את משחקי יום שלישי ב־NBA נועלות הערב שתי קבוצות שנמצאות בקרב ישיר, צפוף ודי אכזרי על המקום השמיני והכל־כך משמעותי למאבקי הפליי־אין במערב. גולדן סטייט נמצאת במשחקה הרביעי במסגרת הום־סטנד הנוכחי בצ’ייס סנטר, ובינתיים המאזן מעורב: שני ניצחונות משכנעים על מילווקי ויוטה, לצד הפסד חד וברור לאטלנטה – קבוצה שהגיעה לביי עם הרכש החדש והנוצץ שלה, מקולום, להופעת בכורה מאז הטרייד, והשאירה ללוחמים הרבה מאוד חומר לדאגה/מחשבה לקראת ה-15 לחודש, בו קמינגה יוכל לעבור בטרייד. סה״כ גולדן סטייט בתקופה טובה עם 6 נצחונות מה-10 האחרונים, אך רובם נצחונות על קבוצות שהם אמורים לנצח אם הם מעוניינים להישאר קבוצה רלוונטית.

הבלייזרס מגיעים גם הם אחרי הפסד לניקס, שנמצאים בעיצומו של מסע במערב שיביא אותם לכאן בעוד יומיים, אבל חשוב לא פחות – פורטלנד נמצאת בתקופה נהדרת, עם 7 ניצחונות ב־10 המשחקים האחרונים. אלא שהערב הם מגיעים חסרים, וללא (וכן, איזה כיף לכתוב את המילים הבאות:) הכוכב הראשי שלהם, דני אבדיה. דני שלנו נפגע בגבו במשחק האחרון, ובדוח הפציעות הוא מוגדר עם גב תחתון תפוס – נקווה כמובן שההיעדרות תהיה קצרה, והכי חשוב שעד האולסטארס זה יעבור. מעבר לדני, דוח הפצועים של הבלייזרס ארוך כמו קבלה של CVS (המבין יבין), מה שאמור, לפחות תיאורטית, להקל קצת על החיים של גולדן סטייט.

ובכל זאת, צריך לזכור: הבלייזרס מחזיקים ביתרון 3:0 עונתי מול הלוחמים, והערב יש להם הזדמנות אמיתית להביך את גולדן סטייט גם בהרכב חסר. ניצחון נוסף יסגור סוויפ עונתי כבר בתחילת ינואר, ויקרב את פורטלנד עד כדי משחק אחד בלבד מהמקום השמיני. סטף קרי – שפתח את החימום הערב בצורה חלשה במיוחד, אך סיים חם מהלוגו – ינסה יחד עם ג’ימי באטלר לסחוב את הקבוצה שלו מול צעירים אתלטיים, מאוד גדולים ובעיקר מאוד לא נוחים של פורטלנד. גולדן סטייט מתקשה מול גובה, וזה לא סוד: אין לה אפילו שחקן אחד מעל 10'6, וגם אלה שכן מתקרבים לגובה הזה כמעט ולא רואים דקות בסמול־בול של סטיב קר. במשחק האחרון צמד הכוכבים של הלוחמים קלע 61 נקודות – ועדיין, הקבוצה לא באמת דגדגה ניצחון כמעט לאורך כל הערב.

ה-15 לינואר

ככל שאנחנו מתקרבים ל־15 בינואר — מועד פתיחת חלון הטריידים הרשמי מבחינת גולדן סטייט — חרושת השמועות בסן פרנסיסקו נכנסת להילוך גבוה. הסיבה ברורה: החוזה של ג’ונתן קמינגה, בהיקף של כ־25 מיליון דולר, הופך לניתן להעברה רק מהתאריך הזה, ופתאום כל כפתור במכונת הטריידים נלחץ בו־זמנית.

הטרייד־משין יורה לכל הכיוונים, הרדיו המקומי משתולל, והמדיה כאן כבר עמוק בתוך תרחישי “מה אם”. אז חשבתי לעשות קצת סדר, להביא לכם כמה מהטריידים שמסתובבים בקרב הקהל ובבית החרושת לשמועות המקומי — וכמובן לשמוע מה אתם חושבים עליהם בתגובות.

