העונה הסדירה מתקרבת לסיומה בצעדי ענק, ורגע לפני הפלייאוף יש כמה קבוצות שהשאירו איתן לא מעט סימני שאלה. בתקופה הקרובה אנחנו נבחן כמה מהקבוצות שיש ספק בשאלה האם אפשר לכנות אותן "קונטנדריות" או לא, ונתחיל עם דנבר, אלופת 2023 שעברה לא מעט שינויים מאז, כאשר דור יטען בעדה וסטוקטון נגדה.

קונטנדרית – דור בלוך:

נכון לכתיבת שורות אלו מוצאים את עצמם הנאגטס, במקום ה-5 במערב כשהם בסה"כ 2.5 משחקים מהמקום השביעי, גרוע מכך הם סופרים שני הפסדים רצופים ו-6 הפסדים בעשרת המשחקים האחרונים שלהם וזאת דווקא כאשר יוקיץ' חזר מפציעה.

אם כך תשאלו מדוע אני אופטימי?

כי אני זקן מספיק כדי לזכור את עונת האליפות האחרונה שלהם, ואם אתם זוכרים את עונת האליפות האחרונה שלהם, ורוצים להסיק ממנה האם אנחנו בדרכינו לעונת אליפות נוספת, הרי שעליכם לענות על השאלות הבאות ועליהן בלבד:

האם MPJ של עונת האליפות שווה יותר או פחות מהרחבת הסגל המסייע בטים הרדוואי ג'וניור, קאם ג'ונסון וולנצ'יונס – השלושה תורמים 9 נקודות ומעלה למשחק כל אחד, והם הם הסיבה שדנבר היא עדיין, גם אחרי המומנטום השלילי האחרון קבוצת ההתקפה הטובה בליגה (תחזיקו את הנתון הזה בראש)
האם ארון גורדון יחזור לכושר של עונת האליפות – אני רוצה להגיד כן. גורדון שיחק רק 23 משחקים העונה, ולתחושתי הצוות המקצועי של דנבר שומר אותו, כמו את הקבוצה כולה בפצפצים, גם העובדה שיוקיץ' שיחק רק 45 משחקים מחזקת את המסקנה שדנבר עובדת כדי שכל שחקניה יגיעו לפלייאוף בכושר שיא

אם התשובה לשתי השאלות האלה היא כן מהדהד, כפי שדעתי, אזי אין דרך לטעון שדנבר אינה קונטנדרית (להזכירכם זה הרף), וזאת על אף שהליגה בכלל והמערב בפרט התחזק מאוד מאז עונת האליפות האחרונה שלהם.

לא קונטנדרית – Stockton2Malone

או קיי, אז שנה שניה ברציפות, התנדבתי להיות party pooper. כבר לפני תחילת העונה העליתי ספקות על מועמדות של דנבר, אבל זה היה מזמן. עכשיו זה הדבר האמיתי. העונה של דנבר עד עכשיו היא ממש עונת ניסים. ארבע מתוך חמשת שחקני החמישיה הפותחת (יוקיץ', גורדון, בראון וג'ונסון) חוו פציעות לא קלות. ארון גורדון עדיין לא חזר. ניקולה יוקיץ' התמודד לראשונה בקריירה בפציעה משמעותית. פייטון ווטסון נתן כמה חודשים מהסרטים, ואז גם כן נפצע. למרות כל הפציעות, דנבר התגברה עליהם בסדר גמור. ג'מאל מארי מספק כרגע את העונה הכי טובה בקריירה שלו, דבר לגמרי לא מובן מאליו לשחקן בן 29 (מזל טוב, השבוע חגג) שמתאפיין לעיתים בחוסר יציבות ועבר פציעת ברך קשה.
אולי דוויד אדלמן הוא המאמן הכי אנדר רייטד בליגה?

אז כן, לכתוב דווקא למה דנבר לא תהיה אלופה, משימה לא קלה.

ובכן…

נקודה מספר 1 היא ניקולה יוקיץ'. הכוכב של דנבר קלע לפני הפציעה 29.6 נקודות למשחק וחילק כמעט 11 אסיסטים. אחרי הפציעה שלו, הוא עומד כרגע על 25 נקודות למשחק ומחלק "רק" 8.8 אסיסטים. כמו כן, מאז החזרה הוא קולע 29% מהשלוש, לא משהו בכלל. לא ברור, אם פיזית הוא לא התאושש סופית מהפציעה בברך או שפשוט החלודה עדיין לא ירדה לגמרי, צריך לעקוב אחרי זה. אחרי הרבה שנים, ראיתי משהו אנושי בניקולה יוקיץ'. זה כבר לא סל בטוח כל פעם שהוא מקבל כדור עם הגב לסל. ניקולה יוקיץ' פספס 16 משחקים בגלל פציעה, בהם המאזן של קבוצתו 11 ניצחונות מול 5 הפסדים בלבד, 69% הצלחה. דווקא אחרי שהוא חזר המאזן של דנבר עד לכתיבת שורות אלה, היה של 4 ניצחונות עם 6 הפסדים. אז כן, מאז החזרה, גם דנבר וגם ניקולה יוקיץ' חורקים.

קונטנדרית – דור בלוך:

כתב יפה ידידי המלומד ויש להודות שהמומנטום עימו, כפי שכבר צוין ולזה כבר התייחסתי. אם תרצו לקחת את זה מזווית אחרת, תצטרכו לשאול האם אתם אתם חושבים שדנבר האמיתית היא זאת של ספטמבר עד סוף ינואר, שהגיעה לסוף אותו החדודש במאזן של 16-33 חלק מהזמן ללא יוקיץ', או שאתם מאמינים שהקבוצה של החודשיים האחרונים היא היא דנבר האמיתית.

