אנחנו אחרי 2 משחקים בכל אחת מסדרות הסיבוב השני, וזה זמן טוב לכמה מסקנות חפוזות. נפתח עם אנקדוטה שהבאתי בטוויטר, וממנה נעבור לנקודה אחת על המשחקים הצמודים בפלייאוף הזה בכלל, ובסיבוב השני בפרט, ואז נסיים עם נקודה אחת על הסדרות המזרחיות ונקודה אחת על הסדרות המערביות.
1. משחקים צמודים.
4 מתוך 8 המשחקים הראשונים של הסיבוב השני הסתיימו בהפרש של מהלך אחד בלבד, כלומר 3 נקודות ומטה, ובאחד מהם זה גם היה לאחר הארכה. בסך הכל בפלייאוף עד כה, היו לנו 16 משחקים שהסתיימו בהפרש של 3 נקודות ומטה, וזה כבר עכשיו הנתון הכי גבוה מאז 2014 (21) ובמקום ה-9 בכל הזמנים אחרי 2012 (20), 2009 (20), 2006 (19), 2000 (18), 1995 (17), 1987 (17), 1984 (17). במקרה של הניקס מדובר כבר ב-6 משחקים רצופים, כאשר והניקס עם 5 ניצחונות כבר עכשיו ניצחו הכי הרבה משחקים של מהלך אחד בתולדות הפלייאוף של ה-NBA, בשוויון עם קליבלנד של 2006, ניו-ג'רזי של 2003, פורטלנד של 1990 ובוסטון של 1985.
אם נרחיב עוד קצת את המבט ההיסטורי, היו לנו לא מעט מקרים בהם קבוצה הגיעה ל-6 משחקים כאלה או יותר על פני פלייאוף שלם – אוקלהומה ב-2012 (6), בוסטון ב-2009 (6), אורלנדו ב-2009 (7), קליבלנד ב-2007 (6), קליבלנד ב-2006 (6), דאלאס ב-2006 (7), ניו ג'רזי ב-2003 (6), הספרס ב-2003 (7), הלייקרס של 2002 (6), אינדיאנה ב-2000 (6), הניקס ב-2000 (6), אינדיאנה ב-1999 (6), שיקגו ב-1998 (8), אינדיאנה ב-1995 (6), אורלנדו ב-1995 (6), פיניקס ב-1990 (6), פורטלנד ב-1990 (7) ובוסטון ב-1985 (6). אפשר לראות שמדובר ב-14 קבוצות שהיו ב-6 משחקים כאלה (כולל הניקס השנה), 4 קבוצות שהגיעו ל-7 משחקים כאלה ועוד שיקגו של 1998 שמחזיקה בשיא עם 8 משחקים כאלה, אבל מה שפחות זכור זה שהם הפסידו 6 מתוך ה-8 האלה.
2. הסדרות המזרחיות.
קליבלנד-אינדיאנה – במשחק הראשון, אינדיאנה קלעו 19 שלשות ב-52.6% והגיעו ל-121 נקודות, אבל קליבלנד שאבו אופטימיות מהשליטה בצבע (70- 38 בנקודות בצבע) ונקודות מהזדמנות שנייה (21- 4 לקליבלנד), כך שהייתה להם סיבה להאמין שההגנה תיראה טוב יותר ביום שבו הפייסרס יחטיאו יותר שלשות. ברבע הראשון של משחק 2 זה באמת היה כך, והפייסרס קלעו בו 15 נקודות בלבד, אבל הם השלימו את המכסה עם 105 נקודות ב-3 הרבעים הבאים, והפעם הם הסתפקו ב-11/28 לשלוש (אם כי היו עם 10/20 אם מורידים את הרבע הראשון), אבל גם שיפרו את מאזנם בצבע ל-50 נקודות וגם 17 נקודות מהזדמנות שנייה. בסיכום שני המשחקים, אינדיאנה קלעו 120.5 נקודות למשחק, הצליחו לעצור את קליבלנד על 22 ו-21 נקודות ברבעים האחרונים, וכך הצליחו להשיג את שני הניצחונות הצמודים.
בוסטון-ניקס – בשני המשחקים ראינו יתרון 20 של בוסטון באמצע הרבע השלישי כשההתקפה תפקדה טוב גם בלי לקלוע טוב שלשות, ומשם הייתה להם קריסה התקפית והניקס התחילו לצמצם את הפער ברבע השלישי, סגרו אותו לגמרי ברבע האחרון וניצחו את המשחק הצמוד שהתפתח. נראה את ההתקפה של בוסטון בהשוואה בין מה שהיה לפני שהם עלו ליתרון 10 ומה שקרה אחרי ב-2 המשחקים בסדרה.
| ההתקפה של בוסטון | משחק 1 עד יתרון 20 | משחק 1 מאז | משחק 2 עד יתרון 20 | משחק 2 מאז |
| דקות | 30:13 | 22:47 | 32:48 | 15:12 |
| נקודות | 75 | 30 | 73 | 17 |
| אחוזי שדה | 25/58 = 43.1% | 9/39 = 23.1% | 29/66 = 43.9% | 5/28 = 17.9% |
| אחוזים ל-2 נקודות | 16/26 = 61.5% | 3/11 = 27.3% | 21/40 = 52.5% | 3/14 = 21.4% |
| אחוזי שלשות | 9/32 = 28.1% | 6/28 = 21.4% | 8/26 = 30.8% | 2/14 = 14.3% |
| עונשין | 16/20 = 80% | 6/6 = 100% | 7/10 = 70% | 5/5 = 100% |
| איבודים | 7 | 6 | 10 | 6 |
| כמה מהזריקות מהשדה היו ל-3 | 55.2% | 71.8% | 39.4% | 50% |
בשני המשחקים, אפשר לראות שהסלטיקס קלעו באחוזים טובים ל-2 נקודות והגיעו הרבה לקו העונשין במחצית הראשונה, ואז בשני המקרים הם הגדילו את הפער ברבע השלישי עם כמה שלשות עד שהגיעו ליתרון השיא של 20 (4/9 במשחק 1 ו-3/5 במשחק 2). ייתכן שבשני המקרים הם הרגישו שהקליעה מחוץ לקשת במגמת שיפור ואז המשיכו איתה למרות שזה לא הוכיח את עצמו, וייתכן שההגנה של הניקס עשתה התאמות שהקשו על בוסטון להגיע לצבע ולקו העונשין במחציות השניות (לא היו שם בכלל ברבע השלישי עד כה), אבל בכל מקרה, אפשר לראות שבשלב מסוים הסלטיקס הפסיקו לקלוע גם ל-2 נקודות, הקליעה מבחוץ הפכה לרעה עוד יותר, ובשני המשחקים הם לא פגעו בדקות ההכרעה ומצאו את עצמם אל מול הפסד בית.
3. הסדרות המערביות.
אוקלהומה-דנבר – בסך הכל, דנבר הובילו לאורך 9 דקות ו-14 שניות בצמד המשחקים של הסדרה הזאת, ולעומת זאת הם היו בפיגור דו-ספרתי במשך 14 דקות ו-21 שניות רק במשחק הראשון, ובמשחק השני היו רק 5 דקות ו-26 שניות בהן אוקלהומה לא היו ביתרון דו-ספרתי, וגם מחצית שלמה בה ההפרש לא ירד מתחת ל-30. למרות זאת, הסדרה נמצאת עכשיו בשוויון 1, ושני המשחקים הבאים יהיו בדנבר, כך שתהיה לנאגטס הזדמנות לייצר יתרון בסדרה. מלבד כמה דקות ברבע האחרון של משחק 1, הת'אנדר שולטים בסדרה עד כה בצורה די מובהקת, אבל המעבר לדנבר יכול לשנות את הדינמיקה של הסדרה, ומצד שני גם יכול להיות שאוקלהומה יוכיחו שדקות הסיום של משחק 1 היו מכה קלה בכנף ויחזירו לעצמם את השליטה בסדרה.
מינסוטה-גולדן סטייט – במחצית הראשונה של הסדרה, גולדן סטייט עצרו את מינסוטה על 31 נקודות בלבד, וכך גם במשחק בו הם איבדו את סטף קרי הם הצליחו לנצח. אולם, בנוסף לפציעה של סטף שפחות או יותר חיסלה את הסיכוי שלהם לנצח את הסדרה, גם ההגנה הנהדרת של המחצית הראשונה לא החזיקה הרבה. הטימברוולבס קלעו 29 ו-28 נקודות בהתאמה ברבעים 3 ו-4 של משחק 1, ואז 29, 27, 29 ו-32 במשחק 2, כך שעם או בלי קשר לפציעה של סטף שהקשתה על ההתקפה של הווריורס ואפשרה למינסוטה לצאת להתקפות מתפרצות ולהשיג סלים קלים, אנתוני אדוארדס והחברים הצליחו לפרוץ את ההגנה של גולדן סטייט, וכדי שיהיה לווריורס סיכוי מינימלי לעשות משהו בסדרה הזאת, הם יצטרכו לפחות להיות עדיפים באחד הצדדים של המגרש, ובלי סטף נדמה שהצד ההגנתי הוא זה שבו הסיכוי הזה קיים.
לגבי הפייסרס יש 2 מסקנות (לא סגור על מידת חפיזותן…)
א. קל יותר לנצח קבוצה שלא משחקת עם 2 שחקני חמישייה משמעותיים.
ב. לפעמים גרם מזל… במקרה שלהם זה קילו.
אין באמור להוריד ממה שעשו עד כה –
הפייסרס היא קבוצה שמציגה הבדל עצום בין בית לחוץ.
הפלייאוף הם העלו הילוך,
והם מגיעים למגרש הביתי באמת במצב טוב.
שתי המסקנות שלך כנראה נכונות גם כן, אבל כדי להגיע למצב שבו אתה עוד בתמונה בדקה האחרונה אתה צריך לעשות את ההתאמות שהם עשו במשחק 2 אחרי הפתיחה הרעה (יותר ללכת לצבע, פחות שלשות וכו')
תודה, אחלה מסקנות
הנקודה הראשונה שלך נהדרת, בעיקר מזכירה לנו שמייקל ג'ורדן יודע טוב טוב להפסיד משחקים צמודים, עם כל גדולתו. הנראטיבים שאנחנו מספרים לעצמנו לא תמיד עומדים במבחן המציאות
תודה. יש מספיק ראיות לכך שמשחקים צמודים זה דבר מתעתע ואין באמת מישהו שתמיד מצליח בהם
ולגבי האנקדוטה – ניצחון הבית השני היה ב 24, כך שבסך הכל קבוצות הבית מובילות בלא מעט נקודות…
גם נכון. הציוץ שלי הוא מאתמול
ניתוח נהדר. תודה.
תודה רבה עמיחי
תודה רבה עמיחי, מעניין מאד
תודה עמיחי, מסקנות חפוזות אבל מאוד ברורות לגבי ניקס בוסטון. צוות האימון של הירוקים צריך להסתכל על הטבלה שלך ולהסיק מסקנות.
1. להוריד את איבודי הכדור- מנהל משחק רציני כמו הולידיי פריצארד ווויט, לא לתת לבראון וטייטום לכדרר.
2. לקלוע זריקות עונשין, במשחקים צמודים כל נקודה חשובה.
3. קליעות מהצבע, להכנס פנימה לדחוף ולשרוט ולא לסמוך על פייד אאווי של בראון וטייטום. שני אלה צריכים לצבור כמה עבירות תוקף בכל משחק אבל המסר יעבור לניקס שאם ינסו לחסום בכוח יש סיכוי שיהיו פציעות, ובודאות יכניסו את הארט וקאט לבעיית עבירות.
4. קליעות לשלוש יכנסו מתי שהוא,סופה של סטטיסטיקה להתיישר אבל בחיאת ראבאק 26 אחוז זה לא רציני.
5. תיבס מכניס ומוציא את השחקנים שלו לפי הצורך, קצב או לא הוא שולט ביד רמה בקבוצה. צוות האימון של הסלטיקס חייב לשתף יותר שחקנים אפילו לכמה דקות בשביל לבלבל את תכנית המשחק של תיבס.
6. נקודה אחרונה, בקלאץ' טיים אם יהיה אסור בתכלית האיסור לסמוך על טייטום שיקלע את הזריקה האחרונה. בתור מי שעוקב אחריו מיומו הראשון בליגה זה ברור שהאיש רוצה להיות קובי אבל אין לו את היכולת ברגעי ההכרעה לקלוע. מעל 90 אחוז מהנסיונות שלו לקלוע זריקה להשוות או לנצח לא נכנסות. יש לך את פריצארד משלוש, את בראון מהמרפק וויט עם הקרש או קליעת עונשין של טייטום אלה המהלכים החשובים ובעלי הסיכוי הגבוה. הכי חשוב לא להגיע לקלאץ עם הפרש נמוך..
תודה על המחשבות
🙏
תודה עמיחי
בס"ד
תודה רבה, נהדר