העונה שעברה

מאזן: 34-48, מקום 13 במערב.

מאמן: מיטש ג'ונסון. לראשונה מאז 1996 לספרס יש מאמן חדש. המאמן הכי ותיק בליגה, גרג פופוביץ', נאלץ לפרוש במהלך הקיץ לאחר שעבר שבץ בתחילת נובמבר, שבועיים מפתיחת העונה. ג'ונסון גדל במערכת והיה המאמן בפועל רוב העונה הקודמת, ועכשיו קיבל רשמית את המושכות. הוא מקבל לצידו גם עוזר מאמן בכיר חדש – שון סוויני, שגויס מדאלאס ונחשב למי שאחראי שם על ההגנה. המועדון יוצא סוף כל סוף לדרך חדשה…

וחוץ מהשבץ של פופ, מה היה?

הספרס דווקא נכנסו לעונה הקודמת עם המון ציפיות מהרכש שגייסו בקיץ, כריס פול, ומהשילוב בינו לבין ויקטור וומבניאמה. הם לא נתנו לשבץ של פופ לשבש את התוכניות, והצליחו עד ינואר לשמור על מאזן חיובי ולנצח קבוצות טובות. וומבניאמה הבריק במשחקי הכריסמס, נבחר לאולסטאר והרוקי שלהם סטפן קאסל ליהטט בטורניר הכוכבים הצעירים ובתחרות ההטבעות. רגע לפני הטרייד דדליין הם גם הצליחו להנחית בטרייד את דיארון פוקס, שרצה לצאת מסקרמנטו ואותת לכולם שהוא רוצה לגור ליד חמו וחמותו בסן אנטוניו טקסס.

אבל אז הכל קרס.

אחרי שאבק כוכבי האולסטאר שקע, גילו לוומבניאמה קריש דם והוא הושבת עד להודעה חדשה. הספרס, שהבינו שהם לא הולכים כבר לשום מקום העונה, החליטו כמה שבועות אחר כך להשבית גם את פוקס לטובת ניתוח אלקטיבי באצבע, וכך הפסידו בצרורות עד אפריל. הם עדיין סיימו עם יותר ניצחונות מהעונה הקודמת, רק שרובם הגיעו לפני הפציעה של ויקטור. שני פרסי הניחומים שקיבלו היו הבחירה השנייה בדראפט, ותואר רוקי העונה לקאסל.

אני יודע מה עשית בקיץ האחרון

שנה שלישית ברצף שהספרס זכו בלוטו בענק. הפעם הם בחרו את דילן הארפר, הבן של רון (לעכברים הוותיקים שכאן הוא ייזכר כמי שהיה חלק אינטגרלי מחמש אליפויות במדי הבולס והלייקרס לפני כשלושה עשורים). אבל כבודו של האבא במקומו מונח, לדילן יש רזומה משלו. לכל אורך השנה הוא סומן כשחקן השני הכי טוב במחזור הדראפט הזה, בפער ניכר מאלו שמדורגים אחריו. רבים וטובים ממני אמרו שאלמלא היה כישרון על-דורי בדמות קופר פלאג, הארפר כנראה היה הולך בבחירה הראשונה, כך שלמרות ואולי על אף שיש לספרס כבר את דיארון פוקס בתור רכז, הם לא התבלבלו לרגע.

הארפר הוא בעל שליטה נהדרת בכדור, מסיים נהדר מתחת לסל, אגרסיבי, רואה טוב את המגרש, מקבל החלטות מעולה ובמערכת טובה ועם הזדמנויות והתבשלות נכונה יכול להיות אפילו אולסטאר. הוא גם לא קוטל קינים בהגנה, למרות שזה לא הפורטה שלו ממש. החיסרון הכי גדול שלו זה היכולת לייצר לעצמו מרחוק או מחצי מרחק, בעלייה מכדרור. אבל בסדר, אף אחד לא מושלם. נעבוד על זה ודווקא אולי בגלל שיש את פוקס, זה יאפשר להארפר לקחת את השנה יותר באיזי, להתפתח בלי שהרבה עול על כתפיו. הוא יעלה מהספסל, יראה את ה-20+ דקות שלו רוב הזמן, ויוכל להתחיל הכי מהר שלו ואז להגביר בלי שיילך המנוע.

