תקציר הפרקים הקודמים:

סן אנטוניו ספרס (20-62):

אחרי שהושיבה את וומבי לאורך כל העונה שעברה עם קריש דם (?), וזכתה בבחירה השנייה בדראפט (???) הספרס יצאו לעונה הנוכחית עם סגל מרשים אך צעיר, שהיה מצופה לחזור לפלייאוף לאחר 6 שנים שחונות, נצח במונחי פרנצ'ייז שקודם לכן היה בפלייאוף בכול עונה במשך 30 שנה (להוציא עונה אחת).

אבל אף אחד לא ציפה לזה.

הספרס פתחו את העונה עם 5 נצחונות רצופים, ולא הפסידו לאורך העונה כולה יותר משני משחקים רצופים, עדות לאיכות עילאית, ולא רק זה אלא גם על אופי. הם העפיל לגמר גביע ה-NBA (וואו מרגיש שזה היה מזמן, לפני לפחות שתי מלחמות), ועל הדרך הם אספו עוד "תואר" – הקבוצה היחידה שממש מאתגרת את אוקלהומה באופן עקבי.

אבל עכשיו פלייאוף ופלייאוף זה סרט אחר לגמרי, סן אנטוניו הייתה מאוד מאוד בריאה במהלך העונה הסדירה, והיא ניהלה באופן מבריק את הדקות של וומבי כך שהוא שיחק מעט דקות ונתן הרבה אפקט, אבל אני מוכן להמר שזה דבר שאי אפשר לעשות בפלייאוף, בוודאי שלא החל מהסיבוב השני, בפלייאוף וומבי יצטרך לשחק את ה-38-40 דקות בערב, כל ערב, והשאלה האם הגוף שלו יחזיק את העומס היא פתוחה.

מעבר לכך ניסיון הפלייאוף של סן אנטוניו מסתכם בפאדיחות של דארון פוקס בסקרמנטו, הפאדיחות של האריסון בארנס בגולדן סטייט, ולוק קורנט. לכל יתר השחקנים זאת ההזדמנות הראשונה לשחק תחת האורות הבהירים ביותר, והשאלה הכי מעניינת בפלייאוף הזה, וזה גם לא קרוב, היא איך וומבי, קאסטל, וואסל, קלדון ודילן הרפר יגיבו.

פורטלנד טרייל בלייזרס (40-42):

פורטלנד עמדה ביעד שלה. אני לא חושב שמישהו ציפה מפורטלנד לסיים בשישיה הראשונה באיזור שבו משחקות אוקלהומה, דנבר, הלייקרס, מיניסוטה, יוסטון (שהייתה טובה פחות מהצפוי) וסן אנטוניו, ולמעשה העובדה שהם סיימו מעל הקליפרס וגולדן סטייט בהחלט יכולה להיחשב כהפתעה.

פורטלנד פתחה את העונה עם צ'ונסי בילאפס כמאמן ואיבדה אותו לשערוריית אימונים. במקומו מונה תייאגו ספליטר, והקבוצה התקשתה בתחילת העונה כשהיא נמצאת במאזן של 19-12 לאחר כשליש עונה, אלא שאז פורטלנד יצאה לרצף של שבעה נצחונות ב-8 משחקים והתמקמה סביב ה-50% הצלחה, מאזן עליו היא הצליחה לשמור עד סיום העונה, כשהיא מנצלת את חלוקת הליגה המובהקת לקבוצות שרוצות לנצח וכאלה שאינן רוצות לנצח כדי לסיים עם 10 נצחונות ב-13 המשחקים האחרונים, בהם רק 3 נצחונות על קבוצות שרוצות לנצח (ביניהם 2 על הקליפרס).

רגע השיא של העונה ושל האיטרציה הנוכחית של פורטלנד עד כה היה כמובן משחק הפלייאין של פורטלנד נגד פיניקס, והסל האייקוני של דני אבדיה, שהוביל לנצחון במשחק הפכפך מול יריבה לא פשוטה.

סן אנטוניו, היא כמובן אירוע אחר לגמרי.

