אריאל הוא אוהד של הסלטיקס מגיל צעיר מאוד, וכזה שעוקב לעומק מאז עונת 2017, אותה עונה שבה הסתיים עידן אייזאה תומאס בבוסטון והחל עידן חדש אצל המועדון.

ביום של הגרלת הלוטרי ב-2017 אני הייתי תלמיד בחטיבת הביניים. זו הייתה העונה הראשונה בה ממש עקבתי אחרי ה-NBA. אמנם אהדתי את בוסטון סלטיקס גם לפני כן, אבל זו הייתה העונה הראשונה בה קמתי למשחקי פלייאוף ובה התחלתי להתעניין בדראפט וכל מה שקשור אליו.

יום לאחר ההגרלה, נכנסתי לאתר של ESPN, שם ראיתי את מג'יק ג'ונסון וג'ואל אמביד אוחזים בקוביה עם הלוגו של הלייקרס ופילדלפיה בהתאמה. רק בהמשך היום, הבנתי שהלייקרס זכו בבחירה השנייה ופילדלפיה בשלישית. בבחירה הראשונה, זכתה ברוקלין. אך הבחירה עברה לידי בוסטון עקב הטרייד ששלח את כל הווטרנים המשמעותיים של הסלטיקס בקיץ 2013 – קווין גארנט, פול פירס וג'ייסון טרי לברוקלין תמורת 3 בחירות סיבוב ראשון לא מוגנות ואפשרו להחליף בחירות בעוד שני מקרים.

לפני הדראפט, דני איינג' בחר לשלוח את הבחירה הראשונה תמורת הבחירה השלישית באותו דראפט ובחירת סיבוב ראשון עתידית, היה נראה שפילדלפיה יבחרו במרקל פולץ. אני הרגשתי שזה כבר מתחיל להיות לא הוגן. הם זכו שנה לפני זה בבחירה הראשונה, בה הם בחרו את בן סימונס. יש להם את ג'ואל אמביד שחוזר מפציעה, שוב. את ג'אליל אוקאפור בקו הקדמי (הבחירה השלישית בדראפט 2015). את דריו סאריץ', רוברט קובינגטון. היה נראה שעונת 2017-18 תהיה מעולה עבורם והם יחזרו להיות קבוצה אטרקטיבית. שאלתי את עצמי מה עם הסלטיקס בסיפור הזה.

נראה היה שהסלטיקס ייבחרו בג'ייסון טייטום ממכללת דיוק או ג'וש ג'קסון מקנזס. בפועל, לא היה לי ספק שזה יהיה טייטום. מהסיבה הפשוטה שהוא השחקן היחיד אותו הסלטיקס ראיינו לאחר שהם העבירו בטרייד את הבחירה הראשונה. האנליסטים חזו לו אפסייד התקפי גדול, יותר טוב מזה של ג'יי קראודר וג'יילן בראון, והם טענו שהוא מגיע מלוטש יותר התקפית ל-NBA מאשר ג'וש ג'קסון, וכך באמת הסלטיקס בחרו בטייטום בבחירה השלישית של דראפט 2017.

ליגת הקיץ הגיעה, המדיה עפה על טייטום ואמרו שהוא כבר מוכן ל-NBA. באותו טורניר, הוא קלע 17.4 נקודות, סיים עם נט רייטינג חיובי (8.4+) ו-24.5% ביוסג' (Usage). הוא היה שחקן חשוב מאוד לסלטיקס באותו טורניר. האתלטיות שלו מאוד הרשימה אותי, הכתפיים הגדולות שלו, אני שיערתי שתהיה לו היכולת לשמור על כל העמדות אם הוא ימשיך להתפתח. פורוורד אתלטי בעל יכולת קליעה טובה ל-3 נראה בדיוק מה שהסלטיקס היו צריכים לאחר העזיבה של קלי אוליניק למיאמי היט באותו קיץ. – במובן של הקליעה מחוץ לקשת בלבד. ואז, הגיעה רעידת אדמה. אייזיאה תומאס עבר בטרייד לקאבלירס יחד עם ג'יי קראודר, אנטה זיזיץ' והבחירה של הנטס ב-2018 שלימים הפכה לקולין סקסטון. בתמורה, הסלטיקס קיבלו את קיירי אירווינג. כך, הסאגה ששיגעה את הליגה על מאבק בין לברון לקיירי הגיעה לסיומה. קיירי רצה להיות האופציה הראשונה ולא לשחק יותר בצילו של לברון. והוא קיבל את ההזדמנות ביריבה ישירה של הקאבלירס במזרח. אותה יריבה שפגשה אותה שלושה חודשים לפני הטרייד בגמר המזרח.

