הגיע הזמן להתעורר – העונה של סן אנטוניו נגמרה, אך אין סיבה להיכנס לפאניקה

לפני כשבוע וחצי שאמס שארנייה דיווח שויקטור וומבניאמה גמר את העונה בעקבות קריש דם בכתף, מה שכמובן סיים את העונה של הספרס, אחרי שהביאו את דיארון פוקס בטרייד דדליין כדי לנסות לתת פוש לפלייאוף עוד העונה. אלו ללא ספק חדשות קשות מאוד לאוהדי הספרס, גם מכיוון שסן אנטוניו כבר לא תהיה מספיק גבוהה כדי להיכנס לטופ חמש בדראפט, אלא אם כן תקפוץ בלוטרי. אבל כאשר פורסמה הידיעה, מייד נפוצו דיווחי פאניקה על מה שזה עלול לעשות לקריירה של וומבי, ועל כך שזו הייתה הפציעה שסיימה לכריס בוש את הקריירה. אז אומנם אני לא רופא, אבל בכל זאת אנסה לעשות קצת סדר בבלאגן שקורה עכשיו בסן אנטוניו. נתחיל כמובן מוומבי, שהדבר ה"חיובי" היחיד שאני יכול להגיד על הפציעה שלו היא שזו לא פציעת רגל. כאשר הוא נכנס לליגה היו חששות לגבי זה שהוא ייפצע, ואם זו חלילה הייתה פציעה בהמסטרינג, בקרסול או אפילו גרוע מזה כבר היה אפשר ממש להתחיל לדאוג, מכיוון שאלו פציעות שגם אם יטופלו עלולות לפגוע בתפקוד ולהציק שוב בעתיד. ולמרות שקריש דם הוא בגדול הרבה יותר מסוכן מאיזה שבר בקרסול, זה לא אמור לפגוע בוומבי בעתיד. הרופאים יודעים איך לטפל בקריש דם, וכל דבר שצריך לעשות כדי שוומבי יבריא יבוצע גם אם כל אנשי הספרס יצטרכו לתרום כליה כדי לממן אותו. גם כאן יש קצת הבדל ממקרה כריס בוש. בוש היה יותר מבוגר ושיחק בקבוצה מבוגרת – מה שאולי גרם לו לרצות לחזור יותר מוקדם ולסכן את עצמו יותר. וומבי והספרס צריכים להבין שאם הם באמת רוצים למזער את האפקט של הפציעה הזאת, אסור לזרז חזרה! זה כנראה אומר שלצערנו הוא לא ישתתף ביורובאסקט בקיץ ואולי גם יחמיץ את תחילת העונה הבאה. מה שחשוב מבחינת וומבי והספרס זה לא לזרז חזרה, לטפל בפציעה כמו שצריך, לתת לו לחזור כמו חדש ולשים את כל הסיפור הזה מאחוריהם. עכשיו, גם מבחינת הספרס זה לא מאוד משנה. השחקן היחיד שנגמר לו החוזה בקיץ הוא כריס פול שכנראה יעזוב או יפרוש וזהו, העונה של הספרס נגמרה, אבל אם הם לא יעשו שטויות זה לא אמור להשפיע על הפרויקט שהם בונים.

