בית ה-NFC מזרח, שהיה עד לפני כמה שנים הבדיחה של הליגה (וכונה "ה-NFC LEAST"), שלח בשנה שעברה לפלייאוף את שתי הקבוצות שהגיעו עד לגמר החטיבה (פילדלפיה ו-וושינגטון). האיגלס מפילדלפיה הגדילו לעשות ואחרי שהביסו את הקומנדרס מעיר הבירה, המשיכו לסופרבול – שם ניצחו באופן משכנע לא פחות את קנזס סיטי וזכו באליפות הליגה.

שתי הקבוצות הללו – זו שרבים ציפו שתגיע לשלבים המתקדמים של הפלייאוף (פילדלפיה) וזו שהפתיעה את כולנו בזינוק נחשוני וביכולת מצוינת במהלך העונה (וושינגטון) ביססו וחיזקו במהלך הפגרה עוד יותר את הסגל שלהן. הן יהיו גם השנה בין המועמדות המרכזיות לחזור למעמד גמר החטיבה ואף להגיע לסופרבול. האיגלס ינסו לשחזר את המסע אל גביע לומברדי בהסתמך על הסגל העמוק והמאוזן שלהם, בעוד הקומנדרס ישאפו לבסס את מעמדם בצמרת הגבוהה של ה-NFC בתקווה להמשך הפריצה של הק"ב הצעיר שלהם, ג'יידן דניאלס, שסיפק עונת רוקי פלאית ב-2024.

שתי הקבוצות האחרות בבית המזרח – דאלאס קאובויס וניו יורק ג'יאנטס – יפתחו את העונה במצב רוח הרבה פחות אופטימי. לשתיהן יש אמנם עבר מפואר אך ההווה שלהן בעייתי והעתיד לוט בערפל. למרות היותן שתיים משלוש הקבוצות העשירות בליגה ולמרות השקעות מסיביות, החתמות נוצצות וצוותי אימון מוכחים, הן נכשלות פעם אחר פעם – כבר לא מעט שנים – בניסיונות לתקוע יתד בצמרת ולהפגין באופן עקבי יכולת גבוהה שתביא אותן להישגים. הקאובויס ימשיכו להתבסס על הכוכבים שהובילו אותה בשנים האחרונות בתקווה שצוות האימון החדש יפיק מהם יכולות ותוצאות משופרות. הג'יאנטס, לעומתם, יקוו שהגעתו של הק"ב הוותיק ראסל ווילסון (לאחר קדנציות קצרות ולא מרשימות בדנבר ובפיטסבורג) תפיח רוח חיים בהתקפה ותסמן שינוי כיוון לקבוצה – שינוי שעשוי להציל את משרתו של המאמן בריאן דאבול לאחר כמה קמפיינים כושלים.

פילדלפיה איגלס (מאזן ב-2024 14- 3, זכיה באליפות הבית וניצחון בסופרבול)

למרות שדטרויט סימה את העונה הסדירה במאזן מעט טוב יותר, פילדלפיה היתה ללא ספק הקבוצה המאיימת והדורסנית ביותר בחטיבה לאורך העונה. עוצמתה של הקבוצה החלה בהגנה הטובה בליגה שספגה רק 18 נקודות למשחק. קשה מאד היה למצוא נקודת תורפה בחוליה ההגנתית המצוינת – הגנת הריצה דורגה במקום ה-4, הגנת המסירה במקום ה-2, משחק הלחץ היה ה-8 בטיבו וגם כמות איבודי הכדור שכפו על היריבה היתה הגבוהה בליגה. כל זה בוצע באמצעות שחקנים צעירים שנבחרו מאוחר יחסית בדראפט בשנים האחרונות והפכו – תחת צוות האימון המצוין של האיגלס – ל"גניבות דראפט" שהתעלו הרבה מעבר לציפיות. מדובר בשחקנים כמו הטאקל ההגנתי ג'יילן קרטר שהפך למנהיג ההגנה, הקורנרים קופר דה-ז'אן וקוויניון מיצ'ל והליינבקר נקובי דין. את הצעירים האלה השלימה ההנהלה בעזרת רכש חכם – לא של כוכבים נוצצים אלא של שחקנים "אפורים" לכאורה שהתאימו לפאזל – בעונה האחרונה היה זה הליינבקר זאק באון, שהגיע מהסיינטס ונתן עונת קריירה.

