פתיחה – Stockton2Malone

אז חשבנו זה יהיה אוקלהומה נגד בוסטון או אוקלהומה של קליבלנד, או לייקרס נגד בוסטון. בסוף מקבלים אוקלהומה נגד אינדיאנה. 

לפני שנתחיל לנתח הקבוצות לקראת הגמר, יש לי 2 נקודות סיכום על הסדרה אינדיאנה ניו יורק. 

1. מכה לחובבי תיאוריות קונספירציה 

כמה דובר על כך שגמר פייסרס – ת'אנדר, שני מועדונים משווקים קטנים, יהיה אסון לליגה וכמה אדם סילבר ירצה לראות את הניקס בגמר ובלה בלה בלה. ומה בסוף? אפשר להגיד אולי השיפוט בניו יורק היה קצת ביתי וג'יילן ברונסון זכה להתעלמות מוחלטת על הדברים המלוכלכים (או זה, ממש צחוקים, או האיפון הזה על בן מת'ורן) שהוא עשה, אבל כל זה שטויות. Overall, השיפוט היה מצוין ואינדיאנה פייסרס מגיעה לגמר כי היא הקבוצה הכי טובה במזרח. 

2. לא מגיע לניו יורק ניקס לעלות לגמר 

אני יודע, יש הרבה אוהדי ניו יורק בין קוראי האתר. יותר מדויק אולי להגיד – לא מגיע לקבוצה של תום ת'יבודו לעלות לגמר. השנה היה לו מזל בלתי נגמר: הוא כהרגלו שחק את שחקני החמישיה שלו עד הסוף כל העונה, רק שהפעם הם לא נפצעו. לשחוק את השחקנים ולסכן אותם בפציעות זה פשע מספר אחד. לשכוח משחקנים לגיטימיים לגמרי ולהיזכר בהם באמצע הסדרה, כאשר אתה בפיגור רציני זה פשע מספר שתיים. לאנדרי שאמט ודלון רייט שחקנים סבירים לגמרי, יכולים לתת 10+ דקות בכל משחק, אבל הוצאו מחוץ לרוטציה ברוב שלבי הפלייאוף. לאנדרי שאמט, קלעי שלושות מצוין שקלע בסדרה כמעט 2 שלושות ב-54% (השחקן היחיד של הניקס שקלע במעל 40% מהטווח הזה) לא שיחק כלל בשני המשחקים הראשונים. באותו זמן, ג'וש הארט בכל הסדרה קלע קצת מעל 18%. 

דלון רייט, עוד פליט של וושינגטון, שיחק סך הכול 14 שניות בשני ההפסדים בגארדן. 

יש לניקס סגל טוב והספסל שלהם יכול להיות שלא נופל מזה של האינדיאנה, אבל בשביל שהוא יהיה באמת כזה, צריך לטפח ולבנות אותו. זה חלק מהמקצוע. 

לסכום, זה לא היה הוגן שתום ת'יבודו היה מקבל את הפרס של לעלות לגמר ה-NBA אחרי כל הטעויות שהוא ביצע במהלך העונה הזו. 

ונעבר לגמר 

הצד של אינדיאנה / Stockton2Malone 

חמישיה (קבועה כבר עונה שנייה): טייריס הליברטון, אנדריו נימבהארד, ארון ניוסמיט, פסקל סיאקם, מיילס טרנר. 

ספסל: אובי טופין, טי. ג'. מקונל, בן מת'ורין, בן שפארד, תומאס ברייאנט, ג'ראס ולקר, טוני בראדלי. 

איך הגענו עד לכאן

עונה סדירה: 

כמו בעונה הקודמת, פייסרס התחילו לאט ונכנסו לקצב עם התקדמות העונה. ניוסמיט פספס חודשיים בגלל פציעה, להליברטון גם לקח זמן להתניע מחדש אחרי הקיץ העמוס שהיה לו. בתחילת העונה הם גם איבדו את הגבוהים המשניים שלהם – אייזיאה ג'קסון וג'יימס וייסמן, שניהם עם קרע באכילס, לקח זמן למצוא למיילס טרנר מחליפים ראויים (בערך). 

בסופו של דבר, פייסרס סיימו מצוין את העונה הסדירה במקום הרביעי (17-7 החל מתחילת מרץ) ונכנסו לפלייאוף בכושר הטוב ביותר. 

