פשוט לא להאמין. צופה במשחק פלייאוף(?) של ה-NBA ולא יכול שלא להיזכר במשחק בו שיחקתי במדי י'2 של המגמה הספרותית, הכיתה שלי, עם י'1. שלא רק שהיינו כולנו, הספרותית, חנונים נמוכים ולא מוכשרים במיוחד בספורט, אלא שבנוסף שיחקנו ארבע מול חמש (הבן החמישי שהיה איתנו בספרותית, וכמובן היחיד מאיתנו שהיה מעולה בכדורסל , החליט לשחק במדי י'1). הפסדנו 80:8 ואני הייתי מלך הסלים שלנו כשקלעתי 4 נקודות.
אז לנו היו התירוצים של 4 מול 5, של נמוכים מול גבוהים, של חנונים שמנמנים מול ספורטאים אבל מה לעזאזל התירוץ של דנבר ואוקלוהומה?
רבע שלם, 12 דקות, ודנבר קלעה שמונה , פאקינג שמונה נקודות? חצי מהן בקליעות עונשין, הקלע המצטיין התחפש אלי וקלע 4 נקודות, ולקבוצה היו 22 זריקות לשתיים, כשרק שתיים מהן נכנסו, והשיא: 14 ניסיונות זריקה לשלוש שאף אחת מהן לא נכנסה.
ולא שאוקלוהומה היתה מעולה, היא קלעה 15 ברבע, אבל בחיי שנראה שהדרך היחידה שהיא מסוגלת לקלוע היא מקו העונשין ושיהיה ברור שהיא קלעה רק ניסיון אחד לשלוש בכל הרבע.
ולא שהרבע השני היה טוב יותר. באמצעו נרשמה קליעה אחת מ 32 לשלשה לשתי הקבוצות יחד, כשכל אחת מנסה לקלוע לשלוש 16 פעמים!!! ושתי הקבוצות "הצטיינו" בצורה שווה גם באיבודי כדור: שמונה לכל קבוצה ומתי? באמצע הרבע השני כשדנבר קולעת 13 מ 19 הנקודות שלה בשלב זה מקו העונשין.
אז המחצית הראשונה מסתיימת. כל אחת מהקבוצות קולעת 3 מ 22 ניסיונות לשלוש, לכל אחת שמונה איבודי כדור, ואוקלוהומה מובילה 42-36.
למרות שברור לי שבסוף הכול יסתדר, הסטטיסטיקה תתאזן ושתי הקבוצות תתחלה לשחק במטרה לקלוע ולא להחטיא, ובמטרה למסור לחברי קבוצתך ולא לירוב, החלטתי שדי לי מהביזיון וסגרתי את הטלוויזיה כי בנפשי עמוק-פנימה הייתי חייב להפסיק לחיות-מחדש כדורסל מעולם אחר, כזה של פעם, כדורסל של עולם אחר שבו אני ועוד שלושה חנונים, שמנמנים וממושקפים מהמגמה הספרותית משחקים כפי הנראה לא מול י'1 אלא מול חמישה חנונים שמנמנים וממושקפים מ…המגמה הספרותית.
ארבעה מול חמישה? האם שחקני י׳1 השתמשו ביתרון המספרי כדיי לעשות דאבל-טים לממושקף הכי מוכשר שלכם? או שלחילופין הם השתמשו ביתרון השחקן הנוסף כך שהוא עלה על כתפי אחד מחבריו לקבוצה, וכך היה להם וומבי משלהם שיכול היה לדפוק בלוקים ולהטביע בקלילות?
עד כמה שזה מטורף, הם התענגו והתגאו בניצחון שלהם….
בטח הם גם היו מכביסטים נכון?
לא. אם כבר ביתרים… אני ירושלמי אני.
מצוין מולי, תודה רבה, מסכים איתך לגמרי.
.
ראיתי רק את הסוף של דנבר אוקלהומה הלילה אבל זה היה כדורסל מהסוג "שלנו" – של שחקנים שמחטיאים גם אם לא שומרים עליהם – ולא מהסוג "שלהם", של שחקני נ.ב.א. מקצוענים.
.
לא ברור לי למה בעצם הם פתאום מחטיאים כל כך הרבה, כולל שלשות פתוחות שנופלות קצר וזריקת לבנים מהעונשין, אבל זה מרתק, ובעיני גם מפתיע מאד.
.
ונדמה לי, גם אם לא בדקתי, שבעונה שעברה זה לא היה ככה, כלומר לא זכור לי שיוקיץ', למשל, החטיא כל כך הרבה בכלל ומהעונשין ומשלוש בפרט. יכול להיות שהוא עייף אחרי שעבד קשה יותר במהלך העונה הסדירה? יכול להיות שהוא משחק יותר דקות יחסית לשנה שעברה? אולי הסגל מסביבו נחלש ולכן להגנות קל יותר להתמקד בו? אולי הוא משקיע יותר בהגנה? אולי פשוט התבגר? אין לי מושג.
מציקים לו שומרים אותו לוחצים אותו במסירות
יש גם ימים כאלה…. אחרי עונה ארוכה של 82 משחקים ופלייאוף עם ים לחץ ומעט מנוחה יש גם ימים כאלה ששום דבר לא נכנס. בנוסף אלה סדרות של הטוב מ 7 שהיריב מתכונן אלייך כל פעם יותר טוב, אז כן לפעמים אפשר לכבות את המסך ולקוות שמשחק הבא הרמה תעלה שוב. אני רק חושב לעצמי איך היו מתנהלים המשחקים בצאמפיונס ליג אם הסדרות היו של הטוב מחמש עם יומיים מנוחה בין המשחקים. בונקרים פציעות טעויות שיפוט מסתוריות ושחקנים שהולכים על המגרש היו כנראה מראה שכיח. הנבא כנראה בנוי על ניצול מקסימלי של זמן מסך ולכן השיטה תמשיך להביא לנו לילות כאלה, ואנחנו כמו מכורים צורכים הכל כי אחר כך יש עונת מלפפונים שבה נתגעגע לאיזה בריק של ווסטברוק או אירבול של מיטשל רובינסון.
תודה מולי. בהחלט ערב קליעה קשוח. יוקיץ' משחק שני ברצף שהקליעה לא משהו, בעיקר נראה מאוד מותש.
מעולה, מולי.
העלית זכרונות. בכיתה ט, החמישי שלנו היה גמד בן 17 (שנשאר פעמיים כיתה), שהבאנו עם שרשרת ומחסום סטייל חניבעל. כמובן שלדרוש ממנו להביא חולצה בצבע שנסגר היה יותר מדי אז שיחקנו כולנו בלי חולצות. ט'1 שכולם שיחקו במכבי הוד השרון לא ידעו מאיפה באנו עליהם וניצחנו רק בגלל הזיעה, הגועל נפש ואיזה ירון אחד ששיחק כמו מייקל ג'ורדן. אחר כך הוא התחיל לשחק עבור שלמה ארצי בהופעות. עילוי
חברים לי אמרו שלדנבר אין הגנה אבל יש להם הגנה מעולה. הם העלו את הרמה תכנית עבודה אדירה של השרת (המאמן שלהם) שלקח לשגא את החדירה והמיד ריינג כל פעם שהוא מתקרב לאזור יש חומה.
ההגנה של אוק גם אדירה, הקבוצות גורמות לכוכבים לסבול דוחפים נצמדים נדבקים אין שעתיים לחשוב למי למסור שמחזיקים את הכדור בצד המותן ומחלקים הוראות כמו שקורה בwwe
זה כדורסל ולא בידורסל
50% מה שאמרת ועוד 50% פשוט מרביצים חופשי כל הזמן והמשרוקית דוממת (אני אוהב ככה, כל עוד לא מפלים קבוצה אחת).
הפיזיות שבמשחק פלייאוף היא סיבה מרכזית לתוצאה כזאת,
כדורסל זה לא ריצת 100 מ'.
יש סיבה לכך שביורוליג תראה תוצאות הרבה יותר נמוכות שקרובות לזה
–
מה שהכי מרשים ביכולת של אוקלהמה היא הפיזיות שלהם וההגנה הקבוצתית\אישית.
לא צריך לחפש נתון סטטיסטי כדי להבין שהם הקבוצה הצעירה.
תודה מולי.
אכן משחק קשה – לשחקנים על המגרש ולנו הצופים.
קשוח, אגרסיבי, ועם מאוד מעט מנוחה לאורך תקופה ארוכה (לפחות בצד של דנבר).
אם זה עניין של עייפות, איך זה שהם לא קלעו קליעות פנויות בחצי הראשון, ורק בשני התחילו לקלוע?
לא יודע, לי זה הרגיש כאילו כל השרירים שלהם תפוסים. אחרי זמן מסוים הגוף מתחיל לזרום, לזוז יותר בשטף (אם כי עדיין לאט מהרגיל).
אם כבר אנחנו מדברים . . .
איזה קליר פאת יאללה איזה גיל זה? שיחקת שם?
ראית מה זה, מדהים לא?
לא, אלה חברה 5 שנים מעלי.
גם אנחנו הבסנו את טבריה, אבל רק משהו כמו 115-12. זה לפני החוקים שאסור לכוכבים לשחק משחק שלם.
המאמן שלנו היה בן אדם ונתן ליריב לחזור הביתה עם הרגשה טובה
🙂 🙂 🙂 🙂
🤣🤣🤣
מה זה ההפרשים האלה אפילו בליגות הקטסל של הילד אין כאלה יש שם 40 50 חופשי אבל 100 וצפונה קשה.
גם המאמנים מרחמים בדכ ומקטינים את ההשפלה לא נותנים לנפח סטט!
יש מצב זה שיא גינס ה210?
ככה זה היה פעם, לא היו מרחמים. הילדים היו יוצאים מושפלים ועוזבים את המקצוע, לא חסו על נפשם הרכה.
היום המצב הרבה יותר טוב.
זה היה שיא גינס אבל נדמה לי ששמעתי על נצחון גבוה יותר לפני כמה שנים (לא בארץ כנראה)
מצויין מולי
כפי שכתבתי בסיקור: מסך הטלוויזיה שלי נשבר מרוב אבנים שנזרקו שם. חשומה – אין מילה אחרת.
[…] ואני נוטה להאמין שגם בניסים יש סטטיסטיקה, ושסטטיסטיקת הניסים של דנבר עומדת להתיישר במשחקים הבאים. מי שצפה בסופו של המשחק הקודם בסדרה יכול היה לראות שאפילו ניקולה יוקיץ', אחד הסנטרים העמידים ביותר בתולדות המשחק, האדם ששיחק מצוין נגד פורטלנד ב-2019 במשך 54 דקות או משהו כזה, אפילו הוא נראה כמו בן אדם בשר ודם – גמור מעייפות ומחטיא מכל מצב. מולי תיאר את זה יפה כאן. […]
בס"ד
תודה רבה