בצד ההתקפי עמדה העונה בסימן היכולת המדהימה של הרץ סקון ברקלי. ברקלי, שהגיע מהג'יאנטס אחרי קריירה רוויה בפציעות ועם לא מעט סימני שאלה נתן את אחת העונות הגדולות של רץ אחורי בעשור האחרון, ואולי בכלל. הוא השיג 2005 יארדים קרקעיים (וויתר על הזדמנות לשבור את שיאו האגדי של אריק דיקרסון במחזור האחרון) והפך את משחק הריצה של פילדלפיה לשני בטיבו בליגה (אחרי בולטימור). בהובלתו צברה הקבוצה 184 יארדים קרקעיים למשחק, 60  יותר מבעונה הקודמת. עם משחק ריצה כה דומיננטי, התקפת המסירה לא נאלצה להשיג כמות יארדים גדולה, ודורגה במקום ה-30 בלבד (182 יארדים למשחק – פחות מכמות היארדים על הקרקע!). הק"ב ג'יילן הרטס לא נאלץ לקחת סיכונים במסירות לתופסים המעולים איי-ג'יי בראון ודבונטה סמית – מה שהתבטא באחוזי השלמה גבוהים (מקום 8 בליגה) ומעט מאד איבודי כדור. גם בפלייאוף הפגינה הקבוצה יכולת גבוהה ולמעט קרב קשה יחסית מול הראמס בסיבוב השני, הביסה את יריבותיה בהפרשים דו ספרתיים, כולל ניצחון בהפרש של 18 נקודות על הצ'יפס שהביא לפילדלפיה את האליפות החמישית בתולדותיה (והשנייה בעידן הסופרבול).

בפגרה הצליחה הקבוצה לשמור על מרבית הכוכבים, וניצלה את ההתקדמות של השחקנים הצעירים כדי להימנע מתשלום גבוה עבור שחקנים יקרים שהפכו למיותרים. כך ויתרה הקבוצה על שני הקורנרים הבכירים שהגיעו בשנים האחרונות (דריוס סליי וסי-ג'יי גרדנר ג'ונסון) שכן הצמד הצעיר דה-ז'אן ומיצ'ל הוכיח שיש על מי לסמוך בקו האחורי. ליתר ביטחון הגיע אדורי ג'קסון הוותיק לגיבוי. בקו ההגנה הקדמי נרשמו עזיבות משמעותיות יותר (הפאס ראשרים ג'וש סווט וברנדון גראהם ושחקן הפנים מילטון וויליאמס) אך גם כאן הצעירים (בהובלת ג'יילן קרטר המעולה) בצירוף חיזוק של רכש זהיר ומדויק של אוגבו אוקורונקוו ועזיז אוג'ולארי ישאיר את היחידה בצמרת הליגה. חוליית הליינבקרים בראשות זק באון תמשיך לעשות שמות בהתקפות היריבות. בנוסף, חמש בחירות הדראפט הראשונות של פילדלפיה נוצלו לגיוס שחקני הגנה – ובהתחשב ברקורד של הקבוצה, יש להניח שלפחות אחד או שניים מהם יהפכו לכוכבים של ממש.

גם בהתקפה נשארו כל השחקנים המובילים. התוספת העיקרית היא של הרץ איי-ג'יי דילון שהובא כגיבוי לסקון ברקלי, ויאפשר לו להוריד עומס כדי להימנע מפציעות. ג'יילן הרטס היציב ימשיך להוביל את ההתקפה בתקווה שהחלפת המתאם ההתקפי (קווין פטולו שהגיע במקום קלן מור שהפך למאמן הראשי של הסיינטס) לא תפגע ביכולת ההתקפית של הקבוצה.