הדרך לגמר 

זה משעשע, אבל עד עכשיו בפלייאוף, פייסרס הפסידו את אותה כמות המשחקים כמו התא'נדר – 4 בלבד. הם הצליחו לא להסתבך באף סדרה – זה נכון שבכל סדרה קרה להם "נס" – חזרה מפיגור 7 בדקה האחרונה במשחק ה-5 מול מילווקי, חזרה ממינוס 20 במשחק השני נגד קליבלנד או החזרה ההרואית מפיגור 14 ב-3 הדקות האחרונות במשחק הראשון נגד הניקס.  

מה שחשוב, אינדיאנה תמיד משחקת את המשחק שלה – קצב גבוה, הנעת כדור כל הזמן בחיפוש אחר זריקה טובה ורכבת תמידית של חילופים. בסדרה נגד הניקס, טייריס הליברטון שיחק הכי הרבה – פחות מ-37 דקות למשחק. 

התאמות של אינדיאנה 

הרבה דובר על קרב הסגנונות – התקפה של אינדיאנה נגד ההגנה של אוקלהומה. זו כמובן הכללה גסה, ההתקפה של אוקלהומה בסדר גמור וגם אינדיאנה שומרים טוב מאוד. מה שכן, מדובר בשתי הקבוצות הטובות בליגה, אז כל אחת מהם תפגוש משהו שלא ראו בפלייאוף הזה: שתיהן לא שיחקו נגד קבוצות עמוקות כל כך שאפשר להתיש ו-over run. אינדיאנה לא פגשה חצי מההגנה שיכולה לשחק אוקלהומה, הת'אנדר לעומת זאת יצטרכו להתמודד עם קבוצה שאין שם אלפא אחד דומיננטי כמו אנט שרק תסגור אותו וקרוב לוודאי ניצחת. 

עונה סדירה לא מדד, אבל  שתי ניצחונות בטוחות לאוקלהומה (שיחקו את שני המשחקים ללא צ'ט הולמגרן), הנקודה העיקרית – בשני המשחקים טייריס הליברטון קלע 24 נקודות במצטבר והיה 32- כאשר היה על הפרקט. וזה היה בעונה הרגילה, עם ההגנות של העונה הרגילה. לקח למסכן בטח שבוע להוריד את שאריות לו דורט מהגוף… 

לכן האתגר הראשון של ריק קארלייל יהיה לשחרר את טייריס. זה נראה כמשימה קשה עד כדי בלתי אפשרית, לאוקלהומה אין שומרים גרועים, לנסות לבודד אותו על גבוה כמו שעשו מול KAT או מיטשל רובינסון כנראה לא יעבוד. המשימה כנראה תהיה עוד יותר קשה כי הת'אנדר יכולים לארגן לו לחץ מטורף ללא הפסקה – לו דורט יוחלף באלכס קארוסו שיוחלף בקייסון ואלאס. לא אתפלא אם יהיו משחקים שאחריהם הלי לא ירצה להמשיך לשחק כדורסל בחייו. לכן הפתרון יכול להיות לתת לסיאקם להוביל כדור חלק מהזמן או אפילו לשחק עם שלושה מובילי כדור – הלי, ניבהארד ומקונל. במקרה זה הלי ישמש כקלעי ויוכל לנצל טוב יותר את יתרון הגובה שיהיה לו על השומרים שלו. 

האתגר השני לדעתי יהיה המלחמה בצבע. מיילס טרנר, כנראה יהיה הסנטר הכי מבוקש בשוק השחקנים החופשיים, יש לו כמעט הכול – קליעה משלוש, סיום טוב מתחת לסל, הגנת טבעת מצוינת, מה אין לו – ריבאונד! מכל הסנטרים ששיחקו מעל 25 דקות למשחק בפלייאוף, טרנר לקח הכי מעט ריבאונדים, נגד הניקס הוא לקח טיפה מעל 3 (!) ריבאונדים למשחק, ממש עלוב. בתחילת הסדרה מיטשל רובינסון ממש חגג עליו, אז קארלייל בא עם פתרון יצירתי – המטרה של טרנר הייתה לא לקחת ריבאונד אלא לעשות box out אגרסיבי לרובינסון, פשוט לדחו, אותו רחוק מהכדור, ומישהו מהגארדים היה לוקח ריבאונד. 

