אחרי משחקי 2 של כל הסדרות, יש לנו 4 סדרות בשוויון 1 לגם 4 סדרות בהן התוצאה היא 2- 0, ולכן 2 הנקודות הראשונות היום יעסקו במה שהיה בסדרות האלה, כשנקודה אחת תתמקד בסדרות שבשוויון ותחפש הבדל בין שני המשחקים שם, והשנייה בסדרות בהן עדיין יש אפשרות לסוויפ, ותתמקד בהתאמה שעשו הקבוצות המפסידות אחרי משחק 1 ובשאלה האם וכמה זה עזר. הנקודה השלישית תעסוק בשאלה אחת להמשך עבור כל סדרה.

1. הבדל בין שני המשחקים בסדרות של 1-1.

ניקס-דטרויט – ההגנה של דטרויט על הצבע.

במשחק 1, הניקס הצליחו להגיע בעקביות לצבע, לקחו 38 זריקות מהאזור המוגבל מתחת לסל ובסך הכל קלעו 62 נקודות בצבע לעומת 46 של דטרויט. ברונסון הגיע ללא פחות מ-19 זריקות בצבע (קלע רק 9 מהן), וגם הארט (5/9) אנונובי (3/8) וטאונס (6/7) הגיעו הרבה לצבע כשהיתר היו עם עוד 8/12 מהצבע (בסך הכל – 31/55 קבוצתי). לעומת זאת, במשחק 2 דטרויט עשו מאמצים רבים כדי למנוע מהניקס להגיע לצבע, וזה עבד להם היטב כשהפעם הניקס קלעו רק 40 נקודות בצבע, ירדו ל-37 זריקות בסך הכל בצבע (20/37 ו-10/20 באזור המוגבל), ולמעט ברונסון וה-7/14 שלו מהצבע הפעם, הפעם היתר התקשו להגיע לזריקות משם וגם כשהגיעו הן נכנסו באחוזים פחות טובים. המאבק הזה כנראה יהיה מרכזי במאבק בין ההתקפה של הניקס להגנה של דטרויט גם בהמשך, ויהיה מעניין לראות מי מהצדדים ישיג את היתרון בגזרה הזאת.

יוסטון-גולדן סטייט – ג'יילן גרין.

במשחק הראשון גרין גירד 7 נקודות ב-3/15 מהשדה ויוסטון גירדו את ה-85 נקודות במשחק עם 34 במחצית הראשונה ו-60 אחרי 3 רבעים, ואילו במשחק השני גרין קלע 38 באחוזים נהדרים (68%) אפקטיבי והוסיף גם 6 אסיסטים ו-3 חטיפות (לעומת 2 ו-0 במשחק הראשון), ואז יוסטון כקבוצה הגיעו ל-60 נקודות במחצית, 87 אחרי 3 רבעים ו-109 במשחק. הפעם יוסטון קלעו 15 שלשות לעומת 6 במשחק הקודם, ויחד עם 5 קליעות עונשין יותר על אותה כמות זריקות ופחות איבודים (9 לעומת 16), הפעם ההתקפה של יוסטון גברה על ההגנה של גולדן סטייט והשיגה את השוויון בסדרה, בזמן שהווריורס קלעו 95 נקודות במשחק 1 ו-94 במשחק 2.

לייקרס-מינסוטה – השלשות הפנויות של מינסוטה.

במשחק הראשון הטימברוולבס הצליחו להגיע להמון זריקות פנויות מחוץ לקשת והיו עם 19/27 (70/4%) בשלשות פנויות לחלוטין, כלומר שלשות בהן השומר הקרוב ביותר נמצא במרחק של 6 פיט ומעלה. כלומר, מינסוטה הגיעו להמון שלשות פנויות וגם קלעו אותן בצורה יוצאת דופן – ריד עם 6/8, רנדל עם 4/4, מקדניאלס עם 3/3, אדוארדס עם 3/4 וקונלי עם 2/3 בלטו לחיוב. מנגד, במשחק 2 ההגנה של הלייקרס אפשרה הרבה פחות מבטים פנויים, וגם הטימברוולבס לא ממש ניצלו את מה שכן היה, כשהם היו עם 1/12 (8.3%) בשלשות פנויות לחלוטין (רנדל המשיך במאזן המושלם בשלשות הפנויות לחלוטין כשקלע בניסיון היחיד שלו). מבחינת האחוזים, הממוצע בסדרה כנראה יהיה באמצע בין לבין, והשאלה לכמה שלשות פנויות יגיעו שחקני מינסוטה תעיד הרבה על העבודה ההתקפית שלהם ועל זו ההגנתית של הלייקרס.

