
דנבר ברונקוס (1) – בפאלו בילס (6) 30-33
בשנה שעברה הברונקוס והבילס נפגשו בבפאלו בסיבוב הווילד קארד, מפגש שנגמר בתבוסה צורבת של הברונקוס, במשחק הפלייאוף הראשון של הקווטרבק הרוקי בו ניקס במדי דנבר. שנה וחמישה ימים אחרי, עוד מפגש פלייאוף בין שתי הקבוצות, רק שהפעם הוא נערך בדנבר אצל הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בחטיבה, ניקס וכל הקבוצה מנוסים ובעיקר בשלים יותר, והפעם קיבלנו משחק צמוד ביותר, עם מהפכים ודרמות בשפע, ובסופו הברונקוס מעפילים לגמר החטיבה, בפעם הראשונה מאז עונת האליפות, בדיוק לפני עשר שנים. קל זה לא היה, הבילס נתנו מאבק בלתי מתפשר, לא נכנעו לרגע ואף היו קרובים לניצחון, אבל ביום שבו ג'וש אלן מאבד ארבעה כדורים, זה לא מובן בכלל איך הם בכלל הצליחו להגיע להארכה. הסיבה העיקרית שהבילס נשארו במשחק עד הרגעים האחרונים הוא משחק קרקעי של 183 יארדים, שיצר עבורם שליטה משמעותית בשעון, וכאב ראש מתמשך עבור הגנת הריצה של הברונקוס. אבל אותה הגנה שלא הסתדרה עם משחק הריצה, פשוט רדפה את ג'וש אלן עם לחץ בלתי פוסק של הקו הקדמי, לחץ שהניב שני פאמבלים ועוד שתי חטיפות כדור, השניה קריטית ביותר עמוק בתוך ההארכה, שלאחריה הגיע הדרייב המנצח של הכתומים. בו ניקס מצידו נאלץ למסור הרבה את הכדור, פועל יוצא מחולשת התקפת הריצה של קבוצתו, ולמרות שאחוזי ההשלמה שלו היו נמוכים, הוא חיפה על כך במספר מסירות ארוכות שפירקו את הגנת הבילס, וכמובן הובלת הדרייב המנצח של הברונקוס בהארכה. רק כמה חבל שבסוף המשחק נודע שניקס שבר את קרסולו הימני, פציעה שגמרה לו את העונה, ואולי גם העונה של דנבר. אז בתום משחק מרתק, אוהדי הבילס סופרים עוד אכזבה אחת מיני רבות, אוהדי הברונקוס מסדירים את הנשימה, וממשיכים לצבוט את עצמם עם עונה שעולה על כל הציפיות.

סיאטל סיהוקס (1) – סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס (6) 6-41
ולפעמים, החגיגה נגמרת…
למרות כמות פציעות בלתי נתפסת, על הניינרס עברה עונה מוצלחת לכל הדעות, הרבה בזכות צוות האימון, שהחדיר לקבוצה נחישות וביטחון עצמי. העונה הזאת הגיעה לסיומה באבחה, כאשר הניינרס פגשו את כוח הטבע העונה לשם הגנת סיאטל סיהוקס, הגנה שהגבילה אותם לשני שערי שדה בלבד, וגרמה למשחק חד צדדי שהסתיים מעשית כבר ברבע השלישי. גם הגנת הניינרס נכנעה ללא תנאי להתקפת המארחים, בעיקר אמורים הדברים להתקפת הריצה בכיכובו של קנת' ווקר השלישי, שרמס את האורחים עם 116 יארדים על הקרקע, ולא פחות משלושה ט"ד. ועדיין, הסיפור הכי גדול שייך לקווטרבק שלא התבלט במשחק, השאיר את הבמה למשחק הריצה, ומבחינתו כל העונה הנוכחית היא ניצחון אחד גדול. מדובר כמובן בסאם דרנולד, שעבר דרך חתחתים מאז נבחר במקום השלישי של דראפט 2018, היה כבר רגל וחצי מהעלמות מדפי ההיסטוריה בתור קווטרבק בליגת ה- NFL, ואחרי עונת קאמבק בשנה שעברה במדי הוויקינגס, הוא ממשיך את החלום במדי הסיהוקס, רחוק משחק אחד בלבד מלשחק בסופרבול. ומי יודע, אולי נהיה עדים לאחד מהסיפורים האנושיים הכי מרגשים של השנים האחרונות, אם לא בתולדות הליגה. הסיהוקס חוזרים למעמד המכובד של גמר החטיבה לאחר היעדרות של 11 שנים, והאוהדים המאושרים צריכים לשלוח תודה מיוחדת למאמן הראשי מייק מקדונלד, שכבר בעונתו השניה בקבוצה מביא אותה לצמרת הליגה, ובעקבות הניצחון המרשים על הניינרס, הסיהוקס הם כרגע הקבוצה הפייבוריטית לזכות בסופרבול, כבוד!
