העונה שעברה:

מאזן בעונה שעברה: 11- 23. מקום 16 ורחוק מאוד ממאבקי רבע הגמר.

מאמן: עודד קטש. פותח עונה רביעית, כשיש לו עם מכבי 2 הופעות ברבע הגמר של היורוליג (ו-2 הפסדים במשחק 5), 2 אליפויות (ועוד מאבק אליפות אחד שלא הוכרע) וגביע.

סיכום העונה שעברה: מכבי התקשו מהרגע הראשון, אבל מהרגע שבו הם היו במאזן 3- 4 אחרי 7 משחקים הם נקלעו לרצפים של 4, 5, 4 ו-3 הפסדים עם ניצחון אחד בין לבין, ועם מאזן 6- 20 אחרי שני שליש עונה שנגמרה למעשה. מכבי כן השיגו 4 ניצחונות רצופים במרץ כדי לחזק את הרושם שזו התקופה שבה קבוצות של קטש מתחברות, אבל הפעם זה לא היה רלוונטי והחזיק רק ל-4 משחקים, בניגוד לרצף של 6 ניצחונות בכל אחת משתי העונות הקודמות.

קיץ 2024:

הגיעו: ג'ף דאוטין, אושיי בריסט, לוני ווקר (שלושתם הגיעו מפילדלפיה), אורוש טריפונוביץ' (מטופאש בורסה), טי ג'יי ליף (מנאנג'ינג קינגס), גור לביא (מגלבוע/גליל), מרסיו סנטוס (מאולם), קליפורד אומורי (ממכללת אלבמה).

עזבו: רוקאס יוקובאיטיס (לבאיירן מינכן), עומר מאייר (למכללת פרדו), מריאל שאיוק (שחקן חופשי), ליוואי רנדולף (לזניט), רפי מנקו (להפועל העמק), חסיאל ריברו (הכוכב האדום בלגרד), טרביון וויליאמס (לבחצ'שהיר), ג'ייק כהן (פרש).

במכבי רצו להשאיר את ג'יילן הורד, שבאמת האריך חוזה ויישאר לעונה שנייה בצהוב ורביעית בתל-אביב, ואת רוקאס יוקובאיטיס, ששינה את דעתו ועבר לבאיירן, אך נפצע במדי נבחרת ליטא וכנראה גמר את העונה. חוץ מהם, את יתר העוזבים מכבי החליטה שלא להשאיר, אולי מלבד ג'ייק כהן שהחליט לפרוש ועומר מאייר שלא היה מרוצה מכמות הדקות שלו וישחק במכללת פרדו, כשהוא מנסה לפלס לעצמו נתיב ל-NBA. לפחות לגבי ריברו ורנדולף הייתה התלבטות במכבי, וזה בא לידי ביטוי בכך שריברו יהיה גם השנה ביורוליג ורנדולף בקבוצה שהיא ברמה לא רחוקה מהיורוליג, בזמן שהיתר לא בכיוון הזה כרגע.

בגזרת המצטרפים, קלאודיו קולדבלה, ה-GM החדש של מכבי, כנראה צפה בהרבה משחקים של הסיקסרס בעונה שעברה, כי 3 שחקני הרכש הבכירים של מכבי מגיעים משם – ג'ף דאוטין, אושיי בריסט ולוני ווקר שצפויים להיות השחקנים הבכירים בעמדות 1-3. מעבר לזה, טי ג'יי ליף הגיע לשחק בארץ אחרי כמה שנים טובות בסין שהשכיחו את חוסר ההצלחה שלו ב-NBA, טריפונוביץ' מגיע בעיקר על תקן של קלעי מצוין מחוץ לקשת, סנטוס ואומורי, שאולי יושאל, מגיעים כגיבוי לרומן סורקין שיהיה כנראה הסנטר הבכיר של מכבי, וגור לביא ימלא את מקומם של רפי מנקו וג'ייק כהן כפורוורד ישראלי, במקרה שלו עם טיקט הגנתי מובהק יותר מהשניים שעזבו.

העונה הקרובה:

חמישייה מסתמנת: ג'ף דאוטין, לוני ווקר, אושיי בריסט, ג'יילן הורד, רומן סורקין.

ספסל: תמיר בלאט, ג'ימי קלארק, ג'ון דיברתולומאו, אורוש טריפונוביץ', וויל ריימן, טי ג'יי ליף, גור לביא, מרסיו סנטוס (אורן סהר, תמיר גולד, קליפורד אומורי).

אחת ממסקנות העונה שעברה היא שתמיר בלאט לא מספיק כדי להיות רכז פותח ביורוליג, ועדיף לתת לו להיות השני בהיררכיה שיכול לשחק גם לצד הראשון, כך שההערכה שלי היא שדאוטין יהיה זה שיפתח לצד ווקר ובלאט ישחק לצד אחד מהם, כשקלארק וקצת דיברתולומאו יהיו הגיבוי הנוסף בקו האחורי. בריסט יכול לשחק ב-2 עמדות הפורוורד כך שהוא יהיה כנראה הפורוורד הבכיר לצד הורד וטריפונוביץ' ישחק במקומו או לידו, בזמן שוויל ריימן, שהיה אחת מנקודות האור של מכבי בעונה שעברה, יקבל גם הוא דקות מדי פעם. טי ג'יי ליף יהיה המחליף העיקרי בעמדה 4 אם יענה על הציפיות ממנו, כאשר גור לביא יכול לגבות שם מדי פעם, אבל ספק עד כמה הוא יתבקש, ואילו סנטוס הוא הסנטר המחליף, גם אם ייתכן שנראה הרכבים עם ליף ב-5 למשל. האחרים בסוגריים כנראה יושאלו או שימעטו לשחק ביורוליג אם בכלל.

הכוכב:

מכבי הביאו 3 שחקנים מפילדלפיה והיתר לא היו ביורוליג בעונה שעברה (ומהם רק טריפונוביץ' עם עבר במפעל הבכיר ביבשת), כך שזה צריך להיות האחד מפילי שגם הספיק טיפה להכיר את היבשת הישנה, וזהו לוני ווקר. בעונה שעברה התנסה ווקר לראשונה בחוויית היורוליג במדי ז'לגיריס (כולל משחק של 1/10 לשלוש בהפסד למכבי), אבל הספיק לשחק רק ב-19 משחקים לפני שניצל את הסעיף בחוזה שאפשר לו לעבור ל-NBA באמצע העונה. על פי הדיווחים, מכבי נתנו לווקר סעיף יציאה ל-NBA רק בכל קיץ, וההשוואה לקריירת ה-NBA של קנדריק נאן שמככב בפנאתנייקוס תגרום לאוהדי מכבי לחייך, אבל את המעבר שנאן עשה בהצלחה לא בטוח שגם ווקר יוכל לעשות.

על הנייר, מדובר בשחקן מוכשר יותר מכל מי שלבש צהוב-כחול בעונה שעברה, וכזה שעם מאמן כמו קטש יכול להיראות כמו וויד בולדווין בתקופת השיא שלו במכבי (ועם קליעה טובה יותר מחוץ לקשת), אבל קבלת החלטות בעייתית וניסיון לפעמים להכניס את עצמו בכוח עלולים להיות בעוכריו של ווקר. מעבר לזה, ווקר הוכיח שהוא יכול להיות סקורר טוב ברמת היורוליג, גם בקדנציה הקצרה שלו במדי ז'לגיריס וגם בזמן שהוא שיחק ב-NBA, אבל השאלה העיקרית במקרה שלו היא האם הוא יצליח לעשות את המעבר ולהפוך להיות לא רק סקורר, אלא גם כוכב ומנהיג של קבוצה.

הישראלים:

רומן סורקין החמיץ משחק יורוליג אחד בעונה שעברה בשל פטירת אביו החורג, וב-19 המשחקים לאחר מכן ביורוליג הוא קלע פחות מ-10 רק פעם אחת (9 נגד פרטיזן), הציג קפיצה משמעותית ביכולת שלו והפך לגבוה הבכיר של מכבי. באותם 19 משחקים היה לו ממוצע של 15.4 נקודות, 4.4 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים ב-63.2% מהשדה, 35.7% לשלוש, 67.9% אפקטיבי ו-87.5% מהקו, נתונים שבהחלט מעידים על גבוה בכיר, וראינו את זה גם ביורובאסקט האחרון בו סורקין היה עם 16.5 נקודות, 6 ריבאונדים ו-1.2 אסיסטים למשחק ב-51.4% מהשדה, 31.8% לשלוש, 56.3% אפקטיבי ו-78.3% מהקו. לאור משחקי הנבחרת והשנים האחרונות, אפשר לומר שמדובר כרגע בישראלי הטוב ביותר מחוץ ל-NBA, למרות סימני השאלה ההגנתיים וסביב המעבר לתפקיד בכיר יותר.

סורקין היה הנציג היחיד של מכבי בנבחרת בקיץ האחרון, ומי שרבים חשבו שצריך להיות שם הוא תמיר בלאט, שקבע בעונה שעברה שיאים אישיים של 8.9 נקודות ו-6.7 אסיסטים למשחק (שני ביורוליג אחרי טי ג'יי שורטס), אבל במקרה שלו הייתה ירידה משמעותית במהלך העונה, גם בכמות האסיסטים וגם באחוזים מחוץ לקשת, ומכבי התקשתה כשבלאט היה הרכז הבכיר. ג'ון דיברתולומאו קלע שלשות באחוזים טובים ושבר את שיא היורוליג בקליעות עונשין רצופות בעונה שעברה, אבל קשה לראות בו שחקן של יותר מ-10-15 דקות למשחק ביורוליג, והם שני היחידים עם ניסיון יורוליג משמעותי בקו האחורי של מכבי, לצד חצי עונה של ווקר ו-8 משחקים של ג'ימי קלארק.

בקו הקדמי, הזכרנו כבר את סורקין, אבל יש 3 ישראלים אחרים בעמדה 4. טי ג'יי ליף נבחר 18 בדראפט 2017, אבל לא הצליח להשתלב ב-NBA, אם כי אפשר לומר שהוא הישראלי היחיד ששיחק בפלייאוף ה-NBA, ועליו ועל הכישרון ההתקפי הגדול שלו על הנייר מומלץ לקרוא בהרחבה בטור של נועם סגל כאן. וויל ריימן וגור לביא הם שני שחקנים שמתמחים יותר בהגנה ובהאסל, למרות שריימן הראה שהוא גם יודע לקלוע לסל לא רע כשמהמרים ממנו (40% לשלוש ביורוליג – 8/20) ולביא מגיע אחרי עונה של 15.2 נקודות ב-50% לשלוש בליגת ווינר.

כמה שאלות מפתח:

כמה מהזרים יכולים להיכנס לתפקיד שהם קיבלו?

על ווקר והשאלה איך הוא יהיה בתפקיד הכוכב כבר דיברנו. בריסט ודאוטין מגיעים במטרה להפוך לשחקני חמישייה בעמדות 1 ו-3 החשובות, ושניהם מגיעים עם כישרון, אך ללא ניסיון ביורוליג, ומעניין יהיה לראות כמה מהר הם יצליחו להתאקלם. ג'יילן הורד בעיקר יקווה לחזור לכושר הטוב של החצי הראשון של העונה שעברה (ולא לזכור את ה-0/7 נגד ירושלים בשבוע שעבר בחצי גמר גביע ווינר). ג'ימי קלארק אמור להיות שחקן שיוצר מצבים לעצמו ולאחרים בחדירות לסל, אבל גם כזה שלא נכנס יותר מדי עם הראש בקיר, וזה משהו שהוא עוד צריך לעבוד עליו, טריפונוביץ' ייבחן בשאלה האם הוא יכול להיות קלעי שלשות משמעותי גם ביורוליג, ואיך ההגנה שלו נראית ברמה הזאת, ואילו מרסיו סנטוס היה סולידי כגבוה בכיר ביורוקאפ, אבל המעבר ליורוליג לא פשוט.

האם אפשר לקוות לשיפור בקליעה מחוץ לקשת?

בעונה שעברה הבאתי טבלה של הנתונים של מכבי בשלשות ביחס ליתר היורוליג בעונות האחרונות ושיערתי שיש סיכוי לשיפור לאור זה שהגיעו לקבוצה קלעים טובים יותר על הנייר. אולם, בפועל מכבי הפכה לקבוצה שזורקת הכי מעט שלשות, קולעת באחוז ממוצע ומטה וכנראה הקבוצה שניצלה הכי מעט את הכלי הזה ביורוליג אשתקד. נביא שוב את הטבלה של השנים האחרונות, יחד עם עונת 2025 כמובן, וננסה לשאול מה נשתנה במובן הזה מקיץ האחרון.

כמו שאפשר לראות, רק בעונת 2022 ו-2024 מכבי היו בטופ 10 באחוזים לשלוש, אבל בשני המקרים האלה מכבי היו מחוץ לטופ 10 בכמות הזריקות והקליעות מבחוץ, ובעונות שהם זרקו יותר, כשמדובר בעונות של ספרופולוס כמאמן ובעונת 2023, הם היו מחוץ לטופ 10 באחוזים. אפשר לזהות את עונת 2020 כזו שבה מכבי קלעו גם יחסית הרבה שלשות וגם באחוזים טובים, אם כי בעונה שבה יותר קבוצות קלעו באחוזים גבוהים מחוץ לקשת, וזו עוד דוגמה לכך שמדובר בעונה הטובה ביותר של מכבי ביורוליג בעשור האחרון.

לוני ווקר הוא שחקן שזורק הרבה שלשות, והוא מגיע על המשבצת של יוקואביטיס ורנדולף, שני שחקנים שהעדיפו לזרוק מחצי מרחק, וגם טריפונוביץ' הוא שחקן שזורק יחסית הרבה שלשות וקולע אותן לרוב באחוזים טובים. מצד שני, דאוטין ובריסט הם שני שחקנים שיעדיפו כנראה סוגים אחרים של זריקות, בצבע או מחצי מרחק, וקשה לציין קלעי יוצא דופן אחר בסגל, למעט בלאט ודיברתולומאו שהובילו את מכבי בניסיונות מחוץ לקשת בעונה שעברה. הנוכחות של ווקר צפויה להגדיל את כמות השלשות שמכבי תזרוק, אבל כרגע אני מאמין שזה יהיה שינוי קטן יחסית ולא מאוד משמעותי.

התחזית:

תחזית אופטימית: ווקר מתגלה ככוכב בטופ האירופי, דאוטין ובריסט משלימים רביעיית זרים איכותית לצד הורד וסורקין הופך לגבוה הישראלי הכי טוב מאז תנחום כהן-מינץ. הספסל מגוון יותר ממה שזכור בשנים הקודמות, שיתוף הפעולה של בלאט וליף הוא כמו בנבחרות ישראל הצעירות ואפילו ההגנה נראית לא רע. מכבי חוזרים לרבע הגמר אחרי עונת היעדרות ומקבלים את הפועל לדרבי לוהט כשהיורוליג חוזר לארץ, ואנחנו מקבלים סדרה של 5 משחקים ביד-אליהו שגורמת לכך שבאירופה מסתכלים על היריבות בין פנאתנייקוס לאולימפיאקוס כחיקוי זול של הדרבי התל-אביבי.

תחזית פסימית: בגדול, העונה שעברה. עונה של 8-12 ניצחונות, מקום 16-20 (כי הרחיבו את היורוליג) וחוסר רלוונטיות מתמשך. מנקודת המבט של מכבי אפשר גם להוסיף עונה בלי תארים מקומיים וקטש אחד שנמאס לו והולך לקבוצת יורוליג אחרת שמאמינה בו וגם מוכנה לתת לו תקציב משמעותי לבנות קבוצה.

תחזית ריאלית: בניית הסגל של מכבי העונה נראית הגיונית ומאוזנת יותר מזו של שנה שעברה. חסר גבוה הגנתי ועוד כמה דברים קטנים, אבל זו קבוצה יותר טובה ממה שראינו אשתקד וכזו שגם תצליח יותר. הטווח הריאלי לדעתי הוא 7-12, כלומר פליי-אין או קרוב אבל בחוץ, ואולי גם הפסד בסוויפ ברבע גמר דרך הפליי-אין.