_{sport illustrated}

איזה כיף שפלייאוף!. אחרי הציה של העונה הרגילה הגענו לתכלס. כל משחק משנה, שחקנים נחשפים בגדולתם ובקטנותם, ההגנות מתהדקות התכנון ההתאמה והעורמה באה לידי ביטוי, זו חגיגה של ספורט, זו חגיגה של כדורסל, ואני בטוח שיהיה פלייאוף מעולה. מגיע לנו. במיוחד אני אוהב את הסיבוב הראשון, הרבה משחקים, הרבה מהם מוקדמים ותמיד ההפתעות הכי גדולות מגיעות משם. אז בלי עוד הקדמות מיותרות, לעסק!

20:00 – ממפיס גריזליז (0-0) מול אוקלהומה ת'אנדרז (0-0):

טימבוקטו, עיר בוץ שנתפסה במשך מאות שנים במערב כעיר מסתורית ואקזוטית, כמעט מיתולוגית. מיקומה המרוחק בשולי מדבר סהרה, יחד עם הדיווחים על עושר עצום וספריות עתיקות, הפכו אותה ליעד נחשק לחוקרים ולמגלי ארצות אירופאים, שמעולם לא פספסו הזדמנות לעשות אידיאליזציה ועיוותים לזר והשונה מהם. ממש היום לפני 98 שנה, הגיע רנה קיילי הצרפתי לטימבקטו. למה זה מעניין מישהו?, כי במקרה הוא האדם הלבן הראשון, מאות שנים אחרי ששמה של העיר נודע למערב, שהגיע לטימבקטו וחזר ממנה בחיים כדי לספר.

היום הגריזליז יגיעו לפייקום ארנה באוקלהומה לפתיחתה של סדרה ולשני משחקים חוץ מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר במטרה דומה, להשאר בחיים. כמו קיילי, גם הסיכויים של הגריזליז לעמוד במשימה הם קלושים. הרעמים מגיעים אחרי העונה הגדולה בתולדותיהם, הם קבוצה עם כימיה גבוהה, לא בשנה הראשונה שלהם בפלייאוף ביחד, עם היררכיה ברורה, יכולים לשחק במספר הרכבים, גבוה/נמוך, אין להם איזה טוני אלן או ווסטברוק שהוא חיסרון בולט. הם סיימו ראשונים בליגה, הם קבוצת הבית הכי טובה בליגה, יש להם הגנה רצחנית היסטורית וכמובן ראשונה בליגה, ואולי הנתון הכי חזק שלהם, יש להם את הנט רייטינג השני הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה, מדד שהיסטורית קורלטיבי עם חוזק אמיתי של קבוצות. כל הסממנים מראים שלא רק שהת'אנדר לא קבוצת "עונה סדירה" שתפול בפלייאוף, אלא שהיא אפילו יותר מתאימה לפלייאוף וקונטנדרית מובילה לאליפות.

מולה תעלה הגריזליז, קבוצה פציעה, שהכוכב הראשי שלהם סוחב פציעה גם בגוף וגם בשיקול הדעת. שהסנטר הפותח שלהם הוא רוקי מאוד מוכשר שגם מוכשר בלעשות מהלכים לא נכונים במאני טיים, שהגיעה לפלייאוף בקושי אחרי קריסה מפוארת בסוף העונה הסדירה, שפיטרה את המאמן שלה בלי סיבה טובה נראית לעין שנייה לפני הפלייאוף. לא בדיוק החומר ממנו קורצו סוסים שחורים.

האם אפשר כבר להוציא את המטאטאים?. אולי הדובונים יוכלו לשאוב השראה מרנה קייל. קייל לא הגיע להישג שלו במקרה, הוא הקדיש שנים ללימוד ערבית ותרבות האיסלאם, הוא היא בעל ראש מספיק פתוח ויצירתי כדי להסכים להשתמש במובילים מקומיים שחורים דבר שהיה מאוד לא נהוג בזמנו. אם איכשהו הגריזליז רוצים להישאר בחיים, הם צריכים להיות יצירתיים, להפתיע את הת'אנדרז, לחקור את החולשות המעטות שיש להם. את עודף הסנטימטרים, להדק את ההנה על שיי ואת הברגים בראש של ג'ה ולראות הרבה סרטונים של הגריזליז בפלייאוף 2011. אני חושב שיש כאן סדרה יותר צמודה ומעניינת ממה שחושבים מרבית הפרשנים. היום נקבל לזה הצצה!

