אחרי שחילקנו פרס פטל הזהב ותהינו אם נראה את בן סימונס בעונה הבאה בליגה, ממשיכים בסקירת שחקנים. נבחר כמה חמישיות "מעניינות".
חמישיית האתלטים המוכשרים של הליגה
אז בשנות ה-90 היו אלה מייקל ג'ורדן, קארל מאלון ושון קמפ, בשנות האלפיים – קווין גארנט, בראיינט ושאק ולאחר מכן לברון, ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט השתלטו על משבצת אתלטי העל. מה שמעניין שנראה שעכשיו הדרישות האתלטיות משתנות, בגלל מהפכת השלושות והריווח, יש פחות מאבקים באזור הטבעת, השחקנים פחות מפתחים פלג גוף עליון ומתרכזים יותר בקואורדינציה וניידות. יכולת להאט מהר נהייה לא פחות חשוב מיכולת להאיץ מהר.
אם לעבור לעולם הטבע, אם לפני 20 שנה, שחקן NBA היה צ'יטה, ספרינטר, אז עכשיו הוא איל, חיה שמסוגלת לרוץ למרחקים ארוכים בלי להתעייף וגם מסוגלת לשנות כיווני ריצה. (מעניין מה מנחם היה אומר על זה)
אז נעבור לחמישיות:
גארדים:
- ג'ה מוראנט – איזה כיף שהוא חזר! באמת, כשהברגים בראש מהודקים טוב, הוא יופי של שחקן, אחד מאלה שמושך קהל נייטרלי.
את מי הוא מזכיר?
דריק רוז 🙁 וכל פעם שהוא עולה לאוויר, אני מתפלל שהוא ינחת עם אותה כמות גפיים כמו שהיה לפני, אז אפשר רק לאחל שהקריירה שלו תתפתח אחרת.
- שיידון שארפ – נכון, כרגע מדובר בסקורר עם I.Q. כדורסל נמוך. יודע רק לזרוק ואם נזכר שהוא כבר שנה שלישית בליגה, ספק שהוא ישתפר בהרבה. אבל, אנחנו פה לא מדברים על כדורסל, מדברים על כאלה שקופצים גבוה ורצים מהר, אז מקומו של שיידון בהחלט כאן. נראה שזה השחקן עם הניתור הכי גבוה בליגה, כן? קופץ, מעשן סיגריה, שותה קפה ואז מחליט מה לעשות (בדרך כלל לזרוק לסל)
את מי הוא מזכיר?
המממ… וינס קרטר?
אם אני אדם סילבר, אני עושה הכל בשביל לשכנע אותו להשתתף בתחרות ההטבעות, רק ככה אפשר להחיות את התחרות הגוססת הזו.
פורוורדים
- אחים אמן ואוסר תומפסון וואו, החברה האלה זריזים. כנראה שאילו היו בוחרים באתלטיקה קלה במקום הכדורסל, ארה"ב הייתה מקבלת כמה אלופים אולימפיים. מין קארל לואיס למתקדמים. אין להם נקודות חולשה, גם מהירים, גם חזקים, גם קופצים גבוה, רק שישפרו את הקליעה שלהם, כרגע היא מזעזעת ואפשר להתחיל לדבר על משהו אמיתי.
את מי הם מזכירים?
אנדריי קירילנקו. אותה זריזות משוגעת וכרגע אותן מגבלות בהתקפה.
- זיון וויליאמסון אני יודע, חצי מהקוראים זורקים על המסך כוס תה ומגיבים בטוקבקים זועמים. אבל מה לעשות, הוא עדיין אתלט אדיר, גם אחרי השווארמה שהוא טחן בצהריים. כישרון טבעי נדיר, חבל שהוא לא בא עם השכל.
את מי הוא מזכיר?
פה זה נהיה כבר קשה. לא היה שחקן כבד כל כך וזריז כל כך, טנק מעופף שכזה. אני יודע… קצת כריס וובר לפני פציעות.
סנטר
- ויקטור וומבניאמה – השחקן שכשאתה רואה אותו משחק, הרבה פעמים אתה חושב, טוב זה פשוט לא הוגן. כמובן, זה לא רק מזל אלא גם השקעה עצומה והרבה ידע ושכל של ההורים שלו שתכננו עבורו תכנית אימונים ייחודית וממש עיצבו את הגוף שלו ככה שיוכל להימנע מפציעות (טפו טפו).
את מי הוא מזכיר?
אף אחד. פשוט ככה. לא היה שחקן כזה, קווין דוראנט, רק גבוה ב-15 ס"מ, קריסטפס פורזינגיס, רק נייד הרבה יותר.
מועמדים נוספים: ג'לן גרין, ג'לן ג'ונסון, ג'ונתן קאמינגה
חמישיית שחקני ההגנה הגרועים בליגה
מכירים את המונולוג הענק של ברני סטינסון, We will be there, תחילת עונה שנייה של איך פגשתי את אמא שלך?
אז החברה בחמישיה כאן הם פשוט Not will be there, הם לא בהגנה. אתה בהגנה 4 על 5.
