מה קורה במיאמי?

ההיט היו ב-22:23 לפני 17 הפסדים מ-23 משחקים, כולל שמונה ברצף. הקבוצה הזאת מזעזעת, אבל בהתחשב בחולשה של שאר המזרח אמורה להגיע לפליי-אין גם עם 35 ניצחונות, סך שעשוי להיות אופטימי מדי בשבילה. הקבוצה איבדה את ג'ימי באטלר אחרי סאגה ארוכה שאולי היה ניתן למנוע, אבל לא מצליחה להתאושש גם בלעדיו. ההגנה של מיאמי עוד ממוצעת, אבל בתקופה הזאת ההתקפה שלהם היא השנייה הכי גרועה בליגה.

ההיט הפסידו בשמונה משחקים רצופים כאמור, כשהקבוצה יחסית בריאה. טיילר הירו, באם אדביו ואנדי וויגינס כשירים, אבל הירו קולע באחוזים רעים (47.6% מהשדה, 31.4% מהשלוש), וויגינס לא שחקן שיוביל קבוצה ובאם, בעונה מזעזעת, לא מצליח להוביל. שאר החמישייה לא אחידה, כשקל-אל וור עדיין דורש עבודה, דביון מיצ'ל לא יכול להיות רכז מוביל וחיימה חקז אמנם מקבל דקות, אבל רחוק ממה שחשבנו בשנה שעברה.

רוב אוהדי מיאמי האמינו שהליבה של הירו-וויגינס-באם יכולה להספיק לפלייאוף במזרח, ויכול להיות שזה עדיין נכון כשהירו בן 25, וויגינס 30 ואדביו 27. דאנקן רובינסון רק בן 30 ויש את וור בן ה-20, אבל ההתקפה לא עובדת ולא רק באשמת טרי "איך הוא עדיין בליגה" רוז'ייר. אירה ווינדרמן, שמסקר שנים את מיאמי, טען ש"אי אפשר להריץ התקפה כשאף אחד לא מסוגל לעשות את זה".

זאת אולי המסקנה מהעונה הזאת של מיאמי. הירו לא יכול להיות מנוע של קבוצה סטייל דווין בוקר, אלא סקנד גארד שמנצל הזדמנויות. מיאמי שיחקה עם 22 חמישיות שונות העונה, זרקה את כל הכלים שלה לפרקט ולא הצליחה לקבל כמעט שום דבר מאף אחד משחקניה. התשובה צריכה להתחיל מאדביו, שהראה יכולת מסירה בעבר וברצף האחרון אמנם נוגע בכדור לא מעט, אבל מחזיק בו הרבה פחות מהירו ומיצ'ל. על הנייר הוא צריך להיות מי שמוביל את ההתקפה, גם אם לא הסקורר המרכזי, כשוויגינס והירו ניזונים ממנו.

זה אולי היה יכול לעבוד על הנייר, אבל באם לא מספיק טוב השנה. בתקופת באטלר היה שחקן שידע לשחרר את מיאמי מהפקקים האלה וגם העונה, למרות שהוא לא היה הסקורר המרכזי, ההתקפה סבבה סביבו. גם באם וגם הירו לא מסוגלים להכנס לתוך הוואקום הזה, ובהנחה הסבירה שמיאמי לא תבחר גבוה מאוד בדראפט הקרוב והמוכשר לא תגיע ישועה גם ממנו. מיאמי כבר ידעה להתעלות על עצמה, כמו בעונה שהתחילה עם 30 הפסדים מ-41 משחקים והסתיימה עם 30 ניצחונות מ-41 משחקים, אבל כאן לא נראה שיש שחקן שיכול באמת להיות השמש הזאת שמחפשים בהיט. אם הם לא מצליחים להשיג אחד בקיץ, אולי הגיע הזמן לטריידים על הירו ואדביו.

שימו לב לזאיון

ניו אורלינס מזעזעת. הקבוצה עם הצוות הרפואי הגרוע ב-NBA התמודדה עם שורת פציעות, ויתרה על ברנדון אינגרם בשביל כלום ועמוק בתחתית המערב. העונה. זאיון בן 24 ובעונה החמישית שלו בליגה (לא כולל שנה אחת בה נפצע), אבל בשקט יחסי משחק כדורסל מצוין, לפחות התקפית. ב-23 המשחקים האחרונים שלו וויליאמסון קולע 25.2 נקודות למשחק ב-59.6% מהשדה עם 7 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים. היחידים בליגה שהגיעו ל-25/7/3 בתקופה הזאת הם יאניס, לברון, לוקה, דונצ'יץ' וטייטום. חבורה לא רעה בכלל.

