הפלייאוף התחיל שלשום ואחרי משחק אחד מכל סדרה אפשר לנסות להתחיל להסיק מסקנות. נתחיל עם נקודה על כל סדרה, נעבור לאקס-פקטור של כל קבוצה ונסיים עם השאלה עד כמה המשחק הראשון משקף.

1. נקודה על כל סדרה.

קליבלנד-מיאמי – ניהול משחק. מיאמי אמנם חילקו 2 אסיסטים יותר, אבל היו עם 23 אסיסטים על 14 איבודים לעומת 21 על 7 של קליבלנד. יותר מזה, מה שבלט אצל קליבלנד זה הגיוון בין מובילי הכדור השונים כשכל אחד מבין 4 הגארדים המובילים – גארלנד, מיטשל, ג'רום ומריל – חילק 3-5 אסיסטים כל אחד, ואילו אצל מיאמי המיטשל שלהם חילק 9 אסיסטים והוא היה היחיד עם יותר מ-3. לזה הייתי מוסיף גם שאף שחקן של קליבלנד לא איבד יותר מ-2 כדורים, זאת לעומת מיטשל, וויגינס והירו אצל מיאמי שאיבדו 3 או יותר כל אחד.

בוסטון-אורלנדו – עומק. על הספסל אמור להיות יתרון לאורלנדו על הנייר, אבל במשחק 1 פייטון פריצ'רד לבדו קלע 19 שזה 2 יותר מכל הספסל של המג'יק, ובאופן כללי, היו לבוסטון 4 קלעים בספרות כפולות גם ביום שבו ההגנה של אורלנדו התמודדה טוב עם ההתקפה של הסלטיקס, זאת לעומת באנקרו ופרנץ ואגנר שהיו היחידים בספרות כפולות באורלנדו. בפליי-אין נגד אטלנטה ובסיטואציות אחרות לאורך העונה, המג'יק נעזרו בקול אנתוני, אנתוני בלאק ואחרים מהספסל, או וונדל קרטר וקולדוול-פופ בחמישייה כדי לייצר עוד נקודות, והם יצטרכו את זה כדי לתת פייט כאן.

ניקס-דטרויט – שמירה על הכדור. הניקס איבדו 9 כדורים בלבד לעומת 19 איבודים של דטרויט, כאשר הרבע היחיד שבו דטרויט איבדו פחות מ-5 כדורים, הרבע השלישי בו הם איבדו 2, היה הרבע הטוב ביותר שלהם וזה שבו הם פתחו פער. ברבע האחרון גם היו דקות בהן דטרויט החטיאו כמה זריקות רצופות, מה שהוביל לריצת 21- 0 של הניקס, אבל לאורך כל המשחק כמעט הניקס הצליחו לכפות איבודים, ומנגד הם נמנעו מטעויות דומות ואיבדו 3 כדורים ברבע הראשון ו-2 בכל רבע אחר. זה גם אפשר לברונסון להתאושש ממחצית של 4/15 מהשדה ולהיות עם 8/12 ו-5 אסיסטים בחצי השני.

אינדיאנה-מילווקי – זריקות פנויות לחלוטין. אינדיאנה הצליחו לסדר לעצמם יותר מצבים נוחים והיו להם 28 זריקות פנויות לחלוטין לעומת 19 של מילווקי, אבל הפער המשמעותי יותר היה באחוזי הקליעה. הפייסרס קלעו 16/28 בזריקות האלה, כולל 11/23 מחוץ לקשת, כלומר אחוז אפקטיבי של 76.8%, ואילו הבאקס קלעו 4 בלבד מתוך 19 הזריקות האלה ורק זריקה אחת שהוחמצה הייתה בתוך קשת השלוש, כך שהם היו עם 31.6% אפקטיבי בזריקות הפנויות לחלוטין במשחק 1. כלומר, אינדיאנה היו טובים יותר ביצירת הזדמנויות קליעה, אבל ייתכן שלפחות באחוזי הקליעה נראה שינוי בהמשך הסדרה.

אוקלהומה-ממפיס – לא כוחות. זו לפחות הייתה התחושה במשחק 1, וממפיס לפחות יקוו לשנות את הרושם בהמשך ולהראות שיש להם מה למכור בפלייאוף, אפילו אם זה ייגמר בסוויפ. הסוויפ בהפרש המצטבר הגדול בהיסטוריה היה ב-2019, אז מילווקי הביסו את דטרויט בהפרש מצטבר של 95, וממפיס ינסו להימנע מגורל דומה, כלומר להפסיד בהפרש מצטבר של פחות מ-44 נקודות את 3 המשחקים שנותרו.

