אחרי הטרייד דדליין והטירוף שהוא הביא איתו, כרגע אנחנו קצת ב"דד זון" בעונה, ועדיין קצת רחוק מדי מהפלייאוף כדי להתחיל ממש לנתח אותו. לכן, החלטתי הפעם לבחון את המצב של מספר קבוצות לקראת הפלייאוף, וגם להציץ על המצב של הבחירות הגבוהות ביותר מהשנים האחרונות בדראפט.

הגיע הזמן להתעורר – מבט על מספר קבוצות מעניינות לקראת הפלייאוף

נתחיל ממינסוטה, שניצחה את 13 המשחקים האחרונים שבהם שיחק ג'וליוס רנדל. אומנם מאז היא הפסידה לאינדיאנה פעמיים ולניו אורלינס, אבל עדיין התחיל שיח מסוים סביב מינסוטה כקבוצה שיכולה להיות הסוס השחור של הפלייאוף במערב. אני חייב לומר שאני לא יודע איך אפשר להגיד דבר כזה. גם אחרי רצף הניצחונות שלהם, הטימברוולבס נשארו במקום שבו הם היו רוב העונה: איזור הטופ של הפליי-אין (מקומות 8-7). כרגע נראה שהם די רחוקים ברמה מקבוצות כמו גולדן סטייט וממפיס, שמדורגות במקומות 6-5. ולמרות הרצף המרשים הזה שבו ג'וליוס רנדל נראה קצת יותר מעורב ומחובר לשאר חברי הקבוצה, עדיין יש למינסוטה מספר בעיות משמעותיות: הבעיה הראשונה היא הקליעה. אומנם מינסוטה לא קבוצת קליעה מזעזעת – יש לה קלעים לא רעים בכלל בדמות ניקיל אלכסנדר-ווקר, אנתוני אדוארדס, מייק קונלי ודונטה דיוינצ'נזו. אבל מה משותף לכולם? הם גארדים. הקליעה של מינסוטה מחוץ לעמדות הגארד חלשה מאוד. נאז ריד הוא הנון-גארד היחיד עם קליעה טובה, וכל שחקני החמישייה בעמדות הפורוורד והסנטר (ג'יידן מקדניאלס, ג'וליוס רנדל ורודי גובר) הם לא קלעים שאפשר לסמוך עליהם. זה פשוט לא אפשרי לנהל התקפת כדורסל איכותית עם רק שני קלעים על המגרש (שבד"כ לאחד מהם יש את הכדור). בעיה נוספת היא הנעת כדור. מייק קונלי כבר בן 37 ולא באמת יכול לנהל את ההתקפה מעמדת הפוינט גארד, אנתוני אדוארדס לא מצליח לתפקד כפליימייקר משני איכותי, והשנה מוסר 4.6 אסיסטים על 3.2 איבודים (מקום 7 בליגה באיבודים, מקום 46 באסיסטים) ומינסוטה מוצאת את עצמה במצב שאין לה מישהו שינהל את ההתקפה כמו שצריך. גם ג'וליוס רנדל הוא עדיין סוג של בעיה. למרות שהוא בהחלט השתפר מאז פתיחת העונה, הוא עדיין נחשב (בצדק) כאחד משחקני הפלייאוף הגרועים ביותר בשנים האחרונות, ויש סיכוי גבוה שהוא ימשיך לאכזב בפלייאוף גם השנה. חשוב לציין שבהחלט יש למינסוטה נקודות חיוביות, כאשר הבולטת שבהן היא ההגנה. למינסוטה יש שלושה שחקני הגנה נהדרים בחמישייה (אדוארדס, מקדניאלס וגובר) ועוד כמה לא רעים בספסל (אלכסנדר-ווקר, דיוינצ'נזו), ויש מאצ'אפים, כמו נגד דנבר, שבהם ההגנה הזאת יכולה לעשות הרבה בעיות ליריבה. אבל בשורה התחתונה, למינסוטה יש הרבה יותר מדי בעיות וסימני שאלה כדי שאני אחשיב אותה כקונטנדרית, או אפילו כסוס שחור פוטנציאלי, במיוחד במערב החזק של העונה הנוכחית.

