ראשית, כל אחד צריך להתאוורר לפעמים, אפילו דור בלוך המיתולוגי, אז נשמח לאחל לו חופשה מהנה.

שנית, ספוילר – בוסטון תנצח את הניקס היום בלילה במדיסון סקוור גארדן, ותשווה את הסדרה ל3-3. מי שרוצה לדעת בדיוק איך זה יקרה מוזמן להמשיך לקרוא. מי שמעדיף לדעת רק אחרי, יכול לחכות קצת ולקרוא את זה בסיקור של הבוקר. מה שתעדיפו.

03:00 ניו יורק ניקס – בוסטון סלטיקס (הניקס מובילים 3-2 בסדרה)

ניתן לציין מגוון סטוריליינז בסדרה הזו, אבל בצוק העתים, לנוכח מצוקת הזמן, עקב חוסר הריכוז, בשל העדר האנרגיה, מחמת חולשת הגוף, ולאור דלדולה של הרוח, נציין רק חלק מהם, למשל:

להתחיל הכי מהר שלך ואז לאט לאט להגביר – בינינו, אלמלא אותם זוג הפסדים לא מחויביי המציאות בבוסטון, בתחילת הסדרה, גם הסדרה הזו הייתה מוכרעת עוד לפני פציעתו הקשה של ג'ייסון טייטום. איך ומדוע זה קרה? ואיך ומדוע זה קרה פעמיים? איך ומדוע זה קרה פעמיים רצוף? יתכנו מספר סיבות, הסברים ותירוצים, אבל בגדול, לדעתי, זה קשור למילים בנות האל-מוות בסרטון הבא.

רוצה לומר, שהסלטיקס הקפידו על הראשית, והתחילו מהר, אבל שכחו את ההמשך, נתנו לניקס לנגוס בהפרש, ולבסוף הפסידו במשחק.

החיים, מה לעשות, זה לא פיקניק, ואסור להיות שאננים, ואסור לזלזל ביריב, וצריך לזכור שגם דברים לא סבירים מתרחשים לעתים, ואתה אף פעם לא לגמרי יודע מה קורה, אז כשזה ממש חשוב – אבל ממש ממש חשוב – יש להניח בצד את הסבירויות המקובלות, ולהבין שלפעמים גם התרחישים הפחות סבירים מתממשים.

טייטום נפצע – זו באמת טרגדיה ספורטיבית. הבחור עבד יפה כל השנה, הצליח להסתנן לרשימות הטופ-5 בליגה, מועמדות ל-MVP, השחקן המוביל בקונטנדרית בכירה, והכל, ודווקא בדיוק כשצריך אותו, וכשהוא יכול להראות שהוא שחקן מוביל בפלייאוף, דווקא כשהקבוצה צריכה כל תרומה אפשרית, מהגורן ומהיקב, כדי לצמצם את הפער לא מחויב המציאות שנוצר, דווקא אז, מעשה שטן, האכילס בוגד בו, והוא מסיים את הסדרה.

ומילא מסיים את הסדרה, לך תדע מתי יחזור, מה זה יעשה להישגי הקבוצה בעונה הבאה, ומה יחשוב הבעלים החדש – איזה איל-פיננסים כזה, לא הפרופיל של האוהד הרומנטי – על תשלום מס מותרות עבור קבוצה שהשחקן המוביל בה לא משחק עונה שלמה… השם ירחם, באמת, והכל בגלל גיד קטן, הכל בגלל הגיד.

ואם אנחנו מחברים את שני הסטוריליינז האלה, את ההפסדים בהתחלה, ואת הפציעה של טייטום בסוף, התמונה המתחוורת היא של הניקס והפייסרס נאבקות זו בזו על נציגות המזרח בפיינלז. ואכן, סביר להניח שזה מה שיקרה בסוף,

כמו שהקריא חיים יבין בתסכית על אותה מכונית מופלאה, שעושה מה שמכוניות רגילות עושות, וגם, וחשוב מכך, כל מיני דברים שמכוניות רגילות לא עושות.