יוסטון-גולדן סטייט – ריבאונד. יוסטון אמנם הפסידו למרות 22 ריבאונדים בהתקפה, אבל אפשר לזהות את הפער בין הרבע השלישי, בו הם לקחו 10 כדורים חוזרים בהתקפה והשיגו 11 נקודות מהזדמנות שנייה וחזרו למשחק, ומנגד הרבע השני, רבע הבריחה של גולדן סטייט, בו היו להם רק 3 כאלה והשיגו רק 2 נקודות מהזדמנות שנייה. בצד השני, הווריורס לקחו רק 6 ריבאונדים בהתקפה, אבל 3 מהם היו ברבע האחרון והובילו ל-2 סלים קריטיים. באופן כללי, מדובר בסדרה בין 2 הגנות מצוינות, וגם אם בכל מקרה צפוי יתרון מסוים ליוסטון בריבאונד, השאלה עד כמה הוא יהיה גדול יכולה להיות משמעותית להמשך הסדרה.

לייקרס-מינסוטה – שלשות. מינסוטה קלעו 21 שלשות ב-50% וב-3 השנים הקודמות רק פעם אחת מתוך 25 קבוצה הגיעה ל-50% מבחוץ והפסידה (הניקס שנה שעברה נגד אינדיאנה במשחק 3), אז הניצחון של מינסוטה לא מפתיע ולא משקף. מה שכן צריך להדאיג את הלייקרס זה העובדה שמינסוטה הגיעו ל-27 שלשות פנויות לחלוטין, וגם אם בפעם הבאה הם לא יקלעו 19/27 בשלשות האלה, כמות כזאת של זריקות נוחות היא בעיה משמעותית מבחינת הלייקרס. בצד השני, הלייקרס היו ב-1/8 מהשדה בזריקות שהגיעו אחרי מסירות של דונצ'יץ', וגם הנתון הזה בוודאי ישתנה בהמשך.

דנבר-קליפרס – ג'יימס הארדן. הגארד של הקליפרס היה מאוד יעיל במשחק הראשון עם 32 נקודות באחוזים טובים ו-11 אסיסטים על 2 איבודים, והוא היה אחראי על 58 מתוך 110 הנקודות של הקליפרס במשחק. מאז 2017, הארדן עומד במשחקי 1 על ממוצעים של 31.7 נקודות ו-8.4 אסיסטים על 3.1 איבודים ב-44.6% לשלוש לעומת ממוצע פלייאוף כללי של 25.4 נקודות ו-7.8 אסיסטים על 3.9 איבודים ב-33.5% לשלוש מאז 2017. יהיה מעניין לראות האם הפעם הוא יצליח לשמור על יכולת טובה לאורך זמן נגד ההגנה המתקשה קצת לפעמים של דנבר.

2. אקס-פקטור לכל קבוצה.

קליבלנד – טיי ג'רום. אחד מהמועמדים לשחקן השישי של העונה פתח את הפלייאוף עם רבע אחרון נהדר של 16 נקודות מתוך 28 סך הכל במשחק, והיכולת שלו משמעותית כדי לשמור על היכולת ההתקפית של קליבלנד גם בדקות של המחליפים.

בוסטון – פייטון פריצ'רד. 19 נקודות היו לו במשחק 1, כשרק דריק וויט קלע יותר עבור בוסטון. בשלבים הבאים הוא צפוי להיבחן גם בהגנה, אבל בינתיים ייתכן שמצפה לבוסטון מבחן לא פשוט בצד ההתקפי והנוכחות שלו יכולה להיות משמעותית.

ניקס – קאם פיין. 11 נקודות קלע פיין ברבע האחרון של משחק 1, יחד עם הגנה מצוינת על ביזלי, והיה לו חלק מרכזי באותה ריצת 21- 0 של הניקס שהשלימה מהפך והכריעה את המשחק. היכולת שלו לתפקיד כרכז מחליף לברונסון שיכול גם לקלוע תהיה משמעותית עבור העומק של הניקס ואולי אפילו קצת יותר דקות מנוחה לשחקנים מסוימים, כמו ברידג'ס שראה מהספסל את הריצה של הניקס לפני שחזר לדקות האחרונות.

אינדיאנה – טי ג'יי מקונל. הרכז המחליף של אינדיאנה שיחק רק 15 דקות במשחק 1, ובהן הוא קלע 11 נקודות עם 5 אסיסטים. ביום שבו האליברטון קלע רק 10 באחוזים רעים, מקונל מילא היטב את החיסרון הזה, וכך הטריו בקו האחורי של האליברטון, נמבהרד ומקונל קלע 38 עם 22 אסיסטים.

מילווקי – קייל קוזמה. 0 עגול היה לו בכל נתון סטטיסטי חיובי, והמשחק של מילווקי מלבד יאניס נראה בהתאם בשלבים רבים של המשחק. ללא לילארד, קוזמה אמור לכאורה להיות הסקורר המוביל אחרי יאניס, לפחות ברמת הפוטנציאל, ובמשחק הראשון לא ראינו ממנו שום דבר חיובי.

דטרויט – אוסאר תומפסון. שחקן ההגנה הטוב ביותר של דטרויט בקו האחורי הוא גם האחד שלא קולע מרחוק, והאתגר מבחינתו הוא להימנע מבעיית עבירות מצד אחד, ולמצוא את הדרך להיות איום התקפי מצד שני. בסך הכל הוא היה בסדר גמור במשחק 1 עם 10 נקודות ב-50% מהשדה, אבל 5 העבירות שלו הגבילו את כמות הדקות שהוא היה יכול לקבל.

אורלנדו – קנטביוס קולדוול-פופ. על הנייר, מדובר אולי בשחקן היחיד של אורלנדו שאמור להיות איום קליעה משמעותי מחוץ לקשת, אבל במשחק 1 צמד הכוכבים של אורלנדו היה אחראי על 79 מתוך 86 הנקודות של הקבוצה, כך שאפשר לומר שזה לא ממש הצליח. קולדוול-פופ עוד לפחות תרם 2 שלשות מאסיסטים של צמד הכוכבים והוסיף הגנה טובה עם 3 חטיפות, אבל הוא יצטרך להיות איום משמעותי יותר.

מיאמי – דביון מיטשל. הגארד של מיאמי עומד על ממוצע של 16.3 נקודות ו-7.7 אסיסטים ב-60% מהשדה, 57.1% לשלוש ו-73.3% אפקטיבי והוא כבר שדרג את מעמדו לכזה של השחקן הבכיר אחרי הירו, וויגינס ואדבאיו עם מסתכלים על כמות הדקות והזריקות למשחק. בצד השני, מדובר באחד מהשומרים הטובים יותר שיש למיאמי על גארדים, והיכולת שלו להתמודד טוב יותר בהגנה על הקו האחורי של הקאבס בהמשך תהיה משמעותית לא פחות.

אוקלהומה – אלכס קארוסו. הגארד של הת'אנדר נכנס למשחק ביתרון 19- 13 ויצא אחרי קצת פחות מרבע ביתרון 63- 30. בזמן הזה, הוא לא זרק בכלל לסל, אבל היה עם 3 ריבאונדים, 4 אסיסטים והיה גורם מוביל בהגנה שהפכה את המשחק הזה למשחק 1 עם ההפרש הגבוה ביותר בכל הזמנים, כשרק ירידת מתח מנעה מהמשחק הזה לשבור את שיא ההפרש במשחק פלייאוף בכלל.

יוסטון – סטיבן אדאמס. היתרון המשמעותי של יוסטון על גולדן סטייט הוא הריבאונד, והשחקן שהבליט את זה הכי טוב הוא אדאמס, כאשר הוא הוביל את הקבוצה והמשחק עם 12 ריבאונדים ב-19 דקות, וגם בהיבט הקבוצתי, בדקות שלו הרוקטס לקחו יותר מ-2/3 מהריבאונדים לעומת מצב של כמעט שוויון בדקות בהן הוא לא שיחק. אדאמס הוסיף במשחק הראשון גם 6 נקודות ב-3/4 מהשדה ואין לגולדן סטייט מישהו בסייז המתאים להתמודד איתו.

לייקרס – דוריאן פיני-סמית. יש לו תפקיד משמעותי כאחד השומרים האישיים הטובים יותר של הלייקרס מצד אחד, ובהתקפה כקלעי מחוץ לקשת מצד שני. בחרתי דווקא בו, מכיוון שנדמה לי שהוא היחיד בלייקרס שמתפקד כקלעי מצד אחד ויכול לנסות לשמור על אדוארדס מצד שני, כי ונדרבילט לא רלוונטי כל כך כקלעי בצד ההתקפי לצד היכולות ההגנתיות שלו.