ממלאים חוסרים

לספרס גם הייתה עוד בחירה בדראפט הזה, אותה קיבלו מאטלנטה, בה הם בחרו את קרטר בראיינט, ווינג אתלטי ומגן נהדר, שהראה את זה כבר בליגת הקיץ. גם הוא עם בעיית קליעה קשה, אפילו עוד יותר, אבל כבר ראינו מספיק שחקני הגנה עילאיים בליגה שפותחים בחמישיות בלי לתרום הרבה בהתקפה. התקווה הגדולה היא שבראיינט יתפתח לאחד כזה, ולכל הפחות יהיה מחליף נהדר שמחזיק את ההגנה בחמישייה השנייה.

קצת אחרי הישמע הגונג לשוק השחקנים החופשיים הספרס מיהרו להשלים את צמד מגדלי התאומים החדשים, כשציוותו לוומבניאמה את לוק קורנט, בוגר המערכת של בוסטון. קורנט הוא אחד ממגני הטבעת הטובים בליגה, מהסנטרים הפחות מוערכים בעיני עכברים אבל מאוד בעיני מאמנים. הוא ככל הנראה דווקא לא ישחק הרבה דקות לצד וומבי, אלא יותר כמחליפו, מה שייתן לספרס 48 דקות של הגנה עילאית לפחות בעמדות הפנים ויאפשר לוויקטור דקות מנוחה אמיתיות, שבהן הקבוצה שלו לא קורסת בכל פעם שהוא לא על המגרש. המהלך השני שעשו עבר קצת יותר בשקט – טרייד על קלי אוליניק – אבל גם הוא בא לתת מענה לבעיית המחסור בגבוהים שהספרס סבלו ממנה מאוד בעונה שעברה. גם אוליניק פחות מוערך בליגה, אבל הוא פשוט שחקן ספסל אפור שעושה קצת מהכל, כולל לקלוע מבחוץ, משהו שהספרס זקוקים לו מאוד לצד וומבניאמה.

אחרון חביב שהגיע הוא לינדי ווטרס, שהתגלגל באוקלהומה סיטי ובגולדן סטייט ווריורס – קלע שלא עושה הרבה יותר מזה, ואולי יצליח לחצוב לו דקות כברירת מחדל, פשוט כי אין כמעט מי שיקלע שלשות בספרס העונה. לכל הפחות הוא ימשוך אוהדות ליציע.

שאלת החמישייה

חמישייה מסתמנת: וומבי, האריסון בארנס, דווין ואסל, דיארון פוקס, סטפן קאסל

שאר השחקנים ברוטציה: ג'רמי סוהן, קלדון ג'ונסון, לוק קורנט, קלי אוליניק, דילן הארפר, ג'וליאן שמפייני

שאלת החמישייה היא שאלה נהדרת מבחינת הספרס. לכאורה, יכולות להיות להם כמה חמישיות פותחות, למשל כשבארנס פותח לצד וומבניאמה. העניין הוא שזה בהכרח אומר שג'רמי סוהן ירד לספסל, וסוהן בעונת חוזה אחרי שדווקא בשנה שעברה הוא הראה שהוא משלים נהדר את וומבי בחמישייה. הוא עושה המון דברים קטנים של סנטר שוומבניאמה לא בהכרח עושה, כמו להתגלגל לסל אחרי חסימה גבוהה למוביל כדור, או לחתוך בלי כדור מהצד כדי לחכות למסירת עומק מהרכז. הוא גם פיזי מאוד, נותן גוף ונלחם טוב על ריבאונד ההתקפה – כשוומבי משחק הרבה מחוץ לקשת (עוד נגיע לזה בהמשך).

מצד שני, סוהן לא יודע לייצר לעצמו מהלכים עם הכדור, והעונה לא יהיה לו את כריס פול שיודע להשחיל את הכדור דרך קוף המחט. פוקס רכז נהדר, אבל לא באותה רמה, וחשוב מזה – סוהן לא ממש קולע משלוש. לא סתם האריסון בארנס, שהגיע לספרס בכלל כנספח שולי בטרייד בין שיקגו לסקרמנטו על דמאר דרוזן, פתח בכל 82 המשחקים בעונה שעברה. הוא שחקן אול-אראונד הכי סולידי שאפשר לבקש. הוא אולי לא הריבאונדר הכי טוב, לא מתגלגל הפיקנרול הכי טוב ובטח לא המגן הכי טוב בגילו המבוגר, אבל הוא עדיין קולע כ-12 נקודות למשחק עם 43% מחוץ לקשת ואפילו היה השחקן הראשון של הספרס שקטף את תואר "שחקן השבוע במערב" מאז… דמאר דרוזן ב-2020.

עוד דילמה תהיה סביב עמדת הווינג ב-3, שבה לספרס אין על הנייר אף שחקן שמתאים בול למשבצת. לכאורה ג'וליאן שמפייני הוא היחיד שעונה על הקריטריונים היבשים – וגם פתח בכמה עשרות משחקים בעונה שעברה – אבל הוא ברמה אחת לפחות מתחת לכל השאר ברוטציה, ומתאים יותר דווקא כשחקן ספסל. לכן דווקא דווין ואסל צפוי לפתוח, אבל הוא נמוך ורזה מדי לעמדה הזו, ולראייה היכולות שלו בעונה הקודמת היו בירידה (36% לשלוש רחמנא ליצלן). הוא התקשה לשחק בליינאפים עם גארדים נמוכים נוספים, מה שצפוי להיות המקרה גם השנה לאור שאר הסגל, בדגש על דילן הארפר שאם הוא יראה יכולות טובות ככל שתתקדם העונה יצטרכו למצוא לו עוד דקות ואולי אפילו לפתוח איתו קצת. לא מן הנמנע שהדקות של הארפר יבואו דווקא על חשבון ואסל שירד לספסל, כי אחרי העונה המרשימה של סטפן קאסל ירצו לתת לו כמה שיותר זמן במה. ככל שהעונה הקודמת התקדמה ככה קאסל הוכיח שיש לו מקום בליגה הטובה בעולם ושהוא זכה בתואר הרוקי בזכות ולא בחסד רק כי יש מחזור רוקיז חלש. קאסל חודר בביטחון רב, יודע גם לנהל את המשחק ומיצב את עצמו בשקט כשחקן של 15-20 נקודות למשחק.

ראש לשועלים

מה שמוביל לשאלה הבאה: דיארון פוקס קיבל הקיץ מהספרס חוזה מקס. מה? למה? הרי רק עכשיו מנינו 3 גארדים שיצטרכו לקבל לפחות 20-25 דקות למשחק: ואסל, קאסל והארפר. כמה גארדים כבר קבוצה אחת צריכה?

