פוטנציאל לא ממומש הוא עורך דין, בן 30, נשוי ואב לשניים, שמסתובב באתר כבר שנים רבות אך רק לאחרונה החל לממש את הפוטנציאל הגלום בו, ולכתוב תגובה פעם בחודשיים בערך.

מכירים את התחושה? האופטימיות הזהירה הזאת, שאולי בעבר לא כל כך הלך, אבל הפעם הדברים יהיו אחרת? שאמנם היו נפילות, והיו מכשולים, אבל יש תקווה ואפשר לתת עוד צ'אנס? שאפשר להיות בחמלה על מה שהיה, להביט קדימה ולנסות שוב, בצורה טובה יותר?

זו תקופה של תקווה, של מחילה, של ציפייה לעתיד, של אמונה שהפעם יהיה טוב, שאולי הפעם נצליח…. מה? יום כיפור? לא, לא, מה פתאום, אני מדבר כמובן על קדם העונה של הNBA.

דע לפני מי אתה עומד

טורונטו ראפטורס, המועדון בעל האזרחות הזרה היחיד בליגה, (עד להקמת סניפים אירופאיים של הNBA, אם וכאשר), החל לשחק בליגה בשנת 1995, כשהתקופות הבולטות של המועדון היו תקופת וינס קרטר, (ימי בית ראשון), תקופת לאורי ודרוזן, (ימי בית שני), והאליפות המרגשת והחד פעמית בתקופת קוואי לנארד, (ימות המשיח. כמובן ניתן רק לקוות שהמשיח האמיתי לא יעשה לואד מנג'מנט, ולא יהיה חשוד בקבלת כספים מאחורי הגב של כולם).

אולם – Scotiabank Arena, מכיל 19,800 מושבים, עליהם התיישבו בממוצע 18,745 ישבנים – כ-95 אחוזי תפוסה.

ג'נרל מנג'ר – בובי וובסטר, החל מיוני 2017. נכון מפתיע? כולנו חשבנו שמסאי יוג'ירי היה המנג'ר, אבל מסתבר שהוא היה נשיא פעילויות הכדורסל. עוד על כך בהמשך.

מאמן – מאז עונת 2023 התפקיד מאויש על ידי דארקו ראיאקוביץ' – הוא אמנם רק בן 46, אך הוא החל לאמן כבר בגיל 16 (!) ואף פעם לא עצר, כך שהוא מנוסה יותר מכפי שהוא נראה.

תכלה שנה וקללותיה

אז מה היה לנו בשנה שעברה?

מאזן – 30-52, שהספיק למקום ה11 במזרח הדליל, שמאפשר לזוכה המאושר להביט על הפליי-אין מבחוץ.

נתונים בולטים – קלעו 110.9 נק' למשחק (מקום 23), אופנסיב רייטינג של 110.5 (מקום 25), דיפנסיב רייטינג של 114.8 (מקום 17), נט רייטינג של 4.3 (מקום 24). במילים אחרות – לא משהו.

בחירות דראפט – טורונטו זכו בבחירות 9 ו-39, בהן הם בחרו את קולין מארי-בוילס, פורוורד חזק ושומר עם קליעה קצת בעייתית, ואת הגארד אלייז'ה מרטין, שגם הוא מצטיין בהגנה מתאפיין בקליעה לא יציבה.

הפרידה ממסאי יוג'ירי – כאמור, יוג'ירי היה נשיא פעילויות הכדורסל (או איך שלא מתרגמים את המונח האמריקאי President of Basketball Operations). אלא שביום 27.6.2025, יום לאחר הדראפט ולאחר כ-12 שנים של עבודה משותפת, החליטו הקבוצה וכב' הנשיא להפריד כוחות.

הסיבות לכך עדיין לא ברורות לחלוטין, אבל כנראה שזה קשור לחיסכון כלכלי, תחושת מיצוי, העובדה כי הקבוצה הגיעה לסוג של יציבות, וניסיון לאפשר לקבוצה להתרענן ולנסות כיוונים חדשים.

לדעתי, יכול להיות שדווקא ההימור המוצלח על הטרייד שהביא את קוואי הוביל את יוג'ירי להיתקע בקונספציה (מזמן לא שמענו את המילה הזאת אה?), לפיה קבוצה צריכה לתחזק סגל משלים טוב, ואז ברגע האמת להביא טרייד על כוכב ובום יש אליפות. הבעיה? קוואי נשלח בסיטואציה חריגה ובתמורה לדרוזן שהיה שחקן מוערך, ואני לא רואה אף קבוצה עושה משהו דומה עבור אינגרם ו/או בארנס, ובכל מקרה גם הסגל שיישאר סביב הכוכב שאולי יבוא לא מספיק טוב בשביל ללכת עד הסוף. מסקנה? לפעמים באמת מגיע הזמן להיפרד.

סגל הקבוצה

חמישייה מסתמנת – עמנואל קוויקלי, אר.ג'יי. בארט, ברנדון אינגרם, סקוטי בארנס, יאקוב פולטל.