הגיע הזמן להתעורר – צ'ונסי בילאפס הוא הבעיה בפורטלנד והגיע הזמן להגיד לו שלום

לפני כמה ימים שוחחתי עם חבר, ובמהלך השיחה שחלק ממנה הייתה על פורטלנד, חשבתי קצת על סקוט הנדרסון, ועל איך יכול להיות ששחקן שדובר עליו כמישהו שיהיה מועמד ל-MVP, שהושווה לגארדים כמו דריק רוז, ראסל ווסטברוק וג'ה מוראנט והיה אמור לשנות את הפרנצ'ייז שיבחר בו, ושאנשים אמרו ששארלוט צריכה לבחור בו בבחירה השנייה למרות שכבר יש לה את לאמלו בול, נמצא בעונתו השנייה בליגה ובקושי שמענו ממנו? לא דברים טובים, אבל גם לא הרבה מאוד דברים רעים. הוא פשוט מתקיים. ומכאן הבנתי שצ'ונסי בילאפס הוא מי שתוקע את סקוט, ובעצם את פורטלנד כולה. קחו לדוגמה מישהו כמו אמן תומפסון, שחקן שבדומה לסקוט מאוד מאוד אתלטי ובעל קליעה חלשה לשלוש. עכשיו ברור שאמן יותר גבוה, יותר שומר ומוסר יותר טוב, אבל האם אמן באמת צריך להיות יותר טוב מסקוט? למה על אמן מדברים כמו על מישהו שיכול להוביל קבוצה, בעוד שסקוט תקוע במקום מאז שנבחר בדראפט? התשובה היא – המאמן. את יוסטון מאמן אימה יודוקה, אחד המאמנים הטובים בליגה, בזמן שאת פורטלנד מאמן בילאפס הסתמי. דוגמה נוספת אפשר למצוא בדטרויט, עם קייד קנינגהאם, שהוא אומנם שחקן שונה מאוד מסקוט אבל גם הוא אומן בשנותיו הראשונות ע"י דווין קייסי והיה תקוע במקום. אחרי זה הגיע מאמן עם פרופיל יותר גבוה בדמות מונטי וויליאמס, וקייד השתפר. אומנם אף אחד לא שם לב בגלל קבוצתו המזעזעת, אבל עכשיו עם קבוצה יותר טובה ומאמן איכותי בדמות ג'יי.ביי.ביקרסטאף, קייד הוא אולסטאר. אז למה פורטלנד לא עושה את השינוי הזה? זה אפילו לא כאילו לבילאפס יש איזה עבר אדיר באימון. הוא היה עוזר מאמן עונה אחת בקליפרס, ומאז שקיבל את הג'וב בפורטלנד לא עבר 35 ניצחונות. נכון, הוא היה שחקן ענק, אבל גם סטיב נאש היה שחקן ענק וברוקלין לא פחדו להעיף אותו אחרי שראו שזה לא עובד (נכון, היה לו את דוראנט וקיירי לריב איתם, אבל בכל זאת). אין שום סיבה שבילאפס יישאר המאמן של פורטלנד. הוא בבירור תוקע קבוצה עם המון פוטנציאל, ושחקן שהיה אחד מהפרוספקטים הגדולים בשנים האחרונות (אגב, לדעתי מייק בראון יהיה אחלה אופציה לפורטלנד ולסקוט, בין השאר בגלל הניסיון שלו עם דיארון פוקס, שדומה לסקוט).

הגיע הזמן להתעורר – הפרשת הגופיות קצת איבדה ממשמעותה
בשבוע שעבר, כשהועלתה גופייתו של אנדרה איגודלה עם המספר 9 למרומי הצ'ייס סנטר, חשבתי לעצמי שהקבוצות קצת הגזימו עם העניין הזה של הפרשת גופיות. כי עם כל הכבוד לאיגודלה, הוא שיחק שם שמונה שנים בלבד, כולן מגיל 30 ומעלה, ואפס מהן כפותח. זה לא שחקן שאמור לקבל הפרשת גופייה, במיוחד בפרנצ'ייז עשיר בכישרון כמו גולדן סטייט. נכון שהוא היה חלק משמעותי באחת מהשושלות הגדולות בהיסטוריה של הכדורסל, אבל יש לפחות 10 שחקנים בפרנצ'ייז של הווריורס שהייתי מדרג לפניו (סדר אקראי: סטף, דריימונד, קליי, דוראנט, כריס מאלין, טים הארדווי, ריק בארי, נייט ת'ורמנד, ווילט, פול אריזין). שחקן כזה לא צריך לקבל את הכבוד הגדול של הפרשת גופייה. הכבוד הזה צריך להישמר רק לאגדות של פרנצ'ייז מסוים, ואיגודלה, עם כל הכבוד, הוא לא אגדת גולדן סטייט. אז הגיע הזמן שנפסיק להפריש גופיות על ימין ועל שמאל לכל אחד, ונשמור את הכבוד הזה לשחקנים שבאמת מגיע להם.