ברוכים הבאים לסופ"ש השני מתוך שלושה של הריקוד הגדול!

בואו נשים ת'דברים על השולחן. שני הסיבובים הראשונים של הטורניר היו הכי משעממים שאני זוכר ב-4 שנים שאני מסקר את האירוע המטורף הזה שנקרא מרץ המשוגע. התגובה של ינון יבור (האיש שמביא לנו את חידוני הכדורסל החצי שנתיים) סיכמה יפה את העניינים (ואני מצטט):

"נשארו בטורניר:
4 מדורגות 1
3 מדורגות 2
3 מדורגות 3
3 מדורגות 4
.
ממש ללא הפתעות כמעט.
יש גם מדורגת 5 (לא ממש הפתעה), מדורגת 6 (חצי הפתעה) ומדורגת 10 (הפתעה אמיתית)"

תקראו לזה שעמום, הפתעה חסרת הפתעות או אפילו אנטיתזה לכל מה שמרץ המשוגע מייצג (גם אני ציפיתי ליותר), אבל אחרי הכל אף קולג' לואו מייג'ור ואפילו לא מיד מייג'ור הגיע לשמינית הגמר. אבל אם זה המחיר שצריך לשלם כדי לקבל פיינל פור של המכללות הגדולות באמת, סטייל 2022 עם דיוק – צפון קרוליינה וקנזס – וילאנובה, אני מוכן לשלם אותו בכל הטורנירים שיתקיימו מעתה ועד עולם.

8 משחקים בשני ימים על הפרק והנה הם לפניכם:

משחקי הערב הראשון (בין חמישי לשישי):

איזור מזרח:

1:09: אלבמה קרימסון טייד (2) – BYU קוגארס (6):

מפגש בין שתי התקפות עילית: אלבמה מחזיקה בדירוג ה-11 בארה"ב בצד הזוהר של הפרקט, כשהקוגארס לא הרחק מאחוריהם עם ההתקפה ה-14 בטיבה. ההתקפה של BYU נשענת על קליעה חזקה משלוש – עם 37.2% קבוצתיים מדאונטאון, מקום שביעי במכללות, כשזו של נייט אוטס מחנה (לפחות) 4 שחקנים מחוץ לקשת באופן קבוע ופותחת לרווחה את הצבע בדרך ל-60% עגולים לשתי נקודות, הנתון הרביעי בטיבו במכללות. הדמיון בין הקבוצות ממשיך במנועים ההתקפיים שלהם: שניהם אשפי פיק'נרול מוכרים, אך בעוד שאיגור דמין הכחול הוא בעיקר פליימייקר מדהים מהמצבים האלו, מארק סירס האדום נוטה יותר לסקורינג (אבל בגבול הטעם הטוב). השוני הזה נובע מההבדלים ביניהם: דמין, הפרשמן האסטוני שנוטף פוטנציאל כמו שקופר פלאג (עוד עליו בהמשך) נוטף הייפ, הוא פוינט פורוורד בגובה 2.06 מטר – סייז שמאפשר לו לראות חברים פנויים/שעומדים להתפנות ולמסור מעל שחקנים אחרים. סירס, המנוע של באמה, הוא גארד בגובה שלי בערך (1.85 מטר, רק קצת יותר גבוה) ומצטיין כקלעי מכדרור בעל אינטליגנציית משחק טובה, שמזכיר את ג'יילן ברנסון בסגנון המשחק הפיזי שלו. בקיצור, על פני השטח יש לנו שתי התקפות די דומות, אך אם מסתכלים קצת מעבר, אפשר לראות שהן שונות בדרך הפעולה שלהן. זאת לגמרי שאלה של טעם וריח – סגנון מסוים יכול להיות טוב יותר למאצ'אפים מסוימים ואחר לאחרים. היום נראה איזה סגנון יחיה עוד יום.

הימור: יש לי תחושה שזו תהיה אלבמה ב-5.