אז זה הסיפור, חברים – הסלטיקס צריכים לעשות דברים בלתי רגילים, בנסיבות בלתי רגילות, וגם אם הסבירות לכך נמוכה, היא בהחלט אפשרית, והסטוריליין השלישי הזה, המונח על כתפי שני הסטוריליינז הקודמים, הוא הסטוריליין של קמבאק סלטיקי אדיר.

אז איך זה יקרה?

ראשית, העימות הזה רגיש פחות מעימותים אחרים לאירוע דוגמת פציעתו של טייטום, וזאת משתי סיבות מרכזיות:

הסיבה הראשונה היא שהסגל של בוסטון ממילא עמוס כל טוב גם בהשוואה לקונטנדריות אחרות בליגה. הן במובן זה שהפער בין טייטום לבין שאר כוכבי הקבוצה קטן יחסית לקונטנדריות אחרות, והן במובן זה שמספר השחקנים שניתן לשחק איתם בפלייאוף גבוה בבוסטון יחסית לקונטדריות אחרות (למעט, אולי, אוקלהומה).

היה כאן דיון לפני מספר ימים, נדמה לי עם ינון, על בניית קבוצה "לגובה" מול בניית קבוצה ל"רוחב". אם לתאר את זה באופן מעט פשטני – ב"גובה" הכוונה שהישגי הקבוצה יקבעו על ידי השחקן הטוב ביותר שלה, האיש שיקבל את ההחלטות הטובות במאני טיים, וינצח את המשחק עבור הקבוצה (יוקיץ', שרגא, אדוארדס, האליברטון), וב"רוחב" הכוונה שהישגי הקבוצה יקבעו על ידי עומק הקבוצה (אוקלהומה ומיניסוטה לחיוב, לייקרס ו[לפחות עד לאחרונה גם] דנבר – לשלילה).

אז אם להשתמש במטאפורה הזו, אני חושב שהפער ב"גובה" בין טייטום לבין, נניח, ג'יילן בראון, הוא נמוך יחסית, ולכן הירידה ב"גובה" של הסלטיקס אינה כזו שלא ניתן יהיה לפצות עליה. נניח שעם ירידתו של טייטום מהמשבצת הראשונה בלוח של הסלטיקס אנחנו מקדמים את ג'יילן בראון למשבצת הזו, ואז נקדם את דרק וייט למשבצת של בראון וכן הלאה. סבבה. מהכיוון השני – ה"רוחב" של הסלטיקס מאפשר לה להגיע למצב שבו הערך הכולל של השביעיה/שמיניה הזו נותר גבוה גם בהעדרו של טייטום.

הסיבה השנייה היא שהקבוצה בצד השני, הניקס, ממילא "צרה" מאד. כלומר, השביעיה הירוקה לא תיתקל בלהקה עתירת משתתפים נוסח אוקלהומה או אפילו מיניסוטה, אלא בקבוצה ש, לדעתי, די שקולה לרוטציה של בוסטון גם בלי טייטום. נסתכל על זה ב"שכבות":

ביג 3 – ברונסון, קאט וברידג'ס, נניח, אצל הניקס בהשוואה לבראון, וייט, והולידיי אצל בוסטון. לטעמי השלישיות הללו שקולות למדי. נכון שבראון והולידיי קצת ג'עג'עו לאחרונה, אבל אני נוטה לייחס זאת לסטוריליינז הראשונים – הם חשבו שהם יכולים להרשות לעצמם לג'עג'ע, ו"טייטום יסדר", אבל אם ילחצו על הגז עד הסוף, אני לא חושב שהם פחות טובים מהשלישיה הניו יורקית.

שאר החמישייה – אנונובי והארט בניו יורק, בהשוואה להורפורד ונניח פריצ'ארד בבוסטון. האמת, ארבעה שחקנים שאני אוהב, אנונבי והארט יותר טובים בהגנה, פריצ'ארד יותר טוב בהתקפה, והורפורד, ע"ע הולידיי, לדעתי יכול היה להרשות לעצמו לשחק כמו בן 38, ועכשיו, כשהמצב ישתנה, יוכל לדעתי לתרום יותר – כולל ההגנה בצבע, השלשות, החוכמה. דה וורקס.

סנטר מחליף – מיטשל רובינסון מול לוק קורנט. אני מחבב את רובינסון, למרות שאף פעם לא ברור אם הוא בריא, אבל התצוגה של קורנט במשחק האחרון, לדעתי, לא נופלת מהתרומה של רובינסון, ואם קורנט ימשיך לצלוף משלוש אפילו הייתי גורס יתרון לבוסטון.

שחקנים שאני אוהב עוד מפיניקס – קמרון פיין מול טורי קרייג. קמרון פיין, לטעמי, יכול לעשות דברים במקום ברונסון, אבל כנראה לא יעשה אותם כי לא יקבל דקות. טורי קרייג, לטעמי, יכול לתרום להגנה הבוסטונית, והסיכוי שיקבל דקות גבוה יותר, בדיוק בגלל שבוסטון יתקצרו, ואז אולי יעשה לוק קורנט.

שחקנים ישראלים – פי.ג'יי טאקר מול נחמיאס קווטה. אני מחבב את קווטה, שחקן אתלטי וחביב, ולקרוא למישהו בשם פרטי נחמיאס זו הברקה, אז יאללה. על טאקר אין להכביר מילים, אפשר רק לקוות שישחק קצת, אבל זה כנראה לא יקרה.

שורה תחתונה, לדעתי הסגלים הללו דומים למדי זה לזה.

ועדיין, ניתן לציין שני יתרונות לניקס והם העובדה שהם רגילים לשחק בסגל הזה, בעוד שבוסטון צריכה למצוא, און-דה-פליי, את האיזון והשטף שלה ללא טייטום, וכן העובדה שהניקס נהנים מיתרון הביתיות, שלמרות כל ניצחונות החוץ המרובים בפלייאוף הזה, עדיין מהווה יתרון לדעתי.

כיצד תפצה בוסטון על היתרונות הללו?

מוקירי זכרי בוודאי מצפים לשמוע כעת נאום ארוך, מפורט ואוהב על דרק וייט כוכב עליון, ובצדק, אבל היות שוייט שודרג, כזכור, למשבצת השנייה בלוח של בוסטון, (אט"ה וודאי יטען שלמשבצת הראשונה, ואני מסכים איתו, אבל מנסה, בכל זאת, להראות אובייקטיבי), נדרש מישהו אחר, שלא רק יעלה את תרומתו אלא ממש יקפיץ אותה.

השם הראשון שעולה בראשי הוא פייטון פריצ'ארד, אבל גם הוא, כמו וייט, ממילא כבר נדרש לשדרג את תרומתו, ואני נוטה להאמין שגם תיבודו והכנופיה הניו יורקית מבינים שאם בוסטון צריכה לפצות על 25 הנק' שקלע טייטום בממוצע למשחק בסדרה הזו, והיא צריכה, אז פריצ'ארד והשלשות שלו הן בסיס מצוין להתחיל ממנו, אז אני חושש שפי.פי הקט יתקל בתשומת לב הגנתית שאינו רגיל לה. הדברים נכונים, בשינויים המתחייבים, גם לגבי לוק קורנט, שהניקס בוודאי חרשו את הוידיאו של המשחק הקודם בניסיון להבין מי זה האיש הלא מוכר הזה ומה אפשר לעשות בנוגע אליו. ועם כל הכבוד לטורי קרייג ונחמיאס, הם היו רק הפוגה קומית במהלך הפוסט הזה.

רק אדם אחד יכול להושיע.

מה שמחזיר אותנו לצ'יטי צ'יטי בנג בנג, ספר שנכתב, כך מתברר, על ידי איאן פלמינג, סופר שידוע יותר בזכות גיבור אחר שלו – בונד. ג'יימס בונד – האיש שמציל את העולם כנגד כל הסיכויים.

גבירותי ורבותי, אני מתכבד להציג בפניכם את:

האיש שבשישים ומשהו משחקים העונה, קלע רק פעם אחת יותר מעשרים נקודות במשחק, והערב יקלע 27 נק', כולל 6/7 מעבר לקשת, יקטוף 11 ריב', ימסור 4 אס', יחסום 3 פעמים, יחטוף פעמיים, יסיים עם פלוס 10 ב-34 דקות בלתי נשכחות שלו על הפרקט, ויכריע את המערכה בהפרש של 5 נקודות.

סוכן הוד מלכותה 042