מאזן העונה: 1-2 לניקס. בסוף דצמבר נערך המפגש הראשון העונה בין הקבוצות והוא סיפק קרב התקפי מרתק. ניו יורק ניצחה 125-128 כשחמישה שחקנים קלעו בספרות כפולות ושניים מעל 30 (טאונס וברונסון), אוקונגו (דאבל-דאבל מרשים) וג׳ונסון (כמעט טריפל-דאבל) היו אדירים בצד השני. בשני לינואר, במשחק שבו זכיתי להיות, ג׳יילן ג׳ונסון הגיע לגארדן והבהיר למה הוא אולסטאר עם טריפל-דאבל גדול, 99-111 משכנע להוקס אז. ב-6 באפריל נערך עוד המפגש האחרון בין הקבוצות, קרב בין ברונסון ואלכסנדר-ווקר הוכרע ב-105:108 לניקס.

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 1-2 לניקס. שלוש סדרות נערכו בכל הזמנים בין הקבוצות בפוסט סיזן, הניקס גברו 1:4 על ההוקס בחצי גמר המזרח ב-1971 עם יתרון ביתיות ו-ב-1999 ניצחו בסוויפ 0:4 באותו שלב ללא יתרון ביתיות. ב-2021 אטלנטה השיבה מלחמה וניצחה 1:4 בסיבוב הראשון, משם יצאה לריצת הפלייאוף הכי מרשימה שלה בשנים האחרונות, והפעם, היא תקווה לתוצאה דומה וגם לאיזון המאזן מול ניו יורק. 

ניו-יורק ניקס:

מאזן: 29-53 חיובי | מקום שלישי במזרח.

חמישייה: ג’יילן ברונסון, ג’וש הארט, מיקאל ברידג’ס, אוג’י אנונובי, קארל אנתוני-טאונס.

מחליפים בולטים: מיילס מקברייד, חוזה אלברדו, לנדרי שאמט, מיטשל רובינסון, ג׳ורדן קלארקסון, מוחמד דיווארה, טיילור קולק וג׳רמי סוהאן.

היסטוריה: 2 אליפויות ב-1970 ו-1973 והפסדים בגמר ב-1951, 1952, 1953, 1972, 1994 ו-1999. בשנה שעברה קטעו 25 שנות בצורת של אי-העפלה מהסיבוב השני במזרח כשהעפילו לגמר האזורי, אך הפסידו בו 4-2 כואב לאינדיאנה עם יתרון ביתיות (פתחו בשני הפסדים בגארדן).

העונה: לאחר ההדחה לאינדיאנה בגמר האזורי שגררה ביקורות מכל כיוון על המאמן תום ת׳יבודו, הניקס החליטו לפטר את המאמן הוותיק ולהחליפו במייק בראון שפוטר במהלך עונת 24/25 מסקרמנטו. בפרי אייג׳נסי הניקס החליטו לשמור על הליבה של הקבוצה ועיבו את הסגל בג׳ורדן קלארקסון וגרשון יאבוסלה לצד בחירה בדראפט במוחמד דיווארה. העונה של ניו יורק התאפיינה בחוסר יציבות אך יש בה גם כוכבית חיובית: זכייה בגביע ה-NBA עם מאזן 6–1 חיובי בקמפיין וניצחון על סן אנטוניו ו-וומבי בגמר בוגאס. בהמשך הדרך, בין סוף דצמבר לאמצע ינואר, חוו משבר של 2-9 שלילי כולל שני רצפי הפסדים של ארבעה משחקים, בתור אחד שהיה בניו יורק באותה התקופה, הלחץ הורגש בכל חדר בגארדן, היה חשש אמיתי שמשהו בפרויקט נפגע באמת.