ניו אינגלד פטריוטס (2) – יוסטון טקסנס (5) 28 – 16
הרבה דיברו על הגנת הטקסנס לפני המשחק וחזו שאולי היא תעזור להם לתת פייט רציני כאן. לצערם של אותם אנשים, ההגנה עשתה עבודה לא רעה, אך כשההתקפה מתפקדת כמו אסון מהלך קשה מאוד לנצח. הנקודות הראשונות במשחק הגיעו כעבור 6 דקות כשדרייק מיי מסר ט"ד לדמריו דאגלס, כשמיד אחריו קאיימי פיירבירן מצמק עבור יוסטון עם שער שדה. הרבע הראשון הסתיים עם איבוד בכל צד – חטיפה שמסר סי ג'יי סטראוד ופאמבל של טומי טוגיאי בצד השני. אותו פאמבל הוביל לט"ד של כריסטיאן קירק שהעלה את יוסטון ליתרון בתחילת הרבע השני. המהפך הגיע אחרי שתי דקות עם פיק סיקס של מרקוס ג'ונס שקבע 14-10 לפאטס, לפני שסטראוד הוסיף עוד שתי חטיפות לפני הירידה להפסקה, שעלו לקבוצתו בט"ד של סטפון דיגס שקבע 21-10 למארחים. ברבע השלישי לא קיבלנו טאצ'דאונים, אבל כן קיבלנו פאמבל בכל צד וצמד שערי שדה של יוסטון שהורידו את הפער ל-5 בלבד. שלוש דקות לתוך הרבע האחרון קיישון בוטיי רשם תפיסת ט"ד אדירה ביד אחת, במה שהתבררו כנקודות אחרונות במשחק. מיי רשם 16/27, 179 יארדים, 3 ט"דים וחטיפה, בוטיי הוביל עם 3 תפיסות ל-75 יארדים, רמונדרה סטיבנסון רץ ל-70. בצד השני, סטראוד רשם משחק אימים של 20/47, 212 יארדים וט"ד בודד לעומת 4 חטיפות. ג'יידן היגינס (6, 59) היה התופס הבולט בהיעדר ניקו קולינס, כאשר וודי מרקס מוביל עם 17 יארדים קרקעיים בלבד.

שיקגו ברס (2) – לוס אנג'לס ראמס (5) 17 – 20
העונה הנהדרת של הדובים נעצרה עם הפסד ביתי כואב ודרמטי, שלמרות הסקור הלא נוצץ היה חווית צפייה נהדרת לאוהד הניטרלי. המחצית הראשונה הייתה מחצית של דרייבים ארוכים, שהתחילה עם חטיפה שמסר קיילב וויליאמס לידי קובי דוראנט והמשיכה עם התקפה בת 14 מהלכים של ל.א שהסתיימה בט"ד קרקעי של קיירן וויליאמס. התגובה של שיקגו הגיעה בדמות דרייב של 12 מהלכים וט"ד אווירי של די ג'יי מור. בהמשך הרבע השני ההתקפות התקשו במזג האוויר המקפיא ורק בשתי הדקות האחרונות נקודות נוספות עלו על הלוח עם בעיטה מדויקת בכל צד, שקבעו שוויון 10 בירידה לחדרי ההלבשה. ברבע השלישי היה סיפור דומה, ומלבד פאנטים נרשמה רק חטיפה נוספת של דוראנט למסירה של וויליאמס. ברבע הרביעי ההתקפות הצליחו להניע מעט ותשע דקות לסיום הראמס חזרו להוביל מגיחה נוספת של וויליאמס לאנדזון. בהתקפה הבאה שלהם המארחים התקדמו יפה במורד המגרש, אבל נעצרו בארבעה דאונים ברדזון. לשמחתם הם קיבלו צ'אנס נוסף אותו קיילב ניצל עם מסירת ט"ד פשוט מדהימה לקולסטון לאבלנד, כנגד כל הסיכויים – בדאון רביעי, אחרי מהלך שהשתבש ועם שלושה שחקני הגנה שרודפים אחריו. המשחק נכנס להארכה, הראמס זכו בכדור ראשונים אך נעצרו מיד, הברס החלו להתקדם אבל וויליאמס מסר לידיים עוינות בפעם השלישית (הפעם לאלו של קמרון קורל), ומת'יו סטאפורד ניצל את זה כדי להוביל דרייב ניצחון נהדר שהסתיים עם בעיטת ניצחון של האריסון מוויס ששלחה את הראמס לגמר ה-NFC. סטאפורד סיים עם 20/42 ל-258 יארדים ללא ט"ד או איבוד, לעומת קיילב שרשם 23/42, 257, 2 ט"דים ו-3 חטיפות. וויליאמס רץ ל-87 יארדים אצל ל.א, את שיקגו הוביל דיאנדרה סוויפט עם 76, כאשר התופסים המצטיינים היו פוקה נקואה (5 תפיסות) וקולסטון לאבלנד (4 תפיסות) שרשמו 5 תפיסות כל אחד.

