא המשחק המפורסם ביותר בו שמידט שיחק.

גמר היורוקאפ ההוא (European Cup כפי שנקרא אז), הפגיש את ריאל של דראזן פטרוביץ׳ ז״ל עם קזרטה של אוסקר שמידט יבדל״א. הראשון קלע 62 נקודות וניצח. השני קלע 44 נקודות והפסיד. ואם מישהו חושב על משחק 7 ההוא והדו-קרב בין דומיניק ווילקינס לבין לארי בירד, אז גם אני איתכם. ואם לא, אז רק לאבי יש אסוסיאציות מוזרות וזה בסדר.

אבל נכון, הישגים אישיים יש לשמידט למכביר. את זה אי אפשר לקחת ממנו לעולם.

• קלע 49,737 נקודות ביותר מ 1,600 משחקים בקריירה. וכן, זה יותר מאשר כל שחקן אחר בהיסטוריה. אם כי חובה לציין שלברון (47,654 נקודות כולל פלייאוף ובמדי ארה״ב) לא מאד רחוק. ורמת התחרות אפעס… לא בדיוק אותו דבר. טוב, נכון ל 2026, לברון עבר אותו עם יותר מ 51,000 נקודות. ועדיין, לא רע כל כך.
• 1,093 נקודות במשחקים אולימפיים, ולא רק שזה הכי הרבה בהיסטוריה, זה 300 נקודות יותר מהבא אחריו (אנדרו גייז כמובן) . היה לו גם משחק אולימפי עם 55 נקודות, אבל גם אפס מדליות אולימפיות
• 42 נקודות בממוצע במשחקים האולימפיים של 1988, ובסך הכל, הוא הוביל את הקלעים האולימפיים בשלוש תחרויות שונות.
• ובכל זאת… ארבעה רבעי גמר ואי העפלה אחת להצלבה. אלו ההישגים הקבוצתיים שלו באולימפיאדה… אפעס, לא משהו
• וכמובן, שמידט גם מוביל את קלעי כל הזמנים באליפויות העולם של פיב״א עם 843 נקודות בסך הכל. ואתם יודעים מה, הוא אפילו זכה פעם במדלייה. אמנם ארד, אבל מדלייה ב-1978, וגם העפיל לחצי הגמר ב-1986. לא נורא.
• 8 תארי מלך הסלים אירופאיים היו לו, 7 מהם באיטליה, מתוכם 6 עם קזרטה. אחד מהם עם ויאדוליד בספרד. כאמור, רק תואר קבוצתי אחד היה לו. היו לו גם שני גמרים באליפות איטליה עם קזרטה ועוד שני גמרי גביע פרט לזה שהוא ניצח. אבל קזרטה סוף סוף לקחה אליפות (היחידה בתולדותיה) שנה אחרי ששמידט עזב אותם כשהם מובלים על ידי ננדו ג׳נטילה הזכור לטוב ווינצ׳נזו אספוזיטו הזכור אף הוא לטוב (שאף זכה לסטינט קטן בנ.ב.א) וצ׳ארלס שקלפורד. תעשו עם המידע הזה מה שאתם רוצים.
• אפילו בליגה הברזילאית, אשר את קלעיה הוא הוביל 10 פעמים, ואשר בסופו של דבר, בה הוא שיחק במשך רוב הקריירה (שמונה שנים לפני גיל 24 ועוד שמונה אחרי גיל 37) הוא זכה רק בשלוש אליפויות, שזה פחות ממה שהייתם מצפים ממישהו שזכה להילה של ״ג׳ורדן הברזילאי״.

מסקנות:

הרבה סיפורים רצים על כך שהאישיות שלו מתאימה היטב לצורה בה שיחק כדורסל, כשלא מעט תיאורים מדברים עליו כאגואיסט (נדמה לי שלעולם לא מסר יותר מאשר 2 אסיסטים למשחק באולימפיאדה) ויהיר (שוב, תשמעו את הנאום המדהים שלו. .. הוא באמת מדהים, אבל יש בו המון ״עשיתי, רציתי, יכולתי״)

רבים מכתירים את אוסקר שמידט כגדול שחקני הכדורסל שלא שיחקו בנ.ב.א. יש מצב שהוא אכן גדול הסקוררים שלא שיחקו בנ.ב.א, אם כי גם בזה אני לא בטוח. אין לי שום ספק שניקו גאליס ובוודאי שדיאן בודירוגה היו שחקנים גדולים ממנו, ולא רק בקנה מידה אחד. גם לדיאמנטידיס ואפילו ללן ביאס ז״ל וארל מניגולט ז״ל יש קייס לא רע. שמידט במשך קריירה שלמה היה ראש לשועלים (לעזאזל, בחלק מהעונות שלו באירופה הוא אשכרה שיחק בליגה השניה באיטליה ובספרד !!) ועשה משהו שהיה לו מאד נוח – הוא שיחק רק במקומות בהם היה לו אישור לא לשמור מצד אחד, ולזרוק ללא הכרה מהצד השני.

״אני רוצה 20״….