נתחיל אולי דווקא משאלה אחרת: למה פוקס שווה בכלל חוזה מקס? התשובה היא שמעטים השחקנים בליגה שבאמת שווים חוזה מקס. שחקנים רבים קיבלו חוזה כזה בלי שהם באמת מצדיקים אותו, רק בגלל הסיטואציה. לקבוצות יש תקרת שכר, הן יכולות לחלק לשחקנים הכי טובים שלהן עד 35% ממנה, ובכל קבוצה כיום יש לפחות שחקן אחד שמקבל חוזה מקס והוא לא בהכרח סופרסטאר או אפילו אולסטאר, כך שבואו נוריד את זה מהשולחן. נוצרה פה סיטואציה מושלמת בשביל פוקס, שכנראה לא הייתה קורית בסקרמנטו והייתה קטליזטור לרצון שלו לברוח משם. סביר להניח שהספרס הגיעו איתו לסיכום בעל פה על חוזה כזה עוד כשהוא הגיע אליהם בטרייד, למרות שזה "אסור", הרבה לפני שידעו שיש להם ביד את דילן הארפר. בלי הארפר היינו פחות מרימים גבה על החוזה שלו, ובליגה שלנו סיכומים עם סוכנים (במיוחד חזקים כמו ריץ' פול) צריך לכבד, גם אם הסיטואציה השתנתה.

מה גם שאפילו בלי הסיכום מראש החוזה הזה לא כל כך נורא, משני טעמים בעיניי: קודם כל, חובת ההוכחה עדיין על הארפר. הוא עוד לא ראה דקה בליגה שלנו, ובינתיים נפצע באימונים ויעדר כנראה מתחילת העונה. בלי קשר, אפילו לכישרונות על-דוריים שנבחרו ראשונים, כמו פאולו בנקרו או קייד קנינגהם, לקח יותר מעונה בשביל להיות שחקנים שתורמים לניצחונות ויכולים לסחוב משקל על הכתפיים. שלא לדבר על כל אלה שנחשבו להבטחה גדולה בבחירה השנייה או השלישית אבל לא מימשו אותה. אז עד שיתברר אם בכלל הארפר אכן יכול להיות מה שמצפים ממנו – בדגש על מה שהספרס חושבים שהוא יכול להיות – עדיף להם פוקס מרוצה ביד משועל ממורמר על העץ.

דבר שני, גם אם הארפר יתגלה כצאצאו של דוד המלך, החוזה של פוקס לא כל כך נורא. הוא מסתדר עם הטיימליין של הארפר ושל וומבי (ושאר הסגל) ובמקרה הכי גרוע, אם ירצו להעביר אותו יעבירו. פוקס רק עוד שנתיים יגיע לגיל 30, ונשאר לו הרבה דלק במיכל. קבוצות העבירו כבר שחקנים פחות תורמים, מבוגרים יותר ועם חוזים נוראיים יותר. גם אם הספרס יקבלו תמורתו 80 סנט על הדולר הם יצאו מורווחים, כי קיבלו אותו כמעט בחינם. נזכיר גם שרק לפני שנתיים הוא נבחר לשחקן הקלאץ' של העונה.

בשורה התחתונה, פוקס הולך להוביל חבורת גארדים צעירים וללמד אותם את כל מה שהוא כבר שכח. הוא גם לא הספיק ממש לשחק עם וומבניאמה עד שהתגלה קריש הדם, כך שהשילוב ביניהם הולך להיות מסקרן ממש. בניגוד לכריס פול, שיותר תרם בהיותו מאמן-שחקן וזה שהפך שחקנים כמו סוהן לכאלה שקולעים 15-20 נקודות למשחק, פוקס ייקח נתח גדול יותר ממשחק ההתקפה על עצמו, ויוריד נטל התקפי מוומבניאמה במיוחד ברגעי ההכרעה. את כל זה ייקח זמן, אם בכלל, עד ששאר הגארדים הצעירים בסגל יוכלו לעשות, מבטיחים ככל שיהיו.

כוכב מעולם אחר

כל כך הרבה כבר נכתב על וומבניאמה, אז אולי נדבר קצת על מה שעשה בעונה שעברה דווקא. אחרי שהפסיד בכבוד לרודי גובר את שחקן ההגנה, והבטיח שהוא בא השנה לקחת את התואר, הוא היה בדרך לעשות את זה בענק עם ממוצע חסימות שהיה מוביל אותו ל-300 או יותר בעונה, מספר ששמור למתי מעט בהיסטוריה. הוא נכנס לראש של מתקיפים, גרם להם לשנות זריקות, לזרוק איירבולים ואפילו למסור את הכדור למישהו אחר, שהוא יחטוף גג. ההבדלים במספרים ההגנתיים של הספרס איתו על המגרש וכשהוא על הספסל היו שמיים וארץ, ובניגוד לעונת הרוקי הפעם זה גם הוביל לניצחונות. גם כשכבר הפסיד, הרבה פעמים היה זה לקבוצות טובות וכשהוא נתן תצוגה, כמו במשחק חג המולד, שאותו הפסיד לניקס על חודו של פוזשן אחרי שקלע 42 נקודות והוריד 18 ריבאונדים.

יחד עם זאת, היה קצת קשה לאכול אותו בהתקפה. כבר מתחילת העונה היה ברור שהוא הולך לשחק כדורסל אחר, ממש לא מה שציפינו משחקן שמגרד את ה-2.25 מטר, וכמעט לא להיות מתחת לסל. למעשה, רוב הזמן הוא בילה דווקא מחוץ לקשת השלוש כשזרק וזרק וזרק – לא פעם ולא פעמיים מהלוגו אפילו. הוא סיים עם כ-9 זריקות לשלוש למשחק, יותר משחקנים שזה הלחם והחמאה שלהם כמו טריי יאנג או ג'יימס הארדן. הוא אמנם לא קלע באחוזים נהדרים (35%) אבל יש פה שני סייגים: האחד הוא שגם האחוזים הבינוניים האלה טובים משל יאנג והארדן, והשני הוא שאת הזריקות הפנויות הוא דווקא קלע, באבו-אבוה (39%). זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שהוא המשיך לקחת אותן.

בהיעדר אחרים שירווחו, וומבניאמה בעצם הרג פה שתי ציפורים באבן אחת: הוא גם היה צריך פחות לשחק פוסט-אפ על שחקנים פיזיים שפעם אחר פעם דחפו אותו החוצה, וגם ריווח לשחקנים כמו קאסל וסוהן, שפשוט נהנו מנתיב פנוי בדרך לסל כי בשלב מסוים לא רק שלא עזבו את וומבי חופשי על הקשת, הביאו עליו עזרה. העיקר שמישהו אחר ייקח את הזריקה. זה אמנם לא אידאלי, והיינו רוצים לראות אותו גם משחק מתחת לסל ועושה עוד דברים חוץ מלזרוק שלשות, אבל בואו, הוא היה רק בעונתו השנייה בליגה וניצל את העובדה שמבחינת הספרס זו הייתה עוד עונה שאפשר לנסות דברים, בלי לחץ גדול להגיע לפלייאוף.

העונה זו כבר תהיה אופרה אחרת, כשהספרס ירצו להגיע לפלייאוף וכל משחק יהיה חשוב שבעתיים. אני מאמין שנראה אותו בוחר יותר בקפידה את הזריקות וגם עובד יותר על יכולת המסירה, בדגש על מסירות מהירות של כל המגרש, כדי להריץ את ההתקפה ולנצל את הרגליים הצעירות של חבריו. מצד שני, השנה גם תהיה לו יותר עזרה. בזכות קורנט הוא לא יצטרך לשאת לבד את הנטל ההגנתי ובזכות פוקס סוף כל סוף לא כל הפוקוס של ההגנה יהיה עליו. גם קאסל הרוויח קצת כבוד וגם אם ייתקע קצת בקיר השנה השנייה, יופיע בדוחות הסקאוטינג כמישהו שיכול לעשות נזק בהתקפה, ובסך הכל הסגל יותר מאוזן. זה לא הסגל הכי מושלם והכי נוצץ, יש בו חורים וחוסרים, אבל לפחות וומבניאמה לא יגיע לסופי משחקים מותש, כמו שקרה כמעט כל חודש ינואר.

