הכותב מכנה את עצמו באתר מרדכי היהודי: נולד בפרס (איראן של ימינו), מכר את בת דודו למלך אחשוורוש ואוהד של הגולדן סטייט ווריורס.

תקציר העונות הקודמות

ניו אורלינס 1.0

2002 – השארלוט הורנטס עוברים לניו אורלינס והופכים לניו אורלינס הורנטס. 11 שנים מאוחר יותר הם יוותרו על השם לטובת הקבוצה החדשה בשארלוט, ויהפכו לניו אורלינס פליקנס.

2005 – כריס פול נבחר בבחירה הרביעית בדראפט. יחד עם דיוויד ווסט שנבחר שנתיים לפניו, ועם חבורה של וטרנים מוצלחים של ראשית המאה ה-21 (פג׳ה סטויאקוביץ׳, טייסון צ׳נדלר) הקבוצה מגיעה עד חצי גמר המערב בעונת 2007-08, אחרי עונה של 56 נצחונות.

ניו אורלינס 2.0

2012 – אנטוני דיוויס נבחר בבחירה הראשונה בדראפט. הוא אחד השחקנים הטובים בליגה שנה אחר שנה, אבל הצוות המסייע שמסביבו לא חזק מספיק כדי להתמודד עם שועלי המערב. בעונת 2017-18 הוא מקבל את דמרקוס קזינס כסנטר לצידו, ויחד עם ג׳רו הולידיי ורג׳ון רונדו של סוף הקריירה הקבוצה מגיעה ל-48 ניצחונות, מנצחת בסוויפ מפתיע את הבלייזרס של לילרד ומקולום, ואז מפסידה לקבוצה ההיסטורית של הווריורס בחצי גמר המערב.

2019 – הכוכב הגדול של ניו אורלינס עובר ללייקרס, ואז באופן מפתיע ומקרי לחלוטין הקבוצה זוכה במקום הראשון בלוטרי של הדראפט, מה שהופך את הטרייד להגיוני. כמובן שצירוף מקרים נדיר כזה לא קרה מאז (ועד לפני שלושה חודשים). עם הבחירה הראשונה מגיע זאיון וויליאמסון לניו אורלינס, ופותח עידן חדש ומבטיח.

ניו אורלינס 3.0

2022-23 – הפליקנס פותחים את העונה בקצב נצחונות מטורף. אף תחזית טרום עונה לא צפתה שהקבוצה תשתפר בהרבה ממאזן 36 הניצחונות שהיו לה בעונה שלפני. אבל הפליקאנס לא מפסיקים לנצח, להיפצע, להיפצע עוד, ולהמשיך לנצח. כשהסתיימה שנת 2022 הם הובילו המערב ביחד עם הנאגטס. במחצית העונה הם ישבו על מאזן של 25-16, במקום השלישי במערב, ובדרך לעונה ראשונה של 50 ניצחונות מאז עונת 2007-08. כל זה קורה בזמן שאינגרם מחמיץ 26 משחקים, סי.ג׳יי מחמיץ חמישה, וזאיון והרב ג׳ונס יושבים 12 משחקים בחוץ. זה הרגיש כמו נס גלוי, וכנראה גם היה נס גלוי, כי במחצית השנייה של העונה זאיון כבר לא דרך על הפרקט, הקבוצה האטה, ובסיומה רשמה רק 42 ניצחונות, מקום תשיעי במערב והפסד לאוקלהומה סיטי בפליי־אין. 

לעונת 2023-24 הקבוצה הגיעה בריאה יותר, מנוסה יותר, ועם ציפיות להתמודד בפסגת המערב. תחזית קדם העונה של The Ringer תארה יפה את התחושה:

“It’s easy to daydream about what’s possible in New Orleans when Williamson is healthy enough to compete: deep playoff run, title contention, and even a parade could be in the cards”

אליפות אולי לא הייתה, אבל גרף השיפור של הפליקנס נמשך: זאיון משחק כמעט כל העונה (70 משחקים), מקולום ואינגרם גם הם די בריאים (65 משחקים), והקבוצה מגיעה לפלייאוף בפעם הראשונה בעידן הנוכחי. אך בעולמנו אין מתוק בלי מר, וכך במשחק הפלייאין מול הלייקרס זאיון נותן משחק קריירה (40 נקודות, שליטה מוחלטת בצבע) ואז נפצע ומסיים את העונה. בפלייאוף לקבוצה אין עם מי להתמודד מול הת׳אנדר, שבדיוק החלה את הנסיקה שלה לצמרת הליגה, והם עפים בסוויפ. 