סיכום: פילדלפיה תהיה גם השנה בצמרת החטיבה, ובעזרת ההגנה האימתנית וההתקפה היעילה תנצח בקלות את מרבית יריבותיה. בהנחה שהכוכבים  – וביחוד סקון ברקלי – יצליחו להימנע מפציעות, אין סיבה שהסגל העמוק והמאוזן שנשאר (ברובו הגדול) בקבוצה אחרי עונת האליפות, לא ייצר ריצת פלייאוף ארוכה נוספת. חלק מהשחקנים, בפרט בהגנה, עדיין צעירים, דבר שמייצר פוטנציאל לשיפור נוסף ביכולתם – וזו מחשבה מפחידה עבור יתר הקבוצות ב-NFC. ייתכן שתהיה בפילדלפיה ירידה מסוימת במתח (במיוחד בתחילת העונה) אחרי הזכיה באליפות כך שהקבוצה תפסיד קצת יותר משחקים מב-2024, אך בפלייאוף נראה חבורה רעבה ודורסנית שיהיה קשה מאד לעצור אותה. תחזית : מאזן של 11- 6, זכיה באליפות הבית וריצת פלייאוף מרשימה שתיגמר בהפסד בסופרבול.  

וושינגטון קומנדרס (מאזן ב-2024 12- 5, העפלה לפלייאוף והפסד בגמר החטיבה)

הקומנדרס (הרדסקינס לשעבר – ואולי גם לעתיד, אם זה תלוי בנשיא טראמפ) סיימו את עונת 2023 האיומה עם 4 ניצחונות בלבד במאזנם, דבר שהקנה להם את הבחירה השניה בדראפט 2024. הק"ב המדובר והמוערך ביותר בדראפט הזה היה קיילב וויליאמס, שאכן נבחר ראשון ע"י שיקגו, וסיפק שם עונה סבירה אך לא יותר מכך. בבחירה השניה בחרה וושינגטון את הק"ב הטוב ביותר שנשאר על הלוח, ג'יידן דניאלס מ-LSU – והוא גמל לה בעונת הרוקי הטובה ביותר של ק"ב בעשור האחרון (כן, טובה יותר מזו של סטראוד ביוסטון, שנה קודם לכן). הוא הרוקי היחיד אי פעם שהשיג יותר מ-3500 יארדים במסירה ו-750 בריצה בעונה (על הדרך קבע שיא רוקי ביארדים קרקעיים לק"ב – 891). הוא צבר 31 ט"ד כוללים (25 במסירה) – מקום 4 אי פעם לרוקי, ודייק ב-69% מהמסירות – מקום 2 לשחקן שנה ראשונה מאז ומעולם. חשוב מכך, הוא הנהיג סגל שחקנים שברובו לא השתנה מעונת הבלהות הקודמת ל-12 נצחונות (שיפור של 8 ניצחונות יחסית ל-2023!) והגעה מפתיעה לגמר חטיבת ה-NFC, שם הביסו אותם האיגלס בדרכם לתואר האליפות.

בהובלתו של דניאלס, השיגה התקפת הקבוצה 9.4 נקודות יותר מבעונה שלפניה, צברה כמעט 29 נקודות למשחק ודורגה במקום ה-6 בליגה (קפיצה של 19 מקומות בדירוג). התקפת המסירה דורגה במקום ה-12, למרות היעדר תופס שני איכותי בנוסף לטרי מקלורין המצוין. התקפת הריצה בהובלתו של דניאלס עצמו, ובעזרה משמעותית מבריאן רובינסון דורגה במקום ה-4, עם כמעט 150 יארדים למשחק. הדיוק והיכולת הקרקעית של דניאלס הובילו לכך שההתקפה איבדה מעט כדורים (1 למשחק, מקום תשיעי) והיתה יעילה מאד קרוב לקו השער (63% של השגת ט"ד ברדזון – מקום 6). זאת למרות קו קדמי בינוני שאפשר 47 סאקים על דניאלס הנייד במשך העונה.

ההגנה היתה החלק החלש בקבוצה ודורגה במקום ה-22 בלבד, תוך שהיא סופגת 25 נקודות למשחק. הגנת המסירה היתה טובה (מקום 5) וגם הלחץ על הק"ב היריב היה טוב למדי (מקום 17, הרבה בזכות עונה מצוינת של דנטה פאולר, שהשיג 10.5 סאקים) אך הגנת הריצה, למרות מאמציו של בובי וואגנר הוותיק, דורגה במקום ה-31 תוך שהיריבות משיגות מולה  143 יארדים קרקעיים למשחק.

