אני מצטער אבל אני אהיה הפעם בוטה.  כמו שההחלטה להכניס זרים הרסה את הכדורסל הישראלי, כך גם ההחלטה להעלות את מספר הזרים לשמונה בכל קבוצה תהרוס לחלוטין את הכדורגל הישראלי – שגם כך מתגורר בהריסות, לפחות איכותית –  בהשוואה לטופ העולמי.

אני איש מבוגר, על גבול קבלת תעודת הקשיש הרשמית של מדינת ישראל. האמינו או לא, אבל אני זוכר כדורגל ואפילו כדורסל בלי זרים, בלי מתאזרחים, אבל כן עם עולים חדשים שזה סוג של זרים.

כשאני רואה היום משחקים של הבולטות בקבוצות הכדורסל בליגה הבכירה בישראל, כשאני רואה שבחמישייה יש רק לרוב שחקן ישראלי – וגם זה הודות לשאריות החוק הרוסי – ברור לי לחלוטין שבקרוב מאוד לא יהיו שחקנים ילידי ישראל בכל קבוצות הליגה הבכירה בכדורסל, ושתוך עשור או שניים – גם לא בכדורגל.

אינני טוען שלא יהיו כדורסלנים מצטיינים בעלי דרכון ישראלי (או לפחות גם ישראלי), רק שברור לי שהם פשוט לא ישחקו בישראל, למה להם לשחק בליגה פרובינציאלית?

יסלחו לי כל הטוענים שיש להביא זרים כדי להרים את רמת הישראלים. יודעים מה? נראה כמה זרים יוחתמו ומה תהיה איכותם אם הקבוצות יהיו חייבות לשלם חמישה יותר מס על זרים. היום הרי משלמים על ישראלים פי שתיים וחצי מס יותר מאשר על זרים.

אז לא, נבחרות ישראל לא תתמודדנה על אליפויות אירופה והעולם. יודעים מה, אנחנו בין כה וכה לא מתמודדים  בעלית האירופית ומשום מה הפעם היחידה בה הגענו למונדיאל כדורגל, היתה כשהכדורגל הישראלי היה חובבני ולא שיחק בנבחרת אף זר.

ובכדורסל? ישראל עלתה רק פעמיים לגביע העולם בכדורסל (כן, היתה "חיה" כזו בין 1950 ל .2012. ב 1954 ו 1986, ואפילו הגענו למקום השביעי ב 1986. לאליפות אירופה הגענו עד כה 30 פעם, ואכן פעם אחת, ב 1979, הגענו למקום השני בנבחרת שבסגל בין תריסר השחקנים שבה היו ארבעה יהודים ילידי ארה"ב (בארי לייבוביץ,, סטיב קפלן, אריק מנקין ולו סילבר). תאמינו או לא, עד 1979 היה מותר רק לשחקנים בעלי אזרחות ישראלית לשחק בליגה, ואז הותר רק זר אחד לקבוצה. האמת, ממש לא מפליא אותי שמאז לא חזרנו על ההישג הזה.

למי שלא מודע להתפתחות נושא שיתוף הזרים בכדורסל הנה פסקה מוויקיפדיה:

"עד סוף שנות ה-70 הותר רק לשחקנים בעלי אזרחות ישראלית להשתתף במשחקי הליגה. בשנת 1979 הותר לראשונה לקבוצות לשתף שחקן אחד בעל נתינות זרה במשחקיהן, כמעט בלי יוצא מן הכלל שחקן אמריקאי. בקיץ 1984 פרץ סכסוך בין הקבוצות לגבי הגדלת מספר הזרים. מרכז מכבי דרש הוספת זר ומעבר לשני זרים, מרכז הפועל רצה להישאר עם אחד. אחרי איומי פרישה של קבוצות מכבי, שתכננו להקים ליגה חדשה, בסופו של דבר הוסכם שבעונה שלאחר מכן אכן יותר שיתוף שני זרים. מצב זה נשאר עד עונת 1999, בה הותר שיתוף של שלושה זרים-שניים מתוכם ללא הגבלה של מדינה ושלישי בעל אזרחות ממדינות אירופה, שכונה שחקן בוסמן. כעבור שנתיים הותר שיתוף שחקן בוסמן נוסף. לפני עונת 2006 הוחלט לאמץ את "החוק הרוסי", שם נוסה לראשונה-החתמת שחקנים זרים ללא הגבלת מספר או נתינות, בתנאי שעד שלושה מהם יימצאו בו זמנית על המגרש. ביוני 2011 הוחלט על ביטול החוק הרוסי ונקבע כי כל קבוצה תוכל לרשום עד שמונה זרים בסגל, אך רק ארבעה מהם יוכלו להירשם בטופס המשחק, לצידם של לפחות שישה ישראלים."