4:39: דיוק בלו דווילס (1) – אריזונה ווילדקאטס (4):

באחד הפרקים בסדרה "אוואטר", אנג (האוואטר) וחבריו יצאו לפלישה לאומת האש, כדי להכריע את שליט האש (שהנהיג משטר קולוניאלי משהו, שגם הרג את כל אומת האוויר קצת אחרי שאנג נולד), בדיוק בזמן ליקוי החמה, שיקח את יכולת הכשפות מכשפי האש למשך 9 דקות שלמות. החבורה, יחד עם כוח צבאי מאסיבי של המון לוחמים, סירות וטנקים, חדרו את כל ההגנות בדרך לבירת אומת האש ונכנסו אליה קרקעית, כשאנג ושניים מחבריו טסו על הביזון שלו לארמון המלכותי. הם חדרו לארמון בקלות, כפו על אחד השרים להגיד להם היכן יושב שליט האש ופרצו את הדלת שמובילה אליו בדיוק בתחילת הפרישה. בשיא המתח, אנג והחברים מתייצבים בהיכלו של שליט האש, רק כדי לגלות שהוא, אההה… לא שם?! החבורה נתקפת הלם ואז הבמאי/מפיק/ג'י אם/מי שזה לא יהיה מראה לנו שוט מתקרת ההיכל כשבמרכז אנג שצועק:

"שליט האש אוזאי, איפה אתה?!"

(10 נקודות למי שקרא את זה בקול שלו) סיפורנו לא נגמר כאן. החבורה חוזרת אל מסדרון הארמון, שם היא פוגשת את אזולה, בתו של אוזאי, חסרת יכולת כשפות כמובן. החבורה אוזקת אותה לקיר פיזית ודוחקת אותה לפינה פסיכולוגית כדי שתגלה להם היכן נמצא אביה, אך אזולה, כיאה לדמות הזדונית שהיא, משחקת במוח של 3 החברים, מורחת את הזמן ועם קצת טראש טוק מצליחה להעביר את הדקות הללו ולברוח משם ברגע שכשפות האש חזרה לעניינים. אחרי שהופתעו לא פעם אלא פעמיים, הם מבינים שכל השתלשלות האירועים הייתה תחבולה של בית המלוכה, שידע על הפלישה מראש והתכונן בהתאם (אם אני אתחיל לספר למה אנחנו לא נסיים את הפריוויו היום). לבסוף, הם חזרו על עקבותיהם וסגו אחורה משטח האויב.

ולמה אני מספר לכם את זה? כי לפעמים יכולה להיות תוכנית כל כך גרנדיוזית, עמוקה, טובה, עשויה היטב, שרק דבר אחד, אבל כל כך חשוב, חסר לה. אמנם קופר פלאג עוד לא פלש לאומת האש (למרות שסט היכולות שלו הוא לגמרי של אוואטר כדורסלני, ששולט בכל האלמנטים של המשחק), אבל, אמממ, הוא עדיין לא ממש הגיע לטורניר. הופעות של 14, 7 ו-5 מול מאונט סט. מארי'ס (במשחק החזרה מהפציעה) ו-18, 9 ו-6 מול ביילור בשבת, שתיהן ביעילות טובה, הן nothing to sneeze at. אבל בואו, כולנו כולל כולנו מצפים ליותר מהשחקן הזה, ששלט ב-ACC כמו שאף פרשמן, אפילו לא זאיון, שלט בקונפרנס היי מייג'ור בעבר הנראה לעין. מדובר על אול אמריקן במכללות, שחקן השנה בקונפרנס, חבר חמישיית ההגנה בקונפרנס והבחירה הראשונה הודאית ביוני הקרוב. אז הגיע הזמן, ריבונו של עולם, שתראה לנו יותר מזה, על הבמה הגדולה מכולן, ולא להשאיר את הבמה לאזולה שהיא טייריס פרוקטור או משהו. לא נשאר לך מה להוכיח, אבל אין לך גם מה להסתיר. אם הוא רוצה להיזכר ככוכב שהכי מנצנץ בקולג' באקסטבול, המסע לשם עובר דרך הופעות גדולות במרץ המשוגע. בנימה אישית, אני לא בטוח שפלאג מתאים לתפקיד ה-"סקורר האמריקאי הקלאסי שסוחב את חבריו על הגב וקולע טונות נקודות בבידודים וזריקות קשות", הוא יותר מאוזן בחלוקת הסקורינג והפליימייקינג שלו (ויכולת המסירה שלו באמת נהדרת, בטח לגילו הצעיר), אך אני בפרט ואמריקה בכלל תשמח לראות אותו נוטה לצד שמשיג את הנקודות בעצמו.

הימור: דיוק ב-12.

