כשנאלמה תרועת הפסטיבל הגדול בעולם (שהתרחש בתחילת השבוע באצטדיון של הניינרס בסנטה קלרה) וגביע לומברדי חזר לסיאטל אחרי 12 שנים, נשארנו שוב – כמו בכל חודש פברואר – עם ההנג-אובר הקבוע של ימי ראשון והידיעה המעיקה שנאלץ לחכות עד ספטמבר (שבעה חודשים תמימים!) כדי לראות שוב את קבוצות ה-NFL עולות למגרש.

המדור הזה ייצא גם כן לפגרה השנתית הכפויה ולמעט הבלחות סביב מועד הדראפט (בסוף אפריל) וגל החתמות הסוכנים החופשיים, נחזור לפעילות רגילה בחודש אוגוסט – בסדרת סקירות הבתים המסורתית לקראת עונת 2026-27.

בינתיים, הנה מספר נקודות מעניינות (לפחות עבורי…) הראויות לציון במבט מסכם על העונה שזה עתה הסתיימה. כרגיל, אתם מוזמנים להוסיף, להעיר ולחלוק על הכתוב כאן בתגובות.

1. שובו של ה"פוקט פאסר"

לאחר שנים בהן היה נראה שהמודל החדש של הק"ב האתלטיים והניידים משתלט על הליגה, השנה נראה כי (לפחות זמנית) המוסר הקלאסי חוזר לגדולתו. קווטרבקים כמו לאמאר ג'קסון, ג'יילן הרטס וג'יידן דניאלס, שצברו מעל 600 יארדים קרקעיים כ"א והובילו את קבוצותיהם לריצה ארוכה בפלייאוף בעונת 2024, נסוגו ב-2025 .הם פינו את הבמה לקווטרבקים "קלאסיים" יותר כמו מתיו סטאפורד, דרייק מיי וסם דרנולד, שרצים   -אם בכלל – רק בלית ברירה. אף ק"ב (למעט ג'וש אלן) לא השיג יותר מ-500 יארדים קרקעיים השנה (לעומת 6 שעברו את הסף הזה ב-2024). פציעות היו ללא ספק חלק מהעניין, אך ניתן לצפות לכך כשמדובר בק"ב ניידים שנמצאים תכופות בסיטואציות של מגע פיזי אינטנסיבי – דבר שלאורך זמן מעמיד את בריאותם בסכנה. בשנים הקרובות נוכל לעקוב ולבחון אם 2025 היתה סטיה חד פעמית מתהליך ההתפתחות של תפקיד הק"ב כפי שהתעצב בעשור האחרון או שזהו תחילתו של תיקון.

2. כוכבי שביט

ובאותו הקשר – בשנים האחרונות ראינו יותר מדי ק"ב צעירים שלאחר שנה או שתיים בהם הפגינו יכולת מרשימה (ונראו כמי שיהיו ה"פרנצ'ייז ק"ב" של קבוצתם במשך שנים רבות) דעכו במהירות ומשם ואילך הפגינו יכולת בינונית לכל היותר. מי זוכר שסי-ג'יי סטראוד היה הק"ב הצעיר הלוהט בליגה ב-2023? בשנתיים שעברו מאז הוא נפצע לא מעט וגם כששיחק נראה כמו החוליה החלשה בהתקפת יוסטון. לפניו היה זה טרוור לורנס שהגיע לליגה כמשיח החדש ב-2021, אך למעט עונה מצוינת אחת ב-2022 (השניה שלו בג'קסונוויל) לא הצליח לעמוד ברף הציפיות. השנה היה זה ג'יידן דניאלס, ששבר את כל השיאים בעונת הרוקי שלו ב-2024 אך סיפק ב-2025 עונה חלשה ורצופת פציעות. הזמן יגיד אם גם דרייק מיי, שפרץ השנה והגיע עד לסופרבול, יתרסק באופן דומה – אך גם אם הוא יתגלה כיוצא מן הכלל, אין ספק שמרבית הק"ב הצעירים מתקשים לשמור על רמה גבוהה לאורך זמן. זה נושא שצוותי האימון וההנהלות יצטרכו לתת אליו את הדעת בשנים הבאות.