דנבר-קליפרס – שמירה על הכדור.

לדנבר יש יתרון מסוים בריבאונד ולקליפרס באחוזי הקליעה, כשבשני המקרים הפער היה קטן במשחק הראשון וגדול קצת יותר במשחק השני, ובשני המשחקים הקבוצה המנצחת איבדה 11 כדורים והמפסידה איבדה 20. במשחק הראשון היה זה קוואי שהסתבך כשהצליחו למנוע ממנו את הזריקה ואיבד 7 כדורים, יחד עם 4 איבודים של פאוול, ובמשחק השני היה זה יוקיץ' שהוסיף 7 איבודים לטריפל-דאבל שלו, יחד עם 4 איבודים של מארי. זה בלט ברגעי ההכרעה של שני המשחקים, כאשר הקליפרס איבדו 4 כדורים בהארכה של משחק 1, ואילו יוקיץ' איבד בעצמו 3 כדורים ברבע האחרון של משחק 2, ואם אחת מהן תצליח למצוא מענה קבוע לבעיה הזאת, היא תשיג יתרון משמעותי לקראת המשך הסדרה.

2. התאמה למשחק 2 בסדרות של 2- 0.

קליבלנד-מיאמי – ההגנה של מיאמי על הצבע.

במשחק הראשון, הקאבס קלעו 48 נקודות בצבע ב-60%, וזה החזיק אותם ביתרון גם ברגעים בהם השלשות פחות נכנסו. לעומת זאת, במשחק השני מיאמי הציגו הגנה הרבה יותר טובה על הצבע וקליבלנד ירדו ל-24 נקודות ב-40% בלבד. האחוזים הנהדרים מחוץ לקשת (11/16 ברבע השני, 14/23 במחצית הראשונה ו-22/45 במשחק) הביאו לקליבלנד יתרון גדול במהלך המשחק והוא גם הספיק להם לניצחון הפעם, אבל אם ההגנה של מיאמי באמת הצליחה למצוא פתרונות למשחק הצבע של קליבלנד אולי יהיה להם סיכוי לחזור לעניינים כשהסדרה תעבור למיאמי.

בוסטון-אורלנדו – וונדל קרטר כצלע השלישית בהתקפה.

במשחק הראשון, לאורלנדו היה רק את ואגנר ובאנקרו שקלעו בספרות כפולות, ואף אחד אחר לא עבר את ה-7 נקודות. לעומת זאת, ברבע השני של משחק 2 ראינו כמה מהלכים בהם הקבוצה חיפשה את הסנטר הפותח, וזה הוביל לרבע בו הוא קלע 10 נקודות ללא החטאה, ובסך הכל משחק של 16 נקודות ב-6/8 מהשדה (2 ההחטאות היו ברבע הראשון). במבט להמשך הסדרה, קרטר הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לאורלנדו לאופציה בטוחה אחרי שני הכוכבים, ואם שחקני המשנה האחרים תלויים לא מעט בקליעה מבחוץ, ייתכן שקרטר הוא האחד שאפשר ללכת עליו גם בצבע לפעמים.

אינדיאנה-מילווקי – בובי פורטיס כשחקן מטרה.

במשחק הראשון, פורטיס לקח 8 זריקות וכולן בקאץ'-אנד-שוט או ריבאונד התקפה, וזה הסתיים ב-4 נקודות ב-2/8 מהשדה. לעומת זאת, במשחק 2 הבאקס חיפשו לתת לפורטיס ליצור לעצמו מצבים בפוסט-אפ או בכדרור כששמרו עליו שחקנים נמוכים יותר. בהמשך המשחק פורטיס גם התחמם מחוץ לקשת וסיים עם 28 נקודות ב-11/19 מהשדה ו-6/11 לשלוש. במבט להמשך הסדרה, הבאקס צריכים עוד שחקנים יוצרים חוץ מיאניס, ובינתיים לילארד רק חזר והתקשה לקלוע, קווין פורטר מתקשה יותר מאשר בסיום המוצלח של העונה הסדירה וקייל קוזמה הוא קוזמה, אז היכולת של פורטיס להמשיך כמו במשחק 2 תהיה חשובה.