מאצ'אפים:

צריך להגיד משהו על מצ'אפים, בסדרה שבה וומבי לוקח חלק, למצ'אפים יש משמעות מוגבלת בלבד, מאחר והוא שומר 1 על 5 בצבע, זה פותח אין סוף אפשרויות הגנתיות והתקפיות שהמאמן של הספרס עושה רושם יודע להשתמש בהן היטב. בכל זאת נלך לניתוח פחות או יותר קלאסי כדי להצליח לסקור את כל מה שיש לנו בסדרה הזאת.

ד'ארון פוקס – סקוט הנדרסון:

עם 19 נקודות לערב, ו-6 אסיסטים, פוקס הוא השחקן המנוסה ביותר בפלייאוף בחמישיה של הספרס, המצ'אפ שלו מול סקוט הנדרסון שקולע 14 לערב ב-25 דקות בלבד אבל תורם רק 4 אסיסטים ביחס ל-2.5 איבודים ולא בטוח שבכלל יש לו מקום בחמישיה של קבוצת NBA לא כל שכל של קבוצת פלייאוף הוא מצ'אפ שמחמיא מאוד לספרס.

סטפון קאסטל – ג'רו הולידיי:

כאשר ג'רו כשיר הוא עדיין שחקן פשוט נפלא, 16 נקודות לערב 6 אסיסטים, ואפשרות להוריד את לחץ הובלת הכדור מדני ולהוציא ממנו (לטעמי) את המיטב. סטפון קאסטל קולע 17 נקודות ומוסיף 7 אסיסטים, אבל זאת לא הסיבה שהוא הדארלינג של פרשני ה-NBA בארה"ב, הוא פשוט נראה נפלא על הפרקט, שחקן מנצח מהז'אנר שלכל קבוצה אלופה אי פעם היה, בשני צדי המגרש, יהיה מאוד מעניין לראות אותו בפלייאוף הזה.

דווין וואסל – דני אבדיה:

וואסל מתאים לקבוצה הזאת כמו כפפה ליד, שומר, קשוח, הקלע הכי טוב של הקבוצה השנה ל-3 (38%), ולא מנסה לעשות יותר ממה שהוא יודע ואמור.

דני אבדיה, הפך העונה באופן מוחלט וסופי לסופר דופר סטאר, שחקן שיכול להוביל קבוצת פלייאוף, השחקן שמזיז את כולם הצידה במהלך האחרון של המשחק ומנצח אותו. אבדיה התמודד עם פציעת גב שגרמה לכך שהוא הגיע ל-66 משחקים וגם זה בקושי, ויותר מכך הגבילה אותו מאוד בחלק האחרון של העונה ובעיקר בתחום הקליעה. אלא שהאופן שבו הוא התגבר על ההגבלה הזאת ועל הפציעה והמשיך להיות אפקטיבי, ואף הגיע לשיאו כשהרגעים היו חשובים יותר מעלה את המניה שלו אולי יות רמכל דבר אחר. עם 24 7 ו-7 הוא השחקן המוביל של פורטלנד בה' הידיעה.

ג'ולין שמפאני – קמארה:

לא הייתי פוסל את האפשרות ששמפאני, שקיבל המון קרדיט העונה והחזיק ב-11 נקודות לערב יוחלף בקורנט בהיררכיה כשיתקדם הפלייאוף, אבל לכרגע הוא הבחירה של הספרס לגבוה שמשחק לצד וומבי, אבל כאמור האפשרויות של הספרס בלתי מגבלות בגלל הייחודיות של סט היכולות של וומבי.

קמארה, קולע 13 בערב והפגין עמידות מרשימה כשהוא השחקן היחיד של פורטלנד ששיחק בכל 82 המשחקים של העונה וגם עם ממוצע הדקות הגבוה בקבוצה (33). הוא קשוח, מרביץ, והקליעה שלו לא ממש רעה, בטח לשחקן בגילו (37%), ואם יתנו לו זמן ודקות להתפתח עוד יכול להתפתח פה שחקן.

