מה היה

לאהוד את פילדלפיה זה לא קל, אבל די מתחבר עם לאהוד את הפועל חולון בארץ. שתיהן קבוצות מעיר ליד העיר המרכזית, עם קהל גדול חובב ספורט מסוגים שונים (למי שלא יודע חולוניה אימפריה גם בהתעמלות אומנותית).

ובתחום הכדורסל, בשתי הקבוצות יש גלים של עונות פחות טובות ויותר טובות. הבעיה שגם בעונות היותר טובות שמתחילות בקול תרועה כמעט תמיד יש אכזבה בסוף העונה משטות כזו או אחרת.

בעוד בחולוניה בשנות אלפיים האוהדים זכו לשאוף את אוויר הפסגות הקסום בדמות 2 אליפויות, 2 גביעים ואליפות אחת של הליגה הבלקנית (מי ?) בפילדלפיה שממה.

אבל בעוד חולוניה יכולה להתגאות ב 2 אליפויות מקומיות לפילדלפיה יש 3 באמתחתה.

את האליפות הראשונה לקח המועדון בשנת 1955 כאשר עדיין נקרא סיראקוז נשיונאלז (והתמודדו בדרך לא מעט עם פילדלפיה ווריורס). זה היה ניצחון מותח במשחק השביעי מול פורט ווין פיסטונס כאשר זריקת עונשין של ג'ורג' קינג העלתה את הנשיונלס ליתרון 91–92 מספר שניות לסיום המשחק, ובמהלך הבא קינג חטף את הכדור מהוצאת החוץ של הפיסטונס, וסיים את המשחק בניצחון הנשיונלס. זו הייתה אליפות ה-NBA הראשונה בהיסטוריה של המועדון.

האליפות השניה הגיע ב 1967 בהובלתו של של מיסטר סטטיסטיקה, האיש והאגדה על הפרקט ומחוצה לו – ווילט צ'מברליין עם ממוצע עונתי של 24 נקודות ו 24 ריבאונדים. אחרי שהעיפו את הסלטיקס היריבה המרה בגמר המזרח הם ניצחו 4-2 את סן פרנסיסקו ווריורס.

האליפות השלישית והמתוקה מכולן (עבורי) הגיעה ב 1983. אני הייתי כמעט נער פוחז בגיל 11 ובדיוק התחלתי להכיר את ה NBA דרך הכתבות של מנחם שנתקלתי בהן ונדלקתי. השמות היו קלים לגלגול על לשוני העברית הצעירה – דוקטור ג'יי ומוזס מלון היו שמות שכל ילד ישראלי היה יכול להבין, בניגוד לשמות האירופאים שהסתובבו פה בתקופת הזוהר של מכבי תל אביב באירופה – טקצ'נקו, טיחוננקו , גאליס וכמובן קורבאלאן שלחברים שלי היה נשמע כמו קורקבן, מאכל נפוץ באותם ימים ברוטב עגבניות.

ואם נחזור ליבשת החדשה, האליפות של 83 זכורה בעיקר בזכות משפט המפתח של מוזס מלון – "פו, פו אנד פו" שמשמעותו ניצחון 4-0 בכל שלב עד האליפות. משפט כה מלא יהירות וביטחון עצמי שאפשר לחשוב שלארי בירד בכבודו ובעצמו אמר אותו….

הנבואה כמעט התגשמה ומלבד 4-1 על הבאקס בגמר המזרח האליפות הגיעה בסוויפים.

ומאז שממה עם נצנצים מדי פעם. תקופת בארקלי האליל שנתקל כל פעם בחומת ג'ורדן הבלתי עבירה משיקגו. תקופת אייברסון שהמריאה עד הגמר שם נעצרו בחומה האנושית שנקראת שאקיל אוניל ומופע הקסמים של קובי בראיינט תנצב"ה.

בשנים האחרונות ג'ואל אמביד הביא רוח חדשה של תקווה אבל גם עתה הישג השיא היה גמר המזרח מול טורונטו כשהכדור האחרון קיפץ יותר מדי ונפל בצד של טורונטו, שלקחה אליפות בהנהגתו של קוואי לנארד – המשווק הנעלם של החברה הירוקה לנטיעת עצים.

גם הגעתו של פי ג'יי טאקר לתקופה לא שיפרה את מצב הקבוצה, למרות תקוותם של זקני אולם הפחים.