כעת, לאוקלהומה מצד אחד יש יתרון גובה. מצד שני, המזל של הפייסרס, אוקלהומה היא לא קבוצה שמצטיינת בריבאונד ההתקפה, גם לצ'ט וגם לאיזייאה הרטנשטיין אין את האינסטינקט הזה של מיטשל רובינסון. 

אם יש יתרון כלשהו לאינדיאנה, אז הוא כנראה פסקל סיאקם. יש לו גם היכולת וגם הניסיון במעמדים האלה, לעומת צ'ט או J-Dub שעוברים עד עכשיו פלייאוף לא מאוד יציב. כנראה שבשביל שלאינדיאנה יהיה סיכוי כלשהו, סיאקם חייב להציג משחק על, ברמה של קוואי ב-2019. 

ספסל ושחקני משנה 

כאמור הפייסרס קבוצה מאוד עמוקה, אבל יש לה מקום חלש ברוטציה והוא עמדת הסנטר המחליף. קרע באכילס של אייזאה ג'קסון פוגע בקבוצה. תומאס ברייאנט אומנם קולע משלוש אבל מתקשה בהגנה ובריבאונד, טוני בראדלי לא נראה שהוא ברמה מספקת למעמד הזה. כנראה יהיו הרבה דקות בהם אובי טופין וסיאקם ישחקו ביחד כצמד גבוהים. 

שימו לב שאני בכלל לא כתבתי עד עכשיו איך אינדיאנה הולכת להתמודד עם אוקלהומה בהגנה. כאן אין לי כל כך מה להגיד – פייסרס יעשו את המקסימום, אבל כאן העסק יותר תלוי בת'אנדר האם כמו בסדרה מול הנאגטס הם לא ישימו בפנים את השלושות החופשיות או שמא זה יהיה כמו בסדרה עם מינסוטה. 

בגדול … אני חושב שזה אפשרי, בתור מי שסיקר את משחקי אוקלהומה בעונה הרגילה, היו להם רגעים בהם ההתקפה נתקעה ובדרך כלל הם פשוט נתנו את הכדור לשג"א להושיע אותם. לכן, אם אינדיאנה יצליחו להגיע למשחק צמוד, יהיה להם יתרון מסוים. 

הצד שלך אוקלהומה / עמנואל אוחנה הלקין

העונה עד כה:

עד כה העונה אנחנו רואים את אחת הקבוצות הטובות בעשורים האחרונים. הת'אנדר ניצחו 68 משחקים בעונה הסדירה (מקום חמישי בהיסטוריה, מקום שני מאז שנת 2000), הציגו את הרייטינג ההגנתי הטוב בליגה בהפרש (2.5 נקודות פחות ממקום שני), את הרייטינג ההתקפי השלישי בטיבו בליגה, ואת הנט רייטינג הטוב בליגה בהפרש (3.3 נקודות יותר ממקום שני). שיי נבחר ל-MVP של העונה, ג'יילן וויליאמס נבחר לחמישיית העונה השלישית ולחמישיית ההגנה השנייה, לו דורט נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה, והאמת היא שלפחות עוד 4-3 שחקנים היו יכולים להיכנס לחמישיות ההגנה אם היו עומדים ברף המשחקים. בפלייאוף, אוקלהומה המשיכה את הדומיננטיות שלה עם סוויפ קליל על ממפיס שכלל ניצחון בהפרש של 51 (!!!) נקודות במשחק הראשון. בסיבוב השני מול דנבר אוקלהומה התקשתה קצת יותר, אבל הציגה שני ניצחונות מאוד משכנעים: 43 הפרש במשחק 2 וכמובן הפרש מרשים מאוד של 32 עם תצוגה הגנתית אדירה במשחק 7. בגמר המערב אוקלהומה שוב הייתה בלתי ניתנת לעצירה, וגברה על מינסוטה עם 1-4 דומיננטי, כשרק משחק אחד נגמר בהפרש של פחות מ-15. אוקלהומה מגיעה לגמר הזה אחרי עונה רגילה נהדרת ופלייאוף דומיננטי, שהוכיח שהחבר'ה האלה הם הדבר האמיתי.