לקראת העונה הקרובה, מטרת הקבוצה היתה לחזק את השלד ההתקפי סביב דניאלס ולשדרג משמעותית את ההגנה על מנת לתקוע יתד בצמרת, להגיע לפלייאוף ואולי גם להגיע שוב לשלבים המאוחרים שלו. שתי המטרות העיקריות בהתקפה היו מציאת תופס שני איכותי ושיפור קו ההתקפה הקדמי. לשם כך הביאה הקבוצה בטריידים את התופס דיבו סמואל מהניינרס ואת הטאקל המצוין ג'רמי טאנסיל מיוסטון. בנוסף בחרה הקבוצה טאקל התקפי נוסף (גו'ש קונרלי) בסיבוב הראשון בדראפט. למרות החיזוק המרשים הזה, איכות הסגל ההתקפי של וושינגטון בעונה הקרובה עומדת בצל הסכסוך עם התופס המוביל טרי מקלורין, שנכון לעכשיו מעוניין לעזוב את  הקבוצה.

גם בהגנה עשתה הנהלת הקבוצה רבות כדי לשפר את היכולת ביחס לעונה הקודמת. בין היתר הגיע לקבוצה הליינבקר וון מילר (שיחד עם בובי וואגנר מייצר חוליה עם שני הול-אוף-פיימרים לעתיד, אם כי שניהם בגיל מתקדם יחסית). בנוסף אליו רכשה הקבוצה את הקורנרבק מרשון לטימר ואת הטאקל ההגנתי ג'ייסון קינלאו. הקורנרבק טריי אמוס, שנבחר בסיבוב השני בדראפט, יוסיף עומק לקו האחורי. עזיבתו של דונטה פאולר (שעבר לדאלאס) תחליש את הפאס-ראש של הקבוצה, למרות הגעתו של דיטריך וויס במקומו.

סיכום: כמו בשנה שעברה, גם השנה הצלחת הקבוצה תלויה בראש ובראשונה ביכולת (ובבריאות) של הק"ב הצעיר והמצוין שלה. אם דניאלס יציג יכולת דומה (ואולי אף טובה יותר) לזו של העונה הקודמת, וושינגטון תהיה גם השנה חלק מחבורת הצמרת. זה נכון במיוחד אם הקומנדרס יצליחו להחזיר לסגל את טרי מקלורין, ולהציג סגל התקפי איכותי ועמוק. ההגנה תהיה בכל מקרה טובה בהרבה מזו של העונה שעברה. גם אם לא תהיה בין ההגנות הטובות בליגה, גם יכולת של מרכז הטבלה תספיק כדי שההתקפה תוכל לנצח במרבית המשחקים. האם הקבוצה תגיע גם השנה לגמר החטיבה (או אף לסופרבול)? ממש לא בטוח, אבל בהחלט מסתמן שאחרי הרבה שנים של דשדוש, נבנה בוושינגטון סגל מבטיח שייתן הרבה סיפוק בעשור הקרוב לאוהדים המסורים בעיר הבירה. תחזית : מאזן של 10- 7, העפלה לפלייאוף והפסד בסיבוב השני.   

דאלאס קאובויס (מאזן ב-2024 7- 10, לא העפילה לפלייאוף)

למרות סגל נוצץ ויקר, ולמרות הכספים המשמעותיים שהושקעו בקבוצה במהלך הפגרה הקודמת, סיימו הקאובויס שוב את העונה בטעם של אכזבה מרה. בניגוד לעונות 2021-2023 בהן היתה דאלאס קבוצת עונת סדירה טובה (מאזן של 12- 5 בכל שלוש העונות הללו) שהתרסקה פעם אחר פעם בפלייאוף – העונה הגדילה הקבוצה לעשות והקדימה את ההתרסקות כבר לעונה הסדירה. הקבוצה החלה לא טוב את העונה (מאזן 3- 4, אם כי עם לו"ז קשה) – אך לאחר פציעתו של הק"ב דאק פרסקוט במחזור ה-9 היה כבר ברור שעונת 2024 גמורה עבור הקבוצה הגאה מטקסס.