דנבר – ראסל ווסטברוק. אולי השחקן היחיד בספסל של דנבר שמישהו סופר, ושחקן שלא מהסס לקחת על עצמו יותר ממה שהוא אמור אם רק הכדור מגיע אליו. במשחק הראשון זה הסתיים בניצחון עם 4 ריבאונדים בהתקפה ושלשה אחת קריטית של ווסטברוק, אבל גם 5/17 מהשדה, נתון שמשקף טוב את האחוזים הממוצעים שלו בפלייאוף בשנים האחרונות.

קליפרס – ניקולאס באטום. לקליפרס יש ספסל עמוק יותר מאשר לדנבר, אבל באטום הוא השחקן המוכח והאמין, והאחד שאפשר לסמוך עליו ברגעים מכריעים. במשחק 1 היו לו 3 שלשות, 2 מהן רצופות ברבע האחרון, והשחקנים עליהם הוא שמר היו עם 1/7 מהשדה, כך שגם בהגנה כוחו עדיין במותניו, גם בגיל 36.

מינסוטה – ג'יידן מקדניאלס. 11/13 מהשדה כנראה לא נראה ממנו בהמשך הסדרה או הפלייאוף, אבל כמו בפלייאוף שעבר, גם הפעם מקדניאלס הוא כנראה השחקן שממנו ההגנות היריבות יהמרו והוא יצטרך להעניש, ומנגד יש לו תפקיד משמעותי כשומר המרכזי על דונצ'יץ', כלומר האיש שאמור לעשות עבודה מספיק טובה כדי שההגנה לא תצטרך להמר יותר מדי על שחקנים כמו אוסטין ריבס ולברון.

גולדן סטייט – ברנדין פודז'מסקי. סטף קרי וג'ימי באטלר יש, הגנה מצוינת יש, ועכשיו הווריורס צריכים עוד מישהו שיכול לייצר נקודות. פודז'מסקי היה טוב מאוד בתקופה אחרי הטרייד על באטלר, אבל קצת התקשה בשבוע האחרון של העונה הסדירה ובפליי-אין נגד ממפיס. במשחק הראשון בסדרה, הגארד הצעיר הצליח להגיע ל-14 נקודות, והיה היחיד בספרות כפולות מלבד צמד הכוכבים, חילק 4 מתוך 5 האסיסטים שלו ברבע האחרון וסיים עם 17+ בפלוס-מינוס, הנתון הגבוה ביותר במשחק.

ממפיס – מרווין באגלי. השחקן היחיד אולי שאפשר לציין לחיוב מהמשחק אמש, כשהבחירה השנייה בדראפט 2018 קלע 17 ב-8/8 מהשדה, כולל שלשה מאחורי החצי בסיום רבע. ייתכן שבאגלי יכול להקשות קצת על ההגנה של אוקלהומה, או שיהיו גבוהים אתלטיים בסגנון דומה בשלבים הבאים שיכולים להקשות על ההגנה של אוקלהומה.

3. עד כמה זה משקף?

קליבלנד-מיאמי – 8. על הנייר, אין למיאמי כלים לשבש את ההתקפה של קליבלנד, וכך המשחק הראשון היה נראה. אריק ספולסטרה יצטרך לשכנע אותנו שההיט מסוגלים לעשות שם משהו.

בוסטון-אורלנדו – 8. טייטום לא אמור להיות כל כך חלש בהמשך, אבל בהחלט סביר שנראה את ההגנה של אורלנדו עושה עבודה מצוינת וזה לא מספיק אפילו למשחק צמוד בגלל ההתקפה שלהם.

ניקס-דטרויט – 6. ההתקפות הצטיינו על חשבון ההגנות שיהיו טובות יותר בהמשך, אבל משחק צמוד עם יתרון קל לניקס ברגעי ההכרעה זה בהחלט תרחיש סביר.

אינדיאנה-מילווקי – 5. ההתקפה של אינדיאנה נראתה כצפוי, אבל ההתקפה של מילווקי לא תחטיא ככה את ההזדמנויות הפנויות שהיו לה בהמשך.

אוקלהומה-ממפיס – 5. לא 50 הפרש, אלא 20.

יוסטון-גולדן סטייט – 7. ההגנות אמורות להיות הצד הטוב יותר של שתי הקבוצות, אבל אני מניח שנראה סקור יותר גבוה בהמשך.

לייקרס-מינסוטה – 2. היו כמה סימנים לדאגה אצל הלייקרס, אבל מינסוטה לא יקלעו כל כך טוב והלייקרס ידייקו יותר בהזדמנויות שהכוכבים שלהם יוצרים לאחרים.

דנבר-קליפרס – 6. התרחיש הסביר הוא שיוקיץ' יהיה יותר טוב והארדן פחות טוב, אבל הצוות המסייע של הקליפרס גם אמור להשתפר.