תודה לשניכם.
חסרה לי התייחסות לשערוריית השיפוט שהדיחה את באפלו, וגרמה לי לאבד עניין בשאר משחקי השבוע. מקווה שהוא יחזור עד הסופרבול ושמישהו יוריד את הפטריוטס
לגמרי לגבי השיפוט.
לטעמי גם במשחק בשיקאגו, ב.מהלך האחרון לפני ה fg המנצח, השופטים לא שרקו לעבירת pi ברורה של הגנת שיקאגו.
וגם ה TD המשווה של שיקאגו היה נראה כ offensive pi.
אני השתכנעתי שהחטיפה הייתה לגיטימית אחרי הסבר. הבעייה היא שבמשחק בין הברס לראמס הייתה סיטואציה דומה והשופטים הלכו הפוך. הבעייה הבסיסית היא חוסר קונסיסטנטיות והגדרות יותר מדי מסובכות של מהות העבירה. כדוגמא – PI, המצב שפתוח לפרשנות מתי נגיעה מסויימת זו עבירה ומתי לא גורם לזה. לגבי הפאטריוטס – אלף, זו כבר לא הקבוצה של בריידי אז אפשר לשנוא פחות. בית, הם משחקים טוב ופשוט מביאים ניצחון בסוף. די התעלמו מהם רוב העונה.
אני מוכן לקבל הרבה הסברים – מה שאני ועוד רבים אחרים לא מוכנים לקבל זה חוסר עקביות משווע.
שמעתי הסברים ואני עדיין חושב שזו החלטה גרועה באופן היסטורי
תודה על עוד סיכום משובח
תודה על הסיקור המשובח
תודה על הסיקור המצויין!
כמו שכתב עמיחי – השערורייה במשחק הראשון (ולא רק המהלך המסויים, אלא חוסר אחידות ב-pi שהיה ממש בוטה) השאירה טעם חמוץ שליווה את שאר המשחקים.
בסוף בלי אלן ובלי הדובים נשארנו עם ארבע קבוצות קצת משעממות לטעמי.
תודה רבה
אחרי שבוע wc עם כמה משחקים מעולים, הסופ"ש שאמור להיות הטוב ביותר בעונה טיפונת איכזב. לא שהיה רע, אבל לא התעלה למה שראינו בשנים האחרונות
אי אפשר שלא לציין שהנצחון של הברונקוס לווה בסוג של "אירוע שיפוט" עם כמה שריקות PI שנשרקו וכמה שלא, ובעיקר תפיסה גבולית שלא אושרה ולא נעשה לה רוויו. איכשהו כל אלה היו בעד הברונקוס (ואני לגמרי לא משונאיהם)
לא יזיק גם להזכיר שהפציעה של ניקס הייתה לקראת סוף ההארכה, במהלכים לא הכרחיים שבעיקר נועדו לקרב את הפילדגול
לפני המשחק של הניינרס אמרתי לעצמי שתהיה תבוסה, נקווה שלא משפילה.
