3 משחקי 2 מצפים לנו הלילה, ומדובר ב-3 הסדרות בהן משחק 1 היה הכי חד-צדדי. זה כמובן כולל את אוקלהומה וממפיס, אבל גם שני המשחקים האחרים בהם ההפרש עבר את ה-20 ברבע השני או השלישי והשמחק הוכרע בשלב מוקדם של הרבע האחרון, אם לא מוקדם יותר. הלילה נקבל הזדמנות לראות מי מהקבוצות שהפסידו מסוגלת להשוות את הסדרה, או לפחות לשחק טוב יותר ולתת תחושה שיש לה מה למכור להמשך הסדרה.

2:00 אינדיאנה פייסרס – מילווקי באקס (1- 0 לאינדיאנה בסדרה):

מה למדנו על אינדיאנה במשחק הראשון? – לשמור על יאניס באחד על אחד. הפייסרס בחרו לא להביא הרבה עזרה על יאניס ולתת לו לעבוד לבד, ובעיקר לא לאפשר לו להכניס את האחרים לעניינים. זה עבד להם היטב כשיאניס חילק רק אסיסט אחד ואמנם קלע הרבה וביעילות די טובה, אבל הרגעים בהם הוא התקשה להגיע לזריקות נוחות והחטיא עונשין אפשרו לאינדיאנה לברוח. במשחק בו יאניס קלע 36 מתוך 98 של הקבוצה והחברים שלו היו עם 4/18 בשלשות פנויות לחלוטין, אפשר לומר שזה עבד היטב, אבל לא בהכרח ימשיך ככה.

מה למדנו על מילווקי במשחק הראשון? – צריך עוד שחקן יוצר. לילארד עוד עשוי לחזור כבר עכשיו, ואם לא הלילה אז כנראה בהמשך הסדרה, ועדיין חסר למילווקי עוד שחקן שיכול ליצור מצבים, לעצמו או לאחרים, בהתקפה. מי שעשה את זה הטב ב-8 הניצחונות הרצופים בסוף העונה הסדירה הוא קווין פורטר ג'וניור, שקלע בהם 16.9 באחוזים טובים עם 5.1 אסיסטים, שני נתונים בהם הוא היה השני בקבוצה אחרי יאניס. פורטר היה עם 12 נקודות ו-5 אסיסטים במשחק 1 בסופו של דבר, אבל הוא עשה את זה בעיקר מהעונשין עם 2/7 מהשדה ובעיקר אחרי שהמשחק כבר היה בהפרש גדול מדי.

שאלת מפתח – ההגנה של מילווקי על הצבע ומחצי מרחק. לאורך העונה, הבאקס היו במקום השני בדירוג הקבוצות שהיריבות שלהן זורקות הכי הרבה מחצי מרחק, ומנגד רק אוקלהומה, הקליפרס, גולדן סטייט, שארלוט ואורלנדו אפשרו ליריבות לקחת פחות זריקות בצבע. גם במשחק 1 מילווקי החזיקו את אינדיאנה על 25 זריקות בלבד בצבע, אבל הפייסרס קלעו 13/22 מחצי מרחק והסתדרו היטב בהתקפה, וייתכן שנגד הפייסרס עדיף להם לשנות קצת את תוכנית המשחק ההגנתית.

הימור: יהיה צמוד יותר, בין אם לילארד ישחק ובין אם לא, אבל אני עדיין הולך עם הקבוצה הביתית. אינדיאנה ב-7.

2:30 אוקלהומה סיטי ת'אנדר – ממפיס גריזליס (1- 0 לאוקלהומה בסדרה):

מה למדנו על אוקלהומה במשחק הראשון? – הרוטציה הרחבה עושה את העבודה גם בפלייאוף, לפחות בינתיים. משחק 1 הוכרע למעשה באמצע הרבע השני, אבל עד אז כבר ראינו 11 שחקנים שונים של אוקלהומה על הפרקט, והפעם היה זה וויגינס שקלע הרבה מהספסל ברבע השני, קארוסו חילק אסיסטים וקייסון וואלאס עשה קצת מהכל. יהיה מעניין לראות האם ומתי הרוטציה של אוקלהומה תתחיל להתקצר, ומי יהיה זה שייפגע משינויים כאלה, אם וכאשר.

מה למדנו על ממפיס במשחק הראשון? – מרווין באגלי יכול לתרום בסדרה הזאת. זה נכון ש-13 מתוך 17 הנקודות שלו הגיעו אחרי שההפרש טיפס כבר ל-40 ויותר ברבע השלישי, אבל 17 נקודות ב-8/8 מהשדה בלי לשחק ברבע האחרון, והרוב מול הרכב בכיר של אוקלהומה. השילוב של מהירות ואתלטיות אולי יכול לאתגר טיפה את הרטנשטיין והולמגרן, בטח לעומת אידי הכבד יותר איתו הרטנשטיין הסתדר היטב במשחק 1.