הקבוצה הבאה שנעיף עליה מבט היא הניקס, שהתחילו את השנה כקונטנדרים למהדרין אבל בזמן האחרון נראה שקצת יצאו מהטיר הזה. האמת היא שזה מתחיל ונגמר במאמן טום ת'יבודו. על הנייר הקבוצה הנוכחית של הניקס היא כנראה החזקה ביותר שלה מאז ימי וולט פרייזר ו-וויליס ריד בשנות ה-70, אבל מסיבה שפשוט לא ניתנת להבנה, ת'יבודו מתעקש לגרום לשחקנים שלו לשחק כמות הזויה של דקות ופשוט מתחנן שייפצעו – וזה אכן מה שקרה לג'יילן ברונסון, וגם הסיבה שהם הפסידו את הסדרה לאינדיאנה בשנה שעברה. אני חייב לומר שאת חלק מהאשמה במקרה הזה צריך להטיל על ההנהלה, ובעיקר על הטרייד שהביא את מיקאל ברידג'ס תמורת 5 בחירות סיבוב ראשון. זוהי כמות בחירות שכבר בזמן הטרייד נראתה גבוהה מאוד, ובדיעבד הטרייד הזה אכן פגע מאד ביכולת שלהם להשתפר. זה אומנם לא מוציא מידי חובה את ת'יבודו, שעדיין נותן כמות אסטרונומית של דקות לשחקנים שלו, אבל אם הניקס היו שומרים עוד איזה בחירה או שתיים, אולי הם היו יכולים להביא עוד איזה שחקן רוטציה טוב בטרייד דדליין, ולהוריד קצת את העומס משאר השחקנים. כרגע נראה שהניקס בכל זאת ישמרו על המקום השלישי במזרח ויפסידו לבוסטון בסיבוב השני, אבל זה לא היה כל כך ברור לפני חודש או חודשיים – ואפילו היו אנשים שחשבו שהניקס יכולים לנצח את בוסטון או קליבלנד. בכל מקרה, נראה שהעונה הזאת פחות או יותר חסרת סיכוי, ות'יבודו וההנהלה חייבים להתאפס ולעשות מהלכים בקיץ כדי לאזן את מספר הדקות אם הם לא רוצים להרוס את קבוצת הניקס הטובה ביותר ב-50 השנים האחרונות.

הקבוצה האחרונה שננתח היא מילווקי, שקצת כמו מינסוטה במערב מתחילה לצבור קריאות של "סוס שחור" במזרח בלי סיבה נראית לעין. יש לה מאצ'-אפ רע מאוד מול בוסטון וקליבלנד, שלשתיהן יש שחקנים שיכולים לעשות עבודה טובה מאוד נגד יאניס (הורפורד ומובלי). מנגד, למילווקי אין אף אחד שיעצור את הכוכבים שלהן (מי שומר על דונובן מיטשל? מי שומר על טייטום ובראון? יאניס יכול רק על אחד מהם). כמו מינסוטה, למילווקי עדיין יש מספר בעיות בולטות שלדעתי ימנעו ממנה לעשות ריצת פלייאוף ארוכה. הבעיה הראשונה היא הגנה על גארדים. מאז שוויתרה על ג'רו הולידיי, למילווקי אין באמת דרך לעצור גארדים/ווינגים של קבוצות אחרות, ולמתחרות שלה במזרח יש שחקנים נהדרים בעמדות האלה. למילווקי לא תהיה דרך לעצור את ברונסון-ברידג'ס, גארלנד-מיטשל ובראון-טייטום, וזאת כבר נורה אדומה רצינית מאוד. בשביל לחפות עליה, צריך התקפה ברמה אדירה. ולמרות שלמילווקי יש התקפה טובה, היא לא ברמה גבוהה מאוד, בעיקר בגלל קייל קוזמה. המספרים של קוזמה מאז שעבר למילווקי פחות או יותר זהים למספרים שהעמיד העונה בוושינגטון, ובסופו של דבר הוא עדיין לא שחקן שתורם לקבוצה מנצחת. הוא פורוורד שלא שומר, מוסר או קולע, וזורק הרבה זריקות רעות. יכול להיות שאם לא היה נזרק לוושינגטון, הוא היה הופך לשחקן שאפשר יותר לסמוך עליו. אבל הנזק כבר נעשה, וכרגע הוא לא נראה כמו מישהו שיכול להיות אופציה שלישית בהתקפה של קבוצה שרוצה להגיע רחוק בפלייאוף. עוד בעיה של מילווקי היא הפציעות. לא מעט אנשים שוכחים שיאניס פספס את שני הפלייאופים האחרונים בגלל פציעה, ולמרות שהוא יחסית בריא העונה, זה גם היה המצב בעונה שעברה. אולי מילווקי תרצה להוריד קצת את העומס ממנו לקראת סוף העונה כדי להבטיח בריאות מלאה שלו בפלייאוף. וכמובן לסיום, חייבים לציין את דוק ריברס שהוא פשוט לא מאמן טוב, וקבוצה שנותנת בידיו את המפתחות כנראה לא תגיע רחוק.