ספסל – ג'מאל שיד, גריידי דיק, אוצ'אי אגבאג'י, קולין מארי-בוילס, סנדרו ממוקאלשווילי, ג'קובי וולטרס.

בסך הכל מדובר בסגל בינוני להחריד, כאשר בהערכה גסה כל שחקן בחמישייה הוא סביב 10-15 לעמדתו בליגה, לא אסל ולא בסל. הסגל אמנם צעיר, אבל לא מספיק צעיר בשביל לבנות על התפתחות והתבגרות טבעית, והקליעה מסביב לבארנס ממוצעת למדי. הקבוצה לא הביאה שחקני חיזוק או הלכה על בניה מחדש בקיץ האחרון, ובכללי נראה שהקבוצה מדוושת לה להנאתה במישור, כששאר הקבוצות נאבקות להעפיל לפסגות ההרים או לצלול לתהומות. אולי הם מחכים לטרייד מפתיע נוסח יוג'ירי? אשרי המאמין.

שחקנים בולטים שראוי להקדיש להם כמה מילים:

סקוטי בארנס – בן 24, ממוצעים בעונה שעברה: 19.3 נקודות, 7.7 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים, 44.6% מהשדה, 27.1% מהשלוש, סך הכל 65 משחקים.

מתישהו אצל כל שחקן צעיר מגיע השלב שבו המילה פוטנציאל מתחילה להיות לא רלוונטית, ומתחילים להבין שמה שיש – זה מה שיש. לצערי נראה שזה המצב גם עם סקוטי בארנס – מדובר בשחקן מגוון וחכם, מגן מצוין ובעל ראיית משחק, אבל גם עם קליעה בעייתית ויכולת יצירה לא מספיק טובה בשביל הרמות הגבוהות. כדי להגיע רחוק בליגה של ימינו אתה חייב קליעה, או לחפות על היעדרה עם יכולות אחרות ברמה גבוהה במיוחד – אך נראה שסקוטי לא פה וגם לא שם. הוא לא יוכל להיות מספר 1 בקבוצה אלופה, לכל היותר 2-3 עם תרומה חשובה להגנה ויכולת להנות מתשומת לב שתופנה לכוכב גדול ממנו.

ברנדון אינגרם – בן 28, ממוצעים בעונה שעברה: 22.2 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 46.5% מהשדה, 37.4% מהשלוש, סך הכל 18 משחקים.

בתחילת הדרך ברנדון אינגרם תואר כתואם קווין דוראנט, אלא שעם השנים התגלה כי הדמיון ביניהם מזכיר את הדמיון בין צפע ובין זעמן המטבעות – דומה, אולי, אבל זה לא זה. אינגרם קלעי לא רע ויודע להרים לעצמו זריקה, אבל שברירי ופציע ולא תורם מספיק להתקפה מעבר לקליעה.

תחל שנה וברכותיה

תחזית אופטימית – סקוטי בארנס מצליח לממש את הפוטנציאל שכבר הפסקנו להאמין שקיים בו, מפתח קליעה סבירה, ומניע את ההתקפה כמו שצריך. הסגל מסביב יעיל ונהנה מאיזון נכון בין הגנה וקליעה, מארי-בוילס מתגלה כגניבה, והקבוצה נראית מתואמת ומסונכרנת כל הדרך למקום החמישי במזרח הפצוע. ניצחון דחוק בסיבוב הראשון, והדחה מכובדת בסיבוב השני, משאירים מקום לאופטימיות, ותחושה שאם רק נצליח להביא כוכב ממורמר בטרייד מפתיע נוכל להגיע ממש עד קודש הקודשים.

תחזית פסימית – זה לא עובד. הכוכב לא מספיק זוהר, הסגל בינוני מדי, ובלי היד המכוונת של יוג'ירי האווירה נהיית מבלבלת ועכורה. מנצחים במאמץ את החלשות, ניגפים בפני החזקות, ומסיימים במקום ה12 במזרח, עם בחירה מחוץ לטופ 10, והאופק בקנדה, כמו בקנדה, נראה אפור מאוד.

תחזית ריאלית – עם הירידה הצפויה של כמה מאריות המזרח בעקבות פציעות בסגל, ובלי שיש להן מספיק מחליפות ראויות בפסגה, טורונטו עם הסגל הבינוני שלה יכולה להתברג במרכז הטבלה. אם במקרה ישנתם עמוק והתעוררתם רק באפריל 2026, הייתי מציע לכם לחפש את טורונטו במקום 7 במזרח, שם תוכלו לצפות בה מנצחת בפליי-אין, ומודחת בסוויפ ג'נטלמני בסיבוב הראשון.

בנימה אישית – יום כיפור הוא זמן לבקש סליחה, אבל זה רק צד אחד של המטבע – הצד השני הוא גם לדעת לסלוח, למחול, להאמין בכוונות הטובות של הפוגע, לאחות את הקרע ולהמשיך הלאה. אחרי השנתיים הקשות שעברה החברה הישראלית, אני מבקש מעצמי ומזמין אתכם להיות במקום סלחני, מפויס, חומל ומחבק – אנשים אחים אנחנו, וכולנו רוצים שיהיה פה טוב. שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה!