מאזן פנימי ביניהן העונה: 0-4 חלק לזכות הסלטיקס שההפרש הממוצע עומד על 16.3 נק'. (בסגלים די שלמים – במפגש אחד פורזינגיס נעדר, במפגש השני פורזינגיס והולידיי נעדרו ואננובי מהצד השני, בשתי המפגשים הנותרים הקבוצות שיחקו בסגל מלא).

בוסטון סלטיקס

מאזן: 21-61, מקום שני במזרח.

חמישייה: דריק וויט, ג'רוי הולידיי, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום, קריסטפס פורזינגיס.

מחליפים בולטים: פייטון פריצ'רד, סם האוזר, אל הורפורד, לוק קורנט.

מה היה בסיבוב הראשון?

הסלטיקס פגשו את המג'יק הצעירים והקשוחים ששמרו חזק ואגרסיבי. הסלטיקס מצידם יטענו שאגרסיבי מדי עם פציעות של טייטום (נעדר ממשחק אחד), והולידיי (נעדר מגיים 3 עד סוף הסדרה). המג'יק כפו עליהם קצב משחק איטי ורק במשחק האחרון בוסטון חצתה את רף 110 נקודות. מצד שני לאורלנדו לא היה מספיק כוח אש סביב באנקרו וווגנר, וטייטום שהתפוצץ בשלושת המשחקים האחרונים וסיים את הסדרה עם ממוצעים נהדרים של 31.3 נק', 11.3 ריב' ו 5.3 אס', הוביל לניצחון בחמישה משחקים.

ניו יורק ניקס

מאזן: 31-51, מקום שלישי במזרח.

חמישייה: ג'יילן ברנסון, ג'וש הארט, מיקאל ברידג'ס, או ג'י אנונובי, קארל אנטוני טאונס.

מחליפים בולטים: קמרון פיין, מיילס מקברייד, מיטשל רובינסון.

מה היה בסיבוב הראשון?

הניקס לא הרשימו בלשון המעטה. הם פגשו קבוצה צעירה ובוסרית שטעמה פלייאוף לראשונה אחרי שנים, והזיעה מולה בשישה משחקים קשים ומלאי תהפוכות. ניצחה במשחק הראשון בזכות רבע רביעי מטורף של 21-40, שרדה שלושה ניצחונות חוץ דחוקים שכוללים טעות שיפוט בגיים 4 (השופטים הודו לאחר מעשה) שהלכה לזכותם בפוזשן האחרון, ושלשה מנצחת של ברנסון במשחק השישי.

נקודות מפתח:

ההגנה האישית של אנונובי וברידג'ס על טייטום

בניגוד למרבית הקבוצות, יש לניקס שני פורוורדים חזקים, ורסטיליים וחכמים בהגנה שיכולים להקשות על טייטום למשך 48 דקות. גם בערבי קליעה בינוניים שלו, האש שהוא מושך מאפשרת לחבריו לקבוצה לא מעט זריקות נחות. (מוסר 6 אס' למשחק בעונה הסדירה – הכי הרבה בקבוצה). במידה והשניים יצליחו להתמודד איתו באחד על אחד ללא צורך בעזרה משמעותית, הסדרה יכולה להיות צמודה ושוויונית מכפי שחושבים.

הבדלי הספסלים ופריצ'רד אחד מעל כולם

ת'יבודו שלא ידוע כאחד שאוהב להשתמש בספסל שלו בלשון המעטה, מקצר אותו עוד יותר בפלייאוף והוא "מניב" לו 11.7 נקודות בלבד.

אצל הירוקים משחק השחקן השישי של העונה שנמצא בעונת קריירה (14.3 נק' ב 40.7% מעבר לקשת ו 3.5 אס' בעונה הסדירה), והוא לבדו כוח אש התקפי יותר ממה שיש לכל הניקס להציע. הוא התחזק בפלג גוף העליון, דבר שעוזר לו השנה לסיים טוב בצבע אבל הוא עדיין טעון הוכחה במשחקים פיזיים. מלבדו יש את הורפורד שביוני יחגוג 39 אבל עדיין תורם יפה בשני צדי המגרש, והאוזר כצלף מדופלם (מעל 40% מעבר לקשת בכל ארבעת עונותיו בליגה), שיכול להתחמם במהירות ואסור להמר ממנו.

