רגע לפני שייפתחו הגמרים האזוריים, ואחרי שני סיבובי פלייאוף, כינסנו את הצוות לדיון 5 על 5, על מה שהיה ועל מה שצפוי לנו בהמשך הפלייאוף. איתנו בצוות היום – Stockton2Malone, רועי ויינברג, שחר צ'קוטאי, אהרון שדה ועמיחי קטן.

שאלה 1: מי הקבוצה שהכי הרשימה אותך בפלייאוף עד כה, ולמה?

סטוקטון: אינדיאנה. נכון, גם השנה הם התמודדו מול קבוצות שהכוכבים שלהם נפצעו. מצד שני, גם היכולת להישאר על הרגליים, מתבררת כאחד הגורמים החשובים לניצחון בפלייאוף. לדעתי עניין הבריאות הוא לא מקרי, כמובן יש כאן אלמנט של מזל, אבל האסטרטגיה לשחק עם סגל עמוק כל השנה ולא לצמצם רוטציה בפלייאוף מוריד את הסיכונים לפציעות, לכן מגיע כאן קרדיט גדול לריק קרלייל. חוץ מזה, המשחק ההתקפה של הפייסרס לא השתנה כל כך מהעונה הרגילה, הם עדיין משחקים בקצב הכי מהיר בליגה. מה שכן, הם שומרים טוב יותר, ניכרת בהחלט האינטנסיביות שהם העלו בהגנה. 

רועי: ניו יורק. זה הרגיש לאורך העונה שהם קבוצה לא יציבה שעומדת להתפרק, פיזית או מנטלית, כשהלחץ יעלה. הם לא ניצחו משחק אחד מול בוסטון, קליבלנד ואוקלהומה סיטי, אבל בפלייאוף הם נראו והצליחו לשחק כמו קבוצה מגובשת שלא מוותרת לאף אחד. ג'יילן ברונסון נראה כמו אחד מחמשת השחקנים הכי טובים בעולם, מיצ'ל רובינסון משנה משחקים למרות העונשין וגם קארל אנתוני טאונס השתפר בהשוואה לשנה שעברה. יחד עם ההגנה והאווירה סביב הקבוצה, משהו שלא ראיתי ב-25 שנות חיי, הם נראים כמו קבוצת ניקס גדולה. הייתי בטוח שהם יחטפו סוויפ מבוסטון.

שחר: מינסוטה, אחרי עונה כל כך מאכזבת, הייתה ציפיה שהם יאכזבו או לא יעמדו בלחץ. בפועל, הם קרעו ללייקרס את הצורה, עם ניהול משחק והגנה קשוחה. גם בסיבוב השני הזאבים לא נבהלו מהניצחון של גולדן סטייט ופשוט פירקו את גולדן שהייתה אובדת עצות לחלוטין. זה מראה על הרבה אופי ויכולת קבוצתית מרשימה.

אהרון: אינדיאנה. מאזן כללי 2-8 היא בפשטות קבוצה. השחקן שקולע אצלה הכי הרבה לא מגיע ל-19 נקודות בממוצע, כאשר לכל קבוצה אחרת שהעפילה לכאן יש לפחות 2 שחקנים שקלעו יותר מ-19. למרות זאת, אינדיאנה קולעת הכי הרבה בפליאוף ומשחקת בקצב הכי גבוה. מאזן מרשים של 2-8 נגד מילווקי של יאניס וקליבלנד של מיטשל ושות', כאשר שניהם שברו את שיא הנקודות מולה באופן אישי. אינדיאנה מנפצת לחלוטין את האמירה שאיפה שהקבוצה המנצחת היא הקבוצה עם השחקן הכי טוב, כי יש לה את המאמן הכי טוב ואת הקבוצה הכי טובה. מאז דטרויט 2004, לא הייתה אלופה מהסוג הזה.