המלצת צפייה עבור: כולם!, פלייאוף בשמונה מה לא תבואו.

דו"ח מצב: אצל הריזליז וולס, ג'קסון (הקטן, לא טריפל J) וברנדון קלארק לא ישחקו. אצל הת'אנדר זה טופיץ' ועוסמאן דיאנג. קיצר העיקריים משחקים

הימור: ת'אנדרז ב10

22:30 – אורלנדו מג'יק (0-0) מול בוסטון סלטיקס (0-0):

כשהכנתי את הפריוויו הזה נתקלתי בכתבה של שטוענת שהמג'יק הם למעשה האיום הגדול ביותר על הסלטיקס במזרח. לטענתם הכתב מציג שבשלוש שנים האחרונות (המודל הנוכחי של הסלטיקס), המג'יק הם הקבוצה עם אחוזי הנצחונות הגבוהים ביותר מול הסלטיקס 60% ב10 משחקים. יותר מזה, הם שניים בליגה אחרי הת'אנדר. הוא טוען שהמג'יק הוכיחו במשחק הפלייאין שגרסת הפלייאוף שלהם שונה לחלוטין מזו של העונה הסדירה ולראייה התבוסה שהם הנחילו להוקס.

היום הוא ה20.4, בהיפוך מספרים זה 420. המספר 420 הפך לאחד הסמלים הבוטלים של הצמח הפסיכואקטיבי, מריחואנה,קאנביס, ג'נג'ה, ירוק. יש כל מני אגדות אורבניות שמנסות להסביר איך המספר נקשר לצמח. הסיפור הראשי הוא שבשנות ה-70, קבוצת תלמידי תיכון מקליפורניה שהכינוי שלהם היה הוולדווים היו נפגשים מדי יום בשעה 4:20 ליד פסל בבית ספרם, כדי לעשן מריחואנה. הם השתמשו בביטוי "420" כקוד סודי ביניהם, כדי לתאם את המפגשים מבלי שההורים או המורים יבינו אוחר יותר, הביטוי התפשט מעבר למעגל הקטן שלהם, בין השאר בזכות קשר עקיף של אחד מהם ללהקת Grateful Dead, והשאר היסטוריה. מאז ה20.4 הפך לחג הלא רשמי של מעשני הקנאביס ברחבי העולם.

אני די בטוח שכותב הכתבה המוזכרת הקדים את חגיגות המועד. אולי סתם הפיגמנטים הירוקים של הסלטיקס עשו לו חשק לעשן משהו לפני שהוא כותב על הסדרה הזאת, אחרת אין לי הסבר למה הוא כתב את השטויות האלה על הסדרה שהיא אולי הכי פחות צפופה מכלל סדרות הסיבוב הראשון בפלייאוף. הסלטיקס הם האלופה המכהנת, קבוצה עם כוח אש וכישרון בכל עמדה. התקפה, הגנה, ספסל אימון, כימיה, עם ליבה שרצה ביחד כבר כמות יפה של שנים. הם מגיעים במומנטום פסיכי מסוף העונה שב15 המשחקים האחרונים הם ניצחו 13 והפסידו 2. אז נכון, אחד מהם היה לאורלנדו, אבל בוא נראה מי פתח במשחק הזה אצל הסלטיקס: לוק קורנט, סאם הוזר,טוראי קרייג והרוקי ביילור שיירמן. לא בדיוק הדרים טים. גם לא ההרכב העשירי של הסלטיקס.

מולם תעלה אורלנדו. קבוצה שבתחילת העונה הייתה נראית כקסם, בהמשך היו לה תירוצים של פציעות ובסוף העונה פשוט נראה שעלו על הטריק שלה. הם גירדו בסופו של דבר את ה50% ניצחונות. היו צריכים להיכנס דרך הפלייאין והם גם מגיעים לסדרה בלי אחד משלושת השחקנים הבולטים שלהם כשסאגס בחוץ בגלל פציעה, יחד עם מו ווגנר שהיה מעולה עד שגמר את העונה. עם כל ההערכה של לבאנקרו האלוף ולאח הצעיר של מו, פרנץ ווגנר, הוא צריך להרגיש בר מזל אם הוא יצא מהסיבוב הזה עם ניצחון.