טאונס vs פורזינגיס

המצ'אפ הכי מעניין בסדרה. שני הגבוהים המוכשרים שאוהבים לזרוק מעבר לקשת ירדפו אחד אחרי השני רחוק מהסל. החתול צפוי להשתמש בזריזות היחסית לגובה שלו על מנת לעבור את שומרו שמחכה לו על קשת השלוש ולחדור בחוזקה לסל, ואילו הלטבי (בעל הטווח הארוך יותר), יכול לברוח לשומר שלו עוד מטר מחוץ לקשת ולצלוף משם או לחילופין לעלות לג'אמפים מחצי מרחק, תוך כדי שהוא מנצל את גובהו הרב (2.18) ומוטת הידיים הארוכה שלו כדי לעשות זאת ביעילות.

הגנתית טאונס (שהוא לא מגן טבעת טוב בלשון המעטה), צפוי להתקשה הרבה יותר אל מול משחק החדירות והשלשות של בוסטון.

מבחינת בריאות וכושר המשחק, יש לקאט עדיפות עליו. הוא יכול לשחק למעלה מ 35 דקות לערב ללא הפרעה לעומת הלטבי (בעל גליון הפציעות המטריד), שהסלטיקס תעדיף לא לשחוק אותו במטרה למנוע פציעה שלא תפתיע אף אחד.

מאזולה מול ת'יבודו

הראשון שדרג את הקבוצה, הפך אותה לאלופה ולקבוצה מרשימה (3 עונות רצוף מדורגת בטופ 5 הרייטינג ההתקפי וההגנתי). בהדרכתו הקבוצה משתמשת במשחק שלשות וחדירות מאוד יעיל שכולם מעורבים ונוגעים בכדור. הסלטיקס מובילה את הליגה בנסיונות מעבר לקשת (48.2), ובכמות שלשות מדוייקות (17.8 למשחק ב 36.8% מכובדים – 1.9 שלשות יותר מהמקום השני), וכתוצאה מהאיום התמידי מעבר לקשת הצבע נהיה פתוח לחדירות, והסלטיקס מובילים את הליגה גם באחוזי קליעה באיזור שמתחת לסל (78.4% – 5% יותר מהמקום השני).

ת'יבודו המכונה "הקצב", מצדיק את הכינוי שדבק בו עם השנים. שוב שוחק השחקנים הבכירים שלו (37.2 דקות להארט – הכי נמוך מבין שחקני החמישייה בסיבוב הראשון), ושיטת העבודה שלו בעיקרון היא לתת את הכדור לברנסון בבידודים ולקוות לטוב.

מדוע זאת ה-סדרה של הסיבוב השני?

טייטום וברנסון הם מהטופ של הטופ שיש לליגה להציע, שהראשון משתפר (גם אם בצעדים קטנים אך עקביים), משנה לשנה והשני מלך הקלאץ' של הליגה. הבדלי הסגנונות הייחודיים בין הקבוצות, שאחת בנוייה על שלשות וחדירות ומשחקת במהירות ובשיתופיות, והשנייה שמשחקת בקצב איטי בהרבה, שמה את הכדור אצל המכשף הננסי שעושה איתו קסמים, ועליו תקום ותיפול הקבוצה. הכישרון של בוסטון אל מול הארט והקשיחות של הניקס.

תחזית

למעט משחק אחד שהלך להארכה (שגם בו הניקס הפסידו), שלושת האחרים לא היו צמודים כלל, וכשלוקחים בחשבון גם את המאזן נטול הניצחונות של הניקס נגד שתי הקבוצות החזקות בליגה פרט לבוסטון (אוקייסי וקליבלנד), סופרים 10 הפסדים כנגד 0 ניצחונות מול שלושת הקבוצות הבכירות בליגה, שהן המועמדות העיקריות לאליפות.

אי אפשר להיות יותר מדי אופטימי אם אתה בצד של הניקס. בוסטון בסוויפ ג'נטלמני.