עמיחי: אינדיאנה. הקבוצה הכי טובה של הפלייאוף עד עכשיו לדעתי מציגה התקפה נהדרת עם 50% מהשדה ו-40% לשלוש עם מעט איבודים באופן יחסי, אם כי נגד הקאבס הם איבדו קצת יותר. הנתון המשמעותי יותר הוא האסיסטים, כי הקבוצה היחידה ב-30 השנים האחרונות שחילקה יותר אסיסטים למשחק בפלייאוף מהפייסרס של השנה זו אינדיאנה של העונה שעברה. העומק של הקבוצה בא לידי ביטוי בכך שיש להם 8 שחקנים שונים שקלעו 15 ומעלה במשחק פלייאוף נתון (הכי הרבה) ו-7 שהגיעו ל-20 (הכי הרבה בשוויון עם קליבלנד ודטרויט), וכל ה-8 האלה קולעים 8.5 נקודות או יותר בממוצע למשחק. יהיה מעניין לראות אותם נגד הגנות טובות יותר ממילווקי ועם פחות מיס-מאצ'ים מקליבלנד.

שאלה 2: מי הקבוצה שהכי אכזבה אותך בפלייאוף עד כה, ולמה?

סטוקטון: בוסטון. ברגע הפציעה של ג'ייסון טייטום הם היו בדרך לפיגור 1- 3 בסדרה, ככה שאי אפשר להסביר את הביזיון הזה בפציעה של השחקן הכי טוב בקבוצה. הם אלופים, על פניו יש להם חמישייה שאמורה להיות הכי טובה ב-NBA ורוב השחקנים נמצאים בפריים שלהם. הם לא אמורים לקרוס ככה. בפועל דרק וייט היה יותר מידי לא יציב, ג'רו הולידיי הראה ירידה חדה מאוד ביכולת וג'יילן בראון אמנם היה היחיד שלא התקפל מול הניקס אבל כמו לפני שנתיים, במשחק השביעי מול ההיט, איבד יותר מדי כדורים. יש להם חשבון נפש לעשות בקיץ.

רועי: קליבלנד. זה הרגיש כאילו הם אחרי השיא לקראת סוף העונה הסדירה והחמיר שבעתיים בפלייאוף. אינדיאנה מצוינת, אבל הם היו צריכים לנצח יותר ממשחק אחד. דונובן מיצ'ל ראוי לצוות מסייע טוב יותר, וחסר להם ה"רוע" הזה שמנצח סדרות. ג'ארט אלן ודריוס גרלנד נעלמים ואין מישהו שהציל מהספסל שהיה כל כך טוב בעונה הסדירה. נכון שהיו פציעות ונכון שאפשר לעוף בסיבוב השני, אבל לא ככה.

שחר: קליבלנד, אחרי עונה מרשימה וניצחונות על הטובות ביותר והדרך שבה הם פירקו את ההיט בסיבוב הראשון, היה נראה שהם על אמת. אבל ההפסדים בסדרה מול אינדיאנה היו מנותקים מהמציאות, כולל במשחק הראשון. משהו שם לא תפקד במאני טיים וזאת אכזבה אדירה.

אהרון: בסך הכל רוב הדברים היו צפויים פחות או יותר. כמובן שההדחה של בוסטון זו הפתעה, אבל זו הייתה סדרה צמודה ואישית חשבתי שיהיה צמוד, וגם הפציעה של טייטום נותנת הסבר חלקי. קליבלנד גם הרשימה בעונה הסדירה ובסיבוב הראשון, אך הייתה פצועה יחסית. הווריורס היו ללא סטף והלייקרס ללא גבוהים, אז אין ממש הפתעה. למרות זאת, מכיוון שצריך להכריע, נלך עם כמה אפשרויות – הלייקרס שחשבתי שאם לוקה הרעב יעשו הרבה יותר (למרות שהמבחן האמיתי שלהם בשנה הבאה), גולדן סטייט שגם בלי קרי חשבתי שייתנו יותר פייט בעיקר באטלר ומיאמי שאמנם הפתיעה אותי מאד בכך שהגיעו בכלל לפלייאוף, אבל שם לא ציפיתי שהם יובסו בסדרה הכי חד-צדדית אי פעם.