בחלק מהמשחקים האלה, אגב, הוא פתח כסמול פורוורד לצד קלי אוליניק ואיבס מיסי, בהרכב מעניין שמרווח את המגרש ונותן לזאיון מיס-מאצ'ים. לפי Cleaning The Glass הוא טוביותר משמעותית כפאוור פורורוד, גם אם מגיע לפחות ריבאונדי התקפה שמסייעים לפליקנס. ב-23 המשחקים האלה, אגב, ניו אורלינס רעה גם כשזאיון משחק (נט רייטינג של 2.3-), אך מזעזעת בלעדיו (10.1-).

הפליקנס יסיימו אחרונים במערב, אבל ניצחו את הקליפרס, הטימברוולבס והסאנס עם זאיון. זאת עונה מאכזבת, כאמור בגלל פציעות שהגבילו את זאיון ודז'ונטה ל-108 דקות משותפות בשישה משחקים או פגעו כמעט בכל השחקנים של הקבוצה, מה שהפך למסורת. למרות זאת, זאיון נראה פיזית טוב יותר מאי פעם, משיג נקודות ויכול להיות שחקן שיעשה הבדל. ראינו את אנתוני דייויס וג'רו הולידיי יוצאים משנים של דשדוש בניו אורלינס וזוכים באליפויות. אני לא חושב שזאיון מספיק טוב בשביל להוביל קבוצה כמו דייויס, ויש מעט קבוצות בהן הוא יהיה החתיכה החסרה כמו הולידיי, אבל הוא אחד השמות הכי מעניינים מבחינת טרייד בקיץ הקרוב. המועדון שידע לטפל בו יקבל שחקן יוצא דופן.

חמישיות ההגנה

יש לנו הגבלה של 65 משחקים, ולכן נתייחס רק לשחקנים שבקצב להגיע אליה. ויקטור וומבניאמה שהיה זוכה ב-DPOY בחוץ, ויש סימן שאלה גם על יאניס שהחמיץ 12 משחקים עד עכשיו, אבל אמור לעמוד ברף הזה. בואו נתחיל.

חמישייה ראשונה: לו דורט, דייסון דניאלס, אמן תומפסון, יאניס אנטטוקומפו, אוון מובלי.

יאניס, דניאלס ומובלי בעיניי קונצנזוס. דורט מייצג את ההגנה המצוינת של הת'אנדר ושומר לילה אחר לילה על הכוכבים של היריבה עבור קבוצת ההגנה הטובה בליגה ובהפרש. התלבטתי בקשר למקום החמישי בין ג'ארן ג'קסון ג'וניור, אלפרן שנגון ואמן תומפסון, אך החלטתי ללכת עם האחרון שהוא למעשה הדבק בעונה ההגנתית האדירה של יוסטון. שימו לב, אגב, כמה החמישייה הזאת צעירה – תומפסון ודניאלס בני 22, מובלי בן 23 ודורט בן 25. ארבעתם יכולים להיבחר בשנים הקרובות.

חמישייה שנייה: שיי גילג'ס אלכסנדר, דרק ווייט, לברון ג'יימס, ג'ארן ג'קסון, אלפרן שנגון

נתחיל מהפיל שבחדר. לברון לא עשה חמישיית הגנה מאז 2014, אבל העלה הילוך השנה גם לצד אנתוני דייויס ובפרט במשחקים בלעדיו. בחודש בלי דייויס וכשהגבוה היחיד של הלייקרס הוא ג'קסון הייז, ג'יימס הוביל את הקבוצה לרצף ניצחונות שכלל את דנבר, הקליפרס (פעמיים) והניקס, והיה שם גם בהפסד לבוסטון. זה הגיע לא מעט בזכות ההגנה. המספרים האישיים שלו לא יוצאי דופן – 7.2 ריבאונדי הגנה, 0.9 חטיפות ו-0.6 חסימות – אבל מתחילת דצמבר ועד הפציעה שלו הלייקרס היו אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. אני יכול לקבל טענות לכך ששחקנים אחרים לפניו, אבל הוא לכל הפחות בדיון.

ג'קסון ושנגון היו ברשימה שלי לחמישיית ההגנה הראשונה. שני המקומות האחרונים מעניינים יותר, כשאין מגבלת עמדות. רודי גובר תמיד מועמד ראוי, טרי איסון בעונה אדירה ואפשר לטעון שיש קייס לקליפרס, אבל בחרתי ללכת על שיי גילג'ס אלכסנדר ודרק ווייט. הראשון אחד החוטפים הטובים בליגה ואמנם מי שמוביל את ההתקפה, אבל עושה את שלו גם בהגנה, בפרט בלי הכדור. הת'אנדר כאמור קבוצת הגנה יוצאת דופן, כך שיכול להיות שגם ג'יילן וויליאמס או איזייאה הארטנשטיין יקבלו קולות. השני בשקט יחסי בעונה הטובה בקריירה, וקיבל הצבעות לשחקן ההגנה בשנה שעברה. השנה הוא מחפה על דעיכה קלה אצל ג'רו הולידיי עם חטיפה וחסימה למשחק, שני רק לטייטום בכמות הדקות המצטברת.