רק הדגשה חשובה לפני שמתחילים: נכון לעכשיו, כל הטריידים האלו נופלים טכנית בגלל התאריך. בעוד יומיים זה כבר סיפור אחר לגמרי.

מייקל פורטר ג׳וניור

התרחיש מדבר על שלל צעירים ועוד שתי בחירות דראפט בתמורה לשחקן שכרגע “מבשל” בברוקלין כמו אולסטאר לכל דבר. תמיד, כששחקן מפציץ בקבוצת תחתית, עולה מיד שאלת הקלוריות הריקות — האם אלו נקודות חסרות משמעות, או תרומה אמיתית לכדורסל מנצח. במקרה של פורטר ג’וניור, אני נוטה בבירור לאפשרות השנייה.

הריצה שלו בדנבר, לצידו של ניקולה יוקיץ’, הוכיחה שהוא יודע לשחק כדורסל מנצח, לנוע בלי כדור, לבחור זריקות ולהיות חלק ממערכת ולא רק תחנת ירי. זה לא שחקן שנזקק ל־20 זריקות כדי להיראות טוב. וגם מי שמדי פעם צופה במשחקי ברוקלין — לרוב בתקווה לתפוס דקות של הישראלים — יכול לראות שהנקודות שלו לא מגיעות מסתם בידודים או זריקות נואשות. יש כאן קונטרסט ברור: פורטר משחק כדורסל חכם, יעיל, ומאוד בשל.

מהצד השני, ברוקלין מקבלת חבילה שמתאימה בדיוק למצב שלה: בחירות דראפט ושחקנים צעירים. קמינגה ומוזס מודי מביאים איתם תרבות של אליפות, רעב, ובעיקר פוטנציאל שעדיין רחוק ממיצוי מלא — אולי כזה שיוכל לפרוח תחת מאמן אחר, שהוא לא סטיב “שונא הצעירים” קר.

טריפל J (ג’ארן ג’קסון ג’וניור)

מיריב מושבע לחביב המפרץ?

מיריב מושבע לחביב המפרץ?

בממפיס כבר שידרו החוצה שהם מחפשים בית חדש לג’ה מוראנט, אבל בניגוד לאטלנטה — שנראית לא רע בכלל גם בלעדיו — הגריזליס נראים רע איתו ורע בלעדיו. במילים פשוטות: טרייד נקודתי על ג’ה לבדו לא באמת יחזיר את ממפיס למסלול, ולא ייקח אותה רחוק מדי. ואם כך, אולי הגיע הזמן לעשות את הדבר הכואב אבל החכם: לפוצץ את העסק.

לבנות מחדש. להגיד “יאללה, הולכים על בנייה”, מחכים כמה שנים עד שבעיות ה־cap space יתחילו לפרק חבילות באוקלהומה ובסן אנטוניו — ואז מגיע תורנו ללכת על כל הקופה. בעידן ה־CBA הנוכחי, למכור גבוה זה לא רק חכם, זה כמעט הכרחי.

ובתוך זה, למה לא לקחת הימור מחושב על קמינגה ומוזס מודי? שני שחקנים עם תרבות של אליפות, רצפה גבוהה, ופוטנציאל שעדיין לא מומש. אולי אחד מהם יפרח סוף־סוף כשיקבל הזדמנות שנייה אמיתית — תראו את דני לפני ואחרי הטרייד לפורטלנד.

בתמורה, ממפיס תקבל בחירה לא מוגנת בדראפט של השנה הבאה — מחזור שגדוש בכישרון — ועוד בחירה מוגנת שנתיים קדימה. גולדן סטייט, מצידה, מקבלת שחקן עילית בעמדת הפורוורד/סנטר, כזה שמתאים לציר הזמן של “השנים האחרונות של סטפן קרי”, וגם כזה שהמערכת הנוכחית באמת יודעת להעצים.