אני סבור שההיסטוריה, וכן העובדה שמדובר באלופה מנוסה יותר מרומזות לנו, שהתקופה הראשונה היא המשקפת, ושדנבר עם מזל פציעות רע העונה כפי שציין עמיתי המלומד, פשוט החליטה להאט להעמיק רוטציה ולתת לגורדון זמן להחלים מה שמטבע הדברים הוביל אותה למאזן טוב פחות (לצד שורה של הפסדים במשחקים צמודים. שימו לב שבמהלך אות ההתקופה יש לה גם ניצחון ב-20 על בוסטון, וב-45 נקודות על פורטלנד מה שמרמז שכדורסל לא שכחו לשחק בקולורדו.

קצת מספרים. דנבר כאמור מובילה את הליגה עם ההתקפה הטובה ביותר שבה, האחוזים שלה מהשדה הם השניים בטיבם בליגה (כל ה-4 הראשונות הן מהמערב אגב, אלוהים ישמור). הם הקבוצה הרביעית בליגה שמגיעה הכי הרבה פעמים לקו, והם הקבוצה השלישית הכי טובה בליגה בשמירה על הכדור, פרמטר קלאסי לקונטנדרית (מעליה נמצאות אוקלהומה ובוסטון).

לא קונטנדרית – Stockton2Malone

הנקודה השנייה היא ארון גורדון. אסור לשכוח כמה הוא קריטי. הוא היה הניקולה יוקיץ' של הקבוצה, רק בהגנה. בפלייאוף בעונת האליפות, הוא גם שמר על לברון ג'יימס, גם על ג'ימי באטלר בסדרת הגמר ובין לבין הספיק לחפות על יוקיץ' ו-MPJ.
בשנתיים האחרונות ארון סוחב פציעת הירך האחורי מעצבנת שלא נותנת לו להיכנס לרצף ארוך של משחקים. אז נכון, כשהוא משחק, הוא עדיין הפרטנר המושלם לניקולה יוקיץ' בקו קדמי, גם בהתקפה וגם בהגנה, יעיל וחכם מאוד, ללא אגו שלא אכפת לו לקחת 20 או 5 זריקות במשחק.
הבריאות שלו תהיה קריטית בפלייאוף ואנחנו מכירים קבוצות שלא לקחו אליפות בגלל פציעות המסטרינג של השחקנים המובילים שלהם (יוסטון 2018)

קונטנדרית – דור בלוך:

עמיתי המלומד ציין את הקילומטרז' כטיעון לכך שדנבר לא תהיה קונטדרית, כפי שאמרו חכמינו, הפוך גוטה. ניסיון הוא הוא הפרמטר אולי המשמעותי ביותר לקבוצה שמקווה לזכות באליפות. בעונה שעברה אוקלהומה נהנתה מכך שלא הייתה קבוצה שהיא גם איכותית וגם מנוסה בעיקר בגלל פציעות בבוסטון ובניה לא נכונה של גולדן סטייט ודנבר. העונה דנבר היא גם עמוקה, גם איכותית וגם מנוסה, מה שאומר שהיא לא תיבהל מפיגור 8 ברבע הרביעי של משחק 5 כשהסדרה בתוצאה 2-2. האם אתם יכולים להגיד זאת בוודאות על סן אנטוניו זאת שמקווה לקרוא תיגר על דנבר כקבוצה שאמורה לקחת את אוקלהומה עד הקצה?

ועוד נקודה אחת קטנה ברשותכם, ניקולה יוקיץ' הוא שחקן הכדורסל הטוב בתבל, נקודה סוף פסוק.

אם תסתכלו מי היה האלפא בליגה בכל עונה ב-30 השנים האחרונות, זה פשוט לא קורה, שהקבוצה שלו, בהינתן סגל מסייע אפילו סביר לא מגיעה לגמר איזורי לכל הפחות. לברון, דוראנט, קארי, בריאנט, ג'ורדן, יוקיץ', אייזאה, בירד, מג'יק, קארים. נדמה לי שכיסיתי את האלפא של הליגה במשהו כמו 45 השנים האחרונות, תבדקו אותי.
ואם מישהו חושב שיוקיץ' אינו האלפא של הליגה, חכו לפלייאוף חברים, חכו לפלייאוף.

לא קונטנדרית – Stockton2Malone

הנקודה השלישית והאחרונה שלי היא קילומטראז'. אנחנו יודעים איך זה בפלייאוף – רוטציות מתקצרות. ג'ונסים וסטרוטרים זה נחמד, אבל כנראה במצב של סגל בריא, הם לא ישחקו הרבה ואז אנחנו נשארים עם החמישיה של מארי/ בראון / ג'ונסון / גורדון / יוקיץ כאשר מהספסל ייכנסו יונאס, ברוס בראון, טים הרדוואי ופייטון ווטסון. על פניו, סגל הכי טוב שהיה לניקולה יוקיץ', כולל עונת האליפות. הבעיה עם זה – הסגל הזה כמעט לא שיחק ביחד! בחודשים האחרונים כל פעם שחקן אחד או יותר היה פצוע. כל הפצועים אמורים לחזור עד אמצע מרץ ואז יהיו להם כמה שבועות להתגבש ולהכיר אחד את השני. זמן יחסית קצר ובדרך כלל לא מספיק.

כמו כל הפוסטים שלי, גם הפוסט הזה מוקדש לבת שלנו מיכל, ז"ל.