אך הניקס הצליחו לייצב את הספינה עם חמישה ניצחונות רצופים כולל ניצחון ב-54 הפרש בדרבי על ברוקלין, לדעתי, מה שהחזיר את הניקס לתמונה זו אותה אסיפת שחקנים שאירגן ג׳יילן ברונסון, בסוף, הייחודיות של הניקס היא שיש לה שחקנים שהם חברים, וכאלו שהולכים דרך ארוכה ביחד (ברונסון, הארט וברידג׳ס זכו באליפות המכללות בוילאנובה) והניקס התייצבו לקראת סיום העונה וזאת תהיה הופעת הפלייאוף הרביעית ברציפות של הקבוצה והם סיימו עם מאזן טוב יותר מאשר בעונה שעברה (29-53 לעומת 31-51).

אך עדיין לא ברור האם הם מספיק טובים בכדי לרוץ לאליפות. לדעתי, חוסר היציבות שלהם תוך כדי משחקים וגם תוך כדי עונה — יהיה זה שיפיל אותם גם בפלייאוף. היתרון היחסי שיש להם על אטלנטה הוא בניסיון, בעומק ובגודל. לניקס יש סגל שרץ כבר כמה עונות יחד, בשונה מאטלנטה שהרכיבה את עצמה מחדש תוך כדי עונה, יש לה עומק של חמישה שחקני חמישייה טובים מאוד וגיבוי של שמונה שחקני ספסל טובים, ויש לה יתרון של גודל, טאונס, אננובי, רובינסון, ברידג׳ס, אלו שחקנים שהתשובה אליהם באטלנטה מוגבלת.

מצד שני, הניקס לא קבוצה מספיק יציבה, וכפי שציינתי, גם תוך כדי משחקים יש להם רגעים שהם פשוט לא במשחק, ובדיוק את זה, החבורה הצעירה והמתגבשת של אטלנטה יכולה לנצל, ההוקס היא קבוצה שצריכה רק את הגיץ הקטן וממנו היא תצליח לעשות מדורה, בכדי לנצח את הסדרה, הניקס ייצטרכו לא לפתוח פתח, אפילו לא קטנטן, להוקס, כי אם כן, הם עלולים להסתבך.

אטלנטה הוקס

מאזן: 36-46, מקום שישי במזרח.

חמישייה: דייסון דניאלס, ניקיל אלכסנדר-ווקר, סי. ג׳יי מקולום, ג׳יילן ג׳ונסון ואונייקה אוקונגו.

מחליפים בולטים: ג׳ונתן קומינגה, ג׳וק לנדייל, קורי קיספרט, זאקרי ריזאשה, גייב וינסנט, באדי הילד.

היסטוריה: אליפות אחת ב-1958, לקבוצה יש ארבע הופעות בגמר ב-1957, 1958, 1960 ו-1961, פעמיים ברציפות, פעמיים, בתוך חמש עונות בסוף שנות החמישים-תחילת השישים. משנת אלפיים ועד 2007 ההוקס נעדרו מהפלייאוף, שנים קשות למועדון, החל מ-2008 הם חזרו למעמדים הגדולים עם ג׳ו ג׳ונסון, אל הורפורד, ג׳וש סמית׳ ונוספים, הם לקחו את הסלטיקס של גראנט, פירס ואלן לסדרה של שבעה משחקים בסיבוב הראשון (הפסידו 3:4), משם ההוקס הגיעו בקבע לפלייאוף, עם הגרעין האייקוני של ג׳ף טיג, קייל קורבר, פול מילסאפ ואל הורפורד, אך נעצרו בלברון. 

ריצת הפלייאוף הארוכה האחרונה שלהם הייתה ב-2021 כשטריי יאנג התפוצץ והוביל את הקבוצה עד לגמר המזרח כשהוא מדיח בדרך את הניקס ופילדלפיה, בגמר האזורי נעצר ע״י יאניס ומילווקי, מאז, ההוקס לא רשמו משהו דומה. 

העונה:  בקיץ, אטלנטה עוד ניסתה לשפץ את הסגל סביב טריי יאנג, שנכנס לעונה השמינית שלו במועדון. ניקיל אלכסנדר-ווקר הוחתם, גם לוק קנארד, וקריסטפס פורזיגינס הגיע בטרייד. אבל, אחרי עוד פתיחת עונה מאכזבת ופציעות, ההוקס ויאנג החליטו להיפרד, הם שלחו אותו לבירה וושינגטון בתמורה לסי. ג׳יי מקולום וקורי קיספרט ובאופן רשמי הקבוצה הפכה להיות של ג׳יילן ג׳ונסון.