אוקלהומה-ממפיס – הידוק הרוטציה של ממפיס.

באופן טבעי, במשחק הראשון הגריזליס שיחקו ברוטציה רחבה מאוד כי המשחק הוכרע מאוד מוקדם. גם במשחק השני אוקלהומה פתחו פער גדול די מוקדם ולא איבדו אותו, אבל הפעם זה היה באזור שיש עדיין על מה לשחק, אז אולי קיבלנו רמזים ראשונים על הרוטציה של אוקלהומה. בצד של ממפיס, דווקא באגלי שהצטיין במשחק 1 קיבל פחות דקות, ומי שהצטרף לחמישייה של מוראנט, פיפן, ביין, ג'קסון ואידי כשחקן בכיר הוא סנטי אלדמה, ודווקא לוק קנארד, שלא ממש היה ברוטציה לאחרונה, הוא זה שהיה הראשון אחריהם בחלוקת הדקות. אולי איום הקליעה של קנארד יהיה רלוונטי יותר במעבר לממפיס לקראת שני המשחקים הבאים, שכרגע נראה שגם יהיו כנראה האחרונים בסדרה.

3. שאלה להמשך עבור כל סדרה.

קליבלנד-מיאמי – האם אדבאיו יכול לייצר יתרון על אלן ומובלי? – על הנייר, אדבאיו אמור להיות השחקן הבכיר ביותר של מיאמי, או לפחות השני אחרי הירו, אבל במשחק הראשון הוא בא לידי ביטוי רק כקלעי ולא הצליח לנהל את המשחק או לתת ערך מוסף בהגנה, ואילו במשחק 2 המצב השתפר בתחומים האלה, אבל בכל הנוגע לקליעה הוא ירד ל-3/9 מהשדה. אדבאיו עומד על 2/10 לשלוש בסדרה והמאצ'-אפ נגד מובלי ואלן מקשה עליו להגיע לצבע לפעמים, אבל ההיט צריכים אותו כדמות מרכזית יותר בהתקפה, ולא רק לבנות על הירו ודביון מיטשל המפתיע.

בוסטון-אורלנדו – האם שחקני המשנה של אורלנדו יכולים לקלוע בבית? – בשנה שעברה המג'יק קלעו במשחקים 1 ו-2 בקליבלנד, אבל המעבר לאורלנדו עשה טוב לשחקני המשנה שלהם ובמשחקים 3-4 הם קלעו כקבוצה והם גם מצאו אז קצת צוות מסייע לשאר הסדרה. ההגנה שלהם עושה עבודה טובה בינתיים, אבל בהתקפה יש להם מעט מדי מלבד ואגנר ובאנקרו, ואם הביתיות תעזור לחלק מהאחרים להיכנס לעניינים ולהיות משמעותיים זה יכול קצת לשנות את הדינמיקה של הסדרה, או לפחות לגרום לכך שיהיה למג'יק מספיק כוח אש כדי שיהיה להם סיכוי של ממש לנצח באיזה משחק.

ניקס-דטרויט – איזו קבוצה תקבל יותר עזרה לגארד הבכיר שלה? – ג'יילן ברונסון מוביל את הפלייאוף כרגע עם 35.5 נקודות למשחק וגם קייד קנינגהם בטופ 10 עם 27 למשחק ושניהם בשוויון עם 7.5 אסיסטים למשחק, אבל אחריהם זה קצת פחות ברור. אצל הניקס, טאונס ואנונובי הם הבאים בתור עם 16.5 נקודות למשחק כל אחד, וגם ביחד הם קולעים פחות מברונסון, וגם אם אצל דטרויט זה פחות קיצוני, טוביאס האריס אמנם עם 20 נקודות למשחק, אבל עם 22 במחצית הראשונה של משחק 1 ועוד 18 ב-3 המחציות הבאות. כלומר, הקבוצה שתצליח לייצר יותר מניות בטוחות מלבד הגארד הכוכב שעושה את העבודה בינתיים, תשיג יתרון משמעותי.