שאלת מפתח – האם יש לממפיס מה למכור. היו לממפיס הרבה סיבות להתפרק במשחק 1, אבל השאלה העיקרית להמשך הסדרה היא האם מדובר רק במשחק אחד קיצוני לאור העייפות של ממפיס, הסיטואציה וכמה דקות שהרגו את המשחק, או שפערי הרמות הם באמת עצומים כמו שנדמה. תוצאה אופטימית מבחינת ממפיס תהיה כזאת שתיתן תחושה שעם ביתיות הם יכולים לגנוב משחק אחד בסדרה הזאת.

הימור: יהיה קצת פחות קיצוני, אבל הפערים גדולים מדי. אוקלהומה ב-22.

5:00 לוס אנג'לס לייקרס – מינסוטה טימברוולבס (1- 0 למינסוטה בסדרה):

מה למדנו על הלייקרס במשחק הראשון? – חסר עומק. לוקה דונצ'יץ' קלע 37 באחוזים טובים במשחק 1, וגם לברון וריבס התאוששו טיפה ממשחק חלש ברובו עם 19 ו-16 נקודות בהתאמה, אבל השאר הייתה שממה. האצ'ימורה עוד קלע 3 שלשות וסיים עם 9 נקודות ב-3/9 מהשדה, אבל משם יש רק את קנכט שקלע 5 בזמן זבל ועוד 9 נקודות שהתחלקו בין פיני-סמית, וינסנט, ונדרבילט והייז. למעשה, אם מורידים את 3 הבכירים הלייקרס קלעו 23 נקודות בלבד, וזה מספר שהם יהיו חייבים לשפר כדי לנצח משחקי פלייאוף. מינסוטה הצליחו להקשות על ניהול המשחק של 3 השחקנים המובילים שנעצרו על 7 אסיסטים מול 9 איבודים, אבל הרבה מזה גם בגלל 7/24 של הלייקרס בזריקות ממסירות של אחד מ-3 הבככירים. האחוזים צפויים להשתפר, אבל השאלה היא כמה הלייקרס יכולים לעשות התאמות ולמצוא את נקודות התורפה של ההגנה של מינסוטה, ולא רק לקוות שהשלשות ייכנסו.

מה למדנו על מינסוטה במשחק הראשון? – הצוות המסייע יכול להעניש. ג'וליוס רנדל, ג'יידן מקדניאלס ונאז ריד חיברו יחד נתון יוצא דופן של 13/18 מחוץ לקשת, ועבור כל אחד מהם מדובר היה בחריגה משמעותית מבחינת אחוזי הקליעה. לרנדל זה היה משחק הפלייאוף עם האחוז האפקטיבי הגבוה בקריירה (והוא הגיע ל-50% רק ב-4 מתוך 16 משחקים בקריירה), עבור מקדניאלס היה מדובר בהשוואת שיא הקריירה בנקודות בפלייאוף והמשחק הכי יעיל באחוזי הקליעה מאז 2022, ואילו ריד השווה את שיאו האישי בפלייאוף גם בנקודות וגם באחוז אפקטיבי. ברור שאי אפשר לבנות על משהו כזה, אבל אלה השחקנים שהיכולת שלהם להעניש את ההגנה של הלייקרס יכולה להכריע את הסדרה לטובת מינסוטה.

שאלת מפתח – לוקה ולברון והיכולת שלהם להפעיל את האחרים, או לקחת על עצמם עוד יותר אם זה לא עובד. לוקה קלע היטב במשחק הראשון, אבל לא הצליח להכניס את האחרים לעניינים, ואילו לברון התקשה גם בקליעה. שניהם יודעים לעשות את ההתאמות שלהם, ועד כה גם ג'יי ג'יי רדיק ידע לעשות התאמות, והשאלה היא האם שני הכוכבים של הלייקרס ימצאו את הדרך לייצר יותר בהיבט הקבוצתי, כלומר להכניס את החברים לעניינים ולאפשר להם להגיע למצבים יותר נוחים, או לחילופין לראות שזה לא עובד אבל לקחת עוד יותר על עצמם.

הימור: מטח השלשות הקיצוני של מינסוטה ברבעים 2-3 (15/26) לא יימשך, ויש לטימברוולבס אמנם צוות מסייע איכותי ועמוק יותר, אבל ללייקרס יש את השחקן הכי טוב בסדרה וגם את לברון שיודע להעלות הילוך במשחקים קריטיים. הלייקרס ב-12.