הרכבים

מהלך המשחק

רבע ראשון

המשחק נפתח בדיוק כמו שהייתם מצפים כשקבוצה פצועה עד העצם מגיעה לשחק עם הרכב שסביר להניח שמעולם לא תרגל יחד. לפורטלנד לקח כמה דקות טובות בכלל להיכנס למשחק ולעלות על לוח התוצאות. מנגד, גם גולדן סטייט לא בדיוק הבריקה בפתיחה — אבל דריימונד גרין כן, עם גישה אגרסיבית ו־7 נקודות ב־3 וחצי הדקות הראשונות.

ככל שהרבע התקדם, גם ג’ימי נכנס לעניינים. באטלר, שוויתר הערב על הצמות והחליט להיראות כמו מטאטא (אולי ניסיון תת־מודע להימנע מהמטאטא העונתי שפורטלנד מאיימת להעניק בלוח 4:0), תרם 5 נקודות משלו, כולל סל + עבירה קלאסי שמרגיש כאילו הומצא במיוחד עבורו.

אם משחקים היו מוכרעים בדקות הראשונות בלבד — או ליתר דיוק, על הפסק זמן ראשון שכל קבוצה לוקחת — גולדן סטייט כבר הייתה בדרך לטבעת חמישית העונה. בינתיים יש פתיחת feel good ברורה ומקום לאופטימיות, אבל כמובן שמוקדם מאוד לחגוג. אצל הבלייזרס, שיידון שארפ הוא כמעט היחיד שמוצא את הטבעת, וההגנה של הלוחמים בוחרת לפתות אותו לזריקות מחוץ לקשת. עד כה, ההימור הזה משתלם להם.

אי אפשר היה לפספס גם את מאבקי האוויר בין “הגבוה הכי נמוך בליגה”, גארי פייטון, לבין הגבוה הבאמת גבוה, דונובן קלינגן. באופן מפתיע, פייטון אפילו הצליח לעצור אותו בעבירה — ועדיין, קלינגן עלה מהר ל־7 נקודות משלו. התחושה הייתה שגולדן סטייט אמורה כבר להוביל בדו־ספרתי, אבל בפועל היא הסתפקה ביתרון זעום של 2 נקודות, שהתברר אחרי וידאו־ריוויו כיתרון של נקודה אחת בלבד.

מי שאולי לא יהיה כאן עוד יומיים — מוזס מודי — נכנס מהספסל והפך לנכס מיידי. בתוך פחות משתי דקות הוא כבר עם שתי שלשות ואסיסט לשלשה נוספת, ואחראי ישיר לכך שגולדן סטייט עולה ליתרון דו־ספרתי ראשון במשחק.

עד סוף הרבע הלוחמים דהרו קדימה, כשהשלשות מגיעות כמעט מכל הבא ליד. את הרבע הם סיימו עם 8 מ־15 מחוץ לקשת — ואם האחוזים האלה ימשיכו, המשחק הזה עלול להיגמר עוד הרבה לפני המחצית.

תוצאה: 24-38 לגולדן סטייט

רבע שני

אכן, פורטלנד הגיעה לשחק הערב עם house money — אבל בינתיים הצ’יפים שלהם פשוט נופלים מהשולחן, והספסל של גולדן סטייט מרים אותם מהרצפה בלי להתכופף בכלל. עד הפסק הזמן הראשון, שהגיע אחרי ב-4 דקות של כדורסל, ההפרש כבר תפח ל־20 נקודות לטובת המקומיים. ומה שיפה במיוחד: כל זה קורה בערב קליעה חלש של סטף קרי, כשהקבוצה בכלל לא נזקקת ממנו ליותר מדי בשלב הזה.

נכון, האחוזים של הלוחמים מחוץ לקשת ירדו מעט לעומת הרבע הראשון — אבל זה די חסר משמעות כשמנגד פורטלנד קולעת בפחות מ־12% לשלוש. במצב כזה, הרבע השני הפך לטיול קליל עד הבאזר, וכל זאת כשסטף מסיים מחצית עם 4 נקודות בלבד.

ההפרש כבר נגע ב־28, והמשחק הרגיש גמור הרבה לפני שהשחקנים ירדו לחדרי ההלבשה.