_{חג שמח למי שחוגג!}

המלצת צפייה עבור: כולם!, פלייאוף בעשר וחצי מה לא תבואו.

דו"ח מצב: כאמור מו ווגנר וסאגס בחוץ

הימור: בוסטון ב15

2:00 – מיאמי היט (0-0) מול קליבלנד קאבלירס (0-0):

היום לפני 225 הוקמה רפובליקת 7 האיים היוונים. רפובליקת 7 האיים היוונים הייתה אוסף של שבעה איים בים היוני: קורפו, קפלוניה, זקינתוס, איקריה, פקסי, ליקסורי וית'אקי, אשר הפכו לקונפדרציה עצמאית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. למרות שהם הכריזו על איזשהי עצמאות, בפועל ה"מדינה" בעלת השטח הפצפון הייתה בובה על חוטים שנעה בין שליטה עות'מאנית רוסית ובריטית עד שבסופו של יום סופחה לאם האתנית שלה יוון. כי ככה זה, לא תמיד אוסף של מקומות שמכריזים על עצמם כמדינה הם מדינה.

כזאת למשל היא מיאמי היט. לכאורה יש לה חומר שחקנים לא רע בכלל. טיילר הירו המכונה ההתקפית המשומנת, באם אדאביו החיה ההגנתית והסולידי התקפי, אנדרו וויגנס שהוכיח שהוא יכול להיות יעיל התקפית והגנתית בווריוורס, סוללה של שחקנים שהוכיחו את עצמם ככלים יעילים בסיטואיציה הנכונה, דאנקן רובינסון השלשן,דוויון מיצ'ל, קייל אנדרסון, קווין לאב. שחקנים צעירים ומבטיחים כמו ניקולה יוביץ' וחיימקה חאקז,וקלאל וור. יש להם מאמן מעוטר וארגון שמתפאר באחת התרבויות הארגוניות הטובות בNBA. בכל זאת משהו חסר שם, איזשהו דבק, איזשהו סינרגיה או בארבע מילים, הם פשוט לא קבוצה!. באטלר הרגיש את זה וברח, המאזן שלהם הרגיש את זה וצנח ל37 ניצחונות בלבד, שהספיקו להיט למקום העשירי והובילו אותה לתחתית הפלייאין. הם מגיעים לפלייאוף בתקופה מאוד טובה עם 7-8 ניצחונות במשחקים האחרונים שלהם, והם אמנם ניצחו פעמיים בתצוגות קלאצ' אדירות של טיילר הירו,אבל עדיין קשה להאמין שהם יהוו אתגר משמעותי עבור..

קליבלנד העונה הפתיעו את כולם. לכאורה הדבר היחיד שהם שינו העונה היה מאמן, כשאטקינסון הגיע במהלך הקיץ למסטייק ביי דה לייק. הסגל שלהם נשאר אותו סגל שניצח בקושי את אורלנדו הצעירים והפסיד בקלות למכונה מבוסטון. אותו סגל שנטה ליפול להירו בול של מיצ'ל שלפעמים היה מוצלח ולפעמים לא. אותו סגל שהיה נראה שמשחזר שנים של בינוניות קליבלנדית טיפוסית ששררה בתקופות טובות בקליבלנד נטולת לברון. העונה של קליבלנד הייתה רחוקה מלהיות בינונית. הם הציגו התקפה היסטורית, מגוונת, עם יוצרים שונים, הנעת כדור, המקום השני בליגה גם מבחינת מאזן וגם מבחינת נט רייטינג. הם עמדו באופן כמעט בלתי מעורער במהלך כל השנה במקום הראשון במזרח. ניצחו שני רצפים של מעל 15 משחקים ונראים כמו הקבוצה היחידה במזרח שיכולה באמת איכשהו להתמודד מול הסלטיקס. מה נשתנה?, הרבה התבגרות, כימיה אימון או בקיצור, הם הפכו לקבוצה.

