איזה כיף שפלייאוף. איזה כיף שכדורסל. איזה כיף שהופס. בואו נתחיל.

05:00 – דנבר נאגטס (4) – לוס אנג'לס קליפרס (5)

מצב בסדרה: 0:1 לדנבר אחרי 110:112 בהארכה.

איזה משחק אדיר קיבלנו בשבת בערב. הקליפרס פתחו בצורה טובה, דנבר עברה לאזורית, ג'יימס הארדן חזר שנים אחורה, ניקולה יוקיץ' התקשה מעט מול זובאץ אבל עדיין סיים עם 29/9/12 פשוט כי הוא ניקולה יוקיץ' ובסוף מי שניצח את המשחק היה בכלל ראסל ווסטברוק ומשחק ה-5 מ-17 הטוב בהיסטוריה, עם ריבאונדי התקפה גורליים ברבע האחרון ובהארכה. כל זה הופך את המשחק הזה, למרות שהוא משחק שני בסדרת הסיבוב הראשון, למשחק ששווה לשים בשבילו שעון מעורר.

אחרי כל ההקדמות הנדרשות, מה יחזיק למשחק השני? השאלה מתחילה מהברכיים של דנבר. ג'מאל מארי שיחק 48 דקות, ארון גורדון וניקולה יוקיץ' 46 וכריסטיאן בראון 45. לקליפרס היה שחקן אחד, הארדן, שעבר את ה-42 (בזמן שקוואי לנארד שיחק 41, ונראה מותש משמעותית בסיום). דנבר יכולה לקלוע בצורה טובה יותר מ-9 מ-27 מהשלוש, בטח במקרה של יוקיץ' שקלע ב-1 מ-4 מהשלוש. הארדן, כנראה, לא יתן שוב 32 נקודות ו-11 אסיסטים.

התשובה במשחק הזה בעיניי מתחילה בג'מארי, שקלע סלים גדולים מול קריס דאן והזכיר את השחקן מ-2023. חוסר היציבות הזה מורגש לאורך כל העונה, ולכן אנחנו מדברים על השחקן מ-2023 ולא על השחקן מפברואר, והיכולת שלו לחבר שני משחקים טובים עשויה להיות קריטית. היינו הך נכון בקשר ליוקיץ', שקלע 29 נקודות ב-24 זריקות, נתון לא יעיל עבורו כשזובאץ עשה מולו עבודה לא רעה.

אני הייתי רוצה לראות את הקליפרס עוברת לחמישייה מעט יותר גדולה, בטח אם דאן התקשה מול מארי בסיום החצי השני, כשג'ונס ג'וניור פותח או מקבל דקות לצד קוואי, פאוול, הארדן וזובאץ. בכך הוא גם יוכל להקשות על יוקיץ' או על הכנסת הכדור לצבע של דנבר, קבוצה עם בעיית קליעה משמעותית שהורגשה גם במשחק הראשון, וגם להפוך את החיים של השאר לקלים יותר.

ברגע שג'ונס האתלט על הפרקט, יהיה יותר קל לפאוול (5 מ-12 מהשדה) וקוואי (3 מ-6 וארבעה איבודים בחצי השני ובהארכה) לתקוף יריבים קטנים יותר, כמו מארי, כריסטיאן בראון או אפילו ווסטברוק. שניהם היו רחוקים מאוד מהתקרה שלהם או ממה שראינו בחודש האחרון, וטיירון לו יכול לתקן את הפער הפיזי הזה בצורה טובה. הקליפרס כבר הובילו ב-15 נקודות במחצית הראשונה, אבל יצאו מאיזון והפסידו בקרב הפוזשנים, כשדנבר הגיעה ל-19 זריקות יותר מהם מהשדה ומהעונשין יחד, שמונה מתוכן מהשדה. קשה מאוד לנצח ככה.

מהצד של דנבר, החצי השני נקודה מעודדת להמשך. בטח בהתחשב ביום הקליעה, בטח בהתחשב בזה שיוקיץ' יכול למצוא דרך וכבר הראה סדרות בהן הוא פתח בצורה מעט איטית והשתלט בהמשך. מארי נגע בכדור משמעותית יותר ממנו במשחק הראשון בסדרה, כשהוא היה בידיים של הקנדי במשך 9.9 דקות לעומת 5.2 של ניקולה. בכך דנבר מעט שיחקה לידיים של הקליפרס, אבל לא בטוח שזה דבר רע להמשך הדרך. השילוב הדינמי ביניהם הוא המפתח לכל ההצלחה של דנבר, וזה נכון גם היום.

לכל זה, אגב, אפשר להוסיף שדנבר קיבלה מעט ממייקל פורטר ג'וניור (3 נקודות ב-27 דקות) והרבה מארון גורדון, 25 נקודות כשהוא הגיע למצבי זריקה טובים והיה התגלמות היתרון הפיזי של הנאגטס. אני מאמין שהפעם נראה יותר דקות של ג'ונס ג'וניור, בטח אם דאן יתקשה שוב מול מארי, אבל לא בטוח שהקליפרס יכולים להרשות לעצמם להוריד את השומר האישי הטוב ביותר שלהם. אפשר להמשיך עוד ועוד, יש אינסוף דברים שיכולים להשתנות במשחק הזה.

