הפריוויו היטיב להסביר על קיומם של אירועים בלתי סבירים בעולמנו ואף שרטט במיומנות מופלאה כיצד יכולים הסלטיקס לחולל, בידיהם החשופות, אירוע מסוג זה. דא עקא שהסלטיקס לא השכילו ללמוד מהפריוויו, בעוד שדווקא יריביהם מהניקס העמיקו בסוגיה, והתוצאות בהתאם – תבוסה סלטיקית חסרת תקדים ובלתי סבירה. "הכורה בור ויחפרהו, ויפול בשחת יפעל".

הבעיות, יש לומר, התחוורו מיד עם תחילת המשחק – כולם, ירוקים ולבנים, מרבים להחמיץ, בעיקר משלוש, איירבולים מכל עבר, ואיבודי כדור בשפע. אבל אז הניקס נכנסים למשחק, בעיקר בצבע, בעוד שבבוסטון כולם, למעט ג'יילן בראון, דבקים בהחמצותיהם. פורזינגיס מוכיח לי שבצדק לגמרי שכחתי ממנו בפריוויו, כשמצד אחד הוא משחק, אבל מצד שני הוא משחק דקות ספורות, וגרוע למדי, לפני שהוא חוזר לספסל. הדברים לא ממש משתפרים עבור הסלטיקס ובסיום הרבע הניקס מובילים 26-20. לא טוב, אבל גם לא נורא, אפשר בהחלט לנצח את זה.

ברבע השני, הפתעה נוספת, כשהסלטיקס לא רק לא משתפרים אלא גם מדרדרים, כי עכשיו גם ג'יילן בראון מצטרף לחגיגת ההחמצות. הכדור, למרות הפצרותיהם של הירוקים, פשוט מסרב להיכנס לסל, בעוד שהלבנים דווקא קולעים בהצלחה. הסלטיקס קולעים רק 17 נק' ברבע הזה, בעוד שהניקס עומדים על 38,  כתוצאה מכך התוצאה במחצית היא 64-37 ללבנים, והמשחק, הלכה למעשה, גמור, ואיתו גם הסדרה והעונה של הסלטיקס. באסה לא נורמלית.

הרבע השלישי מחרה מחזיק אחרי שני קודמיו, ג'יילן בראון יוצא ב-6 עבירות, והתוצאה עומדת על 92 – 51. למדתם חיסור ארוך בבית ספר? יאללה – נתחיל באחדות, שם יש לנו 2 שצריך להפחית ממנו 1, יוצא לי 1, עד עכשיו קלי קלות. בספרת העשרות יש לנו 9 וצריך להפחית ממנו 5, יוצא לי 4, ואז ביחד זה 41 הפרש. למרות שאני צופה במשחק, לצערי, וראיתי איך זה קורה, זה עדיין נשמע לי מוזר. 41 הפרש? ברצינות? הסלטיקס קולעים קצת, והרבע מסתיים ב-92-57. זו כבר לא רק באסה אלא ממש השפלה.

ברבע הרביעי הסלטיקס מעלים את הספסל, טורי קרייג מקבל קצת דקות, כמו גם שיירמן. מי זה שיירמן? ואם נותנים לו לשחק, למה לא לתת כמה דקות לנחמיאס? ומה עם אמסלם וקילצ'ינסקי? אני צוחק, כמובן, אבל לתיבודו אין הומור, והוא ממשיך לתת דקות לשחקנים המובילים שלו, מעשה מטופש למדי בהתחשב בכך שהמשחק גמור והסיכוי לפציעה תמיד קיים. המשחק מחשב את קיצו לאחור, ריצ'ארד ג'פרסון כמעט מתחנן לתיבודו שיעלה את הספסל, ולבסוף, כארבע דקות לסיום, מגיע הרגע שכולנו ציפינו לו – פי.ג'יי טאקר האגדי עולה לפרקט.

בסופו של דבר הבלואאוט הזה נגמר בתוצאה 119-81 ואפשר לעבור לסקירה סטטיסטית קצרה – הסלטיקס קלעו 12/40, כלומר 30% מעבר לקשת, ו-19/46, כלומר 41% בתוך הקשת, והוסיפו 7/10 מהקו. לא ה-70% מטרידים אותי אלא העובדה שמיעוט הזריקות מהקו לא נבע מבעיות בשיפוט אלא מכך שכמעט ולא חדרו לצבע של הניקס. הסלטיקס הסתפקו ב-36 ריב' בהשוואה ל-55 של הניקס. 15/55 מהריב' של הניקס היו בהתקפה. הירוקים קלעו רק 8 נק' במתפרצות, בהשוואה ל-23 של הניקס. אין שום אפשרות לנצח, או אפילו להתחרות, עם נתונים כאלה.