שחקנים מרכזיים:

לו דורט, ארון וויגינס וקייסון וואלאס – הכנסתי את שלושת השחקנים האלו לאותה קטגוריה מכיוון שאני חושב שהם מאוד דומים ונמצאים פחות או יותר באותו מצב. בעונה הסדירה וויגינס קלע 38% מחוץ לקשת, וואלאס קלע 36% ודורט קלע 41%. נראה מעולה – נכון? אך בפלייאוף האחוזים של שלושתם צנחו: וויגינס קולע 32%, וואלאס קולע 33% ודורט קולע 30%. שלושתם (בעיקר וואלאס ודורט) משפיעים מאוד בהגנה כך שהם עדיין נותנים תרומה חיובית על הפרקט (וואלאס גם שלישי באסיסטים אצל אוקלהומה בפלייאוף הזה עם 2.7 למשחק), אבל אחוזי הקליעה הנמוכים שלהם מהשלוש פוגעים מאוד בהתקפה של אוקלהומה. הת'אנדר צריכה את כל השלישייה הזאת עם אחוזים טובים בגמר כדי שלהגנה שלה יהיה גם גיבוי התקפי בטוח ויציב. כרגע הקליעה של אוקלהומה בפלייאוף הזה לא כזאת טובה, והשלישייה הזאת היא הסיבה העיקרית לכך. הם חייבים לחזור לעצמם מחוץ לקשת בגמר.

אלכס קרוסו – ללא ספק, הרול פלייר הטוב ביותר של אוקלהומה בפלייאוף. הטרייד בקיץ שהביא את קרוסו תמורת ג'וש גידי נראה כמו בינגו אדיר לשתי הקבוצות. בעונה הרגילה קרוסו היה טוב מאוד מהספסל עם 35% מהשלוש ואנרגיות טובות, והוא כמעט בוודאות היה נכנס לאחת מחמישיות ההגנה אם היה חוצה את רף המשחקים. אבל בפלייאוף קרוסו עלה לרמה אחרת לגמרי. יזכרו ממנו בעיקר את השמירה האדירה שלו על יוקיץ' במשחק 7, אבל אנחנו רגילים ליכולת ההגנתית הזאת שלו לכל אורך הקריירה. מה שהפך אותו לנכס כל כך גדול בפלייאוף זה האחוזים לשלוש, שקפצו ל-42% והפכו אותו לשחקן 3&D שכל קבוצה חולמת עליו. בדיוק את מה שדריק וויט עשה שנה שעברה בבוסטון, קרוסו עושה השנה באוקלהומה, ואם ימשיך כך בגמר יהיו לאוקלהומה סיכויי אליפות גבוהים.

ג'יילן וויליאמס – השחקן הצעיר הזה חווה עליות וירידות במעמד שלו בעיני האוהד הממוצע לאורך הקריירה הקצרה שלו. בפלייאוף הקודם, בגיל 22, הוא היה טוב מאוד, אך זה לא מנע ממנו לקבל גם קצת ביקורת. אחרי העונה הרגילה המצוינת שלו, היה נראה שהוא בא לפלייאוף להשתיק את כל המבקרים, והוא באמת עשה זאת  עם הופעות מצוינות בסיבוב הראשון נגד ממפיס. אבל בסיבוב השני נגד דנבר שוב התחילה להישמע ביקורת, ובצדק. בששת המשחקים הראשונים הוא אומנם קלע 16.5 נקודות למשחק, אבל באחוזים מזעזעים של 34% מהשדה ו-21% לשלוש. רבים תהו האם הוא באמת יכול לתפקד באופן יציב כאופציה שנייה לשיי בקבוצה עם שאיפות כמו של אוקלהומה, אבל במשחק 7 הכל השתנה כשהוא נתן תצוגה אדירה של 24 נקודות ו-7 אסיסטים ב-10/17 יעילים מהשדה, עם כמה מהלכים הגנתיים גדולים. המומנטום הזה המשיך לסדרה נגד מינסוטה, שם העמיד ממוצעים של 22.2 נקודות ב-49% מהשדה ו-46% (!!!) לשלוש. היכולת של ג'יי-דאב תהיה קריטית מאוד בגמר. אפשר לצפות ששיי יראה יותר מגוף אחד רוב הזמן, ועם האחוזים הירודים לשלוש של הרבה מהרול פליירז לאורך הפלייאוף, יש סיכוי גבוה שנראה הרבה מהאחריות ההתקפית מוטלת על ג'יי-דאב. אני לגמרי מאמין בו וביכולות שהוא הציג בעונה הסדירה, נגד ממפיס, נגד מינסוטה ובמשחק 7 נגד דנבר. עכשיו הוא צריך לעשות את זה שוב בפעם האחרונה העונה.

נקודות/ מאצ'אפים קריטיים:

השמירה (של צ'ט) על פאסקאל סיאקאם – סיאקאם הוא השחקן היציב ביותר של אינדיאנה לכל אורך העונה. כל משחק הוא נותן את הנקודות שלו עם הקליעה וההגנה בזמנים הנכונים, ופשוט עושה פחות או יותר הכל נכון, ואוקלהומה תצטרך לנסות לערער את היציבות הזאת. אני מניח שמי שישמור על סיאקאם יהיה בעיקר צ'ט, מכיוון שהוא יותר נייד מהרטנשטיין ולסיאקאם אין יתרון גודל עליו מהסוג שהיה ליוקיץ' או לרנדל בסיבובים הקודמים. היכולת ההגנתית של צ'ט על סיאקאם בסדרה הזאת תהיה מכרעת. במידה וצ'ט באמת יחליש אותו כמו שהוא יכול, אינדיאנה תצטרך להסתמך יותר על נקודות של האליבורטון, נמבהארד, מאת'ורין וכו'. בעוד שאם סיאקאם ימשיך בשלו, ההתקפה של אינדיאנה תהיה יותר רגועה ובטוחה בעצמה. לדעתי, היכולת של צ'ט לערער את היציבות של סיאקאם תהיה מכרעת בסדרה הזאת, ואני בהחלט חושב שלצ'ט יש את היכולת ההגנתית לעשות זאת.

השמירה על טייריס האליבורטון – לאורך כל הפלייאוף הזה, האליבורטון פשוט מפרק כל הגנה שהוא רואה. היכולת שלו לנהל התקפה בכל כך הרבה דרכים ותמיד למצוא את השחקן הפנוי או את המסירה הנכונה שתוביל לסל קל היא מה שהוביל את אינדיאנה עד לגמר. אבל האליבורטון עדיין לא פגש הגנה כמו זו של אוקלהומה. עד כה, הוא לא פגש הגנה שהייתה בנויה לעצור אותו – השומרים של ניו יורק התעייפו והתקשו לעמוד בקצב המהיר שלו, לקליבלנד אין ממש מי שישמור אותו, ואין בכלל מה לדבר על מילווקי. לעומת זאת, לאוקלהומה יש בדיוק את ההגנה שתוכל לעצור את האליבורטון – המון שומרי פירימטר מצוינים (קרוסו, וואלאס, דורט, ג'יי-דאב, שיי) שיכולים להביא דאבלים קבועים עליו וכל הזמן להחליף בשמירות עליו מבלי להתעייף. בנוסף, הגנה איכותית על האליבורטון תכפה איבודים שיובילו למתפרצות פשוטות ונקודות קלות שעלולות להיות קריטיות במקרה שאוקלהומה תתקשה מהשלוש. היכולת ההתקפית של האליבורטון בפלייאוף הזה היא פנומנלית, אבל אם יש הגנה שתוכל לעצור אותו זו ההגנה של אוקלהומה. ואם היא תעשה את זה, הסדרה תהיה שלה – כי בלי האליבורטון בשיאו לאינדיאנה אין באמת מה למכור.

הקליעה של שחקני המשנה – כבר נגעתי בעניין הזה קודם, אבל אחזור עליו שוב. הדבר אולי הכי קריטי להתקפה של אוקלהומה זו הקליעה. ברגע שכולם קולעים, לשיי יש יותר חופש, לצ'ט ולהרטנשטיין יש יותר מרווח בצבע להיות בו, גם לסיים מהלכים וגם לריבאונד, ואז באמת פשוט בלתי אפשרי לעצור את אוקלהומה. אבל ברגע שהשלשות לא נכנסות, אפשר להביא יותר דאבלים וטריפלים על שיי, לכפות איבודי כדור ולתקוע את ההתקפה של אוקלהומה – ולכן הקליעה כל כך חשובה מבחינתה. עד כה בפלייאוף רק קרוסו ואייזיאה ג'ו (האחרון משחק רק 10.6 דקות למשחק) קולעים באחוזים טובים מהשלוש, אבל אני באמת מאמין שאם שיי,צ'ט, וואלאס, וויגינס, דורט וג'יי-דאב ייקלעו מהשלוש באחוזים טובים, שכבר ראינו אותם מעמידים העונה, אוקלהומה תהיה בלתי עצירה בשני צידי המגרש, והסדרה הזאת תיגמר בסוויפ לא קרוב. אבל אם אוקלהומה תקלע באחוזים גרועים (כמו שראינו במשחקים מסוימים בפלייאוף), זה ייתן לאינדיאנה הרבה הזדמנויות לרוץ במתפרצות, ההתקפה של הפייסרס תיפתח, ותהיה לנו סדרה.