הגיע הזמן להתעורר – מבט מחדש על דראפטים 2022 ו-2021

אחרי 4-3 עונות בליגה, כבר אפשר להתחיל להסיק מסקנות על שחקנים. הגיע הזמן לעשות את זה עם דראפטים 2021 ו-2022, ולבדוק את המצב של השחקנים שנבחרו בטופ 10 במחזורי הדראפט האלו. אני לא אתייחס לשחקנים שבבירור הולכים בדרך הנכונה כמו פאולו, קייד וצ'ט, כי אתם כבר יודעים מה קורה איתם. במקום זה אשים את הזרקור על שחקנים אחרים מהטופ של שני מחזורי הדראפט האלה:

ג'בארי סמית' ג'וניור (2022, בחירה 3, יוסטון) – בזמנו חשבתי שג'בארי היה צריך להיות הבחירה הראשונה בדראפט, ואחרי שלוש שנים אפשר להגיד ללא ספק שטעיתי. למרות שהוא לא שחקן רע, הוא בהחלט לא הגיע לרמה של בחירה שלישית בדראפט, ועדיין לא ממש מראה יכולות איכותיות בשום אספקט של המשחק. שלוש שנים לאחר שנבחר בדראפט, כרגע הוא נראה פשוט כמו שחקן NBA סביר ולא יותר מזה. יכול להיות שהכמות הגדולה של שחקנים צעירים ביוסטון מקשה עליו, אבל כרגע הוא נראה די רחוק מלקחת את הקפיצה קדימה. אני הייתי מאוכזב שיוסטון לא העבירה אותו בדדליין תמורת ג'ימי באטלר, ואני עדיין חושב שיש סיכוי לא רע שנראה אותו בקבוצה אחרת בקיץ כחלק מחבילה שתביא סופרסטאר ליוסטון. והאמת היא, שיכול להיות ששינוי כזה זה בדיוק מה שהוא צריך.

קיגן מארי (2022, בחירה 4, סקרמנטו) – אחרי שתי עונות פתיחה טובות מאוד, מארי, קצת כמו כל סקרמנטו, נחלש העונה ומעמיד שיאי קריירה שליליים בנקודות, אחוזים מהשדה ואחוזים לשלוש. אני עדיין מאמין שיש לו עוד הרבה מה לתרום כגבוה שיכול לקלוע מהשלוש ולרווח את המגרש, אבל קשה לי לראות אותו הופך לאולסטאר, ונראה לי שסגנון המשחק שלו עובד יותר טוב בקבוצה מנצחת – וכרגע, נראה שזה לא בדיוק הכיוון של סקרמנטו.