השנה האחרונה הייתה שוברת לב מבחינת הציפיות מול ההישגים. פול ג'ורג' הגיעה בקול תרועה ושיחק רק 41 משחקים עם ירידה חדה בממוצע הקליעות. אמביד שיחק רק 19 משחקים והכוכב העולה טייריס מקסי ניסה להחזיק את הספינה מלטבוע עם מספרים טובים אבל שיחק רק 51 משחקים (וזכה ב cluch player of the year… לא שידעתי שיש פרס כזה).

כצפוי, היעדר הכוכבים נתן מקום לפריצה לצעירים. ג'ארד מקיין הרוקי מ 2024 זרח, אבל סיים את העונה בדצמבר בגלל פציעה. סורפרייזינג. מי שנשאר בריא וסיפק מספרים סבירים הוא קלי אוברה ג'וניור. נחמד, אבל כצפוי לא מוביל אותך לפלייאוף.

מה קורה

עזבו :

ג'ארד באטלר שנתן עונת פריצה והשתפר משמעותית ל 11.5 נקודות עבר לפניקס.

גרשון יבוסלה (אבו סלע) שהגיע בתרועה רמה מהנבחרת הצרפתית עזב לחיים הנוצצים בתפוח הגדול. הוא היה אחד מהיציבים והבריאים בקבוצה עם 70 משחקים. גם הוא שיפר משמעותית את הממוצעים שלו ל 11 נקודות בדיוק. 

הידעת ? גרשון יבוסלה שיחק בעבר בבוסטון סלטיקס. ב 2017-18 עם 2.4 נקודות ממוצע לעונה ובשנה שאחרי עם צניחה קלה ל 2.3 נקודות. גם את זה לא ידעתי.

ריקי קונסיל ה IV הועזב. חייב לציין ששלוש הגרסאות הקודמות גם לא השאירו חותם. שחקן שלא נבחר בדארפט והצליח להתברג בליגה. כבוד גדול. ב 1 באוגוסט הוא חתם בברוקלין נטס.

חידשו חוזה ונשארו:

קייל לאורי בעל הטבעת עם 19 שנות נסיון בליגה, אריק גורדון עם 16, מי זוכר שהוא החזיק פעם את כל יוסטון על כתפיו העגלגלות וג'סטין אדוארדס הצעיר שלא נבחר בדראפט והגיע על חוזה דו כיווני בעונה שעברה. הוא קיבל חידוש חוזה לשנתיים, כנראה בגלל שקלע בינואר 25 נקודות בניצחון על OKC. הכל אפשרי 🙂

הגיעו מהדראפט:

בבחירה השלישית הגיע וי. ג'יי. אדג'קומב. גארד אקספלוסיבי שהגיע מהאשפתות באיי הבהמה. מהיר, זריז, קלע טוב אבל יכול להשתפר. מה שחשוב זה שהוא נחשב שחקן הגנה מעולה בעל מוטת ידיים מרשימה והוא נוטה להגיע לסלים קלים מחטיפות ודיפלקשנס. היה בורג חשוב בנבחרת איי בהמה יחד עם באדי הילד, אריק גורדון מהפיסקה הקודמת ודיאנדרה אייטון, נבחרת שהפסידה לספרד בגמר המוקדמות.

בבחירה ה 35 הגיע ג'וני ברום. ג'וני הצטיין במסגרות מקומיות ואף זכה בתארים כמו  Ohio Valley Conference (OVC) Player of the Year. הוא אף זכה 9 פעמים בתואר OVC Freshman of the Week ועקף בפיסגה אחד, קנט פאריד, עם 8 זכיות. בגובה 2.08 על 107 ק"ג נקווה שג'וני יצליח לתקוע יתן ולהפוך לבורג חשוב.

הגיעו מהשוק:

טרנדון ווטפורד על חוזה לשנתיים. בגובה 2.03 על 108 ק"ג השחקן שלא נבחר בדראפט מגיע אחרי שנתיים בפורטלנד ושנתיים בברוקלין. אחרי שעבר בשנה שעברה את המחסום הדו ספרתי הממוצע בנקודות (10.2) הוא ינסה להמשיך את מגמת השיפור.

מה יהיה

בהתחשב בזה שכולם בריאים וכשירים (טפו, טפו, טפו) הליינאפ המסתמן הוא כזה:

בפוינט גארד טייריס מקסי עם קייל לאורי כגיבוי ומנטור.

בשוטינג גארד קליי אוברה עם אריק גורדון כגיבוי ומנטור.

הצעירים מפוצצי הפוטנציאל ג'ארד מקיין ו VJ אדג'קומב ימתינו ואף יקבלו הזדמנות.

