03:00 ניו יורק ניקס – אינדיאנה פייסרס, משחק מספר 1

אני יודע, כולכם הופתעתם. אני לא, בבראקט שמילאתי לפני תחילת הפלייאוף שמתי את הניקס מול אינדיאנה בגמר המזרח (וגם אמרתי שהניקס יגיעו לגמר, עד סוף הכתבה הזאת תדעו אם אני עדיין חושב כך). וכך או כך, אני דווקא מאד מבסוט שזה גמר המזרח שהוא בעיניי גמר מזרח ראוי ואף יותר מכך, בין קבוצה עם חמישייה מהטובות בעולם הכדורסל מול קבוצה שמשחקת כדורסל פשוט כיפי ושמח.

איך הגענו עד הלום:

ובכן, שתי הקבוצות עשו בדיוק את אותו הדבר – ניצחו במשחק האחרון בסיבוב הראשון בגלל באזר ביטר. אחד של ברנסון, אחד של הליבורטן. כל השאר היה שונה.

הניקס כאמור סיימו במקום השלישי במזרח את העונה הרגילה, תחת הנהגתם של הסנטר שלהם (קא״ט) והפוינט גארד שלהם (ברנסון), וגם הרבה מאד דקות אחרות לשחקני החמישייה האחרים, וכהרגלו של ת׳יבודו, מעט מאד דקות אחרות לשחקני הספסל וכו׳. נכון, אותם ניקס גם לא הצליחו לנצח בעונה הרגילה את שתי מובילות המזרח והיתה 0-8 מול בוסטון וקליבלנד, אבל זה גם אומר שמול קבוצות אחרות הן היו במאזן 23-51 שזה נאה. למזלם של הניקס ,העונה, הם גם לא סבלו במיוחד מפציעות למרות הרוטציה הקצרה של המאמן, כשהיחיד שהיה חסר זמן משמעותי מעט היה ברנסון וגם הוא איכשהו הגיע ל 65 משחקים. הקבוצה הוכיחה חמישייה מאוזנת מאד, שבה כל שחקן יודע בדיוק את מקומו, החל משרי ההגנה שקולעים שלשות בעמדות הפורוורד, דרך הכלבויניק שהוא ג׳וש הארט ועד שני הכוכבים.

בפלייאוף, הניקס פגשו שתי יריבות קשות, אך נדמה שהניצחון כמעט ולא היה מוטל בספק מול אף אחת מהן. מול דטרויט בסיבוב הראשון בסדרה בת שישה משחקים והפרש מצטבר בן 8 נקודות בלבד, הניקס בסופו של דבר כן השכילו לעלות ליתרון 1-3, ובסדרה בה כולנו נזכור את סל הניצחון האדיר של ברנסון על תומפסון במשחק השישי, הניקס השכילו לעלות. בסיבוב השני הניקס פגשו אלופה חבוטה, וכשאני אומר חבוטה אני בעיקר מתכוון לפורזניגס שבשל מחלה מסתורית נראה כמו הצל של עצמו. ביתרון 1-2 ו-9 נקודות הפרש עם 2:40 לסיום המשחק, נפצע לו כוכב היריבה ג׳ייסון טייטום. ניו יורק עלתה ליתרון 1-3 בזכות, ולניצחון 2-4 קצת אחר כך כולל משחק שישי שהיה לפרוטוקול בלבד. וכן – אפשר לומר שדטרויט היתה יריבה מעט קשה יותר מאשר בוסטון. עצוב.

אינדיאנה סיפקה עונה רגילה ברמה דומה (אבל לא במאזן 0-8 מול שתי הגדולות…. בכל זאת), וזאת למרות שלה כן היה שחקן טוב פצוע אחד – ארון ניסמית׳ שאותו הגדרתי בתחילת העונה כאחד ממאה השחקנים הטובים בליגה (אם כי אני לא בטוח בזה כרגע) – שחזר רק לקראת המחצית השניה של העונה. כך או כך, הקבוצה הציגה שמינייה טובה מאד (יחד עם ניסמית׳) כשהליבורטן וסיאקם אמנם בולטים, אבל רחוקים מלהיות המפלצות הדומיננטיות שיש לקבוצות אחרות. בהנהגתו של הליבורטן (וקרלייל, צריך לומר מילה טובה) – אינדיאנה שיחקה במשך על העונה כדורסל מאוזן ושמח. כראוי לקבוצה מהסטייט הכדורסלני מכולם.