היכולת לעצור ולהתמודד עם ריצות – הרבה מהקסם של אינדיאנה בפלייאוף הזה הוא הריצות – רגע אחד המשחק צמוד ופתאום כמה שלשות פה, כמה מתפרצות שם ואינדיאנה מובילה ב-15. הריצות האלו יכולות לקרות בכל רגע, ואחרי שכבר נגרם הנזק קשה מאוד לחזור. אוקלהומה תצטרך לנסות להימנע כמה שיותר מריצות כאלו, ולא לאבד את המשחק ברגע שאינדיאנה מתחילה לייצר כמה התקפות טובות ברצף ולעלות ליתרון. המפתח לזה הוא קודם כל להימנע מאיבודים, כדי לא לאפשר לאינדיאנה הזדמנויות לרוץ קדימה. שנית, צריך להימנע מלתת שלשות פנויות כמעט בכל מחיר, גם אם זה אומר להוריד קצת את הכוח מהצבע ומהריבאונד לטובת יותר שומרי פירימיטר על המגרש. ברגע שאינדיאנה מתחילה להתחמם מהשלוש ולרוץ, המשחק יכול לברוח מהר מאוד ליריבה, ואוקלהומה תצטרך להימנע ממצבים כאלו כמה שיותר.

שיי – בקושי הזכרתי את ה-MVP של העונה ואת השחקן הטוב בסדרה עד כה, כי באמת אין הרבה מה לכתוב שכבר לא נכתב. שיי היה סלע יציב כמו שלא ראינו שנים רבות בעונה הרגילה, וזה פחות או יותר נמשך לתוך הפלייאוף. נכון, היו לו פה ושם משחקי נפל ותצוגות לא טובות, אבל היכולת והמספרים לאורך רוב הפלייאוף דומים מאוד למה שראינו בעונה הרגילה. שיי הוא כמובן קריטי מאוד להצלחה של אוקלהומה, אבל הוא לא חייב לקלוע 40 כל משחק כדי שהיא תנצח – וזה אחד הדברים היפים בקבוצה הזאת. לאינדיאנה אין ממש מישהו שיכול לשמור עליו, ולכן אין באמת סיבה שלא נראה את שיי ממשיך ביכולת הנהדרת שהוא מציג לכל אורך העונה גם בגמר.

תחזית / עמנואל אוחנה הלקין

לסיכום, כמו שמשתמע ממה שכתבתי, אני די בטוח בניצחון של אוקלהומה. לכל אורך העונה היא מציגה את הכדורסל הכי טוב, יש לה הגנה פנומנלית, ביתיות ואת השחקן הכי טוב בסדרה. קשה לי לראות תרחיש שבו אינדיאנה זוכה באליפות, וההימור הסופי שלי הוא אוקלהומה ב-5.

תחזית / Stockton2Malone

האמת, קשה לראות איך אינדיאנה מנצחת יותר ממשחק אחד, אבל כדי שיהיה מעניין, יאללה, אינדיאנה ב-6 משחקים. 

3:00 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר – אינדיאנה פייסרס (משחק 1):

בשתי הסדרות האחרונות, פייסרס ניצחו את המשחק הראשון ובכך גנבו את הביתיות. הת'אנדר בסדרה נגד הנאגטס שהייתה לטעמי גמר המערב האמיתי, איבדו יתרון דו ספרתי ברבע האחרון והפסידו, הרבה בגלל הטעויות של המאמן שלהם.

גם הפעם, אוקלהומה יבלו את רוב שלבי המשחק ביתרון סביב 10 נקודות, אינדיאנה יחזרו לקראת סיום ונקבל רגעי הכרעה דרמטיים, בסיום הת'אנדר יראו שהם התבגרו וינצחו.  

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו מיכל ז"ל.