הייתה משפילה גם הייתה
המשחק של הפטריוטס היה אחלה. סטראוד התגלה כלא שייך למעמד עם ארבעה איבודים ועוד לא מעט כמעטים
במהלך העונה חשבתי שההצלחה של הפטריוטס היא בעיקר תוצאה של חוזק היריבות, אבל מסתבר שורייבל בנה שם הגנה מפחידה והתקפה לא רעה בכלל
לגבי המשחק האחרון, אני חולק עליכם. זו הייתה חוויית צפיה מזעזעת לצופה הנייטראלי עם התקפות שבמשך שלושה רבעים לא הצליחו להתגבר על השלג והקור. משחק רווי ב three and out ולא בגלל הגנות יוצאות דופן
המהלך האחרון של כיילב בזמן החוקי היה אכן מדהים (היה נדמה לי שהמסירה הייתה לקמט)
תומר, הבעייה היא שהקבוצות לא שיחקו טוב אלא בזה שמשקים במינוס 20 מעלות… יש לתאם ציפיות
לא כל כך הבנתי למה התכוונת
ברור שהבעיה היא שהקבוצות (מניח ששיקאגו-ראמס) שיחקו לא טוב, והגורם לכך שהקבוצות שיחקו לא טוב הוא שהמשחק נערך בתנאים לא אופטימליים (מינוס שמונה אגב 🙂 )
אני מניח שאני במיעוט כאן אבל אישית אני חושב שזו שטות לשחק משחק בתנאים לא אופטימליים וכל הדיבורים על גבריות וכו' הם בין ילדותיים ללא מאוד חכמים ויסלחו לי כל חובבי האסתטיקה של פוטבול בשלג עד הברכיים
במקום לתאם ציפיות, עדיף להתאים את המגרשים
מה שהתכוונתי זה בדיוק מה שאמרת. לא מבין את התעקשות לשחק בתנאים שאי אפשר לשחק. מילא הקור אבל יש משחקים שמשוחקים בשלג כבד שלא רואים ממטר ולמעשה אי אפשר לנסות אפילו למסור (מי אמר בפאלו?). מה הטעם במשחק כזה?
איתך במאבקך הצודק (והכנראה אבוד מראש)
אני לא מבין איך האוהדים שעומדים שעות במקום שורדים את זה
גם אני לא
הייתי פעם במשחק בשיקאגו במזג אוויר לא נוראי (בסביבות 5 מעלות) והיה לי ממש קר
אתה יכול לראות אפילו אצל קבוצות עם גרעין אוהדים משמעותי כמו גרין ביי ובאפלו, שכשיש משחק לא קריטי במז"א גרוע, אפשר למצוא כרטיסים במקומות טובים בעשרים או חמישים דולר (במקום כמה מאות) ובמקומות גרועים בדולרים בודדים
לא מבין הרבה בפוטבול אבל שערוריית שיפוט או לא היו להם שני צאנסים לפני ההארכה והוציאו רק שער שדה, טגם המסירה עצמה היתה בינונית במקרה הטוב.
במקום שאלן יעלה רמה בקלאץ הרמה שלו רק ירדה
תודה על הסיקור. למיטב זכרוני המסירה לTD של הדובים הייתה לקמט ולא ללאבלנד.
האינטרנט מפוצץ בהשוואות למהלכים זהים במשחקים של באפאלו והראמס בו השופטים שרקו הפוך וגמרו את העונה של באפאלו. השערוריה מתעצמת שהשופטים לא טרחו לעשות ריוויו לשריקה הגבולית מאוד שלהם – משהו שהם עושים בשמחה לכל גירוד באף בסיטואציה אחרת. חייבת להיות עקביות בשיפוט אחרת זה הורס לכולם.
סיאטל בהחלט נראית מפחיד עם ההגנה המפלצתית שלה ולדעתי האלופה תבוא מהמשחק בינה לבין הראמס (לה יתרון משמעותי בעמדת הQB לדעתי)
סיאטל סיהוקס (1) – סאן פרנסיסקו פורטי ניינרס (6) 6-41 ???????? לא מובן ממש!
השיפוט ב-NFL, לראשונה מזה שנים, הפך לבעייה
סיקור מצויין.
כל המשחקים חוץ מהניינרס התעלו.
–
בקשר לשיפוט
ה"תפיסה" של ברנדן קוקס כנראה מצריכה שינוי חוקה אם באמת מחליטים שזה נקרא תפיסה. חוץ מזה בכל המשחקים יש
שריקות הולדינג לפה ולשם וזו לא בעיה מכוונת נגד קבוצה אחת.
לשיקאגו בדומה לבילס הייתה יותר מהזדמנות לנצח את המשחק,
–
הפישול של כאלב בסוף הוריד את הכל מהמהלך המדהים שגרר הארכה.
מדובר בק"ב שנותן תחושה שהוא עומד לזרוק
את המשחק לפח.
לא עוקב כל כך השנה, אבל דבר אחד תפס לי את העין בסיקור כאן:
שחקן בשם קובי דוראנט!! נדמה שהוא בספורט הלא נכון… היה יכול להיות ה-GOAT (והוא עוד משחק בשיקגו…)
פרט טריוויה מעניין- הוא אח של לברון ג'ורדן!