ואם את שתי סדרות הפלייאוף של הניקס הגדרנו כסדרות קשות (במיוחד בסיבוב הראשון) גם אם כאלה שבהן הניקס בהחלט היו טובות יותר, הרי שבשתי הסדרות של אינדיאנה המצב כבר היה קל בהרבה, והפייסרס היו טובים משמעותית מכל מה שעמד מולם. בסיבוב הראשון זה גם היה צפוי כשמול מילווקי באקס עם רבע דמיאן לילארד, ליצן בשם קייל קוזמה ועם ברוק לופז שפשוט לא עמד בקצב, הקבוצה של שמונה שחקנים מעולים בעצם שיחקה מול שחקן יווני אחד, במין היפוך כזה של חנוכה, רק שהתוצאה היתה מאד חנוכתית עם 1-4 קליל שכלל כמה תבוסות ועוד סל ניצחון אדיר של הליבורטן בסוף המשחק החמישי. בסיבוב השני, כולם (כאמור למעלה חוץ ממני), חשבו שקליבלנד, שהביסה את כל המזרח בעונה הרגילה תעשה לאינדיאנה בית ספר, ונהפוך הוא (כי אחרי שהסיבוב הראשון היה חנוכה, הסיבוב השני היה פורים), היו אלו הפייסרס שהביסו את קליבלנד ללא תנאי עם עוד סל ניצחון של הליבורטן במשחק השני, ועוד כמה משחקים הרבה פחות צמודים. נכון, גארלנד אמנם נפצע וחסר שני משחקים, אבל הייתם מצפים לקצת יותר מהקבוצה שעשתה 64 נצחונות בעונה הרגילה, ולא כך היה.

יריבות עבר

לא נכביר מילים, אבל רק אומר שאני מאד מבסוט מזה ששתי הקבוצות האלה שמזכירות לי יותר מכל את שנות התשעים שהם הן היו די במובהק שתי הקבוצות המזרחיות הכי טובות שבהן לא שיחק מייקל ג׳ורדן, ישחקו כאן בגמר. היריבות שהביאה לנו את ה -8 נקודות ב 17 שניות של רג׳י מילר, ואת תנועת החניקה האדירה של רג׳י מילר – זאת היריבות שגרמה לי לכתוב עליה לפני כמה שנים בפרויקט הופס בכתבה על היריבויות הגדולות בהיסטוריה (3-3 בין השתיים בעונות 1992-2000). איזה כיף שהשתיים האלה חוזרות לשחק אחת עם השניה. חבל רק שרג׳י לא כאן. ניתן לברנסון ולהליבורטן לדבר.

סגנונות, דגשים ומצ׳ אפים

הפייסרס מסרו כל משחק פלייאוף 337 פעמים. 23 יותר מאשר הבאה אחריה, גולדן סטייט. הם גם מסרו 29.7 אס׳ למשחק, שזה 3.7 יותר מאשר הבאה אחריה הקליפרס (שלא לדבר על הניקס שנמצאת במקום ה 14 מתוך 16 קבוצות הפלייאוף). הם יוצרים 76.4 נקודות מאסיסטים למשחק, שזה 11 נקודות שלמות יותר מאשר הבאה אחריה (אוקלהומה). בכל מקרה, הבנתם את הנקודה, הפייסרס משחקים כדורסל קבוצתי לעילא, כשזה ממש לא מזיק כשמשחקים אצלך מוסרים אדירים כמו הליבורטן ומקונל, כשאתה משחק דה פאקטו עם שני רכזים (שניים מתוך הליבורטן, מקונל ונמבהארד) וכשיש לך עוד הרבה שחקנים שאוהבים למסור (אולי למעט מת׳ורין, נגיד). כשהאמת היא שגם כשיש לך שחקני מטרה שיודעים לשחק בלי כדור היטב (טופין הוא דוגמה מובהקת) – קורים דברים טובים מאד.

