שוקה פלגי (הפועל חיפה) מימין, אמנון ארונסקינד (מכבי ת"א) ורובי יאנג (הפועל חיפה).

הישראלים מגיעים. הישראלים מגיעים!

אחרי הנצחון על LIU כולם חשבו שלאדלפי יש פתאום קבוצת כדורגל. כל אוניברסיטה רצתה לשחק נגדנו, ואני שמחתי לאתגר.

אבל אז נתגלתה לי האמת: ה-A.D שלנו (אתלטיק דירקטור) כבר נתן את שלושת הסטפנדיות המיועדות לכדורגל (אז האוניברסיטה נתנה רק סטפנדיה שכללה שכר לימוד בלבד) לעונת 1968 למאמן הלקרוס, שכבר חילק אותן. קבוצת הלקרוס שלנו היתה אחת הטובות בכל ארה"ב, אבל כשאתה מתמודד עם אריות לקרוס כסירקיוז, וירג'יניה, ג'ון הופקינס, או קורנל, והאוניברסיטה מאשרת לך רק 3 כל שנה לכל ספורט, אז מוטב לתת את ה-3 המיועדות לכדורגל – שלא הולך לשום מקום – לקבוצת הלקרוס.

-ג'ים. אתה רוצה לומר לי שאין לי אף סטפנדיה לתת לשנה הבאה, לעונת 1968?

-מל, זה המצב. נתתי את הסטפנדיות שהיו לי עצמי – אני הרי הייתי מאמן הכדורגל עד לפני חודש – ללקרוס כי לא חשבתי שמכדורגל ייצא משהו. אבל זוהי כמובן הפעם האחרונה, ובעונת 1969 יש לך 3 סטפנדיות פלוס אחת שאגריל מהיכן שהוא!

הדבר הראשון שעשיתי היה לבטל את כל המשחקים שהסכמתי להם בע"פ נגד אריות הכדורגל של המכללות – מכללות כקונטיקוט, סנט לואיס, והארטוויק. בקשתי גם מג'ים פדל שיוריד את האוניברסיטה מדיביזיה I לדיביזיה II לכמה שנים, עד שאצליח לבנות תכנית ראוייה. "זה ייקח שנתיים-שלוש" הוא ענה (כשאוניברסיטה מחליטה לבקש העברה מעלה או מטה מדיביזיה אחת לשנייה, ישנן חובות והתחייבויות שיש למלא לפני שהביצוע ימולא, וזה לוקח 2-3 שנים).

*******

הערה: האוניברסיטה החליטה לרדת באמת לדיביזיה ה-II ב-1970, ולבטל את תכנית הפוטבול שלנו שעלתה יותר מדי כסף. בשנת 1975 הרגשתי שישנה לנו את הקבוצה הטובה ביותר בארה"ב – דיביזיה II או I או III – וגם הוכחתי זאת בנצחון 1-2 על אלופת הדיביזיה ה-I האווארד יוניברסיטי, בטורניר "אליפות האלופות". ואם לא הטובה בארה"ב אז אנחנו לפחות בין ה-5. ב-1976 האוניברסיטה הסכימה להחזיר את הכדורגל לדיביזיה I, אבל רק את הכדורגל. לקרוס – בו זכינו בשלוש אליפויות דיביזיה II – נשאר בדיביזיה השנייה. ב-1977 – בשנה העשירית לאימון – החלטתי שהגיע הזמן לפרוש ולהקדיש יותר זמן לאקדמיה ולקייטנות הכדורגל שלי ופרשתי. הקבוצה המשיכה לשחק בדיביזיה הראשונה עד לפני שנה, כשהאוניברסיטה החליטה לרדת גם עם הכדורגל לדיביזיה ה-II ב-2013.

*******

זה לא היה סוף הצרות. מאמן הלקרוס אמר לי שמלבד ג'ימי דולן (שנתן למאמן הלקרוס אולטימטום – "או לקרוס וכדורגל, או רק כדורגל"), אני לא יכול להשתמש יותר בשחקניו האחרים כי הוא התחיל תכנית חדשה של 'אימוני סתיו' שהם בקונפליקט עם הכדורגל.