יש לו תאום בספרס בשם קרטר בריאנט
חם מהתנור- באפלו בילס פיטרו את המאמן שלהם מקדרמוט אחרי 9 עונות.
וואו, זה באמת חם מהתנור למרות שזה מבפאלו הקפואה. מפתיע ולא מפתיע, כי מצד אחד הוא הוביל אותם להישגים ולדומיננטיות ומצד שני הוא נתקע פעם אחר פעם בתקרה.
מעניין את מי יביאו לאלן עכשיו.
תודה על העדכון
hביאו את יצחק שום
🙂
גם אברם גרנט מועמד
הצחקת אותי, אברהם גרנט מועמד. בדוק!
זהו, מסע רכבת ההרים המופרך של הדובים שלי הסתיים . היה כיף ומרגש, גם אם רצוף טעויות שיפוט. גמרי החטיבות: שון נגד מייק ומייק נגד שון. מכאן שבסופרבול יאמנו מייק נגד מייק או שון נגד שון או שוב מייק נגד שון….
הליגה נגמרה אחרי עונה מסוייטת ומצויינת . אפשר לסגור את השידורים עד הסופרבול הבא. כשכולם בריאים ועם בוסה קיטל ופרד חזקים גם סיאטל תיפול שנה הבאה
מקדרמוט פוטר ובסופרבול זה יהיה מפגש נוסף בין הסיהוקס לפטריוטס
מאוד ביאס המשחק של הבילס. גם בגלל השיפוט ובעיקר בגלל שחוץ מ 4-5 דקות של אובדן עשתונות בסוף הרבע השני ותחילת השלישי הבילס היו יותר טובים (אני יודע שבסוף זה התוצאה של סך הדקות, אבל בתור אוהד זה היה מבאס). מן הסתם גם היכולת הבינונית של אלן, בטח כשמשחק הריצה כל כך טוב, מה שאמור לשחרר אותו יותר, לא עזרה
כאוהד דנבר זה היה חצי נס שניצחנו כשהבילס רצים 180 יארד, המון מזל עם כל האיבודי כדור של הבילס, ניקס שיחק מצוין חבל שנפסיד במשחק הבא עם QB בן 29 שלעולם לא פתח משחק ב-NFL, הפעם הראשונה בגמר הקונפרנס…
באופן אישי אני לא ממש סובל אותו, אבל מידי פעם יש לו הברקות. אייל שני האיש והטרלול, אלון מזרחי של עולם הבישול . אמר לפני מספר שנים משפט אלמותי, "אל תסמוך על טבח רזה". כל כך מדוייק. זה לא שאין טבחים רזים מעולים ….אבל ,אפשר להבין את הלוגיות במשפט.
מספר שנים לא מועטות שאני לקחתי את המשפט הזה לכיוון העולם שאני כל כך אוהב הפוטבול, שהוא :
"אל תסמוך על QB עם צמות ". לא סומך על אדם שיושב אצל ספר או ספרית , סליחה, מעצבי שיער, יושב שעות בשביל לסדר את השיער לצמות כאלה או אחרות , בכדי להראות קול וגזעי וכו'. או רחמנה לצלן
יפה . כל שאר השחקנים אני בהחלט מקבל, הכל עיניין של טעם תרבות גיל ועוד. אבל,,,, לא מקבל את זה מ QB !! QB זה המוח של הקבוצה , הוא הקצין. הוא מגיע ליעד ואמור לחשוב לא רק להתנשף. החשיבות של QB בקריאת ההגנה היא עצומה, בניתוח שלה בטעויות שלה, בליצים, איזה cover האם היא בזון , מה ,איך למה כמה , היכן אנחנו נמצאים, היכן הדאון , מה השעה, כמה שניות לתחילת המהלך, טירוף מוחלט. הQB של הפוטבול זה השחקן השלם ביותר בעולם הספורט. אין אף שחקן אחר בכל עולם הספורט שמתקרב לכך. תקחו 10 דקות לחשוב על זה. ב30 השנים האחרונות ,אף קבוצה שאני חושב עליה, למעט 2 ואולי 3 לא לקחו אליפות בלי QB מעולה. למעט העורבים וטמפה של האליפות הראשונה. זה מה שאני זוכר, יכול להיות שאני שומט עוד קבוצת הגנה רצחנית בלי QB טוב. לשיקאגו של שנות ה2000 היה שחקן הגנה מעולה אחד הטובים וחבר היכל התהילה אורלאכר, לא משנה מה הוא עשה הוא לא לקח אליפות כי לא היה לו QB טוב. וישנם עוד עשרות דוגמאות מעולות, הגדולה שבהם היא גו'ניור סיאה מהחזיזים. מה אשאני מנסה לומר זה QB הוא ה ת פ ק י ד! מפקידים אותו בידיים של בחור צעיר, גורל המועדון מופקד בידיים שלו , כל ההיסטוריה של השחקנים המעולים שמשחקים איתו בידיים שלו, והוא הולך ועושה צמות !!