משחק גרוע של ג'יילן בראון – 20 נק' ב-8/20 מהשדה, 3/9 משלוש, 6 ריב', 6 אס', חסימה, חטיפה, 7 איבודים, ויציאה בשש עבירות ברבע השלישי – הסתיים במינוס 30 אחרי 32 דקות. והוא עוד היה השחקן המצטיין של הסלטיקס במשחק… דרק וייט כוכב עליון בלילה שירצה לשכוח עם 8 נק' בלבד ב-3/11 מהשדה, 2/8 מהשלוש, ריב' בודד, 2 אס', חטיפה, איבוד, ולא פחות ממינוס 45… ב-30 הדקות שלו על הפרקט… אללה יסתר. אפשר להמשיך, אבל אני חושב שהבנתם את הקטע, נכון?

למרות שקשה ללמוד משהו מהותי ממשחק חד צדדי כל כך, נעבור לקבוצה השניה ששיחקה הערב, הניקס.

אז ככה – אף ניק לא תפס יום משוגע, וגם לא היה גרוע במיוחד, הקבוצה שיחקה בצורה מאוזנת מאד ובעיקר שמתי לב שברונסון לא לקח את כל המשחק על עצמו, ואלה חדשות טובות מאד, לדעתי, עבור הניקס שלעתים, גם בפלייאוף זה וגם בקודמיו, נדמה היה שהם תלויים יותר מדי ביכולת של ברונסון ליצר נקודות.

מיטשל רובינסון לא קלע מהשדה, והסיבה המרכזית לכך היא שהוא לא זרק מהשדה, ולא ברור לי בדיוק למה זה קרה, אבל הייתי מנסה לשנות את זה, כי אם כבר הוא על הפרקט, בטח מול אינדיאנה הנמוכה יחסית, אז כדאי לנסות ללכת אליו בצבע.

טיילר קולק (יש קשר לטדי?) קלע שלוש נקודות, ופי.ג'יי טאקר הגדול סיים עם שורה סטטיסטית של 0 נק' ב-0/0 מהשדה, כולל 0/0 מעבר לקשת וגם 0/0 מהקו, 0 ריב', 0 אס', 0 חט', 0 חס', 0 איבודי כדור, עבירה אחת ופלוס 4 ב-4 הדקות שלו על הפרקט. גיבור המשחק.

לאן ממשיכים מכאן?

הניקס לסדרה לא קלה עם אינדיאנה. אני נוטה להמר על הפייסרס אבל הסדרה, להערכתי, תהיה מאוזנת ומהנה. כיף לנו.

על פי ספוטראק, בעונה הבאה הסלטיקס יהיו כ-100 מיליון דולר מעל ה"קאפ", כ-30 מיליון דולר מעל הסינר הראשון, וכ-20 מיליון דולר מעל הסינר השני. המשמעות היא שהם אמורים לשלם המון כסף על קנסות, על קבוצה שלא תיקח אליפות. קשה לי להאמין שזה יקרה. לכן בוסטון, לצערי, נכנסת לקיץ לא פשוט, שבסופו, להערכתי, קיצוץ הוצאות חד ו"עונה פיננסית".

איך זה יקרה? לדעתי בעיקר על ידי היפטרות מחוזים כבדים של שחקנים שלא ברור שיצדיקו את עצמם (פורזינגיס, כנראה גם הולידיי הקשיש) לקבוצות שיכולות לקלוט אותם, כאשר בוסטון תצטרך, בתמורה, להעביר גם שחקנים צעירים וטובים שלה ו/או בחירות. יתכן גם שחרור של שחקנים ו"פריסת" החוזה שלהם למספר שנים קדימה. סביר שיוותרו על כמעט כל שחקן שלא חתום לעונה הבאה, כולל, לצערי, אל הורפורד, שאם לא יחליט לפרוש, להערכתי לא יתקשה למצוא לעצמו חוזה מינימום בקונטנדרית.

חבל מאד, אני חייב להודות שחיבבתי מאד את הגירסא הזו של הסלטיקס, וחבל לאבד קבוצה כזו עקב פציעה, אבל זה קורה בליגה. אני מקווה שטייטום יחזור לרמה שהפגין לפני הפציעה, ואני מקווה שבוסטון לא תפרק את הקבוצה הזו לגמרי, (טרייד על בראון? על וייט? אולי אפילו על טייטום עצמו? להערכתי דני איינג' יסכים לשלם מחיר מפולפל, וגם לחכות את השנה בחוץ, אם זה אומר שהוא יכול לצרף את טייטום למרקאנן וליצור קבוצה של ממש ביוטה), אלא תשמור על הליבה, כך שנוכל לראות את הקבוצה הזו שוב, בורסיה קצת אחרת, בעתיד.