3. הגנה לפני הכל

ראינו את ניצני התופעה כבר עם זכייתה של פילדלפיה באליפות הקודמת, אך השנה הטרנד הפך לברור הרבה יותר – ללא הגנה מצוינת קשה מאד (כמעט בלתי אפשרי) להגיע כיום להישגים משמעותיים ב-NFL. אחרי שנים בהם הובילו ההתקפות את הליגה, השנה היו אלו ההגנות של קבוצות כמו סיאטל, יוסטון, דנבר וניו אינגלנד שנתנו את הטון וניצחו משחקים רבים עבור קבוצותיהן. 10 מ-14 הקבוצות שעלו לפלייאוף דורגו בשליש העליון של הגנות הליגה. ההגנות של 3 מ-4 הקבוצות שהגיעו לגמרי החטיבה דורגו במקום 1, 3 ו-4. לעומת זאת, 5 מ-12 ההתקפות הטובות ביותר סיימו את העונה כבר בסוף דצמבר. מייק ווראבל (פטריוטס) ומייק מקדונלד (סיהוקס) הם המאמנים הראשיים ה"הגנתיים" הראשונים שמגיעים לסופרבול מאז ביל ביליצ'ק ב-2019. את הגושפנקא הסופית למגמה הזו סיפקה התצוגה ההגנתית המופלאה של הסיהוקס בסופרבול – ההגנה שהיתה הטובה ביותר לכל אורך העונה היתה זו שכמעט לבדה, עם סיוע מינימלי מהתקפת הקבוצה (למעט תרומתו החשובה של קנת ווקר), החזירה את האליפות לסיאטל.

4. הסוסים הזקנים גורשו מהאורווה

זו הייתה שנה רעה מאד למאמנים הותיקים של הליגה. 4 מתוך 9 המאמנים שהחלו ב-2025 את השנה ה-6 (או יותר) של הקדנציה סיימו את העונה מחוץ לקבוצתם. ביניהם בלטו שני המאמנים הוותיקים בליגה, מייק טומלין (19 שנים בפיטסבורג) וג'ון הרבו (18 שנים בבולטימור) שפוטרו בתום עונה מאכזבת. גם המאמן המבוגר בליגה, פיט קרול בן ה-73, שעבר לאמן בלאס ווגאס לאחר קדנציה מפוארת בסיאטל לא ימשיך עם הריידרס לשנה הבאה. שון מקדרמוט פוטר מבפאלו לאחר 9 שנים. אנדי ריד (בן 67, 13 שנים בקנזס סיטי) חווה את העונה החלשה ביותר שלו מזה שנים רבות וגם ג'ים הרבו (צ'רג'רס) וטוד בואלס (באקנירס) – שניהם מעל גיל 60 – לא הצליחו להוביל את קבוצותיהם להישגים. היחיד מה"גווארדיה הוותיקה" שהצליח להתחדש ולהרשים הוא שון פייטון, שהוביל את הברונקוס עד לגמר ה-AFC עם סגל אפור יחסית.

5. נסיקתו של הטייט-אנד

2025 הייתה ללא ספק שנת השיא של הטייט אנדים בליגה. ההתאמות ההגנתיות שנועדו למנוע את הגעת הכדורים הארוכים לתופסים המהירים הפכו את המסירות הקצרות לעבר מרכז המגרש לחשובות הרבה יותר מבעבר. מתאמי ההתקפה הגיבו לכך בהצבת מערך שכולל 2 טייט-אנדס ב-24% מהמהלכים. כתוצאה מכך 25% מהמסירות ו-22% מהיארדים האוויריים נקלטו העונה ע"י טייט-אנדים – מספרים שלא נראו בליגה כבר מעל לעשור. שיפור המיומנות של שחקנים בתפקיד זה הפכו אותם ל"תופסים גדולים" (פיזית) שמסוגלים גם לחסום ביעילות – חלומו של כל מתאם התקפה. בלטו במיוחד טריי מקברייד מאריזונה (ששבר את שיא ה-NFL עם 126 תפיסות) וברוק באורס מהריידרס (שהוביל את כל הטייט-אנדס עם 1245 יארדים). למעשה, ב-7 קבוצות השיגו הטייט-אנדס יותר מ-900 יארדים אוויריים. הראמס (להם היתה העונה את ההתקפה הטובה בליגה) חילקו את העומס בין 4 שחקנים בעמדה והשתמשו במערך שכלל 2 טייט-אנדים או יותר ב-41% מהמהלכים.