זאת הסיבה בגינה מעולם לא התלהבתי מלמאר ג'קסון ( למרות שהוא בכיוון) ועוד רבים כמותו. זאת הסיבה בגינה אני מעריך את הQB של פילי, ואני חושב שהוא לא אמר את המילה האחרונה שלו.
סי גי סטרואט היה שונה. הוא היה יוצא הדופן במשפט שציטטתי. הוא עשה רושם של בחור רציני מעונת הרוקי הנפלאה שלו, וגם בהמשך כשההגנות החילו ללמוד אותו. עבד בשקט בניגוד גמור לקודמו ,כנראה בגלל האמונה שיש לו. למרות הצמות הוא הוכיח לי בגרות, רצינות, הבנה של התפקיד ומחויבות. עשה דרך
ואז היה את המשחק מול הפאטס. לא הבנתי מה קורה לו. שלא תבינו אני אוהד של הפאטס ורוצה שיקחו אליפות בשביל הבעלים הנפלא שלהם מר קראפט , שהוא יהודי מצויין.
אבל, אני רוצה שננצח יריב טוב ואיכותי, ולא מה שקרה במשחק. כבר במשחק מול הפלדות וארון רוג'רס הגוויה המהלכת, טענתי שהפלדות הפסידו למרות הניסיונת הבלתי נלאים של סטראוט להפסיד את המשחק. לא מבין מה עובר עליו ב2 המשחקים האחרונים. יש לו הגנה מצויינת והתקפה לא רעה בכלל. מה קורה שם לעזאזל, ולמה תיאוריית הצמות של מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש.
האם מדובר על צוות האימון , המאמן הראשי, מאמן ההתקפה ה? מי אחראי עח המחדל הזה שקרה השבוע, איך QB זורק ככה כדור לפיק סיקס בשלב כל כך מכריע? ההגנה שלך עושה עבודה מצויינת על QB מעולה אתה אמור לא לטעות. לא הולך , תזרוק את הכדור לרצפה.
נעבור נושא אחר, אני מתחיל להתעצבן שוב.
אני מודאג, אבל ממש מודאג. ג'וש אלן מדאיג אותי. המאמן שלו גורם לי לרגשות מעורבים מאוד חזקים. איך מאמן כזה (שפוטר לאחר המשחק), שהעלה את הבילס למרומי הליגה, לא מבין שיש לו פנינה ביד, ושולח אותו כל משחק לרוץ . איך ?!? מה קורה פה לכל הרוחות. תשמור עליו, תגן עליו, תן לו הוראה לרוץ רק כשאין ברירה כולם לא פנויים וההגנה פותחת לך שביל ריצה. תן ריצה קטנה רק בשביל לתת להם מכה ביד ותגלוש. במקום זה הם מריצים אותו כמעט כל משחק כאילו הוא RB ובעיק עם הטוש פוש האיש חוטף פצצות מההגנה. הוא יפצע זה עיניין של זמן ואז נפסיד QB של טופ 5 !
דנבר לא תעשה שיט ללא הQB שלה. הסיכוי שזה יקרה הוא לקבל מנה טובה במסעדה במחיר שפוי. זה לא יקרה.
העצב הכי גדול שלי זה על פרודי. אחלה שחקן וQB של דור. חצי קבוצה פצועה כבר עונה שנייה . מה קורה לניינרז בעיניין הזה. חבל גם על מקאפרי, שחקן שחקן.
הסיהוקס מיפלצות ! חיות רחות. יופי של קבוצה מאוד מאוזנת ומועמדת 1 לאליפות.
לראמס יש את סטאפורד, יופי של QB. יש להם הגנה טובה. אולי הם יוכלו לעשות הפתעה מול הסיהוקס.
צפי שלי סיהוקס מול הפאטס….דהההה.
הלב רוצה פאטס, המוח מבין סיהוקס.