אחרי 798 ימים שהם שנתיים, חודשיים ושבוע, מכבי חזרה לארח בהיכל מנורה מבטחים. ההיכל שהיה מלא עד אפס מקום באוהדים נרגשים וקולניים שחיכו לזה כל כך הרבה זמן שיצרו אווירה נהדרת. על המושבים של ההיכל חיכו לאוהדים חולצות צהובות. בהפסקות של המשחק הקבוצה דאגה להזכיר אוהדים שהיו באותו משחק ב-05.10.23 ונפלו במלחמה כמו רותם לוי ותומר גרינברג ז"ל. היה מרגש ויפה לראות שיודעים לציין את אלו שנלחמו כדי שהנורמליות, השפיות והכדורסל יחזרו לארץ.

יש מי שדיברו לפני המשחק על כך שהיריבה שממוקמת אחרונה ביורוליג היא – יריבה "בהזמנה" כך שהחגיגה של החזרה הביתה תהיה גם חגיגה ספורטיבית. וילרבאן שעשתה חיים קשים ליריבה העירונית אך לפני שבוע באה מן הפתיחה להראות שקל זה לא יהיה למארחת, והיא לא תהיה חלק מהתפאורה של החגיגה.

לגביי השיאים של ווקר וסורקין – אין ספק שזה נקודה יפה לציון אבל אני נתלה באילנות גבוהים וחושב קצת כמו קטש שאמר במסע"ת בסיום "פחות מתרכז בסטטיסטיקה ושיאים פחות עושים לי את זה… אני מאחל לרומן שישבור עוד הרבה שיאים בקריירה שלו"

מהלך המשחק:
דה קולו מצד אחד ולוני ווקר מהצד השני הובילו את הקבוצות ברבע הראשון עם 8 ו-9 בהתאמה, לא בכדורסל גדול יפה ומתוכנן אלא עם לא מעט מבצעי יחיד של שחקנים מוכשרים. מהרגע שדה קולו ירד לנוח, וילרבאן כמעט ולא הצליחה לעשות נקודות ואילו במכבי הצוות המסייע הסתדר בדקות שווקר היה על הספסל. מפיגור 9:16 מכבי רצה 3-12. והרבע הסתיים 19:21 למכבי.

שלשות של בלאט ולונדברג פתחו פער של 5 כשמי ששומר את קבוצתו במשחק זה דה קולו אבל בגילו הוא כנראה מוגבל בכמות הדקות האינטנסיביות שהוא יכול לתת והוא קיבל לא מעט דקות מנוחה. בדקות האלו – דיברתולומיאו עם שלשה ו-ווקר עם סל ועבירה הגדילו את ההפרש ל-10. ווקר וסורקין כבר העלו ל-14, העירו את ההיכל וגרמו למאמן וילרבאן להזעיק פסק זמן. שתי שלשות שנכנסו לצרפתים הורידו את ההפרש ל-8 בלבד, 2:26 לסוף המחצית. מכבי קצת השתנקה ואבדה את הראש ולא הצליחה לקלוע ואילו הצרפתים הצליחו מעט לרוץ ולסיים את המחצית בשוויון 47. ווקר סיים את המחצית עם 18 נקודות ודה קולו סיים אותה עם 14.

הרבע השלישי היה החלש ביותר במשחק. שתי הקבוצות לא הצליחו לקלוע סלים פשוטים, היו הרבה איבודי כדור ובלאגן. מה שכן, נראה שקטש מצא פיתרון כלשהו לדה קולו כשדיברתולומיאו שקיבל לא מעט דקות, פשוט נצמד לו לגופיה וגרם לו להוציא את הכדור מהידיים, כשהצוות המסייע שלו לא מספיק איכותי. וילרבאן ניצלה את הבלאגן כדי להישאר יחסית קרובה והרבע הסתיים בתוצאה 65:69 לצהובים.

סורקין הפך ברבע האחרון לקלע המוביל ב-2 הקבוצות נכון לאותו רגע עם 24 נקודות אחרי שקלע את שלשה היחידה שלו במשחק. 5 נקודות רצופות של ווקר והורד העלו את הצהובים ליתרון 9 כשנותר 5:50 לסוף המשחק מה שגרר פסק זמן צרפתי. ווטסון נתן מחצית נהדרת מבחינתו עם שלשות שאיימו להוציא לצהובים את הרוח מהמפרשים כבר הוריד את הפיגור ל-3 בלבד. ווקר התעורר עם מבצע יחיד כדי להעלות את ההפרש ל-5. משם כבר וילרבאן לא הצליחה לחזור והורד סיים את המשחק עם דאנק לאוסף שלו. 84:92 בסיום. לא משחק גדול של הצהובים אך ביחד עם ההיכל המלא זה היה מספיק כדי לנצח את המדורגת אחרונה.

קלעים:
מכבי – ווקר 29, סורקין 26, הורד 15, לונדברג 9, בלאט 6, דיברתולומיאו 3, קלארק וסנטוס 2 כל אחד. שותפו ולא קלעו – ליף (7 ריבאונדים), ריימן ובריסט
וילרבאן – ווטסון 21, דה קולו 16, א'נדיה 12, הרטל 11, מאסה אג'ינקה וסאלג'ס 6 כל אחד, ואוטייר 4, הריסון 2.

קטש במסיבת העיתונאים אחרי המשחק:

קשה להתייחס מבחינת הכדורסל, זה לא היה סביב כדורסל, כל השחקנים והצוות, זה היה עבורנו ערב מיוחד. אני מאוד שמח להיות פה. לשחק בפני הקהל שלנו שנתן אווירה מדהימה. זה לא היה כדורסל מדהים אבל העיקר שמצאנו דרך לנצח. לוילרבאן אין מאזן טוב אבל הם עושים חיים קשים לקבוצות. יש להם ניסיון ואיכויות, מצאנו את הדרך לנצח למרות שזה לא היה המשחק הכי טוב שלנו.
לחזור לנורמליות זה עוד איזה חותמת שחזרנו לשפיות והתגעגענו כל כך. כל מי שדרך על הפרקט זה היה מרגש עבורו גם מי שלא היה פה שנתיים וחווה את הסיטואציה, אנשים מרגישים. הלוואי שיהיה שקט ונתחיל להתרגל לאווירה הזו. היו דקות ששיחקנו נכון. אנחנו נצטרך זמן להתרגל לאווירה ולתעל את האנרגיות למקומות טובים.
נצטרך עוד קצת זמן כדי לקבל תרומה משני השחקנים החדשים שצירפנו לאחרונה. לאחרונה אנחנו מרגישים יותר ביטחון עם הדברים שאנחנו רוצים לעשות. יש דברים שהשתפרנו בהם, לא כל הבעיות נפתרו. אנחנו קבוצה שנבנתה מההתחלה עם הרבה מאוד שחקנים שלא חוו יורוליג ואינטנסיביות כזו בסגנון משחק כזה, אנחנו נמצאים בדיוק בנקודה שאנחנו אמורים להיות. מרגש לקבל את האהבה מהקהל ואני מחבק את האהבה הזו. מרגיש מיוחד כשכל האוהדים מעודדים אותי. לקהל מותר להביע את דעתו, הקהל תמיד צודק כי הוא מרגיש מה עובר עלינו והוא חלק מאיתנו. אני חושב שלרומן יש עדיין אפסייד, הוא יכול להיות יותר עקבי ולדרוש מעצמו, זכות גדולה לאמן אותו, אני מאחל לסורקין שישבור עוד הרבה שיאים בקריירה שלו.