ידעתי שאני בצרה רצינית. מלבד ארבעה שחקנים על מילגות משנת 1966 (אדלפי לא נתנה מילגות עד שנת 1966) ו-1967, וג'וני, אין לי שחקנים. ישנם לי כמה חודשים למצוא מין סטודנטים שמסכימים לנסות כדורגל – וסמכתי בעיקר על הסטודנטים שלי במחלקה לחנ"ג. עלי ללמד 10-15 שחקנים כדורגל, ולהתחיל מ-א'.

טוב. לא אטריד אתכם הרבה. מצאתי כמה שהסכימו לנסות, ועבדתי איתם כל סמסטר האביב והקיץ. סיימנו את העונה עם 5 נצחונות, 10 הפסדים, ושני תיקו. רק במשחק אחד (נגד ניו פולץ סטייט יוניברסיטי) הושפלנו 7-1. באחרים היינו תחרותיים או, אפילו, ניצחנו. כמה מהשחקנים שהתחלתי לפתח התאהבו במשחק, וידעתי שעם 5-6 מהם אוכל אפילו להצליח מאד. גם סדרתי להם קבוצות בליגות השונות לחובבים של לונג איילנד כדי שישתפשפו 'ויתלכלכו' מעט בכדורגל היספני שהיה די פראי. רציתי שיגיעו אלי אחרי כמה בעיטות בביצים וכמה קללות ספרדיות ופורטוגזיות טובות. שלחתי ילדים בני 18 ו-19 ורציתי שיחזרו אלי גברים.

עונת 1969 – כל העולם מדבר על אדלפי

הכדורגל בתקופה ההייא היה בחיתוליו בארה"ב. YOUTH SOCCER רק החל, והמכללות הטובות ביותר היו אלה שהיו להם שחקנים זרים טובים. האווארד ופדרל סיטי מוושינגטון, וכן LIU, היו מלאות בשחקנים לאומיים מהאיים הקריביים. UCLA היתה מלאה בשחקנים זרים מכל העולם. בהארטוויק היו כמה אנגלים מצויינים. בסיינט לואיס היו גרמנים. NYU? היא מילאה את הרוסטר שלה עם ערבים, בעיקר 3-4 מבית המלוכה הסעודי שלמדו ושיחקו באקדמיות תיכון באנגליה, ושניים מהם היו בנבחרת סעודיה. היו לה גם שני מצרים.

החלטתי להצטרף לקונצרט עם ישראלים. אם כבר – אז כבר.

אני בת גלימי. רובי יאנג מהפועל חיפה שזה עתה חזר ממקסיקו סיטי כקפטן הנבחרת ששיחקה באולימפיאדה הוא בת גלימי. שוקה פלגי – איש מרכז השדה של הפועל חיפה, חברו הטוב ביותר של רובי, והשחקן המכיר את רובי טוב מכולם גם מהשכונה וגם כשחקן המלעיט אותו בכדורים בהפועל, הוא בת גלימ אף הוא.

צלצלתי לרובי.

***********************

מויקיפידיה: השחקנים הבולטים בהפועל חיפה באותן שנים היו: אבא גינדין, יצחק אנגלנדר, יוחנן וולך ורובי יאנג. שחקנים אלו היו מהשחקנים הבולטים בכדורגל הישראלי בשנות ה-60 ושנות ה-70 ושיחקו בנבחרת ישראל על בסיס קבוע. רובי יאנג אף שימש כקפטן נבחרת ישראל בשנים הללו.

**********************

לא חשבתי שיש צל של סכוי. לא הצעתי לרובי הרבה: רק סטפנדיית לימודים ל-B.A ואז להמשיך ל-M.A. עד שיסתדרו – הוא, אשתו והבן גיא, יוכלו לגור בביתי. לשוקה סדרתי עבודה באוניברסיטה שתשלם לו מגורים ואוכל, ואמנון ארונסקינד בא ממשפחה אמידה מאד בת"א, אבל גם לו סידרתי עבודה. שלושתם היו בוגרי וינגייט – שנתיים לימודים, כמו מין COMMUNITY COLLEGE, והאוניברסיטה קיבלה אותם לשנה שלישית (ג'וניורים). ידעתי שיש לי אותם לשנתיים.

קיץ חם. הכרתי מקום על שפת הים בג'ונס ביץ' בו יש משטח חול ישר והדוק מהסוג שיש בדייטונה ביץ' בפלורידה של כמה דונמים, והחלטתי ששם אני עושה את החודש הראשון של אימוני הקבוצה. כולם עם נעלי התעמלות. המשטח היה גדול מספיק לשרטט עליו בחול מגרש כדורגל שלם.