תוצאה: 41-67 לגולדן סטייט

רבע שלישי

חשבנו שאפשר ללכת מוקדם הביתה. העסק גמור, לא? בלי דני, חצי סגל בחוץ, סטף ינוח, והספסל יטייל עד הבאזר. אז זהו — שלא. ריצת 12:2 מהירה של פורטלנד, ותוך פחות מארבע דקות פתאום נדלקת נורה אדומה והמשחק נראה כאילו הוא עלול להיפתח מחדש.

פסק זמן של סטיב קר מנסה לעצור את הסחף, אבל הבלייזרס כבר הבינו את הטריק: להשתמש בגודל שלהם נגד הסמול־בול של קר. כשהם עושים את זה, השלשות גם נהיות פנויות יותר — והן מתחילות לצלול. ההפרש נחתך עד ל־12, ובכמה רגעים גולדן סטייט נראית כמו קבוצת כיתה א’ שמנסה לשחק מול הילדים הגדולים של בית הספר.

ואז סטף מחליט שנמאס לו. באמצע הרבע הוא מגיע ל־10 אסיסטים, מנצל ערב קליעה יעיל של ג’ימי עד כה, והשניים יחד מקפיצים את ההפרש חזרה ל־19 — פער שסביבו התנהל רוב הרבע. קרי עם מבט לספסל שאומר: “למה אתם גורמים לי לשחק ברצינות הערב? תכננתי לנוח.” רק שהמבט הזה אולי צריך להיות מופנה בכלל למאמן שלו, שממשיך לייבש את הגבוהים על הספסל.

למרות שברבע הזה גולדן סטייט קלעה באחוזים לא טובים מחוץ לקשת, היא סיימה אותו בדיוק כמו שקבוצה גדולה יודעת — עם שלשות בזמן. שלשה של פודז’מסקי על הבאזר החזירה את הלוחמים ליתרון 24, ושלחה את המשחק לרבע האחרון שוב במצב של “שמור, אבל לא סגור לגמרי”.

תוצאת: 71-95

רבע רביעי

אין הרבה מה להגיד על הרבע הזה שהתנהל די בקלות עבור הלוחמים והרבה בזכות הכוכב החדש שלה…. דאנתוני מלטון שפשוט נראה פשוט נהדר מאז משחק הקריסמס ולראשונה העונה הוא גם עובר את ה-20 נקודות וזה רק ב-16 דקות משחק. ההפרש כל הזמן מדגדג את ה-30 ונראה שכולם הולכים ללכת הביתה שמחים עד שפציעה הגיעה ב6:55 כשיאנג הנסן יורד על הפרקט ולא מצליח לקום במשך כמה דקות ארוכות, נקווה לרפואה שלמה. בזמן שהספסלים התרוקנו פרט לקמינגה – הנסן גם חזר לספסל, עכשיו כולם יכולים ללכת הביתה מאושרים, בעצם חוץ ממנו כי המאמן החליט להתעלל בו ולהחזיר אותו לפרקט.

תוצאת סיום: 97-119 גולדן סטייט

הסיפור של המשחק היה סטף שבערב לא טוב יכל להגיע לדאבל דאבל אך במשחק נדיר הוא מסיים עם יותר אסיסטים (10) מנקודות (7) דבר שקרה בפעם האחרונה רק בדצמבר 27 2013 וגם שם הוא קלע 14 נקודות אז זה לא אשמתו שקלי תומפסון הפציץ 😉

חוץ מזה לגולדן סטייט כן יש כוכב עולה, שחקן שחוזר מפציעה שהשביתה אותו שנה שלמה וסוף סוף הוא מוצא את הקליעה, הקצב והאגסיביות שלו מחדש. מלטון סיים עם 23 נקודות ב9-14 מהשדה ו 4-6 מחוץ לקשת והיה לקלעי המוביל של הקבוצה.

אצל פורטלנד שארפ התחיל את המשחק לא יעיל בכלל אך בסופו של דבר הגיע ל19 נקודות ב9-15 מהשדה ואליו הצטרף גם לאב עם 17 נקודות אך ביעילות לא משהו של 5-16 מהשדה ו2-9 מחוץ לקשת.

הבלייזרס קצת שיפרו את האחוזים מחוץ לקשת שכבר ירדו מתחת ל12 אך סיימו עם 30% לעומת 40% של הלוחמים.