איזור מערב:

1:39: פלורידה גייטורס (1) – מרילנד טראפינס (4):

חושב שאתה חכם, דרק קווין? כי היום נראה באמת ממה אתה עשוי. אחרי שכפכפף את הגמדים של קולורדו סטייט (בה לא שיחק אף שחקן גבוה מ-2.06 חוץ מ-9 דקות של ניקולה דייאפה, הסבן פוטר הסרבי. קווין הוא 2.08 מטר), הפרשמן, שעלה לכותרות עם סל ניצחון אדיר בשנייה האחרונה באותו משחק, יפגוש היום אתגר מליגה אחרת. יחד עם שותפו לקו הקדמי, ג'וליאן ריס המנוסה, הם יפגשו, אולי, את הקו הקדמי הטוב במכללות ובטח המגוון שבהם. מי שיפתח בשמירה על קווין יהיה הסופמור האוסטרלי, אלכס קונדון, שיודע לשמור את הצבע ולהגן על הטבעת כמו להחליף על גארדים בסוויצ'ים – יכולת קריטית מול הגארדים הנמוכים והזריזים של הטרפס. לצידו, מי שיזכה למלאכת השמירה על ריס יהיה רובן צ'יניילו, הסנטר עב הבשר. הטראנספר הסופמור מוושינגטון סטייט פתח בכל המשחקים של התנינים העונה ונותן להם מימד של סנטר מסורתי, מאסיבי וגבוה (2.11 מטר, 111 ק"ג). כששניהם יתעייפו, יש מי שיעלה מהספסל ויתן עבטדה: תומאס האו, סופמור גם הוא, נותן להם יכולת מסירה טובה לבחור עם סייז כמו שלו (2.06 מטר) ומיכה האנדלוגטרן, הטראנספר הג'וניור ממרשל, העצום והרזה כאחד (2.16 מטר, 95 ק"ג). זה הולך להיות קרב גבוהים מזמנים אחרים (חלקכם בטח אומרים "טובים יותר") של המשחק, שיתן יתרון משמעותי במשחק למנצחת בו.

הימור: סורי, דרק. פלורידה ב-14.

5:09: טקסס טק רד ריידרס (3) – ארקנסו רייזורבאקס (10):

משחק על טהרת הצבע האדום. ארקנסו קיבלה את הפרחים שלה בשבוע שעבר, כשעברה את קנזס וסיינט ג'ונס כדי להגיע למעמד הזה. אז בואו ניתן אהבה גם לטקסס טק, שבשקט בשקט מופיעה בטורניר השביעי שלה ב-10 השנים האחרונות, אחרי 14 הופעות במצטבר ב-60 שנה הקודמות (כלומר בתדירות גבוהה פי 3!). ברצף הזה היא הגיעה לגבהים נפלאים, כמו ההפסד בגמר לוירג'יניה ב-2019 בהובלת ג'ארט קולבר (זוכרים אותו?), מקום בעלית 8 שנה לפני כן והיום היא חוזרת לסוויט 16 לראשונה מזה 3 שנים, אז הודחה באותו שלב ע"י דיוק של פאולו וחברים אחרי משחק צמוד (מצורף קישור לסיקור לנוסטלגיים שבינינו). ג'יי.טי טופין, שלא קשור למשפחה מה-NBA אבל הוא וואחד גבוה התקפי בדיוק כמוהם וחבורה של סיניורים שקולעים טוב (37.1% לשלוש, מקום 36 בקולג'ים), פלוס כריסטיאן אנדרסון (לא האנס), הרכז הפרשמן המפתיע שנותן סקורינג מהספסל, הם לא הרבה כוח אש בג'ונג'ל של הביג 12 אבל התוצאות מדברות בעד עצמן – טק סיימה במקום השני בו, כשבאמתחתה ההתקפה השביעית בטיבה באמריקה, כשהיא בכלל קבוצה שמזוהה עם הגנה לפני הכל. כל המחמאות מגיעות לגרנט מק'קסלנד, שבגיל 48 ואחרי 9 עונות אימון בדיווז'ן 1 (2 מהן ברד ריידרס), יוצר שלם שגדול מסך חלקיו.

הימור: לא יודע איפה אהמר על אפסט, בין היתר כי יש לי תחושה שאנחנו עתידים לחזות בפיינל פור מהאגדות בין הקבוצות הטובות באמת. עד אז, טקסס טק ב-3.