6. בית חרושת לדרמות ומהפכים

בכל עונה יש ב-NFL משחקים מרתקים וצמודים, הכרעות של הדקות האחרונות וקאמבקים בלתי צפויים – אך שנת 2025 שברה את כל השיאים. ב-7 משחקים במהלך העונה ניצחה קבוצה שהיתה בפיגור בן 15 נקודות או יותר ברבע האחרון. הברס השיגו 7 ניצחונות במשחקים בהם פיגרו בשתי הדקות האחרונות (!). הברונקוס שברו את השיא של כל הזמנים כשניצחו 12 משחקים לאחר קאמבק. המגמה הזו המשיכה ואף התחזקה בפלייאוף בו הושגו 6 ניצחונות לאחר חזרה מפיגור (או שוויון) ב-3 הדקות האחרונות ו- 19 שינויי הובלה ברבע האחרון או בהארכה.

7. מסדר חולים במפרץ

גם השנה סבלו הניינרס ממכת פציעות והיעדרויות חריגה בכל קנה מידה. ששת השחקנים היקרים ביותר של הקבוצה (ברוק פרדי, ניק בוסה, ברנדון אייוק, פרד וורנר, טרנט וויליאמס וג'ורג' קיטל) החמיצו במצטבר 64 משחקים (!) במהלך העונה. שחקני מפתח נוספים כגון התופסים ריקי פירסול וג'ואן ג'נינגס והליינמנים ההגנתיים ייטור גרוס-מטוס ומיקל וויליאמס נפצעו ונעדרו ממשחקים רבים. המצב הגיע למימדים בלתי סבירים עד כדי כך שתיאוריות קונספירציה שונות ומשונות החלו להתעופף באוויר. למרות כל החוסרים והפציעות, הצליחו הניינרס לנצח ב-12 משחקים בעונה הסדירה ולהעפיל עד לסיבוב השני בפלייאוף – שם אזל כוחם והם הובסו ע"י סיאטל. המאמן קייל שנהאן עשה עבודה יוצאת מהכלל, וכריסטיאן מקאפרי המופלא נתן את אחת העונות הטובות בקריירה. גם לכל המחליפים, בראשות הק"ב מאק ג'ונס, מגיעות המון מחמאות. אם בעונה הבאה יידעו לשמר בסן פרנסיסקו את הרוח הבלתי מנוצחת אך ייהנו מיותר שחקנים בריאים, הם אולי יצליחו להגיע עד הסופרבול.

8. חילופי משמרות

רק לפני שנה (בתום עונת 2024) סיימו הקבוצות הבאות בראשות הבתים ב-AFC – קנזס סיטי, בפאלו, בולטימור ויוסטון. השנה לא סיימה אף אחת מארבע הקבוצות הללו בראשות הבית שלה. רק שתיים מהן הצליחו להעפיל לפלייאוף (ואף אחת מהן לא הגיעה לגמר החטיבה). את מקומן תפסו קבוצות חדשות המובלות ע"י ק"ב צעירים שגויסו בשנים האחרונות – דנבר, ניו אינגלנד וג'קסונוויל (וגם פיטסבורג שעלתה לפלייאוף רק כי יתר הקבוצות בבית הצפון היו גרועות יותר). ב-NFC הצליחה רק קבוצה אחת (פילדלפיה) לשמור על תואר אלופת הבית מהשנה הקודמת. גם בליגה הדינמית שלנו זהו שינוי דרמטי במאזני הכוחות. בנוסף לכך, זהו הפלייאוף הראשון מזה כמעט עשור בו לא כיכב פטריק מהומס. למעשה, זה טורניר סוף העונה הראשון מאז 2008 (!!) בו לא מופיעים מהומס ו/או טום בריידי. האם זהו תום העידן בו שלט הצמד מהומס-ריד ב-AFC (ובליגה) ללא מיצרים (לאחר שהחליף את הצמד בריידי-ביליצ'ק)? האם ישתלט על ה-NFL צמד ק"ב-מאמן חדש? הזמן יגיד.