גארדים:
טרה יאנג ודמיאן לילארד. הראשון כבר קיבל את פטל הזהב, אבל זה לא שדיים רחוק ממנו. אני לא מבין איך אוהדי אטלנטה ומילווקי לא חוטפים עצבים כל פעם ששחקני היריבה חותכים אותם כאילו הם לא קיימים. לשני אלה פשוט לא אכפת מהגנה שלהם. אז אטלנטה מנסה לפתור את זה השנה בכך שעטפו אותו עם ווינגים אתלטים וארוכים וגם מנסה לשחק בקצב משחק מאוד גבוה עם הרבה חטיפות, על מנת לנסות פשוט "לקלוע יותר". מילווקי, יש להם את יאניס ואת ברוק לופז, מגן טבעת אולי הכי טוב בעשור האחרון. שניהם נאלצים לחפות על הפאשלות של דיים.
פורוורדים
אוסטין ריבס ואובי טופין.
מה, איך לוקה דונצ'יץ' לא כאן? נכון, הייתה פה תחרות קשה.
תראו, אני מודה, אני דיי הייטר של דונצ'יץ', אבל ברמת הליגה הוא לא השחקן הכי גרוע בהגנה. יחסית לטופ ההיסטורי, לברון ומייקל שאליהם הוא מושווה, הוא כן שחקן הגנה זוועתי. שני אלה כשהיו בטופ, מעולם אבל מעולם לא היו מרשים שיטרגטו אותם בהגנה. האם יתכן שאת מייקל ג'ורדן שחקני היריבה היו מחפשים בהגנה כפי עשתה זאת בוסטון בגמר האחרון? הצחקתם אותי, ממש לא! הוא לא היה נרדם בלילה מרוב בושה. כנ"ל לגבי לברון ג'יימס.
טוב, אז אחרי שהורדנו את העניין הזה, בואו נדבר קצת על אוסטין ועובדיה.
ריבס – שחקן הגנה סופר חלש. כל שחקן התקפה כשרואה אותו מולו, מיד מדמיין ארוחה טעימה שחייבים לאכול מיד. כלי הגנה עיקרי שלו – לייצר מגע כלשהו ואז לפרוש ידיים בדרמטיות ולצעוק איה, לפעמים זה עובד, אבל בדרך כלל לא ולייקרס מקבלים סל. מה שעוד יש להוסיף לגבי ריבס, הוא לא כוכב אול סטאר, אז השטויות האלה לא אמורים להיות נסלחות בכזו קלות כמו במקרה של יאנג ולילארד.
טופין – הוא יכול להיות כאן צדיק בסדום, בערך. אובי באמת נראה כמי שכן משתדל לפחות. ובכל זאת, זה משעשע לראות אותו כל פעם שוכח את השחקן שלו. היותו שחקן ספסל כמובן מצמצמת את התפקיד שלו עבור הפייסרס וכך הקבוצה סובלת פחות מהפשלות שלו.
סנטר
להיות סנטר חור בהגנה זה באמת אתגר. סנטרים מטבעם שחקנים גדולים וגבוהים, גם מוותרים להם והם פחות נדרשים לרוץ לקלעים לפינות.
ובכן…
ד'אנדרה אייטון:
דמיינו שמיכת פוך שאתם מתכסים לפני השינה, עכשיו חורף, זה לא קשה. אז השמיכת פוך הזו, רכה רכה רכה, כיף לישון איתה. אז ככה זה הסנטר של פורטלנד – הוא רך כמו השמיכה הזו וזה הדבר הכל כך מעצבן כי אני זוכר אותו לפני 3.5 שנים נותן פייט הגנתי לא רע ליאניס, אולי השחקן הכי פיזי בליגה.
מועמדים נוספים: לוקה דונצ'יץ' (אכן), ג'וש גידי וניקולה ווצ'ביץ'.
כמו כל הפוסטים שלי, גם הפוסט הזה מוקדש לבת שלנו, מיכל ז"ל
תודה סטוקטוןטו
התיאור של אייטון מדויק ומצחיק.
נאחל בריאות לג'ה
אחלה
לברון חסר לי ברשימת פטל ההגנה
כן, ניסיתי לשים שחקנים צעירים, אחרת גם דרוזן וקרי היו כאן
מתעב את ג'ה, הוא תועבה, אין שום דבר טוב בו.
שחקן מגעיל
בחיאת מה בעיה בג'יה (כשהוא לא מנפנף עם האקדחים…)?
בוא נראה
הוא אידיוט
הוא חצוף
הוא עבריין
הוא רמאי
הוא קונוס בהגנה
הוא חי על "איייי!"
הוא לא עובד על המשחק שלו ולא משתפר
הוא לא עושה את הקבוצה סביבו טובה יותר
הוא קופץ על אנשים בפראות בתור אסטרטגיית משחק
רשימה למופת.
לוקה באמת לא חור הגנתי כמו שעושים ממנו
אחלה טור סטומלון, הייתי מוסיף לרשימת האתלטים את ג'ונתן אייזיק מאורלנדו, הוא בהחלט מזכיר צ'יטה בתנועה החתולית שלו
צ'יטה פצועה כרונית
בס"ד
תודה רבה, רשימה מעניינת.
מחכ לרשימת שחקני ה תיאטרון הגדולים,
אלו שעושים הצגות.
מצוין, תודה סטוקטון
מעולה .תודה רבה