משחקי הערב השני (בין שישי לשבת):

איזור דרום:

2:09: מישיגן סטייט ספרטאנס (2) – מיסיסיפי רבלס (6):

אפילו האוהד הכי אופטימי באוקספורד (מיסיסיפי. לא הרחוב בלונדון, או האוניברסיטה באנגליה) לא האמין שהרבלס יגיעו לכאן. בין היתר כי הם הגיעו לכאן רק פעם אחת, בהישג השיא שלהם ב-2001. אז נשאלת השאלה – איך הם עשו את זה? כריס בירד הוא מאמן הגנה, אבל ההגנה שלהם סבירה פלוס במקרה הטוב (מקום 116) וההתקפה במצב רק קצת יותר טוב (מקום 100), אז ריבונו של עולם, איך הם עושים את זה?

אם נשאל את רוב אוהדי הכדורסל באיזה רבע מבין הרבעים בכדורסל נקלעות הנקודות הכי חשובות, מה רובם יענו? הרבע הרביעי – כי בו הרבה משחקים צמודים מוכרעים בדקות האחרונות, בקלאץ' ולעיתים נדירות על הבאזר (פחות נדירות במרץ). אך זו תהיה טעות מרה. יתרונות מוקדמים יותר, ברבע או במחצית הראשונה, הם החשובים יותר מבחינת ההשפעה על תוצאת המשחק: יתרון בשלב הזה נותן לקבוצה המובילה את השליטה במשחק והיא יכולה להגדיל אותו למחוזות ה-20 הפרש וצפונה, שברוב הפעמים גומר את המשחקים מוקדם או לפחות מכריח את הקבוצה השנייה לעשות קאמבק גדול, שלפעמים לא מספיק בזכות גודל היתרון המוקדם שהקבוצה צברה. לכן הרבה רבעים אחרונים משווקים לפרוטוקול בלבד. בכל מקרה, הוא מעלה את סיכויי הניצחון שלה במשך כל המשחק שעוד נשאר לשחק, בניגוד לרבע האחרון שהנקודות בו מעלות את הסיכוי לנצח רק בזמן אותו הרבע. בקיצור, קבוצות טובות מנצחות מוקדם. יש על זה נתונים ברמת ה-NBA (כל הקבוצות שמעל 50 ניצחונות מחזי-ות בהפרש נק' חיובי ברבע הראשון) ואני בטוח שזה נכון בכל הרמות של הכדורסל.

ומיסיסיפי יודעת זו על בשרה. בשני שליש מהניצחונות שלה העונה (16 משחקים מתוך 24) היא הובילה בסיום המחצית הראשונה. בכמה מהם היא עשתה זאת בהפרשים יותר ממכובדים: 44-26 על צפון קרוליינה בחמישי, 40-29 על איווה סטייט בשבת ו54-31 על קנטאקי באמצע העונה. המפתח של המשחק הזה ברור – מי שתשלוט במחצית הראשונה תתן לעצמה צ'אנס טוב יותר מבדרך כלל לקחת גם את הכרטיס לרבע הגמר.

הימור: יהיה צמוד, זה מה שבטוח. בסוף זאת תהיה מישיגן סטייט ב-6.

4:39: אובורן טייגרס (1) – מישיגן וולברינס (5):

לא יודע איך, אבל דווקא בלילה שבין שישי לשבת יתרחש הדרבי הישראלי. בפינה השמאלית, בבת עינינו דני וולף, שנראה כמו ילד בר מצווה בגובה 2.13 מטר עם יכולת מסירה של עודד קטש (המחייך) מהפיקנ'רול, פוגש את התומך הכי נלהב של ישראל בארה"ב, ברוס פרל הגדול, שבמקרה או שלא, מאמן את אחת הקבוצות הכי טובות בקולג'ים. אובורן אף הגיעו לישראל בקיץ 2022, אך רק שני שחקנים מהקבוצה ההיא יעלו על הפרקט היום: ג'וני ברום ודילן קארדוול, הקו הקדמי הפותח. הקרב שלהם מול וולפי את גולדין בצד השני יזכיר זמנים אחרים של המשחק.

