חודש רביעי מאז תחילתה של העונה כבר עבר, חודשיים בלבד נותרו לעונה הסדירה, ואנחנו נמצאים בשלהי פגרת האולסטאר, כלומר זמן טוב לדיון 5 על 5 נוסף. הפעם, נמצאים איתנו בצוות היום נמצאים Stockton2Malone, רועי ויינברג, שחר צ'קוטאי, עמית טבול ועמנואל אוחנה הלקין.

שאלה 1: ההורנטס ניצחו 10 מ-11 המשחקים האחרונים שלהם, ומגיעים לפגרת האולסטאר עם המומנטום הכי טוב בליגה. יש מקום לאופטימיות בשארלוט?

סטוקטון: האמת היא שכן. אחרי הרבה שנים ההורנטס לא בדיחה. כנראה המטרה של העונה הזו תהיה להעפיל לפלייאוף וגם פליי-אין יהיה סבבה, אז את זה לא תהיה בעיה להשיג. הבסיס הצעיר של קנופל, מילר וקאלקברנר נראה ממש מבטיח ואפשר רק לקוות שהם יגררו את לאמלו למעלה ולא להיפך.

רועי: כן. בהרבה מאוד מקרים יש לקבוצה "שנת אפס" לפני השנה האמיתית הראשונה שלה, והאנרגיות של שרלוט לגמרי משדרות שהם במצב הזה. לא רק שהקבוצה הזאת אמורה לעשות פלייאוף השנה, היא אמורה לעשות טופ 4 שנה הבאה. נראה שכיף לשחקנים אחד עם השני, רואים שהם מתקדמים בהדרגה לאורך העונה ושהניסיון משפיע. אני חושב שהם מרחק פגרה, קיץ של אימונים ואולי טרייד או שניים מקבוצה של 50 ניצחונות בשנה הבאה. הכל במקום הנכון. דומה מאוד לדטרויט של 24/25.

שחר: שארלוט הפכה לכוח רציני במזרח. המאמן, צרלס לי, עושה שם עבודה מדהימה. הוא הציב היררכיה. כולם יודעים את מקומם ואת יכולתם. קניפל ומילר מובילים את ההתקפה, דיאבטה מכונת ריבאונדים סטייל דראמונד בשיאו. הקבוצה יכולה להיות אופטימית. כי כבר העונה הם יכולים להיכנס לפלייאוף.

עמית: שארלוט באמת קבוצה מהנה ומרשימה לאחרונה. העניין הוא שהכל מתחבר מושלם כרגע ולא חסרות תקלות שעלולות לקרות: פציעות של לאמלו וברנדון מילר, נסיגה של הרוקיז קנופל וקאלקברנר שעלולה לקרות בעונה השנייה, שחיקה או בעיות מחוץ למגרש אצל מיילס ברידג'ס ועוד ועוד. עמדת הסנטר, על אף ניצוצות מרשימים של קאלקברנר בעיקר בתחילת העונה, עדיין לא ברורה. יש טיים שייר שלו עם דיאבטה שגם הוא צעיר שיכול להשתלט על דקות. אין ספק שיש בסיס טוב להופעה קבועה בפלייאוף המזרח בעונות הבאות, אבל זה תלוי בעיקר בבריאות של שחקני המפתח יחד עם המשך בנייה עתידית.

עמנואל: חד משמעית כן. קון קנופל כרגע מציג בפנינו את אחת מעונות הרוקי הגדולות, ובעיקר היעילות, אי פעם, ונראה כמו סופרסטאר עתידי. לצידו יש את ברנדון מילר, עוד שחקן שאני מאוד אוהב עם פוטנציאל ענק, וכמובן גם לאמלו בול נמצא שם. הבעיה היא הפציעות של מילר ובול. אם מילר ובול יישארו בריאים וההורנטס יעבו קצת את הסגל שלהם בעונה הבאה, הם יוכלו לעשות רעש רציני מאוד במזרח החלש. כבר עכשיו, קנופל הוא אולי השחקן עם הפוטנציאל הגדול ביותר שאי פעם היה לשארלוט.

שאלה 2: קופר פלאג או קון קנופל? מי מרשים אותך יותר כפוטנציאל לטווח הארוך?

