נכון, במקביל לתארי אוסקר בקולנוע האמריקאי מחלקים פרס דומה, רק על ביצועים הגרועים ביותר. אז בואו נחלק פרסים אלה לפתיחת העונה, בהתאם לקטגוריות המסורתיות. 

צריך כמובן לסייג – אנחנו עוברים תחילת עונה הכי מוזרה בשנים האחרונות, מלא פציעות עם זמן החלמה ממושך ושחקנים לא בכושר מסיבות לא הכי ברורות. כל זה יכול כמובן להשתנות – כבר כתבנו באחד הפוסטים על מאכזבות העונה כמה מילווקי גרועה וחסרת תקנה והנה כעבור שבועיים שלושה הם במקום השישי.  

שחקן אנטי MVP

בתוך תחילת עונה מוזרה קצת, יש לא מעט שחקנים שמשחקים מתחת לרמה הרגילה שלהם, בין אם זה בגלל שנת אולימפיאדה או פציעות מצטברות. 

בכל זאת, נעניק את הפרס למצטיין בתחום: 

סנטר עם רמת כישרון פיזי וכישורי משחק של האקים אולאג'ואן שלא הגיע לשום מקום: 

ד'אנדרה אייטון

בחירה ראשונה בדראפט של 2018, אני חוזר שוב, הוא נבחר ראשון בדראפט לפני לוקה דונצ'יץ'. לפני שלוש שנים הוא היה השחקן השלישי בטיבו בקבוצה שהייתה שני ניצחונות מאליפות. אז הבחירה בו על ידי פניקס לא נראתה כל כך הזויה. לא סתם הקבלתי אותו להאקים – גם הוא נבחר ב-1984 לפני הכוכב האמיתי של המחזור ועדיין אנחנו כמעט ולא שמענו תלונות ליוסטון על הבחירה. 

מה קרה מאז אלוהים יודע, נכון הוא עבר לפורטלנד לשמש מהתחלה כנכס לעסקה עתידית, סיטואציה לא אידיאלית, אבל זה בוודאי לא סיבה מוצדקת לתצוגות הנפל שלו מתחילת העונה. הרי אי אפשר להגיד שהוא לא מעורב מספיק במשחק ולא מקבל מספיק כדורים במקומות שהוא אוהב, להיפך כל זמן שהוא על המגרש, כמעט כל התקפה מתחילה מפיק אנד רול איתו. 

אייטון מציג כרגע ממוצעים הגרועים בקריירה שלו, אבל אפילו זה לא העיקר, יש הרבה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה, כמו ירידה איטית להגנה, חסימה מזויפת שלא משחררת את השחקן התוקף שתוקעת את ההתקפה. 
מועמדים נוספים: ג'ואל אמביד וזיון ווילימאמסון.

Worst Defensive Player

טוב, כאן זה קל. 

טרה יאנג

עוד אחד שנכנס לליגה ב-2018 ואפשר להגיד שהועדף על לוקה דונצ'יץ'. מהרגע הראשון ניתן היה לראות מי היה מודל לחיקוי שלו – סטף קרי. מבנה גוף דומה, גארד נמוך ורזה, זריז מאוד ללא הגבלת טווח קליעה, שיכול להאיץ מ-0 ל-100 וגם להאט מ-100 ל-0 בעשירית שניה וככה ליצור מרחק מספיק מהשומר. הבעיה של יאנג ושל אטלנטה שהוא למד רק את סרטוני ההתקפה של סטף קרי, לא את ההגנה שלו. לא הרבה מדברים על זה, אבל בשנים הגדולות של גולדן סטייט, סטף קרי היה שחקן הגנה לא רע, הוא לא היה איזה סטופר הגנתי (בשביל זה היה לו את קליי), אבל בעיקר היה אכפת לו להשקיע בהגנה. כן, הוא גארד נמוך ורזה, קל להתבריין עליו, אבל עצם זה שהוא לא היה חור הגנתי, אפשר לגולדן סטייט ליצור שושלת ולא להפוך לפיניקס סטייל סטיב נאש. 

עכשיו טרה יאנג את מוסר ההגנה של סטף הוא לא קלט, מה שנקרא שיעורי הגנה היו בזמן קורונה והועברו בזום… בקיצור הוא לא יודע, לא מבין, לא אכפת לו. 

תראו את המהלך האחרון של ההפסד של אטלנטה לפורטלנד (קרדיט לפיני בראל ב#מעקבדיה)   

מהלך אחרון ומכריע במשחק, שלא תגידו איזה אמצע רבע שלישי למי אכפת – טרה יאנג פשוט מוותר על המהלך, יאללה שיקלעו. אם הייתי אוהד אטלנטה, הייתי מאוד כועס (כן, אנחנו במלחמה נוראית אז לא נגזים בסופרלטיבים כגון "מתפוצץ" או "מתחרפן". קצת פרופורציות) 

השנה נראה שאטלנטה מצאה את מתכון האופטימלי לבעיות ההגנה של שחקן העוגן שלה – קודם כל הוא מוקף בגארדים פורוורדים ארוכים אתלטים שיש פוטנציאל שיוכלו לחפות עליו – דייסון דניאלנס, ריזאשה, ג'לן ג'ונסון וד'אנדרה האנטר. שנית, הם משחקים בקצב מאוד גבוה במטרה פשוט "לקלוע יותר". מגניב, רק התקרה מאוד ברורה – פיניקס של לפני 20 שנה של סטיב נאש. 

מועמד נוסף: דמיאן לילארד

השחקן המדרדר – Most Improved Player רק הפוך 

בקטגוריה הזו נהוג להכתיר שחקן צעיר יחסית, לכן לא נעניק את הפרס לקליי תומפסון למשל. 

טייריס האליברטון 

שוב נאשים את האולימפיאדה? לא, נו, דיי. 

מדובר בפוינט גארד האמריקאי המוביל, אלוף אולימפי טרי וכרגע הוא משחק פשוט לא טוב! אינדיאנה, סגנית אלופת המזרח בעונה הקודמת מדשדשת כרגע במקום ה-9 עם אותו מאזן 15-10 כמו שיקגו העשירית. יש נסיבות מקלות, שני הסנטרים המחליפים שלהם גמרו את העונה, הווינגים גם נפצעו, אבל כמעט כל קבוצה כרגע חווה פציעות. האחוזים מהשדה של האלי הם הנמוכים בקריירה שלו ואין דיווחים בתקשורת על הפציעות שלו, אז כנראה לא מדובר בפציעה כלשהי שמגבילה אותו. 

אז פיני בראל הצביע על סיאקם כמי שתוקע את ההתקפה המהירה של הפייסרס. רעיון מעניין, אבל בעונה הקודמת זה עבד מעולה, אז מה קרה דווקא השנה? סיאקם זה אי של יציבות בכאוס ההתקפי שלהם וגם אם יש אמת בכך, יש לצפות מהליברטון להיות מספיק אינטליגנטי כדי לפתור את זה.

מה שלא ברור ומאוד פוגע באינדיאנה, זו החוסר יציבות של טייריס. פעם הוא נותן משחק של 30 נקודות, עם 25 זריקות באחוזים טובים, אחרי זה 8 נקודות עם 8 זריקות. יכול להיות כושר גופני ירוד בגלל שלא נח מספיק בעקבות אולימפיאדה, אבל שוב, זו לא אמורה להיות הסיבה.  

מועמדים נוסים: ג'אמל מארי, KCP

השחקן השישי הגרוע ביותר 

גארי טרנט ג'וניור

כשמילווקי החתימה אותו על חוזה מינימום, חשבתי וואו, אולי זו ההחתמה הטובה ביותר של שחקן משלים במזרח. שחקן צעיר יחסית, אבל עם ניסיון פלייאוף, שומר בסדר, יכול להיות סקורר, עם כמעט 14 נקודות למשחק בעונה האחרונה. ממש שיחוק. 

מה קיבלנו – בינתיים עונה הכי גרועה אחרי עונת הרוקי. הפתיחה הגרועה של מילווקי קרתה הרבה בגלל חוסר תרומה של הצוות המסייעה שגארי טרנט הוא אחד מעמודי התווך שלו. במשחקים של מילווקי שיצא לראות, גארי טרנט לעיתים נראה אבוד – לא יודע מה לעשות בהתקפה, כן לתקוף או למסור. הרבה פעמים הוא נתקע בפינה. כתוצאה, מספר הזריקות שלו ירד דרסטית וכרגע הוא זורק הכי מעט מאז עונת הרוקי.