בשלב הזה, ״עידן זאיון״ בניו אורלינס הוא כבר בן 6 שנים, וההנהלה נותנת לקבוצה עוד שנה כדי לראות אם הפוטנציאל יכול מתישהו להתממש. ב–2024-25 קורה בדיוק ההפך – הקבוצה של זאיון, אינגרם ומקולום, מחוזקת בדז׳ונטי מורי, משחקת רוב העונה ללא זאיון, אינגרם ומקולום, כשמורי קורע את האכילס בסוף ינואר. מ-46 ניצחונות בעונה שלפני ומקום 7 במערב, הם יורדים ל-21 נצחונות ומקום 14. הדירוג ההגנתי שלהם בסוף העונה הוא 29 מתוך 30, והדירוג ההתקפי לא מפגר בהרבה (26 מתוך 30). 

אפשר כמובן לייחס הכל לכמות (ואיכות) הפציעות של שחקני המפתח, אבל צריך גם לתת כמה מילים טובות לבעלים, טום (ז״ל) וגייל (שתבדל לחיים ארוכים) בנסון, שלא שילמו luxury tax אפילו פעם אחת מאז שרכשו את הקבוצה לפני 14 שנים, ולצוות הרפואי של הקבוצה, שנראה שקריטריון הכניסה אליו הוא קורס מד״א והסכמה לעבוד בשכר מינימום. 

בכל מקרה, אחרי עונה קטסטרופלית שכזו, היה ברור שדברים חייבים להשתנות.

ניו אורלינס 3.5

״דברים חייבים להשתנות״ לא אומר שדברים חייבים גם להשתפר. אם סוקרים את השינויים שעשתה הקבוצה בפגרה הנוכחית, לא נראה שטיב ההחלטות של הניו אורלינס פליקנס עבר שדרוג משמעותי.

צעד ראשון: החלפת הנהלה

דיוויד גריפין, אלוף הליגה עם קליבלנד ב-2016, הגיע לניו אורלינס ב-2019 כדי להפוך את זאיון ללברון ואת הפליקנס לקונטנדרים. למרות שההחלטות שקיבל כ gm הפליקנס היו ברובן בנות הגנה – בחירות דראפט טובות, בניית סגל עמוק, מינוי מאמן שזכה לאהדה – במבחן התוצאה הוא כשל. שוב, רצוי להאשים קודם את הבנסונים ואת הצוות הרפואי, אבל גם לגריפין חלק באחריות, ולכן הפיטורים התקבלו בהבנה (לקוראינו בארץ הקודש גם נזכיר כי גריפין היה אחראי לפיטורי אמצע העונה של אהובנו דיוויד בלאט בקליבלנד).

 הבעיה היא עם מי שנבחר להחליף אותו. ג׳ו דומרס, שהיה שחקן אהוב בבד בויז של דטרויט בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, ושאחר כך ניהל את קבוצת האליפות של 2004, לא היה gm בליגה ב-11 השנים האחרונות. הסיבה שפוטר מדטרויט, ולא קיבל עבודה כ gm אחר כך, הייתה סדרה ארוכה של מהלכים תמוהים שביצע לאורך השנים – מהבחירה במיליצ׳יץ׳ בדראפט 2003 (במקום בכרמלו, ווייד או בוש), דרך ההחתמות היקרות של שחקנים בינוניים כמו בן גורדון או צ׳רלי וילנואבה, ועד הסירוב האנכרוניסטי להשתמש באנליטיקס כדי לבנות את הקבוצה. 

צעד שני: שיפור הסגל דרך הדראפט 

וכאן נשאלת השאלה אם הדרך לשפר קבוצה כמו הפליקנס, שלא משלמת luxury tax ולא מביאה פרי אייג׳נטס נוצצים, היא להביא בוחר דראפט כושל ומכחיש אנליטיקס. נראה שהתשובה הגיעה די מהר בערב הדראפט האחרון: כדי לעלות לבחירה ה-13 ולבחור את הפורוורד/סנטר דרק קווין ממרילנד, דומרס נתן לאטלנטה את הבחירה ה-23 השנה, ובחירת סיבוב ראשון בלתי מוגנת בדראפט של השנה הבאה. הדראפט הבא, לפי ניתוחי המומחים, יהיה חזק כמו הדראפט הנוכחי, והבחירה הבלתי מוגנת של הפליקנס יכולה בקלות להיות בין מקומות 1-5. אם בראשית שנות ה-2000 טריידים כאילו היו נפוצים יחסית, היום, עם העלייה היחסית באינטליגנציה של ה-gms בליגה (כן, למעט ניקו הריסון), הם כבר כמעט ולא קורים. הנחת העבודה של דומרס לגבי הטרייד לא ברורה: הדרך היחידה שלו לנצח בטרייד היא אם קווין יתברר כגרסה חכמה יותר של ג׳וליוס רנדל והפליקנס יישתחלו לפלייאוף וייתנו לאטלנטה בחירה מאוחרת יחסית. ההסתברות שהלוגיקה הזו תעבוד, בעיקר אחרי שקווין כבר קרע רצועה ביד ויחמיץ לפחות את תחילת העונה, ואחרי שהתפרסמה התמונה הזו של זאיון, היא מאוד נמוכה.