סטוקטון: שני רוקים מבריקים. בנוסף ליכולות משחק, הם מגלים בגרות שלא אופיינית לרוקים. (רוקי מצוי – שחקן מאוד מוכשר, אבל צעיר, ניתן להסתכל למשל על אייס ביילי שעושה שכמעט כל משחק כמה טעויות שטותיות כי אין מה לעשות, הוא עדיין ילד. מאידך זאת, גם אצל פלאג וגם אצל קנופל לא ראיתי טעויות כאלה). כולם מדברים על יכולת הקליעה של קון קנופל, אבל לא מזכירים כמה שחקן מגוון הוא. גם קולע משלוש, אבל גם יכול לקלוע ביעילות בעלייה מכדרור וגם מוסר לא רע וגם חודר לסל. יחד עם זאת, קופר פלאג הוא מוכשר יותר פיזית ובשבועות האחרונים ניפץ כמה שיאים מאוד מכובדים. בקבוצה מוגבלת התקפית כמו דאלאס מאבריקס, זה מאוד מרשים ולכן התקרה שלו נראית גבוהה יותר.

רועי: קופר פלאג. קל לשכוח את זה, אבל מדובר בשחקן הכי צעיר בליגה. מה שהוא עושה בקבוצה חלשה מטורף. קנופל אדיר, אבל יש לו את לאמלו. פלאג לא קולע ביעילות כזאת, אבל הוא שומר טוב בהרבה. עונת רוקי ברמה של לברון הצעיר. מאמין שהוא יושבת בקרוב, כי טנקינג, אבל התקרה שלו היא MVP. האם קנופל שם? לא יודייע.

שחר: שניהם מרשימים, שניהם מובילים קבוצות ונראים כבר עכשיו כמו העתיד. בטווח הארוך פלאג עם תקרה גבוהה יותר, בעיקר בגלל הגודל וההגנה. אבל קניפל מראה שיש לו את יכולת המנהיגות גם בקבוצה חלשה.

עמית: יכולת הקליעה של קנופל היא אדירה. משהו שמזמן לא ראינו לשחקן רוקי ובכלל. עם זאת, לקופר פלאג יש סט מגוון ומרשים יותר של יכולות והוא אמור להוביל את המועדון שלו בשנים הקרובות. קנופל כרגע יכול להיות השחקן השלישי בהיררכיה של שארלוט כל עוד לאמלו ומילר בריאים.

עמנואל: שאלה מאוד קשה, כי שניהם נראים נפלא בינתיים, אבל בתור פוטנציאל לטווח הארוך אני אבחר בפלאג. קניפל בעיקר מרשים בקליעה שלו, שהיא פנומנלית בכל צורה ביחס לרוקי, אבל מבחינת יכולות שמביאות אותך לטופ של הליגה לדעתי יש לפלאג יתרון. הוא יכול להיות אחד השומרים הטובים ביותר בליגה, כאשר הורסטיליות שלו בהגנה תהיה חלק חשוב מאוד מההגנה של דאלאס בעתיד. גם מבחינה התקפית יש לו את הפוטנציאל להיות אחד המוסרים והחודרים הטובים בליגה. הוא מראה פוטנציאל גבוה מאוד כמעט בכל אספקט של המשחק. כל עוד הוא יצליח לייצב את הקליעה שלו, לדעתי אין סיבה שהוא לא יהיה אחד מהשחקנים הטובים בליגה בעוד מספר שנים.

שאלה 3: איזו קבוצה היא המרוויחה הגדולה של חלון הטריידים?

סטוקטון: מצד אחד וושינגטון במחיר אפסי השיגו שני אולסטארים. מצד שני, המחיר האפסי הזה לא סתם. לכן אני אלך עם אטלנטה שגם התחזקו בקומינגה, ואולי קוין סניידר, שהוא מאמן התקפי טוב, אמור להבין איך לשלב אותו בסכמה, וגם כאמור נפטרו מיאנג. נכון, הקבוצה עדיין בינונית להפליא ובמקום העשירי במזרח כרגע, אבל אפשר לתת לזה זמן להתחבר.

רועי: וושינגטון. מפתיע, אני יודע, אבל בסוף הם לא ויתרו על אף נכס צעיר וקיבלו שני שחקנים שבעונה ממוצעת עד טובה ברמת אולסטאר. הוויזארדס לא עשו כלום מאז ג'ון וול, לא הגיעו לגמר אזורי מאז 1979. בסוף הם קיבלו שני שחקנים טובים מאוד בהנחה גדולה, תמורת בחירות נמוכות ופילרים כמו מלאכי ברנהאם. אם דייויס וטריי בריאים שנה הבאה ומשחקים עם חשק, אנחנו בטוחים שהם לא בטופ 4? או לכל הפחות לא משתפרים בענק לעומת המצב הקיים?

שחר: שארלוט. הבנייה שלהם הולכת לכאן ועכשיו והם הביאו את החלקים המתאימים, כלומר קובי וויט כשחקן שישי בעיקר וקצת קסבייר טילמן להגנה, כדי לרוץ חזק בעתיד.