אינדיאנה-מילווקי – האם לילארד יצליח להיכנס לכושר קליעה טוב? – עד כה, הפייסרס קלעו כמעט 120 נקודות בכל משחק בלי בעיה, וספק אם מילווקי בלי לילארד מסוגלת להגיע לשם. לעומת זאת, אפילו במשחק בו לילארד לא היה במיטבו הם הגיעו ל-113 נקודות, ואם וכאשר נראה גם ימי קליעה טובים שלו, ההתקפה של הבאקס תוכל להיראות אחרת לחלוטין, ובעיקר, פחות תלויה בלעדית ביאניס, כי כמה שהוא טוב, את זה ההגנה של אינדיאנה מצליחה להכיל.

אוקלהומה-ממפיס – האם יש לממפיס מה למכור? – גם סדרות 1-8 לא מקבלות משחקים של 50 הפרש בדרך כלל, אבל ניצחון של המדורגת 1 ב-19 הפרש זה די סטנדרטי, והרבה פעמים המדורגת 8 מצליחה לייצר קצת משחקים צמודים בהמשך. המטרה של ממפיס היא להוכיח שהם פשוט הגיעו באיחור של משחק אחד יותר מהמקובל ולפחות להראות שיש להם מה למכור כקבוצת פלייאוף.

יוסטון-גולדן סטייט – איזה משחק משקף יותר את ההגנה של גולדן סטייט? – הווריורס קלעו 95 ו-94 בשני המשחקים, ומנגד ספגו 85 ו-109, אז שם נמצא הפער הגדול. במשחק 1 ראינו אחוזים נמוכים באופן קיצוני של יוסטון ובמשחק 2 ראינו את ג'יילן גרין ביום קליעה חריג וגם קצת התרופפות הגנתית של הווריורס בשלב מסוים, ונראה ששם זה הצד שיכריע את הסדרה הזאת. דבר דומה קרה בפעם הקודמת שיודוקה אימן נגד גולדן סטייט בפלייאוף, גמר 2022 אז הווריורס קלעו 108, 107, 100, 107, 104 ו-103, ואילו הסלטיקס קלעו 120 ו-116 בצמד הניצחונות לעומת 88, 97, 94 ו-90 בהפסדים.

לייקרס-מינסוטה – מי מהצוות המסייע של הלייקרס יכול לתרום? – לוקה עם 34 נקודות למשחק בסדרה הזאת עד כה וגם לברון וריבס נותנים תפוקה סבירה, אבל הצוות המסייע שלהם מסתכם ב-10 נקודות למשחק של האצ'ימורה ודי זהו. האתגר המרכזי של ג'יי ג'יי רדיק בצד ההתקפי הוא לפענח מי מהצוות המסייע שלו יכול לייצר קצת נקודות, בין אם אלו וינסנט ופיני-סמית שעוד קולעים איזה שלשה או 2, הייז שלא ממש פקטור בסדרה בינתיים, ונדרבילט או גודווין שבעיקר תורמים הגנה או אפילו דלטון קנכט שבינתיים לא נמצא ברוטציה של הלייקרס.

דנבר-קליפרס – איך שומרים על יוקיץ' רענן? – בשלבי הסיום של משחק 2 העייפות של יוקיץ' כבר בלטה, וזה כנראה היה אחד הגורמים למשחק של 50% מהשדה, 4 החטאות עונשין ו-7 איבודים מצידו, והמסקנה המתבקשת היא שה-MVP המכהן עדיין צריך טיפה יותר מנוחה. אני חושב ש-3-4 דקות מנוחה בתחילת הרבע הרביעי הן מצרך הכרחי ושיש לדנבר את הכלים לתת את זה ליוקיץ' בלי לקרוס, אבל גם אם לא דקות על הספסל, דיוויד אדלמן לפחות צריך לחפש דרך להקל על יוקיץ' קצת כשהוא נמצא על הפרקט, בין אם בתפקיד הגנתי שדורש פחות מאמץ ובין אם במהלכים התקפיים שלא יעברו דרכו בזמן שהוא מחכה כאיום מחוץ לקשת.