התקפת הקבוצה דורגה במקום ה-21 בלבד עם 20.6 נקודות למשחק. היא במפתיע היתה טובה למדי באוויר, למרות היעדרו של פרסקוט בחלק השני של העונה (מקום 10) אך הציגה יכולת גרועה על הקרקע (מקום 27). היעדר ק"ב איכותי בחלקים גדולים של העונה התבטא בחוסר מחץ מול השער (מקום 31 ברד-זון, עם 46% של השגת ט"ד) וכמות גדולה של איבודי כדור.

גם ההגנה סבלה נסיגה ביכולתה ביחס לעונת 2023 ודורגה במקום ה-31 כשהיא סופגת 27.5 נקודות למשחק (שבע יותר מבעונה שלפניה). גם כאן פציעות שיחקו תפקיד, כאשר מנהיג ההגנה, הפאס ראשר המצוין מיכה פרסונס נעדר במהלך חודש אוקטובר וחזר לסגל רק לאחר פציעתו של פרסקוט. עדיין היה ניתן לצפות מהגנה שכוללת כוכבים כמו הקורנר טרוון דיגס, הליינבקר אריק קנדריקס ופרסונס עצמו (שהיה טוב למדי כששיחק וצבר 12 סאקים ב-13 משחקים) להפגין ביצועים טובים יותר. הגנת המסירה עוד הצליחה להתברג באמצע הטבלה אך הגנת הריצה נכשלה לחלוטין ודורגה במקום ה-29 כשהיא מאפשרת כמעט 140 יארדים קרקעיים מדי שבוע.

לקראת העונה הזו, עמדה שוב בפני הנהלת הקבוצה הדילמה אם לפרק את שלד הכוכבים הנוכחי (שאכזב עד כה) או לנסות לשדרג אותו בתקווה להגיע להישגים טובים יותר. בדאלאס החליטו להריץ את הסגל הקיים לשנה נוספת, וכדי לעזור להם להצליח קודם בריאן שוטנהיימר (שהיה בשנה שעברה המתאם ההתקפי) לתפקיד המאמן הראשי במקום מייק מקארתי שפוטר. גם המתאם ההגנתי מייק זימר הוותיק שוחרר ובמקומו הובא מאט אברפלוס (שהיה המאמן הראשי של הברס). מסביב לפרסקוט (שככל הנראה החלים לחלוטין מהפציעה) והתופס הכוכב שלו סי-די לאמב הובאו ג'ורג' פיקנס ופאריס קמבל שאמורים לייצר עומק בסגל התופסים. למרות עונת פריצה של ריקו דאודל הצעיר, שצבר מעל 1000 יארד קרקעיים בשנה שעברה, הוא שוחרר על מנת לפנות מקום לשני רצים מנוסים ומוכחים יותר בדמות מיילס סנדרס וג'בונטה וויליאמס. הקו ההתקפי היה מסורתית אחת מנקודות החוזק של הקבוצה אך פרישתם של טיירון סמית וזק מרטין הוותיקים עשויה לשנות זאת. כדי למנוע מפרסקוט הפציע לספוג מכות רבות מדי גויס הגארד ההתקפי המוערך טיילר בוקר בסיבוב הראשון והוחזר לדאלאס הטאקל לא'אל קולינס לאחר עונה אחת בבפאלו.

גם בצד ההגנתי הושקעו מאמצים וכספים רבים כדי לשדרג את מערכי הקבוצה. בין היתר הגיעו לדאלאס שחקני הקו הקדמי סולומון תומס מהג'טס ודונטה פאולר מהקומנדרס (במהלך שעל הדרך יפגע במתחרה משמעותית בבית המזרח), הליינבקר קנת מארי מטנסי והקורנרבק קאיר אילם מבפאלו. אין ספק שבהיעדר פציעות משמעותיות, הסגל ההגנתי של הקבוצה מציג אוסף מעולה ועמוק של שחקנים טובים ומוכחים כמעט בכל עמדה. תפקידו של אברפלוס הוותיק יהיה להתיך אותם ליחידה יעילה ומשולבת, ואם יצליח בכך תהיה לקאובויס את אחת ההגנות הטובות בליגה. מה שעלול לשנות את התמונה הוא בקשת הטרייד של מיכה פרסונס. אם הקבוצה לא תצליח לשמור את מנהיג ההגנה בסגל, משימתו של אברפלוס תהפוך לקשה הרבה יותר.

