6 מהסדרות כבר עברו את משחק 4 וב-2 האחרות הוא ישוחק הלילה, כאשר כל הסדרות ששוחקו אתמול נמצאות כעת ב-3- 1 ובהן נעסוק בנקודה הראשונה, ואילו בנקודה השנייה נעסוק ביתר הסדרות. אחר כך נסיים עם כמה מהשחקנים הבולטים שמוצאים את עצמם לראשונה בפלייאוף.

1. מחשבות על הסדרות של 3- 1.

בוסטון-אורלנדו – ההגנה של אורלנדו על השלשות וההתמודדות של בוסטון איתה. הסלטיקס קלעו 17.8 שלשות למשחק ב-36.8% בעונה הסדירה, ואילו בפלייאוף עד כה הם ירדו ל-11.5 שלשות ב-34.8%, והסיבה העיקרית לכך היא ההגנה של אורלנדו שמקשה מאוד על הקלעים של בוסטון, והסלטיקס היו בשני משחקי החוץ עם 18/58 לשלוש. במשחק 3 זה גרם לאחד ממשחקי ההתקפה הכי פחות טובים של בוסטון תחת ג'ו מאזולה ולניצחון של המג'יק, אבל במשחק 4 הסלטיקס מצאו את הפתרון עם הרבה כניסות לסל שהובילו ל-30/32 מקו העונשין יחד עם 38 נקודות בצבע. באופן כללי, החיסרון העיקרי של ההגנה המצוינת של אורלנדו העונה היה ריבוי העבירות, ובמשחק 4 (וגם משחק 2) בוסטון ניצלו את זה היטב ליותר מ-30 זריקות עונשין באחוזים טובים.

ניקס-דטרויט – ג'יילן ברונסון ברבע האחרון. פעם אחר פעם, שחקן הקלאץ' של העונה מוכיח שהוא ראוי לתואר הזה כשהוא עם 13.3 נקודות למשחק ברבעים אחרונים ב-62.5% נהדרים מהשדה, בזמן שביתר הרבעים הוא עם 38.2% מהשדה. במשחקים 1 ו-4 הניקס חזרו מפיגור דו-ספרתי ברבע האחרון בדרך לניצחון, במשחק 2 הם חזרו מפיגור דו-ספרתי לשוויון ואז הפסידו ובמשחק 3 ברונסון קלע 8 נקודות שהכריעו את המשחק בדקה וחצי האחרונות. ייתכן שבהמשך היריבות יאלצו את ברונסון למסור יותר ברגעי ההכרעה, וגם את זה הוא עשה טוב אתמול כשהוא מצא את טאונס לכמה סלי קלאץ'.

אינדיאנה-מילווקי – הרבע השלישי של משחק 3. הפייסרס קלעו 67, 50, 68, 55, 57, 44, 63 ו-66 נקודות במחציות השונות בסדרה, ואחרי שקל לזהות את המחצית השנייה של משחק 3 כיחידה בה הפייסרס לא הגיעו ל-50 נקודות, והרבע השלישי באותו משחק, בו אינדיאנה קלעו 18, הוא היחיד שבו הם לא הגיעו ל-24 נקודות. באופן כללי, אפשר לומר שזו השליטה בה השליטה של אחד הצדדים הכי בולטת מבין הסדרות בקטע הזה, ומילווקי הצליחו לחלץ ניצחון דרך רבע אחד יוצא דופן בו גארי טרנט קלע את אותה כמות נקודות כמו כל הפייסרס. ייתכן שמילווקי צריכים לפרק את העסק בקיץ, או לפחות לעשות שינויים ממשמעותיים.

לייקרס-מינסוטה – חלוקת העבודה בין הכוכבים שנגמרים אחרי 3 רבעים. דונצ'יץ' מוביל את הפלייאוף בנקודות ברבע הראשון עם 11.8 נקודות למשחק, לברון מוביל את הרבע השני עם 12 נקודות למשחק וברבע השלישי זהו אוסטין ריבס עם 9 למשחק ולוקה עם 8. לעומת זאת, ברבעים האחרונים הלייקרס עם נט רייטינג של 42.9-, או יותר נכון, מינסוטה עם 42.9+, כשלוקה, לברון וריבס עם 16/50 מהשדה ברבעים האחרונים, האצ'ימורה ופיני-סמית עם 1/7 כל אחד, ובסך הכל הם קולעים 17.3 נקודות למשחק ברבע האחרון ב-29.1% מהשדה ו-22% לשלוש, כולם הנתונים הגרועים ביותר בפלייאוף הזה. בינתיים מינסוטה משפרים עמדות כשאת הרבע האחרון הם ניצחו ב-6, 7, 10 ו-13 במשחקים 1-4 בהתאמה.

2. מחשבות על הסדרות האחרות.

קליבלנד-מיאמי – הקו האחורי של קליבלנד. הטריו של מיטשל, גארלנד וג'רום הוא הגורם המרכזי ליתרון 3- 0 הקל יחסית של קליבלנד נגד מיאמי, כשהם אחראים יחד ל-56 נקודות ו-13 אסיסטים על 2.7 איבודים בממוצע למשחק בסדרה, כולל משחק 3 בו גארלנד לא שיחק. ההתקפה של קליבלנד בינתיים לוהטת עם 122 נקודות בממוצע למשחק ב-50.8% מהשדה, 43% לשלוש, 61.5% אפקטיבי, 86.4% מהקו ו-64.9% אפקטיבי, ויחד עם 9.3 איבודים בלבד למשחק, הקאבס עם רייטינג התקפי יוצא דופן של 134.1. מי דיבר על היט קולצ'ר?

אוקלהומה-ממפיס – השלשות של אוקלהומה. הת'אנדר השלימו סוויפ עם 2 ניצחונות בית קלים ו-2 ניצחונות חוץ צמודים, אבל הם לא הרשימו בכלל בקליעה מבחוץ עם 13 שלשות למשחק ב-31.3%, כולל 37.5% בלבד בשלשות פנויות לחלוטין. ברמת השחקנים, שיי הוא המדאיג ביותר עם 3/13 בשלשות פנויות לחלוטין, אבל גם דורט עם 3/11 וקייסון וואלאס עם 2/7 לא הרשימו במיוחד. בשלב הבא תהיה להם יריבה מאתגרת יותר מממפיס ככל הנראה, ואז היכולת שלהם להעניש מחוץ לקשת תהיה משמעותית יותר.

יוסטון-גולדן סטייט – השינוי בתפקיד של סטף ללא באטלר. ג'ימי באטלר נפצע ברבע הראשון של משחק 2 ולא שיחק מאז, וסטף קרי קצת שינה את תפקודו לאור הסיטואציה. במשחק הראשון, עיקר המהלכים של סטף נעשו בתנועה ללא כדור, כשכל אחד משחקני החמישייה נגע בכדור יותר ממנו בחצי המגרש הקדמי, ובעיקר באטלר החזיק בכדור (52 נגיעות בחצי הקדמי, פודז'מסקי עם 31, דריימונד עם 27, מודי עם 22 וסטף עם 19). לעומת זאת, במשחק 2 באטלר נפצע בשלב מוקדם ואז מספר הנגיעות של סטף עלה ל-24, ובמשחק 3 הוא עלה ל-27. אפשר לראות את זה גם במספרי האסיסטים של סטף שחילק 3 כאלה במשחק 1 לעומת 9 בכל אחד משני המשחקים הבאים. כל עוד הוא קולע ב-72% אפקטיבי את הזריקות בעלייה מכדרור, ההתקפה של הווריורס יכולה להיות מספיק טובה כדי לאפשר להגנה לנצח משחקים.

דנבר-קליפרס – ההגנה של הקליפרס על הצבע. בעונה הסדירה, דנבר הובילו את הליגה עם 58.5 נקודות למשחק בצבע ו-41.2 באזור המוגבל בצבע, ואילו הקליפרס אפשרו ליריבות רק 46.5 נקודות בצבע למשחק (מקום 6). עד כה, ההגנה של הקליפרס גוברת על ההתקפה של דנבר במאבק הזה, כשבכל אחד מ-4 המשחקים הקליפרס קלעו יותר נקודות בצבע (60- 56 במשחק 1, 46- 38 במשחק 2, 42- 38 במשחק 3 ו-56- 52 במשחק 4), הורידו את הנאגטס ל-46 נקודות בצבע בממוצע למשחק, כשהנאגטס ירדו ל-30 נקודות למשחק באזור המוגבל וגם האחוז שלהם משם נפגע (61.9% בפלייאוף לעומת 68.3% בעונה הסדירה). בקיצור, הקליפרס נראים כמו הקבוצה הטובה יותר רוב הזמן גם בתחום הזה.

3. פלייאוף בכורה של שחקנים מובילים.

