החיים בלי תוכנית ב'

אוקלהומה סיטי פייבוריטית במשחק השביעי של סדרת גמר ה-NBA מול אינדיאנה. השילוב של הביתיות והשחקן הכי טוב על הפרקט אמור להכריע, כשההגנה שלהם נראית טוב בהרבה. הם אמורים לקחת אליפות, בפלייאוף מוצלח מאוד של שיי גילג'ס אלכסנדר וג'יילן וויליאמס.

הבעיה שלהם, שהורגשה בפרט במשחק השישי, היא מה שקורה ביום רע של שיי. הפייסרס הגיעו ל-3:3 לא מעט בזכות הרכז המחליף שלהם, טי ג'יי מקונל, שמצליח להשתלט על משחקים גם בימים הרעים של הליברטון (ולא חסרים כאלה בסדרה הזאת). לת'אנדר אין את זה.

תוכנית ב' שלהם, מעבר לפיזיות של שיי וג'יי דאב, היא ההגנה ואולי השלשות הפתוחות שאיזייאה הארטנשטיין מסדר, אבל אין להם את השחקן השלישי שיכול להשתלט על משחקים, רצוי רכז. מקונל כזה, רונדו של גמר 2020 היה כזה וגם דרק ווייט, להבדיל, היה כזה בבוסטון של 2024.

אלכס קרוסו לא שחקן התקפה מספיק טוב. צ'ט הולמגרן חי מהיצירה של חבריו לקבוצה. ארון וויגינס וקייסון וואלאס לא מספיק יציבים. השנה זה יכול להסתיים באליפות, אבל התשובה לשאלה הזאת עשויה להיות מה שיהפוך את הת'אנדר לשושלת בליגה בה אף קבוצה לא זכתה בשתי אליפויות מאז גולדן סטייט של קווין דוראנט.

יכול להיות שהתשובה היא ניקולה טופיץ', הכישרון הגדול שנבחר אשתקד בדראפט ולא שיחק בגלל פציעה. יכול להיות שהתשובה היא דני וולף בבחירה ה-15 בדראפט השנה. שניהם לא כוכבים, אבל שחקנים טובים לשיפולי הסגל שיכולים להחזיק התקפה, לנהל משחק ולהוביל אותו בקצב אחר מהאגרסיביות של שיי. Same Animal but Different Beast, כפי שהיה אומר קובי בראיינט, ואולי הסיבה שהת'אנדר לא ניצחה את הגמר בקלות כמו שחשבנו.

לקדש את ההווה

אהבתי מאוד את הטרייד של דזמונד ביין לאורלנדו. המג'יק ויתרו על קנטביוס קלדוול פופ, קול אנתוני וארבע בחירות סיבוב ראשון (2025, 2026, 2028 ו-2030) לצד החלפה ב-2029. זה מחיר גבוה יחסית, אבל מהלך אדיר מבחינת המג'יק.

ביין בן ה-26 מתאים גם בגיל וגם בסגנון המשחק לליבה של הקבוצה, שיכולה להרוויח משחקן שיכול לקלוע ולהוביל כדור, בטח כשהם לא צריכים מנהל משחק של ממש לצד פאולו בנקרו וג'יילן סאגס. יותר מההתאמה עצמה, אני רוצה לדבר על הרעיון או על המחיר שהמג'יק שילמו.

אורלנדו הלכה אחורה השנה. הם משחקים במזרח, בפרט בבית הדרום מזרחי, שמספיק חלש כדי שהם יעשו פלייאוף בכל שנה. למרות זאת, החלון שלהם קצר. המג'יק לא עברו סיבוב מאז ימי דוויט הווארד, קבוצה קטנה וכזאת שיכולה לאבד את וגנר או בנקרו אם הם ידרשו טרייד. הערך של כל אחד מהם, אגב, יאפשר לקבוצה לתקן בהמשך.

עדיף דזמונד ביין אחד מ-4 או 5 בחירות על העץ, בטח אם אף אחת מהן לא צפויה להיות בחירת לוטרי. ההימור על כך שאף אחת מהן לא "מוגנת" עלול להתברר כטעות, אבל בסופו של דבר אנתוני פארקר עשה כאן צעד לעבר קבוצה תחרותית.

הגמר של אינדיאנה עשוי להוביל עוד קבוצות במזרח למחשבה של "אם הם כן, למה אנחנו לא?". זה טוב לליגה. זה מתחיל מאורלנדו ועשוי לעבור דרך דטרויט (על ג'ארן ג'קסון ג'וניור למשל) ועד אפילו אטלנטה ומיאמי שצריכות יותר מטרייד אחד או שניים בשביל זה, אבל זה מה שהליגה צריכה. כשבוסטון בלי טייטום המזרח נראה פתוח מאי פעם. הגיע הזמן שקבוצות ינצלו את זה.

שחקנים חופשיים משמעותיים

שחקנים שיהיו בלי קבוצה ויכולים להכריע במרוץ האליפות של השנה הבאה.

אל הורפורד. לא סביר שימשיך בבוסטון, אבל שחקן שיכול לתרום לאלופה ונראה טוב גם בפלייאוף האחרון. הסלטיקס דרשו ממנו יותר מדי השנה כשפתח ב-42 מ-60 משחקים בהשפעת הבינוניות של פורזינגיס, אבל ל-20 דקות למשחק (אחרי 27.7 העונה) מדובר בנכס. אשמח מאוד לראות אותו בדנבר כמי שיכול לשחק במקום ולצד ניקולה יוקיץ', כשגם מינסוטה ואינדיאנה יכולות להרוויח. שתי המובילות בעיניי הן הלייקרס וניו יורק, כשהוא אולי היחיד שיכול לגרום לקארל אנתוני טאונס להתמקד בהגנה.

כריס פול. מתחבר במידת מה לנקודה על הת'אנדר. רכז שרחוק משיאו, אבל קלע העונה 8.8 נקודות עם 7.4 אסיסטים ב-82 משחקים. דאלאס סומנה כמועמדת ואפשרות לא רעה לצד אנתוני דייויס וקופר פלאג, כשגם הת'אנדר, מילווקי, ניו יורק וסגירת מעגל בקליפרס יכולות להתאים. מנהל משחק אדיר גם בגיל 40 ותוספת איכותית לספסל, גם בפלייאוף.

ברוק לופז. סנטר עם 37% מהשלוש שמגיע אחרי עונה מעט מאכזבת, אבל גם בהשפעת סגנון ההגנה השונה של הבאקס שהרחיק אותו מהטבעת. עדיין קולע באחוזים טובים מדאון טאון, עדיין אחד החוסמים הטובים בליגה. מאמין שנראה אותו חוזר ללייקרס, אבל בכל מקום שיגיע אליו (כשאינדיאנה מועמדת ריאלית גם כן) יכול להרים את הרצפה של הקבוצה. שחקן ששווה כמה ניצחונות בעונה.