עמית: אני חושב שקליבלנד הרוויחה המון מצירופו של הארדן. גארלנד לא הוכיח עקביות ובריאות למשך יותר מעונה אחת. להארדן יש עוד מה לתת. תוסיפו לזה את מובלי ואלן (האחרון אולי יכול להישלח בטרייד תמורת סמול פורוורד איכותי) וביחד עם דונובן מקבלים את אחד הסגלים החזקים בליגה. אפשר לציין גם את יוטה, שעשו סוף סוף מהלך שיחזק אותם ובעונה הבאה אולי יוכלו להתחיל לנצח, ואת בוסטון שהביאו את ווצ'ביץ' ויכולים שוב להיות הקבוצה הטובה במזרח ברגע שטייטום יחזור.

עמנואל: היו מספר קבוצות שעשו שיפור קטן בדדליין כמו בוסטון, מינסוטה, דטרויט, ניו יורק, לייקרס ואוקלהומה סיטי. אבל אלה לא היו מהלכים משמעותיים מספיק כדי להכתיר אותן כ"מנצחות". אז במקום זאת אני אבחר בקליפרס . הקבוצה שלהם לפני הדדליין לא הייתה שווה יותר מעוד הפסד בסיבוב הראשון, וגם זה במקרה הטוב. ולכן בחוכמה רבה הם החליפו את הארדן בן ה-36 בדריוס גארלנד, אולסטאר בן 26. אחרי זה הם העבירו את זובאץ' עבור חבילה מכובדת ביותר שכללה את בנדיקט מאת'ורין, שעדיין יש לו פוטנציאל, ו-2 בחירות סיבוב ראשון שיכולות להיות גבוהות. לדעתי קצת חבל שהם לא הצליחו למצוא גם קבוצה לקוואי, כי עכשיו הערך שלו עלול לרדת מרגע לרגע. אבל אני מאוד אהבתי את המהלכים שלהם. להבין שהקבוצה הנוכחית לא יכולה לבצע ריצת פלייאוף משמעותית ולפעול בהתאם זה לדעתי חכם מאוד, ואני מאמין שקבוצות נוספות היו צריכות לפעול כך.

שאלה 4: איזו קבוצה הייתה צריכה לעשות שינוי משמעותי לפני הדדליין ולא עשתה את זה?

סטוקטון: סקרמנטו כנראה לא מצאו הצעות מספיק טובות לווטרים שלהם וברוקלין מפסידים בכל מקרה, אז בשביל מה להשקיע בטרייד. אולם, הקבוצה שלא עשתה מהלכים משמעותיים וזה מעצבן היא גולדן סטייט. קריסטאפס פורזינגיס נראה כמו מי שמסיים את קריירת ה-NBA שלו בעוד רגע, וככה גולדן סטייט נשארת עם סטף קרי מוקף באיזה 100 שחקנים משלימים נחמדים, אבל לאן כל המודי, פודז'מסקי ופוסט יקחו אותך? עוד עונה של ספף קרי הולכת לפח…

רועי: מיאמי. יש שלוש קבוצות בליגה שלא עשו כלום – סן אנטוניו לה יש את אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם ואת שני רוקיז העונה, יוסטון שצירפה את הכוכב שלה בקיץ ומיאמי שלא הולכת לשום מקום. המרדף חסר הסיכוי אחרי פרי אייג'נט גנרי, האמונה בטיילר הירו ובזה שספולסטרה יכול לחולל ריצת גמר לא מספיק. שנה אחרי שנה של בינוניות ותחת לא מביאים אותך לשום מקום. או שיעשו אול-אין, או שיפוצצו. די.

שחר: שיקגו עשתה שינוי אבל לא ברור מה, ולכן היא בין הקבוצות שלא עשו מספיק. גולדן סטייט הייתה חייבת למצוא פתרונות נוספים וזה לא עבד, כשהמהלך על פורזינגיס פשוט לא מספיק, וכמובן מילווקי שלא עשו כלום עם יאניס. לא העבירו אותו ולא הביאו לו חיזוק של ממש.

עמית: סקרמנטו. הקבוצה הזו לא הולכת לשום מקום. גם כשניסו לנצח הם לא הצליחו. קבוצה שהיא חור בהגנה שלחה בטרייד שחקן הגנה מצוין (וגם פוטנציאל התקפי) כמו קיון אליס שלא קיבל דקות והביאו את האנטר, שחקן ללא ערך מוסף מיוחד לקבוצה שמחזיקה שחקנים התקפיים שבעים כמו דרוזן ולאבין, שלא לדבר על עומס גארדים עם ווסטברוק, מונק ועוד כמה גארדים צעירים. לפחות נפטרו משרודר. אין ספק שהם הבדיחה של הליגה והקבוצה עם הניהול הגרוע ביותר בפער. הגיע הזמן לפרק הכל ולהרכיב מחדש.