ג'יידן אייבי (2022, בחירה 5, דטרויט) – אייבי הראה גרף שיפור העונה ונראה שתחת ג'יי.ביי.ביקרסטאף בדטרויט הוא ממש מתחיל לפרוח, אבל אחרי 30 משחקים הוא נפצע וגמר את העונה. למרות זאת, אני מאמין בו וחושב שהוא השחקן עם הפוטנציאל הגבוה ביותר מבין השלושה שציינתי עד כה. יש לו יכולות אתלטיות מצוינות, הוא קלע טוב, ואם ישתפר קצת במסירה ובהגנה, הוא וקייד יכולים להפוך לצמד גארדים מפחיד בשנים הקרובות.

בנדיקט מאת'ורין (2022, בחירה 6, אינדיאנה) – עוד שחקן שאני אוהב ולדעתי לא מקבל מספיק קרדיט באינדיאנה. הוא אומנם לא הראה שיפור משמעותי מאז עונת הרוקי הטובה שלו, אבל הוא עדיין סקורר מצוין שיכול להיות אופציה שלישית-רביעית בהתקפה, ואולי אפילו יותר מזה בעתיד. אני הייתי רוצה לראות אותו מקבל יותר הזדמנויות באינדיאנה, כי אני באמת מאמין שיש לו כישרון.

שיידון שארפ (2022, בחירה 7, פורטלנד) – אומנם שארפ כן מראה גרף שיפור בשנותיו בליגה, אבל הוא לא מצליח להפוך לגארד דומיננטי. לדעתי זה גם בגלל הדמיון הרב בינו לבין סקוט הנדרסון – שניהם גארדים אתלטיים שלא קולעים טוב משלוש, צריכים את הכדור ביד, וצריכים להשתפר כמוסרים. זאת, יחד עם המצב הבעייתי בפורטלנד (הקבוצה החלשה ביותר מבין אלו שדיברנו עליהם עד כה), יוצרים סיטואציה שמקשה על שארפ להשתפר.

דייסון דניאלס (2022, בחירה 8, נבחר ע"י ניו אורלינס, הועבר בקיץ 2024 לאטלנטה) – ללא ספק השחקן שביצע את הקפיצה הגבוהה ביותר השנה. אחרי שנתיים חלשות בניו אורלינס, דניאלס הועבר לאטלנטה והפך לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, כאשר הוא מוביל את הליגה בחטיפות עם 3.1 ועושה עבודה לא רעה גם כמוסר וסקורר משני. הוא אחד המועמדים המובילים לזכייה בתואר השחקן המשתפר של העונה, ומתברר כבינגו ענק עבור אטלנטה. כרגע נראה שמצפה לו קריירה ארוכה ואיכותית.

ג'רמי סוהאן (2022, בחירה 9, סן אנטוניו) – נראה שההתקדמות של סוהאן פחות או יותר נעצרה. הוא שחקן הגנה טוב ומוסר לא רע מעמדת הפאוואר פורוורד, אבל זה פחות או יותר הכול. ולמרות שהוא יכול לתרום לקבוצות מסוימות, הייתי מגדיר אותו כאכזבה וסן אנטוניו הייתה בהחלט שמחה לקבל קצת יותר ממנו לשלד הצעיר שלה.

ג'וני דיוויס (2022, בחירה 10, וושינגטון) – ללא ספק, השחקן הגרוע ביותר ברשימה עד כה. דיוויס מתברר כבאסט מוחלט, וזמנו בליגה ללא ספק מוקצב (די מדהים שהוא עדיין בקבוצה, ואפילו שיחק 34 משחקים העונה).

ג'יילן גרין (2021, בחירה 2, יוסטון) – אחד השחקנים היותר מעניינים במחזורי הדראפט האלו. גרין בהחלט אינו שחקן רע, אבל גם לא ממש הראה שיפור מאז עונתו השנייה, וכרגע לא ממש עומד בסטנדרטים של בחירה שנייה בדראפט. יש לו את היכולות האתלטיות ברמה הגבוהה ביותר, אבל המסירה, הקליעה וההגנה חייבים להשתפר אם הוא רוצה להוביל קבוצה יום אחד. במצב הנוכחי אני לא חושב שהוא יכול להוביל את יוסטון, ולמרות שלא הייתי לגמרי מוותר עליו, כרגע הוא אכזבה ביחס למיקום שבו נבחר.