בתחילת העונה, ג׳ונסון כיכב אך כשיאנג שיחק לצידו היה נראה שמשהו חורק, כאשר האולסטאר לשעבר שיחק, ההוקס היו במאזן 8-2 שלילי וכשלא, וג׳ונסון קיבל את הבכורה, 11-14 חיובי, וזה הקש ששבר את גב הגמל. 

מרגע הטרייד של יאנג, ג׳ונסון לקח את הצעד קדימה ורשם העונה כמעט ממוצע טריפל-דאבל בדרך להופעת אולסטאר ראשונה, הדברים מסביבו התחברו, כולל מקולום וקיספרט שהגיעו בטרייד, אוקונגו קפץ מדרגה והפך למכונה מתחת לסלים, ואפילו ג׳ונתן קומינגה הצטרף בשלב מסוים ונראה טוב, ואפילו ג׳וק לנדייל. שובר השיוויון בריצה היה ניקיל אלכסנדר-ווקר, המועמד המוביל ע״פ סוכנויות ההימורים לשחקן המשתפר, כשהוא חוצה את רף ה-20 נקודות למשחק ומוביל את הקבוצה ל-11 ניצחונות רצופים ומאזן 5-19 חיובי אחרי פגרת האולסטאר. 

לשאול האם ההוקס מועמדים לאליפות זו שאלה מוקדמות מדי עבורם, הם לחלוטין יוכלו להיות אחת כזו בשנים הבאות כאשר הקיץ הם יקבלו בחירת גבוהה מאוד הודות לכך שהבחירה של ניו אורלינס שייכת להם, אך בפלייאוף הזה, הם לחלוטין יבואו ׳לעשות צרות׳, והם לחלוטין יכולים לנצח את הניקס. בעיניי, הם יכפו את סגנון המשחק המהיר עם השלשות (חמישית בליגה באחוזים בעונה הסדירה עם 37.1% ושישית בשלשות שנקלעו עם 1,201), הם יוכלו לנצח את הסדרה, יש להם משהו מיוחד, כשיש להם מומנטום, קשה לעצור אותם.  

מאצ’-אפים מרכזיים

מאצ’-אפים מרכזיים: ברונסון מול ההגנה של דייסון דניאלס. האולסטאר של ניו יורק הוא אחד משחקני האחד על אחד הטובים ב-NBA ושחקן שמסוגל לייצר נקודות ׳מכלום׳ וביעילות גבוהה בחדירות לסל ומחצי מרחק. מהצד השני יחכה לו ה-׳דייסון׳ (שואב אבק) של אטלנטה, דייסון דניאלס, שהתחיל את העונה בירידה אבל נסק בחזרה (עדיין רחוק מהיכולת של העונה שעברה), הוא שני בליגה עם חטיפות עם 2 כאלו למשחק וככל הנראה הוא יהיה מי שההוקס ידביקו לגופייה של כוכב ניו יורק. ברונסון, הוא גארד פיזי אבל לא ממש מהיר, הוא מאוד מחושב ויודע איפה נוח לו ואיפה לא, היכולת שלו להתגבר על ההגנה הלוחצת והמתחכמת של הניקס תהיה אבן דרך בהתפתחות הסדרה.  יש לציין כמובן שלמרות היכולת ההגנתית הנפלאה של דניאלס, ברונסון הוא לא 'עוד גארד', הוא אחד הסקוררים הטובים בליגה ושחקן מאוד מגוון, ואחד כזה שכבר 'חיסל' כמה קבוצות במו ידיו בפלייאוף ומול שומרי על, המשימה של דניאלס עצומה. ברונסון הוא השחקן הטוב בסדרה בפער ולעצור אותו תהיה סנסציה.