מה נעשה בפברואר

כשיתקרב הטרייד דדליין השנה, הספרס יצטרכו להסתכל לעצמם בעיניים ולקבל החלטה: האם הם עושים עוד מהלך ומנסים לרוץ חזק בפלייאוף, או ממשיכים עם הקיים ומסתפקים בעונת השתפשפות בפלייאוף והדחה מכובדת לכל היותר. הפעם, בניגוד לשנים קודמות, יש להם גם קצת כלים לשחק איתם. יש להם עדיין עוד את בחירות הדראפט של אטלנטה השנה ובשנה הבאה, שאמנם נראות פחות אטרקטיביות עכשיו שהיא התחזקה, אבל החיזוקים האלה הם על הנייר. מי אמר שפורזינגיס יהיה בריא? או שהצעירים שאטלנטה בונה על השיפור שלהם אכן יעשו קפיצה? או שבכלל טרה יאנג יישאר שם בסוף העונה?

יש לספרס גם את קלדון ג'ונסון, שכבר שנים מדברים עליו כמועמד הבכיר לטרייד ואולי אפילו ואסל הופך להיות מיותר. גם קלי אוליניק (13 מיליון) והאריסון בארנס (19) מרוויחים סכומים נאים והם חוזים נגמרים שאפשר לדחוף בטרייד או להעביר לקבוצות שנואשות לרדת מתחת למס. הכל תלוי כמובן בשאלה מי יהיה על השולחן – כי הרי על פוקס אפילו לא חלמו בטקסס כשהתחילה העונה שעברה.

התחזית

תחזית אופטימית:

השילוב בין פוקס לוומבי נראה קטלני, קאסל מפגיז והארפר נותן לקופר פלאג פייט על תואר רוקי העונה. בארנס, קורנט ואוליניק מוצאים את מעין הנעורים בטקסס ונותנים גיבוי וניסיון לחבורה הצעירה, שמגיעה לפלייאוף ומודחת בכבוד לאלופה שבדרך או לסגניתה. הספרס מסיימים טופ 5 בהגנה, מיטש ג'ונסון מקבל קולות לתואר מאמן העונה, אבל התואר הולך למארק דיינולט, אחרי שנשדד ממנו בעונה שעברה.

תחזית פסימית:

וומבי ממשיך ליידות שלשות ב-35% ומטה, פוקס מביא איתו את הלוזריות מסקרמנטו וקאסל מבין איך זה מרגיש כשסוף כל סוף מתייחסים אליך ברצינות בהגנה. דווין ואסל ממשיך בצניחה חופשית ומוצא את עצמו מחוץ לקבוצה בקיץ. אחרי שהספרס מודחים בפלייאין הלחץ על מיטש ג'ונסון גובר, למרות שזו רק עונה ראשונה, והכיסא שלו מתנדנד (אבל לא נופל עדיין).

תחזית ריאלית:

קשה לי להיות אובייקטיבי, אבל אני בהחלט רואה את הסגל הזה של הספרס שווה פלייאוף, גם אם זה רק דרך הפלייאין. כשהוא בריא וומבניאמה נראה כמו שחקן טופ 10 בליגה, ופוקס כבר הוביל חבורה פחות מוכשרת בעיניי לפלייאוף – ואפילו היה קרוב ללהדיח את גולדן סטייט בהפתעה גמורה. עדיין תהיה להם תחרות קשה עם לפחות 6-7 קבוצות טובות מהם, אבל כל מקום בין 8 ל-10 הוא ריאלי, ומשם יכולים להספיק ניצחון אחד או שניים בשביל פלייאוף. בשביל זה הביאו את מיסטר קלאץ'.

ואם שרדתם עד לפה, ונהניתם, אזכיר שגם השנה אני ממשיך את הפודקאסט שלי, והעמקתי קצת יותר על כל אחת מהנקודות האלה בשלושת הפרקים ששחררנו בינתיים: