תודה מולי, אכן דל"פ וגם אני נאלץ שלא להסכים איתך. דווקא הקורונה הייתה דוגמה מצוינת לככה שספורט בלי קהל זה לא אותו הדבר. היום גם כל עניין התפאורות והאווירה היא חלק מחווית הצפייה גם מהטלוויזיה – סובייקטיבית, אני מחכה לתפאורות.
מילה לגבי אסונות – ברדפורד, הייזל, הילסבורו, נבחרת גואטמלה, אדהם שביטה ועוד ועוד – במרבית המקרים שציינתי, מרבית האשמה אינה על האוהדים אלא על הרשויות. בהייזל אכן התפרעויות האוהדים האנגלים היו הגורם המוביל לאסון, ואכן הקבוצות האנגליות הושעו לחמש שנים מהמפעלים האירופיים וטיפלו ביד קשה נגד החוליגניזם. בהילסבורו לעומת זאת, מרבית ההרוגים היו כתוצאה ממחדל פושע של הרשויות שלא פתחו את השערים ולא אפשרו לאוהדים לרדת לדשא, ושנים אח"כ עוד ניסו לטייח את רשלנותם. גם בדרבי עכשיו, עיקר הנפגעים היו כתוצאה מהתנהלות שערורייתית של המשטרה, מכות של שוטרים לאוהדים ללא הבחנה, פרשים ונקיטת פעולות לפיזור הפגנות איפה שממש ממש לא צריך לנקוט פעולות כאלה.
לגבי פירוטכניקה – אין ספק שזה טמטום לזרוק את הפירוטכניקה מהיציע לדשא והסכנה ברורה. מה עושים במקרה הזה? או שאוכפים בצורה יותר טובה את האיסור כל הכנסת הפירוטכניקה (סיורים יומיים באיצטדיון שבוע לפני, לוודא את המצבורים שהאוהדים מחביאים; העסקת יותר שוטרות לביצוע בדיקות גם לנשים וילדים…אפשר למצוא מה לעשות), או שמכירים בעובדה שהפירוטכניקה לא תיעלם מעצמה ומאסדרים אותה – הגדרת יציעים בהם מותר להבעיר פירוטכניקה, הגדרה איזו סוג של פירוטכניקה מותר להכניס (אבוקה כן, חזיז לא, נניח לפי מידת הסיכון), ומי שמפר את ההנחיות – האיצטדיון מצולם, אפשר לאתר בקלות, להשעות לצמיתות כעבירה מנהלית ולפעול ביחד עם הקבוצות לתבוע אותו פלילית ואזרחית. בשביל כל זה אבל, הרשויות – מדרג מחוקק ומטה – צריכות פשוט לעשות את העבודה שלהן. ולדעתי כאן נעוצה הבעיה, ולא באלימות האוהדים או באמוציות שלהם – זה ספורט, זה אמוציונלי, זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים אותו וזו הסיבה שלפחות אני סולד במידת מה מקהל נקניקיות אמריקאי שיותר מעניין אותו הkiss cam מהמשחק. קצת כמו שעבור פנטזיסטים כדוגמת ליאו מסי או בהשאלה קיירי אירווינג אנחנו "קונים כרטיס", בשביל היצירתיות ואפילו האמנות הזו שהם יוצרים על המגרש או הפרקט, גם בשביל הקהל אנחנו "קונים כרטיס", בשביל אותה יצירתיות (תפאורות, שירים, אפילו קללות – מציע לכם ללכת למשחקים בדרום אמריקה).
מה הנקודה שלי מכל המלל הזה ששפכתי כאן? ענישה קולקטיבית היא לא הפיתרון, היא אף פעם לא הפיתרון ואני מתקשה לחשוב על מקרה אחד שענישה קולקטיבית עבדה – האר את עיני. כמו שעונשי רדיוס לא עובדים, ככה גם משחקים בלי קהל לא יעבדו. זה הפתרון הקל והפשוט, כמו ביטול המשחק אתמול (אני לא מקל ראש בחשיבות ובעלויות של פתרון קל ופשוט, יש גם לזה ערך), אבל כאן לדעתי ענישה קולקטיבית תהיה מקרה קלאסי של שכרו יצא בהפסדו. לפעמים צריך ללכת בדרך החתחתים הקשה, היקרה והארוכה יותר, אם רוצים לפתור בעיה באמת, וכאן הדרך היא שהרשויות יעשו את העבודה שלהן כמו שצריך. אין פתרונות קסם של זבנג וגמרנו.
====
קצת למעלה מזה, לדעתי יש מקום לדעה הזו שמולי הביע כאן, בעיני היא דעה מאוד לגיטימית. זה שאני לא מסכים איתה בכלל לא שוללת כהוא זה את הלגיטימיות שלה בעיני, בנוסף לכך שמדובר בחשיבה "מחוץ לקופסה" במידה מסוימת כדי לפתור בעיית שורש. תודה על הפוסט.