הניקס לעומתה משחקת כדורסל מכוער יחסית עם הרבה בידודים של ברנסון והרבה חפירות של קאט וגם עם הרבה האסל, כשהם בין המובילים כמו סחיטת עבירות תוקף (כי יש להם את ברנסון) ודפלקשנים. וזה בטח לא מזיק שיש להם שומרים אדירים מהכנף כמו ברידג׳ס ואנונובי ובמידה מסוימת גם הארט. ולפחות שחקן הגנה אחד אדיר בפנים, כזה שלא מסוגל לקלוע מהעונשין (למרות 6-6 במשחק האחרון) מיצ׳ל רובינסון כמובן. היכולות של הפייסרס בהגנה הם פחות בכנפיים ויותר בפנים (סיאקם וטרנר)

מצד אחד, ניו יורק כבר פגשה קבוצה עם הגנות קשות יותר מאשר של אינדיאנה. הדגשים ההגנתיים של בוסטון (טייטום, בראון ובטח שהולידיי וווייט) היו שם והניקס התגברו עליהם. ובסופו של דבר, האנשים שעליהם באמת הפייסרס צריכים לגבור הם קאט (נניח שזה אפשרי עם צמד הגבוהים שהם סיאקם וטרנר) אבל בעיקר ברנסון, ושם עם כל הכבוד, הליבורטן ונמבהארד הם לא בדיוק צמד הבולדוגים של בוסטון.

מצד שני, גם הפייסרס כבר פגשו את אחת מהגנות העונה הסדירה הטובות ביותר בקליבלנד, ולא רק יכלו להן אלא גם הביסו אותן. אז מי זה כבר הניקס, במיוחד אם זוכרים שאינדיאנה בניגוד לניקס לא בנויה על כוכב אחד או שניים, אלא על מאמץ משותף. שהרי אם הניקס יעצרו את הנקודות של הליבורטן הוא כנראה עדיין יוכל להפעיל את כל השאר. אני לא רואה את הניקס משבשים מדי את המשחק של הפייסרס, ואני גם לא רואה את הפייסרס משבשים מדי את המשחק של הניקס.

ולכאורה, במשחק בו שתי הקבוצות לא יכולות לשבש האחת את השניה, המנצחת היא זאת עם הסטארים היותר גדולים. לכאורה.

המספר הנוסף:

ניקס – מעולם לא היה פלייאוף שבו באותה קבוצה, ארבעה שחקנים עברו את רף 20 הנקודות במשחק בודד שלוש פעמים. עד שהניקס של השנה עם ברנסון, קאט, אנונובי וברידג׳ס הגיעו (ואל תשכחו שהארט קולע פחות אבל הוא פחות או יותר הריבאונדר אינץ׳ פור אינץ׳ הכי טוב מאז רודמן וגם מוסר נפלא). אחלה חמישייה כבר אמרנו? ואתם יודעים מה, נניח שברוטציה נמצאים גם מיצ׳ל רובינסון (בוודאי), מקברייד (כנראה) ואצ׳יווה (כנראה שלא).

אינדיאנה – שתי הקבוצות היחידות בהיסטוריה שבה בסדרה שלמה, היו שישה שחקנים עם ממוצעי דאבל פיגר ויותר מחמישים אחוז מהשדה, הן קבוצות של אינדיאנה. פעם אחת שנה שעברה ופעם אחת השנה, וכשמוסיפים לזה את טופין (8.8 נק׳) ומקונל (7.2) מגלים עד כמה הכל שם מאוזן. אחלה עומק כבר אמרנו?

(הנתונים באדיבות הגולש ״שמואליקי״ בפורום סלניוז).

מה אני חושב שיהיה

כאמור, לפני תחילת הפלייאוף הימרתי על הניקס. נדמה לי שאני עדיין מהמר על הניקס, אבל בניגוד למה שהיה לפני תחילת הפלייאוף, הפעם דווקא עצוב לי על כך. אינדיאנה משחקת את הכדורסל הכי יפה כרגע בעולם, ואם יש קבוצה אחת שבא לי שתיקח אליפות כרגע, זאת היא. כי כזה אני, סאקר של קבוצות שמשחקות כדורסל קבוצתי ויפה. אבל מה לעשות והעולם שלנו קצת מכוער, ומכוער זה אומר שהפלופר הזה שמשחק בעמדת הפוינט גארד של הניקס, יעשה בדיוק מספיק (כי מי בדיוק יעצור אותו) בשביל לנצח גם כאן. הייתי מאד רוצה שזה יקרה בשבעה משחקים, אבל איכשהו יש לי תחושה שזה יקרה בשישה.

ומה יקרה היום?

תראו, הימרתי על הניקס, אבל אני חושב שאם הפייסרס ינצחו היום בחוץ, אז הההימור יצטרך להשתנות, וכדי שלא יהיה לי דיסוננס – אז שיהיה – הניקס ינצחו כבר במשחק הראשון.