הליגה שלנו תהיה יותר איכותית! קובעים המטיפים לזרים. אני חייב להודות שלפחות לעת עתה הדבר היחיד שהופך להיות ליותר "איכותי" מאז שילוב הזרים הוא השם: הליגה, – הן בכדורגל והן בכדורסל –  היא כבר לא "לאומית" (וכי איך תוכל להיות לאומית כשרוב השחקנים זרים?) אלא היא "ליגת העל". אז האם באמת יש לנו  סופר ליגה? בשם כן – בשאר? איך נאמר: פחות….

נכון, העולם משתנה. האיחוד האירופי הפך את אירופה ליבשת (לפחות את מערב אירופה), ומאחר וישראל היא רק חברה נלווה ולא חברה מליאה בגוש האירופאי ולכן לא חל עליה חוק בוסמן (שקובע שכל שחקן בעל אזרחות של מדינות האיחוד האירופי יכול לשחק בכל מדינה באיחוד ללא ההגבלות של "שחקנים זרים").  אבל מצד שני, לפחות עד כמה שידוע לי,  אין בעולם מדינה אחרת שקובעת שכל מי שמתגייר או שהורי הוריו היו בני הדת היהודית יכול לקבל בה מיידית אזרחות (עיין ערך לייבוביץ', סילבר, מנקין, קפלן, ברודי  או   ☹ אולסי פרי) ולא להיחשב לזר.

אני אוהד מילדות של הפועל ירושלים. גדלתי בדור בו מעבר מקבוצה לקבוצה היה פחות שכיח, בו רוב שחקני הקבוצה גדלו במחלקת הנוער שלה. בילדותי ובנערותי זה היה המצב הן בכדורסל והן בכדורגל.
כשאני צופה היום בהפועל ירושלים בכדורסל קשה לי למצוא ברוב המשחקים על המגרש שחקנים שגדלו במחלקת הנוער של הפועל ירושלים. קשה לי למצוא מצב בו משחקים שלושה ישראלים על המגרש, ואני אני בוש להודות שני אכן פשוט לא מתחבר לקבוצת הכדורסל של המועדון שאני אוהד מנעוריי.

יותר מכך, פעם השחקנים שיחקו הרבה שנים בקבוצת ילדותם, או הרבה שנים בקבוצה. היום, איזה שחקן, בטח שחקן בולט, אתם זוכרים שמשחק בקבוצתו עונה רביעית ברציפות בליגת העל בכדורסל?

אז יש לי מזל ובכדורגל קבוצתי, קבוצת אוהדים ללא בעל בית פזרן, מאמינה (מחוסר ברירה ע"פ המנהל המקצועי שי אהרון) בטיפוח מחלקת הנוער ובהסתמכות על שחקני בית. אבל כשאני מסתכל בחמש השנים שלנו בליגת העל, אני רואה בעצב את העובדה שאת השחקנים הטובים יותר אנו מייבאים מקבוצות אחרות, ושאת מצטייני הנוער שלנו אנו לרוב מוכרים לפני שהספיקו להצטיין בשורות הקבוצה הבכירה יותר מעונה אחת.

"אילוצים של עניים", מסביר שי אהרון, ואני בו זמנית גם מאוד גאה וגם מאוד עצוב שהסמל של קבוצת הכדורגל שאני אוהד והדמות הבולטת בה היא דמותו של המאמן שמתחיל כעת עונה שביעית ברציפות.

אני מפחד מהרגע בו ברוב הקבוצות לא יהיה בהרכב אפילו שחקן ישראלי אחד – שלא לדבר על שחקן בית. בכדורסל זה מזמן היה קורה ללא ההכרח לרשום רק ארבעה זרים במשחק.

אז אני מציע, או לנטרל לחלוטין את הזרים בכדורגל (מוכן מתאזרחים – כאלו שחמש שנים בארץ ללא הגבלה) או לאפשר לכל קבוצה שתרצה בכך סגל של 18 שחקנים זרים בכדורסל ושל 35 שחקנים זרים בכדורגל

בתנאי אחד:

תשלום של אלף אחוז מס על כל השחקנים הזרים. כלומר, על מי שמרוויח חצי מיליון יורו נטו ישלמו חמישה מיליון יורו מס הכנסה.

מבטיח לכם שבמקרה שכזה, רק זרים שישדרגו את הכדורגל או הכדורסל הישראלי יגיעו לכאן.