ויקטור וומבניאמה – קלינגן:

וומבי הוא תופעת הכדורסל הכי משמעותית בליגה מאז סטף קארי. הוא משנה את המשחק בדרכים שאנחנו עדיין לא מבינים, בהגנה בזכות העובדה שאף אחד אפילו לא חושב על הליכה לטבעת כשהוא בסביבה, ובהתקפה בגלל היכולת שלו לעשות ממש הכל מלהוריד את הכדור לרצפה עד לזרוק שלשה, להרים האלי הופ או לסיים אותו (בלי לנתק את הרגליים מהרצפה), הוא צפיית החובה של הפלייאוף הזה וכולנו צריכים לשאת תפילה חרישית שיהיה בריא.

קלינגן מחזיק בנתונים מחמיאים של 12 נקודות 12 ריבאונדים ו-2 חסימות למשחק, ובגיל 22 הוא פוטנציאל מחוספס שבהחלט עשוי להפוך ליהלום.

הרפר/קלדון/בארנס/קורנט – שארפ, טייבול, מארי, ג'רמי גראנט, רוברט וויליאמס:

לספרס שני יתרונות עצומים על פורטלנד, הראשון עונה לשם וומבי, השני הוא הספסל. אני פשוט לא סומך על אף אחד משחקני הספסל של פורטלנד. הסיבה שהרפר וקלדון לא יקחו את תואר השחקן השישי של העונה היא שאף אחד מהפרשנים לא מסוגל לעכל את האפשרות שיש שני מועמדים מאותה קבוצה לתפקיד הזה ואחד מהם יקח אבל הם בהחלט ראויים, טובים לא פחות מכל שחקן אחר בחמישיה ולכן אל תתפלאו אם תראו חמישיות מגוונות מצד הספרס בפלייאוף הזה, או שהחמישיה שסוגרת את המשחק לא תהיה זאת שפותחת אותו.

מפתחות וחטיפים סטטיסטיים:

מעברים – הטרייל בלייזרס ממקומים במקום ה-25 בנקודות במעבר של הירידה, אם הם יאפשרו משהו שדומה לזה לספרס אין להם שום סיכוי, הספרס הם קבוצת ההתקפה השלישית בטיבה בליגה, וזה נובע מהעובדה שהם מאומנים היטב, ויש להם את וומבי, כך הם הקבוצה ה-3 בליגה בשלושת מהפינה ו-9 בנקודות בצבע. והכי מפחיד – הם לא קרובים לתקרה ההתקפית שלהם עדיין. הספרס לא מאבדים ולא חוטפים כדורים (אין צורך להמר כשיש לך את וומבי בצבע), פורטלנד מאבדת וחוטפת המון, זה יכול להיות הנתון הכי מסביר של תוצאת הסדרה הזאת כשהיא תסתיים.

הצבע – כאן אני מאבד כל תקווה עבור פורטלנד. הטרייל בלייזרס זורקים 35% מהזריקות שלהם במרחק 2 מטר מהטבעת, תוצאה של קליעה מאוד מפוקפקת של הגארדים שלה, ושל סגנון המשחק של דני. אלא שלדני וליתר הבלייזרס יחכה בצבע וומבי ואני מתקשה לראות את הנתון הזה נשמע ואם הוא יישמר, זה עשוי להסתיים רע מאוד עבור הבלייזרס. רוצים זווית נוספת? פורטלנד מייצרת המון התקפה דרך הריבאונד, שיעור ריבאונד ההתקפה שלהם הוא הרביעי בטיבו בליגה, אלא שהם יפגשו בסדרה הזאת את קבוצת הריבאונד הגנה הטובה בליגה. נקודה. סוף. המוטיב החוזר בניתוחים על הסדרה הזאת, ואני נאלץ להסכים, הוא ספק רב לגבי היכולת של הבלייזרס להגיע ל-105-110 נקודות למשחק ושם בעצם נגמר הסיפור.

תחזית:

אני נוטה לחשוב שיהיה משחק אחד, אבל רק אחד, שבו פורטלנד תיקלע טוב מהצפוי, שוומבי קצת יורתע או ינוח, ושהצעירים של הספרס לא יצליחו לקלוע, ואז פורטלנד תצליח לקחת משחק אחד.

סוויפ ג'נטלמני לספרס.