סיכום: בעלי הקאובויס, ג'רי ג'ונס, הכניס שוב את היד עמוק לכיס ובנה בקבוצה סגל איכותי ועמוק, עם המון כוכבים ושחקני משנה איכותיים שיכולים – בניהול נכון – להגיע רחוק בעונה הסדירה וגם בפלייאוף. השאלה העיקרית היא האם המאמן החדש (אם כי לא חדש בקבוצה) יוכל להפיק מהם יותר מכפי שעשה מייק מקארתי בשנים עברו. שאלה חשובה נוספת היא האם הק"ב הנפיץ אך השברירי דאק פרסקוט יוכל להישאר בריא לאורך כל העונה, בהתחשב גם בהיחלשות הקו ההתקפי הקדמי. ההגנה  – אם פרסונס יישאר – תהיה השנה טובה יותר מב-2024 ולהערכתי תדורג בין 10 המובילות בליגה. אם פרסקוט ישחק בכל המשחקים גם ההתקפה תשיג הרבה נקודות. מאזן הקבוצה צפוי להיות חיובי, אם כי הוא ייפגע בשל הבית הקשה בו דאלאס משחקת. אם הקבוצה אכן תצליח להעפיל לפלייאוף, היא תצטרך להתמודד עם מטען הציפיות וכובד האכזבות של 30 השנים האחרונות, שכן הקאובויס לא עברו את הסיבוב השני מאז הזכיה בסופרבול ב-1995. יש בפסקה הזו הרבה משפטים שמתחילים במילה "אם", הרבה הנחות שצריכות להתממש – ובהסטוריה של הקאובויס סיטואציות כאלה לא הובילו למקומות טובים. תחזית: מאזן של 8- 9 ועונה כושלת נוספת שמסתיימת באי העפלה לפלייאוף.

ניו יורק ג'יאנטס (מאזן ב-2024 3- 14, לא העפילה לפלייאוף)

הג'יאנטס סיימו עוד עונה במאזן שלילי ובמרתפי הליגה – זה הופך להרגל לא רצוי בקבוצה הכחולה של ניו יורק שסיימה רק עונה אחת בשמונה השנים האחרונות עם מאזן של יותר מ-6 ניצחונות. אותה עונה חיובית (יחסית…) ב-2022 הובילה גם להופעת הפלייאוף היחידה של הקבוצה מאז 2016 והשנייה בלבד מאז הזכייה באחרונה בסופרבול לפני 14 שנה. עונת 2022 הייתה גם עונת הבכורה של המאמן בריאן דאבול והעונה הטובה ביותר (שוב, הכול יחסי…) של הק"ב דניאל ג'ונס. בעקבות כך, הוחתם ג'ונס על חוזה רב שנתי ענק שהפך במהירות לאחד הגרועים בליגה כאשר הק"ב לא הצליח לשחזר את היכולת הזו בשתי העונות שבאו אחריה.

בעונת 2024 נוספה ליכולת הגרועה של ג'ונס גם פציעה שהגבילה אותו ל-10 משחקים – והמחליפים שעלו במקומו לעמדה החשובה כל כך מאחורי הסנטר היו אף גרועים יותר. כתוצאה ישירה מהבעיה בעמדת הק"ב היתה התקפת המסירה של ניו יורק בין הגרועות בליגה ודורגה במקום ה-28 עם 190 יארדים בלבד למשחק. התקפת הריצה לא היתה טובה הרבה יותר (מקום 22), כשבנוסף נאלצו בניו-יורק לצפות בעיניים כלות ברץ הוותיק סקון ברקלי (ששוחרר מהקבוצה לפני עונת 2024) חוזר לכושר מדהים בפילדלפיה השכנה, משיג כ-2000 יארד במהלך העונה וזוכה עם האיגלס באליפות. ככלל, התקפת הקבוצה השיגה רק 16 נקודות למשחק, מה שדירג אותה במקום ה-31 (כשרק קליבלנד האומללה גרועה יותר). נקודות האור הבודדות היו עונת הרוקי המצוינת של התופס מאליק נברס (1200 יארד) ויכולת משופרת של שחקן השנה השניה, הרץ טיירון טרייסי שהשיג 840 יארד ביעילות מרשימה (4.4 יארדים למהלך ריצה).