עמיחי: הלייקרס. מחצית שלמה ללא חילוף זו פאשלה שאפילו דוק ריברס לא עושה, וזה הפסיד ללייקרס את המשחק שהיה יכול להחזיר אותם לסדרה נגד מינסוטה. הטימברוולבס הצליחו לנצל היטב את היתרונות שידענו שיש להם, אבל הלייקרס לא באמת הצליחו לנצל את היתרונות שלהם. הסיבוב השני היה לדעתי יותר התעלות של הקבוצות ללא הביתיות מאשר קריסה של קבוצות אחרות, למעט גולדן סטייט שאיבדו את סטף לפציעה, ורק הלייקרס באמת אכזבו אותי, כשאף אחד שם לא נקי מאחריות.

שאלה 3: איזה מאצ'-אפ או מפתח מרכזי יכריעו לדעתך את גמר המזרח?

סטוקטון: קארל אנטוני טאונס או יותר נכון, יכולתו להישאר על המגרש ללא בעיית עבירות. הוא ממש הברומטר של הניקס – בניצחונות הוא קולע 4.5 נקודות יותר מאשר בהפסדים (21.25 מול 16.75), מדד הפלוס מינוס שלו בניצחונות 10+ לעומת 16- בהפסדים. אז מצד אחד מדובר בסנטר התקפי השני הטוב בליגה (רק אחרי ניקולה יוקיץ) ושחקן מושלם לשחק ליד ברונסון. אין לאינדיאנה באמת כלים להיאבק מולו, הוא חזק יותר גם מטרנר וגם מסיאקם. אם ניקס יצליחו להפעיל אותו מספיק פעמים במשחק וגם בנקודות הנכונות, זה ייתן להם יתרון משמעותי. יחד עם זאת, כמעט בכל משחק יש לו עבירה "מטומטמת" אחת לפחות , כזו שאפשר להימנע ממנה. כאשר הוא נכנס לבעיית עבירות, זה משפיע על כמעט כל אספקט במשחק שלו, ההגנה נהיית רכה הרבה יותר עד כדי בלתי נסבלת בשביל הניקס וגם בהתקפה כניסות לסל נהיות זהירות יותר והוא מתפשר על זריקות ממרחק. לכן שאלה של כמה הוא יצליח להישאר על המגרש ללא בעיית עבירות היא קריטית. 

רועי: פסקל סיאקם נגד ג'וש הארט. ברונסון והליברטון יהיו מדהימים, אבל אני חושב שמי שיכריע את הסדרה יהיה דווקא סיאקם. הפייסרס ינסו לרוץ ולנצל את זה שהם עמוקים ורעננים יותר, אבל במשחק העומד נקודת החולשה של הניקס עלולה להיות הארט שנמוך מסיאקם ב-10 ס"מ. ניו יורק עוד לא פגשה גבוה שמשחק בפנים (כשסיאקם שוקל 10 ק"ג יותר מטייטום), וזאת יכולה להיות בעיה גדולה בסדרה.

שחר: השמירה על טאונס. הוא נקודת הפער בין הקבוצות. אם ישמר על ידי טרנר היתרון שלו ברור, וגם יתר השחקנים יקבלו יותר מקום לפעול באזור הצבע. מצד שני אם ישמר על ידי פסקל, יהיה לו יתרון פיזי שלא בטוח שהוא ינצל. ראינו איך האריס סוגר אותו בסיבוב הראשון ועושה עבודה טובה לרוב. לדעתי,הוא יהיה נקודת השבירה. בצד השני אינידאנה תהיה חייבת קליעה, אחרת לא יהיה לה מה למכור.

אהרון: הספסל וחלוקת הדקות. גם יאניס וגם מיטשל קלעו הרבה נגד אינדיאנה והפסידו את הסדרה, ולכן גם ברונסון, ענק שבענקים, לא יעשה את ההבדל, וזו בשורה רעה לניקס. בקיצור, הניקס יצטרכו לקבל תרומה מחבורה רחבה יותר של שחקנים, וכאשר בצד השני יש את הרוטציה הכי רחבה בליגה זו בעיה.