באשר לבחירת הדראפט המוקדמת יותר של הקבוצה, בה זכתה ביושר בזכות עונת 21 הניצחונות שלה, נחכה ונראה. ג׳רמיה פירס הוא שחקן מהיר מאוד שיכול לייצר לעצמו מצבי קליעה, אבל הוא גם קטן יחסית וחלש פיזית, כך שיכול להיות שייקחו כמה שנים עד שיהפוך לשחקן אפקטיבי. באופן אירוני, שני שחקנים אליהם הושווה בפרי-דראפט הם ג׳ורדן פול ודז׳ונטי מורי, ושניהם ישחקו איתו בקו האחורי של הפליקנס. לא נתפלא אם דומרס לא קרא את פרופיל הדראפט שלו לפני הבחירה.

צעד שלישי: שדרוג הסגל דרך השוק החופשי

הבניה המחודשת של הסגל התחילה כבר בטרייד דדליין של השנה שעברה, כשהפליקנס, שלא רצו לשלם חוזה מקסימום לברנדון אינגרם, שלחו אותו לרפטורס (שכן רצו לשלם לו חוזה מקסימום). התמורה שהתקבלה כבר לא משחקת העונה בפליקנס – ברוס בראון חוזר הביתה ליוקיץ׳, וקלי אוליניק יעלה לגבות את וומבי בספרס. המטרה של הקבוצה בטרייד הייתה חיסכון כספי, מתוך הבנה שבקרוב יצטרכו לשלם הרבה להרב ג׳ונס ולטריי מרפי, ולעשות את זה מבלי לשלם luxury.

החוזים המשמעותיים שנחתמו בפגרה: 

הרב ג׳ונס (3 שנים, $68 מיליון): בעונות אחרות הפליקנס היו צריכים אולי להזיע כדי לשמור את בחירת הדראפט שלהם מ-2021 בשכר סביר, אך תנאי השוק שיחקו לטובתם. מעט מאוד קבוצות יכלו להציע לו תנאים טובים מאילו של הפליקנס, והחוזה נסגר בתחילת הפרי אייג׳נסי.

קוון לוני (שנתיים, $16 מיליון, אופציית קבוצה לשנה השניה): אחרי שנים של עבודה קשה בשכר מינימום עבור סטיב קר, לוני החליט ללכת אחרי הראש, ועבר ללואיזיאנה. בתור אוהד גולדן סטייט, אני חושב שלוני שילם את חובו לקבוצה, והגיע הזמן שישתכר בהתאם לשוויו בליגה.

צעד רביעי: שדרוג הסגל באמצעות טריידים

הטרייד המשמעותי של הפגרה היה זה ששלח סי.ג׳י מקולום לוושינגטון תמורת ג׳ורדן פול (וסדיק ביי). לפול הייתה שנה טובה במונחים שלו (הוא זרק הרבה לשלוש וקלע ב-37.8%, אחרי שבעונה שלפני כן הוא זרק הרבה לשלוש וקלע ב-33.6%), והוא צפוי לתת בערך את אותה תרומה הגנתית של מקולום. הרעיון להעביר את פול מתפקיד ה first option בהתקפה (כמו בוושינגטון) לתפקיד של סקורר שעולה מהספסל (גולדן סטייט) הוא לא רעיון רע, אבל נוכח מצבת הגארדים של הפליקנס רוב הסיכויים הם שיפתח בחמישיה לצד מורי (כשאלברדו והוקינס עולים מהספסל). בכל מקרה, אי אפשר לשפוט שחקנים שעוברים מוושינגטון עד שלא רואים אותם בקבוצה מתפקדת, כך שהטרייד עשוי עוד לשפר את ניו אורלינס.  