ההגנה היתה מעט פחות גרועה ודורגה במקום ה-20 כשהיא סופגת 24.4 נקודות למשחק. הגנת המסירה ומשחק הלחץ היו אמנם בין 10 הקבוצות הטובות בליגה (מקום 9, בשני המדדים) אבל הגנת ריצה חלשה (מקום 26) ואי הצלחה בכפיית איבודי כדור על היריבה (מקום 28), בצירוף של חולשת ההתקפה שהשאירה את ההגנה במצבים קשים פעם אחר פעם, דרדרו את ביצועי ההגנה אל מתחת לממוצע הליגה. 

הק"ב הכושל (והפצוע) דניאל ג'ונס שוחרר מהקבוצה עוד במהלך 2024 ולקראת עונת 2025 הפקידה הקבוצה את ההתקפה בידיו של ראסל ווילסון הוותיק, שזכור לטוב מימיו בסיאטל (למרות שנכשל בדנבר ופיטסבורג, בכ"א מהן בילה עונה אחת). בנוסף גייסה הקבוצה בשלהי הסיבוב הראשון של הדראפט את מי שאמור להחליפו בעתיד –  ג'קסון דארט מאוניברסיטת מיסיסיפי. גם ג'מיס ווינסטון הלא-יציב חתם ונמצא בתמונה. סגל התופסים לא חוזק משמעותית – מליק נברס ו-וונדל רובינסון ימשיכו להיות הבכירים בחבורה. טיירון טרייסי ודווין סינגלטרי ייצרו גם השנה את מרבית היארדים על הקרקע.

דווקא בהגנה הושקעו יותר משאבים, שהחלו בגיוס של הליינבקר המעולה עבדול קרטר (כנראה שחקן ההגנה הטוב במחזור) במקום ה-3 בדראפט. בנוסף הגיעו הקורנר פאולסון אדבו והסייפטי ג'בון הולנד לחזק את הקו האחורי והדיפנסיב-אנד צ'ונסי גולסטון להוסיף עומק לחולית הפאס-ראש.

סיכום: הג'יאנטס לא יהיו טובים גם השנה ונראה שהמטרות העיקריות שלהם תהינה לא להתבזות ולייצר בסיס מוצלח לעתיד. עבור הטווח הקצר הביאו לניו יורק את ראסל ווילסון שייתן להם סוף-סוף יכולת סבירה (בשאיפה) בעמדת הק"ב וידע לנצל את הכישרון הצעיר שהקבוצה אספה בעמדות הכישרון. ג'קסון דארט ישב על הספסל בעונת "רד-שירט" וילמד משני ק"ב מנוסים וותיקים (ווילסון ו-ווינסטון) בתקווה שיוכיח את עצמו ויוכל להוביל את התקפת הקבוצה במחצית השנייה של העשור. ההגנה תהיה יותר טובה מבשנה שעברה, כשכניסה חלקה של עבדול קרטר לעמדת הובלה בחולית הליינבקרים תשדרג את הגנת הריצה, שהייתה נקודת החולשה העיקרית אשתקד. הבית הקשה בו נמצאת הקבוצה לא יאפשר להם להשיג הרבה ניצחונות קלים, אבל יש לקוות שהקבוצה העשירה והחשובה הזו תעשה צעד  – ולו קטן יחסית – קדימה. אם זה יקרה, יש לבריאן דאבול לסיים את העונה בעמדת המאמן הראשי, ואולי אפילו להישאר שם לקראת 2026. תחזית: מאזן של 6- 11, סיום במקום האחרון בבית ואי-העפלה לפלייאוף.