עמיחי: טאונס ורובינסון מול סיאקם וטרנר. בעונה הסדירה, טאונס שקלע 30.3 נקודות למשחק עם 12 ריבאונדים נגד הפייסרס והניקס קלעו יותר מ-120 נקודות בכל המפגשים בין הקבוצות העונה. טרנר היה זה ששמר על טאונס די בעקביות, והסנטר הדומיניקני הסתדר די טוב עם 14/23 מהשדה מול השמירה של טרנר, אבל בפלייאוף ראינו את טאונס נשמר יותר על ידי פורוורדים כמו טוביאס האריס וטייטום, וייתכן שגם סיאקם יצטרף לרשימה של אלו שמנסים לעצור את טאונס באופן אישי. מיטשל רובינסון לא שיחק נגד הפייסרס העונה, אבל הנוכחות ההגנתית שלו הייתה קריטית נגד בוסטון והוא גם קצת שחרר את טאונס בהתקפה, ויהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד נגד גבוהים עם איום קליעה משמעותי יותר מלוק קורנט.

שאלה 4: איזה מאצ'-אפ או מפתח מרכזי יכריעו לדעתך את גמר המערב?

סטוקטון: ג'יילן וויליאמס מול ג'וליוס רנדל. יש הרגשה שאנט ושג"א כל אחד יעשה את החלק שלו. השאלה המרכזית לדעתי, איך יתפקדו כוכבי "מספר 2". JDub אחרי עונה רגילה מצוינת, ירד בפלייאוף. מול דנבר, הוא קלע ב-37% מהשדה ו22% מהשלוש. רנדל לעומת זאת, עבר עונה רגילה ככה ככה, אך להפתעת כולם התחיל לזרוח בפלייאוף והיה אדיר בשתי הסדרות, גם מול הלייקרס וגם מול הווריורס. מה שכן, בסדרה מול הווריורס, האחוזים שלו משלוש היו דיי נמוכים, רק 29%. שניהם יצטרכו להתמודד מול מגנים קשוחים, כאשר לדעתי רנדל יפגוש בולדוגים שלא ראה עד עכשיו – דורט וצ'ט. החיים של וויליאמס אמורים להיות יותר קלים, חוץ מג'יידן מקדניאלס אין למינסוטה וינג מספיק גדול להתמודד מולו, אבל קודם כל שיוכיח שהוא מתפקד טוב בפלייאוף, מול דנבר כאמור היו לו כמה משחקי נפל.

רועי: מקדניאלס מול שיי. אני חושב שמקדניאלס השחקן שיכול לשמור את גילג'ס-אלכסנדר יותר טוב מכל אחד אחר בליגה, כשהוא מספיק נייד כדי להיות יחד איתו ומספיק ארוך כדי למנוע ממנו להיכנס לסל. ההצלחה היחסית של דנבר עם האזורית תהיה ההשראה של הטימברוולבס בעיניי ולכן איש המפתח הוא מקדניאלס, יותר מההגנה של דורט על אדוורדס.

שחר: ההגנה על הכוכבים, יש מאצ-אפ נהדר בשתי הקבוצות. מקדנילאס נותן הגנה חזקה מאוד, הוא מהיר מספיק וחזק מספיק כדי להתמודד עם שיי. ואלכסנדר ווקר מדפיק טוב להתמודד עם ג'י דאב. מצד שני, דורט יכול לסגור את אדוארדס, והארטנשטיין יכול לסגור את רנדל. זאת סדרה של השחקנים המשלימים שיגיעו להפתיע. עוד מפתח חשוב – התמודדות של אוקלוהמה עם האזורית, מול דנבר הם הסתדרו מצוין ושברו את האזורית בסופו של דבר, מעניין לראות איך גובר יסתדר עם העזרות.

אהרון: נעשה את זה פשוט – אדוארדס מול שג"א. שיי יקבל בקרוב את ה-MVP ועכשיו גם ניצח את הטוען לכתר יוקיץ' בפלייאוף, אבל דווקא מול יוקיץ' זה היה בעיני יותר ניצחון של הצוות המסייע. לעומת דנבר, גם למינסוטה יש צוות מסייע עמוק ומצוין, ולכן דווקא בגלל זה בסדרה זו מי מהכוכבים שיותר יתעלה ינצח. לעניות דעתי אדוארדס יהיה זה שיתעלה בקרב האישי כי הוא מעלה את הרמה בפלייאוף בעקביות, ואילו שיי קצת אכזב אותי בפלייאוף, בעיקר בקליעה, אם כי התעשת היטב במשחקים האחרונים, אבל הפעם הוא יצטרך להתעלות בצורה משמעותית יותר, כי יש לאוקלהומה עדיין יתרון בגזרת הצוות המסייע, אבל קטן יותר.