בשלב הזה, התחלתי להסתכל על הסלטיקס כסוג של סופר-טים של המזרח. יש 2 אולסטארים – קיירי אירווינג וגורדון הייוורד. את אל הורפורד שהוא קרוב לשם ושחקן קו קדמי מעולה הגנתית. שני שחקנים צעירים מבטיחים – ג'יילין בראון וג'ייסון טייטום. את מרכוס סמארט, ארון ביינס וטרי רוז'יר מהספסל. ואת מרכוס מוריס שהגיע בטרייד מדטרויט פיסטונס תמורת אייבי בראדלי באותו קיץ. היה לסלטיקס הכול – גארדים, פורוורדים, סנטרים. רוטציה טובה ועמוקה. אבל עוד רעידת אדמה הגיעה. 5 דקות לאחר תחילת משחק פתיחת העונה, גורדון הייוורד נפל לרצפה עם שבר בעצם השוק ועם נקע ברגלו השמאלית. הוא סיים את העונה. הסלטיקס הפסידו את אותו משחק ב-3 נקודות, במשחק הבא הם הפסידו לבאקס ב-8 נקודות. ואני זוכר באותו בוקר לאחר ההפסד למילווקי את הכותרות – תמונה של ארון ביינס ומתחתיה כיתוב: "כמו בסרט רע".

דווקא כשנדמה היה שהעונה הולכת להיגמר מהר מבחינת הסלטיקס, הם יצאו לרצף של 16 ניצחונות רצופים, כולל ניצחון מרשים מאוד על גולדן סטייט האדירה שכללה את סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין וקווין דוראנט באותה חמישייה, ועוד במשחק שכל אחד מהם שיחק מעל 30 דקות. במהלך רצף הניצחונות הזה, ג'ייסון טייטום העמיד ממוצעים מרשימים לרוקי עם 14.5 נקודות על 50.3% מהשדה ו-50% ל-3. 5.5 ריבאונדים, 0.8 חסימות, 1.1 חטיפות ו-1.4 אסיסטים. בסך הכל, הסלטיקס ניצחו 55 משחקים באותה עונה והגיעו לפלייאוף מהקמום השני במזררח, אך ללא קיירי אירווינג שנפצע בברכו השמאלית במהלך הפסד ליוסטון.

בסיבוב הראשון, הם ניצחו את הבאקס ב-7 משחקים, בסדרה בה טייטום קלע 15.4 נקודות למשחק, כולל כמה רגעי קלאץ' מרשימים כבר במשחק הבכורה שלו בלייאוף. בסיבוב השני נגד פילי וסוללת הכוכבים הצעירים שלה שכבר הזכרנו, הוא התפוצץ עם 23.6 נקודות ב-52.6% מהשדה, והיה כנראה הגורם העיקרי לכך שהסלטיקס ניצחו ב-5 משחקים. בגמר המזרח, נגד קליבלנד של לברון, הוא קלע 17.9 נקודות ב-49.5% מהשדה. הסלטיקס אמנם איבדו יתרון 2- 0 ו-3- 2 בסדרה והפסידו במשחק 7 ביתי, אבל טייטום סגר פלייאוף נהדר בו הוא קלע 351 נקודות, אחת פחות מהשיא של קארים לנקודות בפלייאוף כרוקי, תוך כדי שהוא מייצר את זה במגוון של פעולות התקפיות, חדירה לסל, קליעה מרחוק, פייד-אווי ועוד.

נדמה היה שבוסטסון בדרך למקום טוב מאוד עם טייטום כאופציה השנייה אחרי קיירי, אבל עונת 2018-19 לא הייתה הצלחה גדולה. גורדון הייוורד חזר מהפציעה אבל בכושר בעייתי, קיירי עשה בעיות מחוץ לפרקט וגם טייטום לא עשה את הקפיצה בין העונה הראשונה לשנייה. הוא אפילו ירד באחוזים מחוץ לקשת מ-43.4% בעונת הרוקי ל-37.3% בעונה השנייה שלו, וזה בזמן שהוא לקח רק 0.9 זריקות יותר מבחוץ. גם בפלייאוף טייטום לא הרשים וירד בממוצע הנקודות ביחס לעונת הרוקי שלו, והסלטיקס הודחו בחצי גמר המזרח לבאקס ב-5 משחקים.

לאחר ההפסד הזה ורגע לפני העזיבה הצפויה של קיירי, שאלתי את עצמי, כמו רבים מאוהדי בוסטון, מי ייכנס לתפקיד האופציה הראשונה בהתקפה. השאלה הזאת התחזקה לאחר המהפכה שהקבוצה עברה בקיץ. קיירי עבר לברוקלין, טרי רוז'יר לשארלוט ואל הורפורד לפילדלפיה, ומנגד הסלטיקס החתימו את קמבה ווקר, דניאל ת'ייס ואנס קאנטר בזמן שג'יילן בראון קיבל הארכת חוזה של 115 מיליון ל-4 עונות. אני הייתי מאוד מוטרד מהסיטואציה, כי לא החזקתי מקמבה ווקר במיוחד ולא ראיתי מי יוכל להיות השחקן שיוביל את ההתקפה של בוסטון.