9. בעיטות לטווח ארוך

כבר כמה שנים שהבועטים של ה-NFL מצליחים להבקיע שערי שדה מטווחים הולכים וגדלים. השנה העניין פשוט התפוצץ. ב-2025 הובקעו 12 שערי שדה מטווחים של מעל 60 יארד – השיא הקודם (מ-2022) עמד על 5 בלבד. שער השדה הארוך ביותר בהיסטוריה הושג השנה ע"י קאם ליטל מהג'גוארס –ממרחק של 68 יארד. ברנדון אוברי מדאלאס הבקיע 3 שערים ממרחק של  60 יארד וגם צבר במשחק בודד 3 שערים ממרחק של 55 יארד או יותר. ככלל, הבועטים בליגה מצליחים להבקיע שער שדה מטווחים של 50 יארד או יותר ב-72% מהנסיונות – כפול מאחוזי ההצלחה של לפני 30 שנה. יש לא מעט ביקורת על הטרנד הזה – במקרים רבים מספיקה להתקפת הקבוצה התקדמות של 20 יארד כדי לתת לבועט הזדמנות טובה להעלות נקודות על הלוח. במשחקים עם סקור נמוך (ובוודאי בהארכה) יכול בועט טוב לנצח את ההתמודדות כמעט לבדו, גם אם התקפת הקבוצה לא הצליחה לעשות יותר מדי. מצב זה מתסכל את הקהל יותר ויותר – יש מקום לכך שהקומישנר של הליגה ייתן את דעתו לנושא וישקול לשנות את הכללים באופן שיקשה על הבועטים מעט יותר.

10. מחוץ להיכל

אי אפשר לסכם את העונה בלי להתייחס לדחיית מועמדותו של ביל ביליצ'ק להיכל התהילה. נכון, זו רק השנה הראשונה בה הוא זכאי להיכנס והוא כנראה ישיג את הכרטיס כבר בשנה הבאה. נכון גם שביליצ'ק אינה דמות אהודה בליגה, ושמו נקשר עם שערוריות שונות והתנהלות לא אתית – מספייגייט ("ריגול" אחרי הקבוצות היריבות) ועד דיפלייטגייט (שימוש בכדורים עם לחץ אוויר לא תקני). עדיין – ביליצ'ק הוא ללא ספק המאמן הטוב והמעוטר ביותר בתולדות המשחק. הוא היחיד בהיסטוריה שזכה ב-6 אליפויות (ועוד 2 כעוזר מאמן), השתתף ב-11 סופרבולים והוביל את הפטריוטס ל-31 ניצחונות פלייאוף (שיא של כל הזמנים). העובדה שהוא לא נכנס להיכל התהילה בשנה הראשונה היא עלבון צורב למאמן הוותיק ומחדל ענק שמעורר ביקורת ציבורית עצומה. ההצבעות להיכל התהילה הן חסויות (כדי למנוע לחצים על האישים המשתתפים בתהליך הבחירה) אך "פרשת ביליצ'ק" עשויה לשנות זאת. הולך וגובר הלחץ לחשוף את ההצבעות על מנת למנוע התחשבנויות ושיקולים אישיים ופוליטיים מהסוג שהשאירו את המאמן הגדול בהיסטוריה ללא הז'קט המוזהב המסורתי. הטקס בקנטון יעמוד השנה בצל הדמות שלא תגיע אליו.

ולסיום – מילה אישית. כתיבת ופרסום מדור הפוטבול במהלך העונה הקצרה והדחוסה של ה-NFL הוא תמיד משימה לא קלה, והשנה האתגר היה גדול מתמיד. עם פרישתו (הזמנית, אני מקווה…) של רביב פייג, שותפי לעריכת המדור מאז 2017 (ושל כותבים נוספים שתרמו למדור במשך השנים) גדל מאד העומס על כל אחד מהכותבים שנותרו לשמור על הגחלת ולשאת על שכמם את הנטל. אין לי מספיק מלים כדי להודות ליניב שושני, עמית קאופמן ושחר דלאל על העבודה שעשו במקצועיות, באחריות ובמסירות במשך העונה כולה. חברים ושותפים – בלעדיכם זה לא היה יכול לקרות!

אני מודה גם לכל הקוראים המתמידים והידענים שתרמו בתגובות, בהערות, בתיקוני טעויות – וגם לאלו ש"רק" קראו, נהנו (בתקווה) ואולי גם העמיקו במעט את הידע וההבנה שלהם בספורט הנפלא הזה. אני מקווה ומאמין שצוות המדור הצליח, למרות כל האילוצים והקשיים, לספק לכם מוצר מעניין ומעשיר שאיפשר לכם לחוות את עונת 2025-26 באופן מהנה, מעשיר ונהיר יותר. כמו העגורים, גם אנחנו נחזור לקראת הסתיו… תודה רבה לכולם – ולהתראות!