בגזרת הפורוורדים נראה שפול ג'ורג' וטרנדון ווטפורד יתפסו את המשבצת כשג'ורג' משחק SF וטרנדון הכבד יותר PF.  מאחוריהם יש מספר פורוורדים שמחכים להזדמנות – ג'אסטין אדוארדס שלא הגיע מהדראפט שנה שעברה והצליח לקלוע בדו ספרתי, איגור (האיום) מיליצ'יץ' הצעיר מהיבשת הישנה וג'בארי ווקר, בנו של סמאקי ווקר שהסתובב בעבר 10 שנים בליגה.

בגזרת הסנטר אמביד כמובן. הגיבוי לסנטר קלאסי הוא אנדרה דה ג'יאנט דראמונד קשישא, ובצעירים אדם בונה הניגרי מהדראפט הקודם שגדל בטורקיה ועשה היסטוריה בעונה שעבר כשחסם אבא ובן באותו משחק (תנחשו מי). מולו במאבק על העמדה נמצא את ג'וני ברום הרוקי הצעיר.

תסריט אופטימי:

כולם בריאים, חלוקת נקודות ועומסים מאוזנת שומרת את הקבוצה בחלק העליון של הטבלה לאורך העונה. 

אדג'קומב תותח בהגנה ובהתקפה. ג'וני ברום מפתיע עם יכולות הגנתיות בסגנון רודמן ויעילות התקפית שמזכירה את לוקה. שאר הצעירים משתלבים היטב בשטף הקבוצתי.

בפלייאוף עוקפים את בוסטון השבורה בסיבוב הראשון ואת אינדיאנה הפיינליסטית משנה שעברה בסיבוב השני. 

בגמר המזרח מצליחים לעבור את מילווקי בסדרה מותחת. בנקודה יתרון לפילי בסוף המשחק השביעי יאניס זורק, הכדור מקפץ על הטבעת פעם… פעמיים… שלוש… ויצא החוצה.

בגמר מול דנבר העייפה (שהעיפה את OKC) אמביד מצליח להתעלות על יוקיץ' והרגליים הצעירות בשילוב העומק בצבע מביאים אליפות נוספת לעיר האחרים. 4-2 לפילדלפיה בסיכום.

נוצר עם AI

תסריט פסימי:

כולם בריאים, חלוקת נקודות ועומסים שומרת את הקבוצה בחלק העליון של הטבלה שבוע שלם. אמביד נפצע בקטטה בבאר ומסיים את העונה. ממש לפני טורניר הגביע יוצא תחקיר על חבר ילדות של סטיב באלמר שפול ג'ורג' היה אמור להיות הפרזנטור של חברת חלב אם מהצומח שלו עבור 35 מיליון דולר. בפועל הסתבר שג'ורג' לא עשה שום פעילות עבור הכסף. פול ג'ורג' נעלם לחודש ומופיע בחתימה בקבוצת סצ'ואן טייגרז מדרום סין.

אדג'קומב מתברר כפגיעה בול כמו מרקל פולץ. ג'וני ברום מראה יכולות התקפיות בסגנון רודמן ויעילות הגנתית שמזכירה את לוקה.

טייריס מקסי פוצח בשביתה איטלקית מיאוש.

ג'ארד מקיין מחזיק את הקבוצה כשאתו בחמישיה אוברה, קייל לאורי, אריק גורדון ואנדרה דראמונד.

לא מגיעים לפלייאין וזוכים בבחירה ה17 בדראפט הבא.

מקסי עושה לעצמו ביי אאוט בסוף העונה ועובר לוושינגטון כי "שם יש יותר פוטנציאל לאליפות" כדבריו.

נוצר עם AI

תסריט ריאלי:

כולם בריאים, חלוקת נקודות ועומסים שומרת את הקבוצה בחלק העליון של הטבלה בתחילת העונה. פציעות פה ושם של הכוכבים לא מפריעות הרבה, הצעירים יותר למודי נסיון מהעונה שעברה וצוברים עוד קילומטראז'. עליות וירידות וברוב העונה הקבוצה תהיה במקום 3-5 בטבלת המזרח.

בפליאוף יעברו סיבוב או 2 אבל ריבוי הפציעות לא יאפשר לעבור את גמר המזרח.

אדג'קומב מתמודד על ROY ולוקח מקום שני.

לסיכום – פילדלפיה היא הקבוצה הקשה ביותר לחיזוי השנה (יחד עם שארלוט אולי). על הנייר שחקנים מעולים וקבוצה בטופ. הבעיה שגם שנה שעברה היה ככה והנייר היה כזה מאעפן שאפילו מטוס פשוט אי אפשר היה לעשות ממנו.

אני, האובייקטיבי, מקווה שתיקח אליפות

😍