שום דבר לא הכין אותי לקפיצה האדירה של טייטום. הוא קיבל את ההזדמנות להפוך לאופציה הראשונה בהתקפה, שחקן הפרנצ'ייז של הסלטיקס. והוא עשה את זה בענק. בעונת 2019-20 הוא קלע 23.4 נקודות למשחק, שיפר משמעותית את האחוזים שלו ל-3 כשקלע במעל 40%, ואת זה הוא עשה עם קפיצה משמעותית גם בכמות הזריקות מבחוץ. טייטום עשה זאת כשהוא זורק 7.1 זריקות למשחק, לעומת ה-3 וה-3.9 ניסיונות שלו בעונה הראשונה והשנייה בהתאמה. מסע הקסם נמשך גם בפלייאוף עם ניצחונות בסוויפ על פילי וב-7 משחקים על הראפטורס. ההפסד הגיע בגמר המזרח להיט של ג'ימי באטלר ובאם אדבאיו ב-6 משחקים, אבל בכל הסדרות, טייטום סיים כקלעי המוביל. מאז, טייטום הפך לפרנצ'ייז פלייר של הסלטיקס. למרות האכזבה בפלייאוף 2021 וההדחה בסיבוב הראשון לנטס של קיירי, דוראנט והארדן.

שנה לאחר מכן, ב-2022. לאחר פתיחת עונה רעה שכללה מאזן שלילי של 18- 21 כמעט לאחר חצי עונה. הסלטיקס עשו מהפך גדול שהגיע לשיאו בניצחון ב-7 משחקים על הבאקס בסיבוב השני. באותה סדרה טייטום היה שם גם בימים שהוא לא קלע טוב. הוא נאבק על כל כדור וחסם בכל הזדמנות. המשחק השלישי בסדרה הוא דוגמא נפלאה לכך, טייטום סיים ביום קליעה נוראי של 4-19 מהשדה ו-0-6 ל-3. אך עם 4 חסימות, חטיפה ומספר הדיפלקשנים הגובה ביותר (4). באותה סדרה, הוא היה הכוח ההתקפי המוביל של הסלטיקס עם 27.6 נקודות לצד 6.3 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים. המסע נמשך בגמר המזרח בניצחון נוסף ב-7 ניצחונות שהסתיים בנקמה מתוקה על ההדחה של ההיט ב-2020 בסדרה בה טייטום קלע 25.2 נקודות על 46.2% מהשדה לצד 8.3 ריבאונדים ו-5.6 אסיסטים. עם זאת, בסדרת הגמר הראשונה שלו, חוסר הניסיון דיבר, כאשר הוא קלע פחות מבראון, עשה זאת ב-36.7% מהשדה והסלטיקס איבדו יתרון 2- 1 והפסידו 4- 2 בסדרה.

לאחר הפסד ב-7 משחקים בגמר המזרח של 2023 להיט, עונתהשיא הגיעה ב-2024. זו הייתה שנת האליפות של הסלטיקס. למרות שטייטום קלע ביעילות הכי גרועה שלו ל-3 במהלך הפלייאוף (28.3%). וגם למרות שלא זכה ב-MVP של הגמר. עדיין, הוא היה השחקן המוביל של הקבוצה, ועם היכולת שלו לתת לאחרים את הבמה הוא גם היה הכוכב הכי טבעי ומתאים בסלטיקס מודל 2024, קבוצה הייתה מוקפת שחקנים שקולעים מחוץ לקשת ומשחקים בשני צידי המגרש. החל מג'יילין בראון ליד טייטום, דרך ג'רו הולידיי ודריק וויט בקו האחורי ועד לאל הורפורד וקריסטאפס פורזינגיס בקו הקדמי.

לסיכום, למרות הפציעה הטרגית של טייטום בחצי גמר המזרח נגד הניקס ב-2025 שתגרום לו להחמיץ את העונה הקרובה כנראה, הוא סיפק הרבה הפתעות ורגעים מיוחדים עבורי כאוהד הסלטיקס. החל מפלייאוף גדול כרוקי ב-2018, בדרך למשחק 7 בגמר המזרח ללא שני השחקנים הכי חשובים בסגל על הנייר, דרך זה שהוא הפך לאופציה ראשונה בעונה השלישית, נשאר שם בעקביות והוביל את הסלטיקס לגמר ב-2022 ועד לאליפות האדירה ב-2024. טייטום הוא אגדה של הסלטיקס ומי סיפק לי כאוהד הרבה אושר בחיים, והוא ללא ספק הגיבור שלי. הוא תמיד נלחם גם כשקשה.