בסופו של דבר, ניו אורלינס הגיעה לפגרה עם הרבה מאוד צרכים, ועם משאבים מוגבלים לעשות שינוי משמעותי (שוב – שינוי משמעותי מבלי לעבור את תקרת השכר). הבעיה העיקרית של קבוצה שנבנית סביב זאיון היא שלא ניתן לדעת בכמה משחקים הוא יהיה זמין לשחק. בעולם האידיאלי זאיון הוא שחקן שדורש דאבל טים, והוא מוסר טוב מספיק כדי ליצור מצבים לשחקנים שסביבו. בעולם מושלם זאיון הוא הסנטר שלך (כי הוא מסוגל לשמור על סנטרים) והפליימייקר שלך (כי יש לו שליטה טובה בכדור), ואם תקיף אותו בקלעים (מרפי, וויליאמס, הוקינס, פול, כולם קולעים טוב מ-3) ההתקפה שלך תזרום. בפועל, זאיון אף פעם לא בכושר, לא זמין, ולא ניתן לבנות סביבו את תכנית ההתקפה. הצעדים שעשתה הקבוצה בפגרה הגיוניים בעולם האידיאלי (עוד קליעה מפול ופירס, עוד הגנה וריבאונד מלוני וקווין) – אבל הם חסרי משמעות בעולם האמיתי.

שאלות פתוחות

הנה כמה שאלות שכדאי לעקוב אחריהן לאורך העונה:

• האם ג׳ורדן פול יעשה “איפוס קריירה” כמוביל כדור שני לצד מורי (כשיחזור)? או שהאגרוף שקיבל מדריימונד גרין איפס אותו וסימן את סוף הקריירה שלו בתור שחקן אפקטיבי?
• האם טריי מרפי יהיה אולסטאר? יש לו את הקליעה, האינטיליגנציה, האתלטיות, והוא יכול לשמור כמעט בכל עמדה. אין פרשן nba שלא אוהב אותו.
• האם הקבוצה תשחק עם זאיון כסנטר (בהנחה שישחק)? בשנה שעברה וילי גרין פתח עם רוקי כסנטר (מיסי), והשנה יש לו את לוני ואולי גם את קווין. אבל זאיון כבר הראה שהוא יכול לשחק כסנטר (התקפי) אפקטיבי, וניו אורלינס תרצה לשחק סמול-בול אם תוכל.
• האם וילי גרין יסיים את העונה? השינויים כבר בוצעו בדרג הניהולי, אבל לא בדרג האימוני. נראה שהבעלים עדיין סומכים על גרין, או (יותר הגיוני) שהם לא מעוניינים לשלם לשני מאמנים במקביל.
• האם יתחילו להעסיק בוגרי פקולטות מובילות לרפואה בצוות הרפואי של הפליקנס?

ולהלן התחזית

אתרי ההימורים נותנים לפליקנס בסביבות ה 30-32 ניצחונות השנה, כלומר עליה של לפחות 9 ניצחונות מהשנה שעברה, כלומר הם מהמרים שזאיון ישחק יותר משלושים משחקים השנה. זוהי לטעמי התחזית הריאלית. לצורך העניין, נניח שזאיון ישחק 50 משחקים: במצב כזה הפליקנס צריכים לנצח בערך 50% מהמשחקים בהם הוא ישותף ועוד 15% מהמשחקים שהוא יחמיץ. נשמע שזה יעד אפשרי, במיוחד אם המשחקים בהם הוא ישחק יהיו מול קבוצות מהמזרח. 

אבל תמיד יכול להיות יותר גרוע. התחזית הפסימית היא שזאיון משחק 10 משחקים בתחילת העונה עד שהברכיים שלו קורסות מכובד המשקל. הפליקנס עוברים לשחק על זריקות 3 של פול מאמצע המגרש ומגיעים -15 ניצחונות שנתיים. בינתיים אטלנטה מגיעה לגמר הנ.ב.א. ומקבלת את הבחירה הראשונה בדראפט 2026.

בתחזית האופטימית זאיון משחק 70 משחקים (כמו בעונת השיא שלו), פול מגיע ל-40% מהשלוש, מורי חוזר מהפציעה ליכולת שנתן בשיאו בסן אנטוניו, ודרק קווין הוא באמת גירסה של ג׳וליוס רנדל רק עם אינטליגנציית משחק ויכולת מסירה. מכיוון שאוקלהומה סיטי, יוסטון ודנבר כבר סגרו ביניהן על מקומות 1-3, הפליקנס יכולים להגיע למקום 4 המכובד. למרבה הצער, אנחנו לא נזכה לראות את זה כי כדור הארץ יושמד עד אז על ידי רובוט ענק מהחלל.