עמיחי: ג'וליוס רנדל משני צידי המגרש. לפני חודש הייתי אומר שרנדל הוא נקודת התורפה של מינסוטה משני צידי המגרש, אבל כעת יש מקום לטעון שהוא השחקן הטוב ביותר של מינסוטה עד כה בפלייאוף עם 23.9 נקודות ו-5.9 ריבאונדים ואסיסטים ב-50.9% מהשדה, 56.5% אפקטיבי ו-62% טרו שוטינג. עכשיו מצפה לו מאצ'-אפ הרבה יותר קשה, אבל יכולת טובה שלו יכולה להקשות על אוקלהומה לבחור בין הרכבים גבוהים לנמוכים, כשרנדל במיטבו יכול לנצל מיס-מאצ' גם מול גבוה כבד וגם מול שחקנים לא מספיק פיזיים. חוץ מזה, על אדוארדס אני עדיין סומך יותר שיקלע יותר כשצריך אותו יותר.

שאלה 5: אילו קבוצות לדעתך יעפילו לגמר ומי יזכו ב-MVP של הגמרים האזוריים?

סטוקטון: מזרח – ניו יורק וג'יילן ברונסון. אחרי גירוש שדים בסדרה מול הסלטיקס, הם נראים מספיק מאמינים בעצמם והם מספיק קשוחים להתקדם לשלב הבא. מערב – מינסוטה ואנטוני אדוארדס.  לא אהבתי איך שאוקלהומה נראו בסדרה מול הנאגטס, הם היו צריכים לסיים אותה הרבה יותר מוקדם ולדעתי חסר להם עדיין ניסיון, קשיחות פלייאוף ועוד "אלכס קארוסו" אחד.  מינסוטה נראים פשוט יותר מוכנים למעמד הזה. 

רועי: נתחיל מהמזרח. אני חושב שהמהירות, העומק והמאמן של אינדיאנה יכריעו בסדרה צמודה שתגמר ב-2:4 פייסרס, כשהליברטון יזכה ב-MVP. במערב, מינסוטה מגיעה רעננה יותר, אבל אוקלהומה סיטי קיבלה בוסט אדיר לביטחון עם הניצחון במשחק שבע ובאה עם הביתיות. יש לה את הכלים לשבש את המשחק של גובר ורנדל ולכן אני חושב שהיא פייבוריטית, אבל שתהיה סדרה קשה. 3:4 ת'אנדר ושיי WCFMVP

שחר: ניקס, ברונסון. מינסוטה, אדוארדס.

אהרון: אינדיאנה ואוקלהומה. אשר לאינדיאנה יש לה בעיני עומק מטורף, אבל גם כזה שמקשה לדעת מי הכי יבלוט, ובכל זאת, זה כנראה יהיה המנוע האליברטון. בצד השני, רק פעם אחת בהיסטוריה אף מדורגת 1/2 לא העפילה לגמר, ואוקלהומה עם הביתיות וההתבגרות בסדרה האחרונה פייבוריטית, ולכן זה יהיה שיי. אני חושב שברונסון ואדוארדס ייתנו הצגות טובות יותר מהאליברטון ושיי, אבל את הפרסים האישיים ייקחו השחקנים המובילים של הקבוצות שיעלו לגמר.

עמיחי: גמר המזרח יהיה צמוד ביותר, אבל הפעם אני הולך עם קבוצת הבית במשחק המכריע, ועם הניקס ב-7, כשברונסון יהיה ה-MVP. בצד המערבי, מינסוטה ינצחו משחק או שניים, אבל אני מהמר על אוקלהומה ב-6 ושיי יהיה ה-MVP.