אבל לפני שאני מתחיל להישמע כמו תקליט שבור, בואו ניתן כבוד גם לגארדים במשחק הזה! הקו האחורי של אובורן מורכב מ-3 שחקנים שכולם 1.93 מ' ומעלה. מקבילו ממישיגן מורכב מ-3 שחקנים שכולם 1.93 ומטה. למען הסדר הטוב, אציין כי 2 שחקנים מכל קבוצה רשומים בדיוק כ-1.93 מ/ "4'6 רגל: מיילס קלי (לשעבר בג'ורג'יה טק) ודנבר ג'ונס בטייגרס, רודי גייל (לשעבר באוהיו סטייט) ונימארי בארנט (לשעבר באלבמה) בוולברינס, כך שאולי הסייז לא יעשה את ההבדל. אבל מי שכן יכול לעשות את ההבדל הוא השחקן הכי נמוך בשתי הקבוצות, טרה דונאלדסון, אותו ראיתי כששיחק בישראל. מתי הוא הגיע לארץ הקודש? באותו ביקור עם אובורן! זה היה הקיץ שלפני עונת הפרשמן שלו, ממש בצעדיו הראשונים בקולג' באסקטבול. בזמנו הוא היה רכז שלישי שקיבל הזדמנויות מעטות (10 דקות למשחק). בעונה שלאחר אותו קיץ והשתדרג למעמד הרכז השני בעונה שעברה, שאפילו פתח ב-10 מ-35 המשחקים של הטייגרס. רק העונה, כשעבר למישיגן, קיבל את ההזדמנות כרכז הראשון, שמביא לשולחן יכולות קליעה ומסירה טובות, אך יותר מהכל, אתלטיות נהדרת – היו לו הצעות לשחק פוטבול בקולג', אם רק היה רוצה, אך הוא בחר בענף המאתגר יותר עבורו. בגובה 1.88 מ' בלבד, זה יהיה מאתגר לחדור ולסיים על חבריו לשעבר, ברום וקארדוול (שניהם חוסמים נפלאים), אך האתלטיות המתפרצת שלו היא מה שמאזנת את המשוואה ושמה אותו בתור האקס פקטור של הערב.

הימור: וולפי אול דה ווי. מישיגן ב-2 אחרי שלשת ניצחון של הזאב!

איזור מערב תיכון:

2:39: טנסי וולונטירס (2) – קנטאקי ווילדקאטס (3):

חוץ מדיוק-אריזונה, זה המפגש הכי קרוב שיש לנו בין שתי קבוצות "דם כחול" והיחיד בין שתי קבוצות מאותו הקונפרנס, ה-SEC החזק מתמיד השנה, ששלח 14 קבוצות לטורניר הזה(ושבר את השיא של הביג איסט מ-2011 עם 11 קבוצות). על כן, שתי הקבוצות כבר נפגשו העונה, פעמיים בטווח של שבועיים. במפגש הראשון בטנסי, ב-28 לינואר, ההתקפה של הווילדקאטס הצליחה להתעלות מעל ההגנה של הכתומים במחצית שנייה טובה, בדרך לניצחון חוץ בו כל החמישייה הראשונה קלעה בספרות כפולות. במשחק בלקסניגטון, שני ההבדלים היחידים היו שהווילדקאטס נטלו את היתרון כבר במחצית הראשונה וקיבלו תרומה משמעותית בהרבה מהספסל שלהם בדרך לניצחון בספרות כפולות. מה זה אומר לגבי זהות המנצחת היום? כלום בפיתה, אבל אני מאושר, כי יש הצדקה אמיתית להמר על אפסט סופסוף.

הימור: קנטאקי ב-7.

5:09: יוסטון קוגארס (1) – פרדו בוילרמייקרס (4):

שמינית הגמר השמינית והאחרונה מפגישה בין קווים אחוריים דומים משהו. הנפשות הפועלות בזה של פרדו כבר מוכרות לנו – הפליימייקר הנהדר בריידן סמית' ופלטשר לויר הצלף (עם שיא קריירה של 45.1% מעבר לקשת העונה) משחקים יחד זו העונה השלישית ובעונה שעברה הלכו כל הדרך אל הגמר. מן העבר השני, מלבד עמנואל שארפ שלנו (שמפציץ עם שיא קריירה של 42.3% מהשלוש בעצמו), ניצבים גם אל.ג'יי קרייר, סקורר שאוהב לקחת זריקות קשות וקלעי שאסור בתכלית האיסור להשאיר פנוי מרחוק (משחיל 42.8% מהטריצות שלו העונה וקולע באחוזים הכי גבוהים מהטווח בביג 12 עונה שלישית ברצף!), מילוש אוזן, רכז ופליימייקר בחסד שהגיע מאוקלהומה. יש כאן הרבה קלעים נהדרים, אז צפו למשחק עם סקור די גבוה (במחוזות ה-75 צפונה), שיכול ללכת לכיוון לא צפוי אם הקלעים של פרדו, עם ה-38.5% הקבוצתיים שלהם (12 בארה"ב), יתפסו יום.

הימור: ההגנה של יוסטון טובה מדי בשביל זה. יוסטון ב-15.