ג'יילן סאגס (2021, בחירה 5, אורלנדו) – סאגס ללא ספק מראה שיפור, וכבר עכשיו הוא אחד מהגארדים ההגנתיים הטובים בליגה, אבל כרגע הוא לא נותן הרבה יותר מזה. פציעות הגבילו אותו ל-35 משחקים בלבד העונה, ולפני כשלושה שבועות הוא גמר את העונה עקב פציעה. הוא בהחלט שחקן רוטציה לגיטימי שיכול לתרום הרבה לכל קבוצה, ואם הוא יישפר קצת יותר את היכולות ההתקפיות שלו, הוא יכול להתפתח להיות יותר מזה.

ג'וש גידי (2021, בחירה 6, נבחר ע"י אוקלהומה סיטי, הועבר בקיץ 2024 לשיקגו) – שלוש השנים של גידי באוקלהומה סיטי היו רכבת הרים מתמשכת. אחרי עונת 2022/23 מצוינת, היה נראה שהוא יכול להיות חברו של שיי לקו האחורי לשנים קדימה. אבל בעונה שעברה הוא חווה ירידה משמעותית ברמה, שהגיעה לשפל בפלייאוף כאשר הוא הפך לפחות או יותר בלתי שחיק והעמיד ממוצעים של 8.7 נקודות ו-2.1 אסיסטים בלבד. לאחר התצוגה המאכזבת הזאת הוא הועבר לשיקגו ונראה הרבה יותר טוב העונה. צריך לקחת את המספרים שלו בעירבון מוגבל כי הוא משחק בשיקגו שעדיין לא באמת הגיעה להישגים משמעותיים, וקשה לי לראות אותו הופך לשחקן שיכול להוביל קבוצה. אבל אחרי שאיבד את מקומו ברוטציה, הצליח לחזור ולהיות שחקן חמישייה לגיטימי.

ג'ונתן קומינגה (2021, בחירה 7, גולדן סטייט) – גם הקריירה של קומינגה נראית כמו מין רכבת הרים. לפרקים הוא נראה כאופציה שלישית לגיטימית בגולדן סטייט וכשחקן שיכול לתרום הרבה מאוד בשנותיו האחרונות של סטף, ולפרקים הוא נראה כעוד חוסר הצלחה של "פרויקט שני צירי הזמן" אחרי ג'יימס וויזמן. לדעתי, יש לו את הכישרון והיכולות להצליח, ואם הוא יבנה קצת יציבות הוא בהחלט יוכל להיות שחקן לגיטימי לחלוטין בליגה – בגולדן סטייט או במקום אחר.

דביון מיטשל (2021, בחירה 9, נבחר ע"י סקרמנטו, הועבר בקיץ 2024 לטורונטו, הועבר בטרייד דדליין 2025 למיאמי) – כמות הקבוצות שעבר דביון כשחקן שנבחר בטופ 10 תוך ארבע שנים בלבד בליגה יעידו על כך שהוא אכזבה. ולמרות שקשה להתנגד לקביעה הזאת, אני כן חושב שיש לו מקום ברוטציה של לא מעט קבוצות טובות. הוא שומר מצוין שגם יכול לקלוע, ועד כה ב-20 משחקים במיאמי נראה טוב מאוד. אני עדיין לא ויתרתי עליו, ולדעתי בהחלט יש לו מה לתרום ללא מעט קבוצות טובות.
זאייר וויליאמס (2021, בחירה 10, נבחר ע"י ממפיס, הועבר בקיץ 2024 לברוקלין) – למרות שהראה קצת ניצוצות בשנותיו בממפיס, הגריזליס החליטו שזה לא מספיק והעבירו אותו לברוקלין בקיץ. אומנם יש לו יכולות מסוימות, אך קשה לי לראות אותו בליגה עוד כמה שנים.