דווקא כאן יש מקום לאופטימיות. בחודש האחרון, האחוזים שלו מהשדה עלו משמעותית ולמרות שהוא לא משחק יותר, הוא קולע הרבה יותר. אפשר רק לקוות בשבילו שאכן מדובר בתהליך לימוד שהוא ודוק ריברס הבינו איפה המקום האופטימלי מבחינתו על המגרש, איפה כדאי לו לקבל כדורים ולבצע מהלכים שיועילו לקבוצתו.   

מועמד נוסף: סקוט הנדרסון. לא כל כך רציתי לכלול כאן שחקני שנה שנייה, כי מדובר בשחקנים צעירים. בכל זאת, לפני שנה וקצת היו אנשים שתהו את מי כדאי לבחור ראשון בדראפט את סקוט או את וומבי. באמת! נראה הזוי עכשיו. הרבה משווים את סקוט לראסל ווסטברוק, אבל כרגע הוא לוקח את כל מה שרע בראס, כמו קבלת החלטות וקליעה בעייתית, מבלי לקחת את כל מה טוב בראס, כמו מסירה, אתלטיות ויכולת חדירה לסל. 

המאמן המאכזב Worst Coach 

קטגוריה אולי הכי אכזרית, שכן מאמן הקבוצה תלוי לגמרי בשחקנים. 

ובכל זאת..

מייקל מאלון

ביצועים של ניקולה יוקיץ' העונה עד עכשיו: 32.3 נקודות (מקום 2), 13.6 ריבאונדים (מקום 1), 10.2 אסיסטים (מקום 2), 50% מהשלוש (מקום 2). נחמד, כן?  

בלי לבדוק אני דיי בטוח – אין שחקן שהעמיד ממוצעים כאלה. בהסטוריה! אולי ווילט, אבל מבחינתי זה לא נחשב. בנוסף, יוקיץ' עושה את כל זה מבלי לרצות להעמיד סטטיסטיקות משוגעות כאלה, אלא רק בשביל לנצח. השאלה מי כרגע MVP לא רלוונטית, אלא אם כן… נסתכל איפה דנבר. מקום ראשון? לא, שני? לא, שלישי רביעי, חמישי… מקום שבע! 

לפני כשבוע הם הפסידו לוושינגטון, אני חוזר לוושינגטון וויזארדס!! התוצאה הסופית 113-122 משקפת היטב את מה שהיה – רוב המשחק וושינגטון הובילה רוב המשחק בהפרש פלוס מינוס 10 נקודות. מדובר כנראה בהפסד הכי מביך של קבוצה כלשהי העונה (תחרות קשה מול ההפסד של דאלאס ליוטה עם הפספוס של לוקה דונצ'יץ' במהלך האחרון) 

בתור הסיבה העיקרית לדשדוש של דנבר, הרבה מדברים על החולשה של הספסל. הייתי אומר לא – כל החמישיה של דנבר ללא ניקולה יוקיץ' הופכת להיות לא שחיקה. לצורך העניין MPJ וג'אמל מארי נהנים ממדד פלוס מינוס סביר יחסית הרבה בגלל שהם פותחים לצידו של יוקיץ'. 

איך שאני רואה, לדנבר יש שתי בעיות עיקריות: הגנה, במיוחד בפרמיטר ושלושות בהתקפה. שתי הבעיות האלה המאמן אמור לדעת לפתור. אז יוקיץ' לא יוצא אל הקלעים, קשה לו, זה לא חדש. לפני שנה וקצת דנבר לקחה אליפות ככה, שחקני אחרים אמורים לחפות עליו. נכון שבקיץ דנבר איבדו את KCP, אבל כריסטיאן בראון אמור להתמודד בהגנה כמהו ללא בעיות. ההגנה שלהם לא טובה – לא סתם הם ספגו 122 נקודות מוושינגטון, קבוצת ההתקפה הגרועה בליגה. המרווחים בין השחקנים גדולים, שחקני היריבות מגיעים לזריקות פנויות יותר מדי פעמים במשחק. בצד ההתקפי, כאמור, דנבר זורקת הכי מעט שלושות בממוצע, אבל קולעת אותן ב-38.2%, לא רע בכלל ולכן נשאלת השאלה למה הם לא זורקים יותר מהטווח הזה. גם כאן, המאמן אמור לטפל בזה. 

  תהנו, אשמח לתגובות. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם הפוסט הזה מוקדש לבת שלנו, מיכל ז"ל.