מה יכריע? ברגעים כאלה אני הולך עם הבטן שלי, שחושבת שגם יוקיץ' וגם קוואי יהיו טובים יותר. המשחק הקודם היה צמוד במיוחד, אבל אני מאמין שהפעם הקליפרס יאבדו פחות ויסגרו בצורה טובה יותר לריבאונד, בטח במקרה של ווסטברוק. לכן אני הולך עם הארכה נוספת שבסיומה המהדקים של טיירון לו משווים ל-1:1. קליפרס ב-5.

02:30 – ניו יורק ניקס (3) – דטרויט פיסטונס (6)

מצב בסדרה: 0:1 לניו יורק אחרי 112:123.

דטרויט מחפשת ניצחון פלייאוף ראשון מאז 2008, ורואים את זה. הקבוצה אמנם צירפה כמה שחקנים ותיקים שהיו אחראיים לקפיצה הגדולה בעונה הסדירה, אבל טוביאס האריס, מאליק ביזלי וטים הארדוואי ג'וניור לא בדיוק שמות שמנצחים משחקי פלייאוף. הניקס נתנה להם לנצח אותה והם נתנו משחק לא רע, עד לריצת 0:21 בסיום המשחק הראשון, 112:123 במדיסון סקוור גארדן.

זה הרגיש כאילו הניקס פשוט יכולים להעלות הילוך ולנצח, גם ביום קליעה מזעזע של ג'יילן ברונסון (12 מ-27 מהשדה), של קארל-אנתוני טאונס (1 מ-3 מהשלוש) ושל מיקאל ברידג'ס שסיים עם 0 משתיים מחוץ לקשת. באופן מפתיע, בטח לניקס, שחקן ספסל עלה ושינה את המומנטום, לא אחר מקמרון פיין האנדרייטד שהוביל את הריצה הזאת. דטרויט הייתה בתמונה במשך דקות ארוכות קודם לכן, והובילה גם 81:90, אבל זה הרגיש כאילו השוק הראשוני נעלם לניקס. מצד שני, ביום של 8 מ-21 מהשדה של קייד הפיסטונס הובילו ברבע האחרון בגארדן.

סביר שנמשיך לראות את הניקס באותה הגישה, כשאו ג'י אנונובי ומיקאל ברידג'ס מקבלים כמה שיותר דקות מול קייד קנינגהאם וג'וש הארט בתפקיד חופשי יותר. זה מרגיש מעט מוזר אחרי משחק בו הם קלעו 123 נקודות, אבל זה מרגיש כאילו יש להם לאן להשתפר התקפית, בטח לאחר שטאונס זרק 14 פעמים בלבד מהשדה. זה לא היה משחק כדורסל יוצא דופן של הניקס, גם ביחס לרמה שלהם העונה,

האם זה אומר שהמשחק הזה גמור? לא בטוח בכלל. הפיסטונס עשו לא מעט דברים טובים, בטח הגנתית, וראו את אוסאר תומפסון מסתבך בבעיית עבירות שהובילה לכך שהוא שיחק 23 דקות בלבד. ב-23 הדקות האלה הוא עשה עבודה לא רעה על ג'יילן ברונסון, למרות שההפתעה האמיתית הגיעה מכיוונו של דניס שרודר.

ההגנה של הניקס הרגישה אינטנסיבית מדי עבור הפיסטונס שאיבדו לא פחות מ-19 פעמים, כולל בריצת ה-0:21, אבל זאת מכה שאפשר להתאושש ממנה. דטרויט הרגישה כמו קבוצה בגיל ממוצע של 25.2, ומעט יותר מזל עשוי לפתוח את המשחק הזה. התאמה מעניינת אחרת, אגב, היא ההרכב של דניס שרודר וקייד קנינגהאם ביחד שעשה לא מעט דברים טובים בחודשיים האחרונים של העונה. הם יכולים לשנות משחקים התקפית, בטח במקרה בו "נועלים" את קייד, ולהוביל לזריקות טובות יותר ובעיקר שקטות יותר. סביר שנראה את השינוי הזה כבר הערב.

האם זה יספיק לניצחון בגארדן? לא בטוח. הקרדיט מגיע בעיקר למה שג'יילן ברונסון הראה שהוא מסוגל לעשות בעבר בפלייאוף, ולמשחק בו הניקס היו פחות טובים בשלושה רבעים אבל עדיין ניצחו בצורה משכנעת. אני לא חושב שנראה הפעם 0:21, אבל סביר שנראה גישה דומה של קבוצה מנוסה יותר שיודעת לתת את האקסטרה כשצריך. לכן אני אלך עם תוצאה נמוכה וניצחון של ניו יורק ב-11.