אם אני צריך להמר במשחק בין קבוצה ללא קבוצה, אני אלך על הקבוצה.

המלצת צפייה עבור: תכלס אוהדי הקבוצות, המשחק הפחות נוח והפחות מעניין של הלילה

דו"ח מצב: לא מעט שחקני היט פצועים אבל יכולים לשחק ופלייאוף, קווין לאב בחוץ.

הימור: קליבלנד ב20

4:30 – גולדן סטייט ווריוורס (0-0) מול יוסטון רוקטס (0-0):

לפני 132 שנים נולד בברצלונה שבקטלוניה שבספרד תינוק בשם חואן מירו. מירו הקטן נמשך לאומנות וגילה כישרון לציור ויצירה. בשנות ה20 לחייו הוא עבר לקהילת אומנים בפריז ופיתח סגנון אומנותי שונה בתחילת ממה שעשה עד כה. הוא פיתח זעם כלפי סגנון היצירה הקונבנציונלי ואף התבטא שהוא רוצה ל"רצוח" את סגנון היצירה הזה. במקום ציורים מדוייקים וראיליסטים הוא הפך לצייר של ציורים מופשטים וסוריאליסטי, עבודותיו נחשבות עד היום לעבודות הסוריאליסטיות מהמקוריות של התקופה. אחרי היכרות שטחית עם עבודות של מירו ביקרתי במוזיאון שלו כשטיילתי בברצלונה ביקרתי במוזיאון המוקדש ליצירותיו. היה בהם איזשהו חן אבל יותר מדי פעמים זה נראה כמו קשקוש של ילד בגן יותר מאשר יציאה מופשטת ומורכבת. לפעמים יש מצבים בהם אנשים רואים באותו המצב דברים שונים מאוד

ניקח למשל את הסדרה הבאה עלינו לטובה בין גולדן סטייט לרוקטס. סדרה שמהדהדת מאבקי איתנים בגמר המערב של העשור הקודם. אלא בעוד שגולדן סטייט נשארו עם מרכיבים עיקריים מאותה קבוצה (קליי – ): ), הרוקטס מגיעים לסדרה הזו בלי שום זכר לדור הזקן של הטילים, עם קבוצת זאטוטים שלרובם המשחק הערב יהיה המשחק הפלייאוף הראשון בחייהם.

דרך אחת לספר את הסיפור היא שיש לנו פה סדרת קצוות, הקבוצה השנייה בטיבה במערב מול השביעית, הרוקטס, קבוצה שבמשך חלקים נרחבים מהעונה הראתה יכולות טובה, בגרות מרשימה, איזון טוב צעירים לווטרנים, הגנה מעולה בהובלת תומפסון הדבק האנושי וברוקס הקרצייה האנושית, והתקפה יעילה בהובלת גרין ושנגון הכשרוניים, שככל הנראה לא תתקשה מול הקבוצה הלא מאוזנת מהמפרץ שבמשך רוב העונה קרטעה.

דרך אחרת היא להסתכל על גולדן סטייט פוסט באטלר כקבוצה אחרת לגמרי. קבוצה שהמאזן שלה עומד על 21-4, שיש לה יותר ניסיון פלייאוף ועמידה בלחצים מאשר שיש לרוקטס בכל ה30 שנה האחרונות. קבוצה עם שניים משחקני הקלאץ' הגדולים בהיסטוריה שמביאים לשלוחן גרסאות אחרות לגמרי שלהם בפלייאוף. קבוצה שהראתה בפלייאין שג'ימי יודע להעלות הילוך, קרי יודע לקלוע כשחשוב וגרין יודע להשליט טרור ברחבה. קבוצה שעומדת או לטרוף את יוסטון חסרי הניסיון כמו שהיא עשתה סיבובים ראשונים רבים העבר, או לנצל את עודף הניסיון כדי לעשות את המעשים הנכונים ולנצח כשחשוב כמו שעשו מול סקרמנטו לפני שנתיים

אני בוחר להאמין לסיפור השני

_{אמן דגול או ילד בגן?}

המלצת צפייה עבור: תכלס אוהדי הקבוצות, המשחק הפחות נוח והפחות מעניין של הלילה

דו"ח מצב: לנדל וטייט בחוץ

הימור: גולדן סטייט ב4