בכל עונה כמעט יש שחקנים מובילים שמוצאים את עצמם בפלייאוף לראשונה בקריירה ומקבלים הזדמנות להותיר רושם ראשון חיובי בשלבים המכריעים של העונה, רושם שלפעמים לוקח הרבה זמן לשנות אותו. הפעם ניקח חמישה שחקנים כאלה ונבחן את הנתונים שלהם, ומתוך כך ננסה להסיק איך הם מתמודדים עם הסיטואציה.

קייד קנינגהם (דטרויט פיסטונס) – 25.8 נקודות, 8.8 ריבאונדים, 9 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 1.5 חסימות, 25% לשלוש, 46.7% אפקטיבי, 79.2% מהקו – 6 איבודים למשחק זה המון וגם האחוזים שלו לא מדהימים, אבל קייד קנינגהם מוכיח את עצמו ככוכב בפלייאוף הראשון שלו, בהמשך ישיר לעונה הסדירה המצוינת שלו. במשחק 2 בו הוא קלע 33 והיה היחיד שלו מעל ל-50% מהשדה, אבל גם הסתפק ב-3 אסיסטים לעומת 10 לפחות בכל אחד מהמשחקים האחרים, זה גם הספיק לדטרויט לניצחון כשביתר המשחקים הוא קלע 21-25 נקודות.

אלפרן שנגון (יוסטון רוקטס) – 19.3 נקודות, 12 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 50% לשלוש, 49% אפקטיבי, 53.3% מהקו – הגבוה של יוסטון קלע 26 במשחק הראשון ולא עבר את ה-40% מהשדה בשני המשחקים האחרים בהם ההגנה של הווריורס הצליחה להתמודד איתו טוב יותר, אבל זה עלה לה במחיר של אסיסטים כששנגון היה עם אסיסט בודד על 5 איבודים במשחק 1 לעומת 5.5 אסיסטים על 2 איבודים בשני המשחקים הבאים. אחרי המשחק הראשון היו ציפיות ששנגון יהיה האחד שישתלט על הסדרה הזאת מהצד של יוסטון, אבל בשני המשחקים הבאים ההגנה הכילה אותו טוב יותר, ויהיה מעניין לראות האם הוא יצליח לנצל את המאצ'-אפ בהמשך.

סקוטי פיפן ג'וניור (ממפיס גריזליס) – 18.3 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, חטיפה, 35.7% לשלוש, 46.6% אפקטיבי, 100% מהקו – הקבוצה שלו הייתה הראשונה שהודחה בסוויפ, אבל הבן של אחד מכוכבי שנות ה-90 נתן שני משחקי בית נהדרים באופן אישי והיה הגורם העיקרי לכך שממפיס כמעט הצליחו לקחת את אחד מהם. אחרי 2 נקודות ב-1/9 מהשדה במשחק 1 ושיפור ל-13 נקודות ב-4/12 מהשדה במשחק 2, הצליח פיפן להפוך את התמונה מבחינתו עם 28 ו-30 נקודות בצמד משחקי הבית, כך שהממוצע שלו בהם היה 29 נקודות ב-45.9%, 47.1% לשלוש, 56.8% אפקטיבי, 100% מהקו (16/16) ו-65.85 טרו שוטינג. פיפן סגור בממפיס עד 2024, ונראה שהם הרוויחו שחקן שיכול להיות משמעותי לעתיד שלהם.

ג'יילן גרין (יוסטון רוקטס) – 18 נקודות, 6 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 33.3% לשלוש, 48% אפקטיבי, 71.4% מהקו – גרין קלע 38 נקודות ב-52% מהשדה במשחק 2 לעומת 16 נקודות מצטברות במשחקים 1 ו-3 ב-26.9% מהשדה. במקרה הזה גרין היה הגורם העיקרי לניצחון של יוסטון במשחק 2 והיכולת הפחות טובה במשחקים האחרים הגיעה בשני הפסדים, וייתכן שהיכולת שלו לשפר את היעילות ולקלוע בצורה יותר יציבה תהיה משמעותית עבור הרוקטס בהמשך הסדרה.

טיי ג'רום (קליבלנד קאבלירס) – 15.7 נקודות, 3.7 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, חטיפה, 46.7% לשלוש, 60.3% אפקטיבי, 75% מהקו – היחיד ברשימה הזאת שעובר את ה-50% אפקטיבי הוא הגארד המחליף של קליבלנד שנראה נהדר בפלייאוף עד כה, והוא חלק מההתקפה המצוינת של קליבלנד אותה כבר הזכרנו קודם. במקרה של מי שסיים שלישי בהצבעות לתואר השחקן השישי, שאלת המפתח תהיה איך הוא יתמודד במאצ'-אפים מאתגרים יותר ממה שההיט מציבים לקאבס.