הקרב מתחת לסלים: קארל אנתוני-טאונס מצד אחד ואונייקה אוקונגו מהצד השני. הסנטר של הניקס הוא מלך הדאבל-דאבלים של העונה הסדירה עם 56 כאלו, בעוד אוקונגו רשם את עונת השיא שלו באספקט הזה עם 16 כאלו. הקרב ביניהם יהיה מסקרן מכיוון שמדובר בסנטרים באופי די שונה, אוקונגו הוא אתלט ושחקן פיק אנד רול יוצא מן הכלל, טאונס הוא שחקן שאוהב לייצר לעצמו, מתבסס לפעמים על הקליעה לשלוש וניזון המון מריבאונד. בצד ההגנתי, אוקונגו כבר הוכיח העונה בגארדן, מול טאונס, שהוא מסוגל להתמודד איתו כשבניצחון של ההוקס שם בתחילת ינואר הוא רשם הצהרת כוונות מולו, בעוד טאונס, לא בטוח יתמודד עם הפיזיות והמהירות של אוקונגו בצד השני. 

בניקס יקוו שטאונס יכפה על החיסרון בהגנה בהמון נקודות (יחסית) בהתקפה ובהוקס שאוקונגו יביא את היתרונות שלו לידי ביטוי, כי ניצחון שלו באמצ׳אפ הזה בסדרה עשוי להיות המפתח להפתעה של ההוקס.

המנהיגות של ג'יילן ג'ונסון: הממוצעים שלו מול הניקס העונה היו פנטסטיים, 19.7 נקודות, 10 ריבאונדים ו-9.3 אסיסטים והיכולת שלו לנהל את המשחק כפורוורד מודרני תעמיד למבחן את ההגנה של אנונובי וברידג'ס. אם ג'ונסון ישמור על עקביות תחת הלחץ של הפלייאוף, אטלנטה תוכל להיות בעניינים עד הסוף.

שלשות: הניקס וההוקס הן שתיים מתוך חמש קבוצות הקליעה הטובות ביותר העונה בליגה, כשניו יורק צלפה 14.2 שלשות במשחק ב-37.3% (רביעית בליגה) ואטלנטה 14.6 שלשות ב-37.1% (חמישית בליגה), כך שהסדרה הזו צפויה לספק המון שלשות משתי קבוצות כדורסל טובות מאוד שחייבות את הקליעה בכדי להיכנס לשטף. 

לשתיהן היו העונה משחקי שפל, גם אחת מול השנייה, ובלי השלשות קשה לשתיהן להניע. אני נכחתי במספר משחקים של הניקס שהכדור לא נכנס פנימה וממש הרגיש שהם לא על הפרקט בדקות הללו. מי שתקלע יותר טוב לאו דווקא תנצח, אלא מי שתקלע פחות טוב, היא זו שתפסיד. כי אם הניקס יקלעו ב-37.3% וההוקס ב-37.1% כמו בעונה הסדירה, זה לאו דווקא האספקט עליו הסדרה תוכרע, אבל אם אחת תרד מאיזור ה-32% והשנייה תישאר יציבה, זה עשוי להכריע.

אקס-פקטור: בניקס: אני אלך על לנדרי שאמט, מיני אולר שוויצרי, שחקן שמסוגל לעשות הרבה דברים בזמן קצוב, הוא קולע שלשות, מייצר, חודר לסל, שומר, ולפעמים התרומה שלו מהספסל מנצחת משחקים. הניקס ייצטרכו אותו חד. בהוקס: זה ג׳ונתן קומינגה, שמאז שנבחר בדראפט בתחילת העשור רבים מחכים לפריצה הגדולה שלו, שלא באמת הגיעה. היו רגעים יפים בגולדן סטייט, היו רגעים יפים באטלנטה בתקופה הקצרה שלו שם, אבל התפוצצות אמיתית עדיין לא הגיעה, אם הוא יביא להוקס 20 נקודות בעקביות בכל משחק מהספסל – זה יכול לשנות את מאזן הכוחות בסדרה.

תחזית לסדרה: אני מאמין שההוקס יכולים למתוח את הניקס ולהקשות עליהם מאוד, אבל הניסיון ויתרון הביתיות של ניו יורק יכריעו. הניקס ב-6.

תהנו (: