מאזן העונה: 2-2. הת'אנדר ניצחו 102- 87 די קליל במשחק הפתיחה של העונה, אבל שבועיים אחר כך דנבר הנחילו לאוקלהומה הפסד בכורה העונה 124- 122 אחרי חסימה של פייטון ווטסון על שיי בסיום. שני המפגשים הבאים היו בהפרש של 24 שעות לפני חודשיים, ובשניהם אוקלהומה קלעו 127 נקודות, אבל בראשון דנבר נאלצו להסתפק ב-103 נקודות, ואילו בשני הנאגטס קלעו 140 נקודות והנחילו להגנה הטובה בליגה את המשחק בו היא ספגה הכי הרבה נקודות העונה.

מאזן כל הזמנים בפלייאוף: 2-2. שלושה מהמפגשים היו לפני המעבר מסיאטל לאוקלהומה, והראשון בהם היה בגמר המערב של 1978, אז סיאטל ניצחו 4- 2 בדרך להפסד לוושינגטון בגמר. בפעמיים הבאות הנאגטס ניצחו בסיבוב הראשון, כאשר ב-1988 המדורגת 2 דנבר גברה על המדורגת 7 סיאטל, ואילו הפעם הבאה ב-1994 זכורה בתור הפעם הראשונה שהמדורגת 8 (דנבר) הדיחה את המדורגת 1 (סיאטל), אחרי קאמבק מפיגור 2- 0 והארכות במשחקים 4 ו-5. מאז המעבר מסיאטל לאוקלהומה, הת'אנדר נפגשו פעם אחת עם הנאגטס בפלייאוף, וניצחו 4- 1 בסיבוב הראשון של 2011.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר:

מאזן: 68- 14. מקום ראשון במערב ובליגה כולה, והכי טוב מאז גולדן סטייט של 2016.

חמישייה: שיי גילג"ס-אלכסנדר, לו דורט, ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן, אייזאה הרטנשטיין.

מחליפים בולטים: אלכס קארוסו, קייסון וואלאס, אייזאה ג'ו, ארון וויגינס, ג'יילין וויליאמס.

היסטוריה: בימי סיאטל נרשמה אליפות אחת ב-1979 ועוד הפסדים בגמר ב-1978 ו-1996. מאז המעבר לאוקלהומה היה גמר יחיד ב-2012 ועוד הפסדים בגמר המערב ב-2011, 2014 ו-2016, כשבעונה שעברה הת'אנדר עברו סיבוב פלייאוף לראשונה מאז ימי דוראנט ב-2016.

הפלייאוף עד כה: סוויפ על ממפיס שהתחיל קליל עם ניצחון 131- 80, ההפרש הגבוה ביותר אי פעם למשחק 1, המשיך עם קאמבק מפיגור שיא של 29 (מקום שני בכל הזמנים בפלייאוף) ו-26 במחצית (הכי הרבה) במשחק 3 והסתיים בסופו של דבר עם שני ניצחונות קלים ושניים צמודים יותר, ואפשר לדון בשאלה האם ועד כמה זה היה מבחן של ממש עבור אוקלהומה.

למה כן: הקבוצה הכי טובה בליגה לכל אורך העונה מציגה את ההגנה הטובה ביותר בליגה והתקפה מצוינת גם כן, אחד משני המועמדים ל-MVP שמוביל חבורה מוכשרת ועמוקה, ועוד שנה של ניסיון וחיזוק אחרי הפלייאוף הפחות מוצלח בשנה שעברה.

למה לא: בעונה שעברה הת'אנדר הודחו בגלל המאצ'-אפ בצבע, וגם בסדרה הזאת הם בחיסרון שם מול יוקיץ', ואולי משמעותי יותר, השלשות לא ממש נכנסות להם עם 31.3%, מה שהספיק נגד ממפיס ועשוי שלא להספיק נגד יריבה חזקה יותר שאולי תדע טוב יותר האם ועל הקליעה של מי להמר.

דנבר נאגטס:

מאזן: 50- 32. מקום רביעי במערב.

חמישייה: ג'מאל מארי, כריסטיאן בראון, מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ'.

מחליפים בולטים: ראסל ווסטברוק, פייטון ווטסון, דיאנדרה ג'ורדן.

היסטוריה: אליפות אחת ב-2023 ועוד גמרי מערב ב-1985, 2009 ו-2020, כשבכולם הם הפסידו ללייקרס. בעונה שעברה הם איבדו יתרון 20 במשחק 7 ביתי והפסידו למינסוטה בסיבוב השני, אבל עכשיו הם מגיעים אחרי ניצחון קל במשחק 7 ביתי נגד הקליפרס.

הפלייאוף עד כה: סדרה צמודה מאוד נגד הקליפרס, אבל אפשר לומר שמאמצע משחק 4 השליטה הייתה בידי דנבר. באותו משחק הם איבדו יתרון 22 וגורדון הציל אותם עם אותה הטבעת ניצחון עם הבאזר, אבל אחרי זה את משחקים 5 ו-7 הם ניצחו בקלות, וגם משחק 6 אותו הם הפסידו היה צמוד יותר מהמשחקים הסמוכים לו.

למה כן: קודם כל, ליוקיץ' יש מאצ'-אפ נוח יותר ממה שהיה לו נגד הקליפרס, והוא לגמרי מסוגל לתת הצגות מהסוג שהוא עוד לא ממש נתן בפלייאוף השנה (הגיע ל-30 נקודות רק במשחק 4). חוץ מזה, דנבר אולי הצליחו סוף סוף לפתח 6-7 שחקנים בכירים שנותנים עבודה עקבית, ובכל משחק ייתכן שנראה התפוצצות של אחד מהם.

למה לא: כי הת'אנדר קבוצה טובה ועמוקה מדי עבור הנאגטס, ואפשר לגמרי לדמיין תרחיש שבו אף אחד חוץ מיוקיץ' לא מצליח למצוא את הסל לאורך רבעים ומחציות. כי אם את הקליפרס הם בקושי עברו, אז הת'אנדר זו גרסה משודרגת בהכל, וכנראה שהסגל של דנבר פשוט קצר מדי, בין אם כי הוא לא מספיק טוב ובין אם בגלל שימוש לא נכון בו.

מאצ'-אפים מרכזיים:

שיי גילג'ס-אלכסנדר VS ניקולה יוקיץ' – שני המועמדים המובילים ל-MVP, כשהפרס צפוי להיות מוכרז תוך כדי הסדרה בין הקבוצות. לשניהם יש תפקיד כסקורר המרכזי של הקבוצה מצד אחד ושל זה שמנהל את המשחק ומפעיל את היתר מצד שני, ואצל שניהם המאמן היריב לא תמיד בטוח האם חשוב לו יותר לפגוע בקליעה של אותו שחקן או בניהול המשחק שלו. שיי מגיע אחרי סדרה של 40.2% מהשדה ו-25% לשלוש ויוקיץ' מגיע אחרי סדרה של 50% מהשדה ו-70.3% מהקו, ככה שיהיה מעניין לראות האם זו מגמה שתמשיך גם בסדרה הזאת עבור מי מהם.

ג'יילן וויליאמס VS ארון גורדון – גם ג'יילן וויליאמס מגיע אחרי סדרה שבה הוא התקשה מחוץ לקשת, אבל בסופו של דבר הוא נתן 23.3 נקודות למשחק ב-54.2% מהשדה נגד ממפיס, ובכל אחד מהמשחקים הוא הגיע ל-20 נקודות ו-5 אסיסטים ובכל אחד מהם הוא קלע ביותר מ-50% אפקטיבי. בצד השני, גורדון היה פחות יציב, אבל אותה הטבעת ניצחון גם הייתה כנראה המהלך הכי חשוב של הפלייאוף עד כה וגם הכניסה אותו למומנטום משופר, כי עד אז הוא קלע 17 ב-46.2% מהשדה וב-3 המשחקים לאחר מכן הוא קלע 21.3 נקודות ב-58.1% מהשדה. גורדון גם עשוי למלא תפקיד משמעותי בהגנה על וויליאמס או גילג'ס-אלכסנדר, ואחרי קוואי ייתכן שהמשימה הפעם היא לא יותר קשה.

צ'ט הולמגרן VS ג'מאל מארי – אם מסתכלים רק על יכולות הקליעה, בשני המקרים מדובר כנראה באפשרות השנייה אחרי המועמד ל-MVP, אבל בשני המקרים מדובר גם בשחקן שייצור הנקודות שלו לא תמיד יציב. דוגמה מצוינת לכך היא משחק 3 של הולמגרן נגד ממפיס, שכלל נקודה אחת בלבד בחצי הראשון ועוד 16 ברבע השלישי ו-7 ברביעי שהיו הגורם המרכזי בצד ההתקפי באותו מהלך, ועל אותו עיקרון אפשר להשוות בין משחקים 4 ו-5 של מארי נגד הקליפרס, כאשר במשחק 4 הוא קלע 13 ב-5/17 מהשדה והנאגטס גירדו את ה-100 נקודות בזכות ההטבעה של גורדון, ואילו במשחק 5 הוא קלע 43 נקודות והוביל את דנבר ל-131 נקודות וניצחון קל.

חלוקת שמירות – בצד של אוקלהומה נראה שיש המון אפשרויות. האם הרטנשטיין שומר על יוקיץ' והולגמרן עוזר במידת הצורך או הפוך, או אולי בכלל לו דורט ינסה לשים גוף לפני שמישהו מהגבוהים יבוא לעזור, מי מבין דורט, וויליאמס או שיי שומר על מארי, וכמה דקות מקבלים וואלאס וקארוסו במאצ'-אפ הזה, מי מבין דורט או וויליאמס שומר על גורדון, איזה גארד תזזיתי עולה מהספסל כדי להפוך את התזיזיתיות של ווסטברוק לגורם שלילי, האם הת'אנדר מהמרים על הקליעה מבחוץ של ווסטברוק ואחרים או שמצמצמים קצת את העזרה על יוקיץ'.

בצד של דנבר נדמה שאף אפשרות לא מספיק טובה. האם גורדון שומר על שיי או על ג'יילן וויליאמס, האם בראון יכול לשמור על שיי ולהקשות עליו, האם יוקיץ' שומר על הרטנשטיין ומסתבך בפיק-אנד-רול או רודף אחרי הולמגרן מחוץ לקשת, מי מבין פורטר או מארי בוחן עד כמה לו דורט הוא באמת נקודת תורפה התקפית של אוקלהומה, מי יכול להתמודד עם אייזאה ג'ו כשהוא מתחמם מחוץ לקשת או עם אחד מבין וואלאס וקארוסו, האם וכמה הנאגטס ישתמשו בהגנה אזורית בניסיון לפתות את הת'אנדר להרים שלשות, והאם האחוזים הנמוכים מהסדרה נגד ממפיס יישארו. לסיכום – נראה שיש יתרון משמעותי לת'אנדר כאן בזמן שדנבר יצטרכו להיות יצירתיים.

אקס פקטור לכל קבוצה:

לו דורט – אחד מהשומרים האישיים הטובים בליגה צפוי לעבוד הפעם יותר קשה מאשר נגד ממפיס, כי הוא צפוי למצוא את עצמו בהגנה על מארי וגורדון, ואולי גם על יוקיץ' לפעמים. בצד ההתקפי, דורט מגיע אחרי סדרה רעה של 6.5 נקודות ב-30.8% מהשדה ו-6/23 מחוץ לקשת לאורך הסדרה. בעונה שעברה נגד דאלאס הוא היה עם 10.5 נקודות ב-31.1% מהשדה ו-31.7% לשלוש והפך לשחקן שאפשר להתעלם ממנו בהגנה לפעמים. התפקיד שלו הפעם יהיה להימנע מגורל דומה, כי אחרת הוא יאבד את הדקות שלו למישהו מבין וויגינס, ג'ו, וואלאס או קארוסו.

ראסל ווסטברוק – הקליפרס הימרו על ווסטברק, ובחצי הראשון של הסדרה נראה היה שזה עובד מספיק טוב כשראס היה עם 10.7 נקודות ו-1.7 אסיסטים ב-30.3% מהשדה ו-35.3% לשלוש, אבל אחרי שהוא נעדר ממשחק 4, ב-3 המשחקים האחרונים ראינו ראסל ווסטברוק יעיל כפי שלא ראינו אף פעם בפלייאוף עם 17 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק ב-52.9% מהשדה ו-50% לשלוש, ולזה הוא הוסיף 5 חטיפות במשחק 7, הכי הרבה במשחק פלייאוף מאז 2016. אחרי הסדרה הכי טובה של ווסטברוק מחוץ לקשת בקריירה כולה, יהיה מעניין לראות האם משהו מזה יחזיק גם נגד הגנה יותר טובה שכנראה תהמר עליו קצת פחות.

תחזית:

אני מאמין שהמאצ'-אפ הזה ישחק לטובת דנבר יותר ממה שנראה במבט ראשון, ושהם יכולים להקשות מאוד על אוקלהומה, אבל הם לא מספיק עמוקים, הת'אנדר עם שנה של ניסיון ושיפור מאז ההפסד לדאלאס, ועל אף שאני מאמין שהם יכולים להסתבך יותר ממה שהמאזן בעונה הסדירה מעיד, אני בכל זאת מעריך שהם. הסדרה הזאת תגיע ל-7 משחקים אך תסתיים בניצחון ביתי של הת'אנדר. אוקלהומה ב-7.