עמנואל: יוסטון. ללא ספק. הכישרון בקבוצה הזאת עצום, אבל החיסרון ברכז זועק לשמיים, וכשרואים שמות כמו איו דוסונמו, קובי וויט וחוזה אלבארדו עוברים עבור כל כך מעט, ממש לא ברור למה יוסטון לא עשתה מהלך בדדליין הזה. לדעתי זה בהחלט עלול לעלות להם בהפסד מוקדם בפלייאוף, וחבל מאוד.

שאלה 5: מי הם שלושת המועמדים המובילים שלך לתואר מאמן העונה?

סטוקטון: הראשון הוא ג'יי בי בירסטאף. ידענו שדטרויט תהיה טובה, לא חושב שמישהו שיער שהם יובילו את המזרח. השני הוא ג'ורדן אוט של פיניקס, המועמד הקלאסי כי הוא מוציא מהקבוצה שלו יותר מסך הכישרון על הנייר. השלישי הוא ג'ו מאזולה, וזה אולי גם חלק מהתרבות הארגונית של בוסטון, אבל איכשהו בעונה בלי טייטום ועם כמה טריידים כדי לחסוך כסף הם משתלבים במקום השלישי במזרח.

רועי: ג'ו מאזולה, ג'ורדן אוט ומיץ' ג'ונסון. השאלה כאן בעיניי היא מי הביא את הקבוצה שלו מעל הציפיות שהיו לנו וזה נכון במקרה של בוסטון, קבוצה שאיבדה שחקן טופ 4, את הקו הקדמי שלה ובערך באותה רמה כמו בשנה שעברה. פניקס בשנה מטורפת הרבה בזכות המאמן, גם אם לא ברמה של הסלטיקס. סן אנטוניו מדהימה. קל לפספס את זה כי וומבניאמה משחק שם, אבל בפועל הוא שחקן של חצי שעה למשחק רוב העונה והם במאזן הזה. סטפון קאסל בשנה השנייה בליגה, דילון הארפר בראשונה והם נראים ככה. אם זה לא מאמן העונה, מה כן?

שחר: מיץ' ג'ונסון עושה עבודה פלאית ממש בספרס, מבחינת כדורסל וגם מבחינה מנטלית. ג'יי בי ביקרסטאף מדטרויט, שלא בפעם הראשונה לוקח קבוצה חלשה והופך אותה לאימפריה, והפעם נראה שהוא מצא את המקום שלו. ג'ו מאזולה, מאז הפציעה ופירוק הקבוצה של בוסטון בקיץ, רואים בצורה יוצאת דופן את השיטה שלו, שמצליחה גם בלי חצי מהשחקנים המובילים בקבוצה שלקחה את האליפות.

עמית: הראשון הוא ג'יי בי ביקרסטאף של דטרויט שמובילה את המזרח עם בסיס צעיר של שחקנים. הרבה אנשים חשבו שהם יהיו עם יתרון ביתיות בפלייאוף, אבל מקום ראשון זה מרשים. הקבוצה מאוזנת ומגוונת יחסית עם תריסר שחקנים שקולעים מעל 6 נקודות למשחק. השני הוא ג'ו מאזולה של בוסטון, קבוצה שנכנסה לעונה פיננסית בואכה טאנקינג נמצאת כבר במקום השני במזרח וזה כמובן ללא טייטום ועוד שחקנים בכירים שהועזבו ולמרות אחוזים לא טובים של דירק ווייט מהשדה. השלישי הוא דיוויד אדלמן של דנבר, שנמצאים בעמדה מצוינת במקום השלישי במערב למרות גל פציעות, שהשבית אפילו את יוקיץ' לחודש.

עמנואל: הראשון הוא ג'ו מאזולה, כשמה שהייתה אמורה להיות עונת מעבר בלי טייטום הפצוע הפכה לעונה נוספת בה הסלטיקס בצמרת המזרח ומועמדת להגיע לגמר. השני הוא דארקו ראיאקוביץ' של טורונטו, שקצת התקררה אחרי הפתיחה האדירה שלה, אבל עדיין נמצאת במאבק על הטופ 4 במזרח. השלישי הוא מארק דייגנולט, שמאמן בהצלחה את הקבוצה הכי טובה בליגה, ומסתדר טוב גם עם פציעות רבות, אבל בפשטות הגיע הזמן להחזיר לדיון על התואר הזה גם את המאמנים של הקבוצות הכי טובות.