אני לא עומד להתפאר בפניכם איזה מאמן גדול אני, כי אני לא, אבל רובי יאנג שהתאמן (ושיחק) עם גדול שחקני יוגוסלביה בכל הזמנים – זלטקו צ'ייקובסקי – וכן תחת גיולה מנדי המהולל מאמן נבחרת ישראל, אלי פוקס, ודוביד שווייצר – אמר לי כמה וכמה פעמים שהאימונים איתי באדלפי היו רציניים מאד, עשו לו הרבה טוב, ומבחינת כושר גופני הוא אף פעם לא עבד כה קשה, והיה בכושר כה טוב. הוא אמר לי פעם, "מל, היית יכול להיות מאמן מצויין בלאומית".

צ'ייקובסקי מאמן הפועל חיפה ראשון מימין; רובי ליד צ'ייקובסקי

רובי – שבוודאי ידע יותר כדורגל ממני – היה השחקן והתלמיד הממושמע ביותר. גם שוקה היה אדיר. אמנון? הוא תמיד היה 'ילד טובים' שהכל בא לו בקלות. גם במכבי ת"א וגם בנבחרת ישראל הוא לא הגיע לפוטנציאל שלו, כי אחרת הוא היה יכול להיות כוכב-על. גם באדלפי הוא היה עצלן, אבל עצלן חמוד שעזר לי באימון והשחקנים אהבו. היתה לו בעיטת בננה מצויינת, והוא לקח את כל הקרנות ומכות העונש.

רובי, שוקה, ואמנון היו שושנים בין החוחים אך לא התנהגו ככה ועשו כל מה שבקשתי מהם. השחקנים הצעירים הסתכלו עליהם בהערצה – אחרי הכל בגלל הצבא ווינגייט, היה הבדל של 6,7 שנים בגיל. הם היו גם שחקנים, גם עוזרי מאמנים וגם חברים.

מלבדם היו לי 4 שחקנים לא רעים: ואל דיאגז, ג'והני ביקלהופט, ג'ון קוולסקי, וסטיב סיבליקי. וכן שוער גדול – ג'ימי דולן. במשחקי טרום עונה שיחקנו נגד הטובות ביותר של אז – קונטיקוט, אוניסרסיטת בראון (שהיתה אז פאורהאוז בכדורגל), ולונג איילנד יוניברסיטי, ואכלנו את כולן. כולם החלו לדבר על 'אדלפי הקטנה' שהפכה פתאום למפלצת כדורגל.

אנחנו בעתונים, ומדרגים אותנו מס' 5 במכללות המזרח (היינו אז בדיביזיה ה-I). רובי, שוקה, אמנון, ואני – מנסים ל'הסתיר' את החורים בקבוצה, ולתת לכולם להרגיש ולחשוב שאנחנו מין "11 מופלאים". רק אני ורובי-שוקה-אמנון ידענו שאנחנו '3 מופלאים, שוער מופלא, 4 בינוניים, ו-3 חסרי מושג אך אתלטים מצויינים.

העונה מתחילה. משחק ראשון נגד אונ' ניו יורק טק. עשר אפס. היה יכול להיות גם 15, אבל אני מוציא את רובי ואמנון במחצית השנייה. כולם יודעים שזאת התחלה של קריעה טוטאלית של רוב המכללות.

משחק שני. ברידג'פורט. קבוצה טובה מאד. אנחנו מובילים 1-0 במשחק חוץ כעבור 10 דקות, ופתאום אסון. דקה 15, רובי מסמן לי ונשכב על הדשא. מתיחת קשה של שריר ההמסטרינג (השריר האחורי של הרגל המכופף את הברך). הוא יוצא.

אנחנו מפסידים 1-2. רובי לא ישחק לפחות חודש ימים. אולי אפילו יחמיץ את כל העונה (הקצרה).

העונה נמשכת:

1969 (10-2-3)

Coach: Mel Less

NTIT W 10-0
Bridgeport L 1-2
FDU-Madison W 1-0
CCNY W 1-0
Quinnipiac W 4-0
Stony Brook T 1-1
C.W. Post W 14-0
New Paltz T 1-1
Pratt W 5-1
Montclair W 2-1
Hofstra T 0-0

רובי חוזר לשחק. לא 100% אבל הוא יכול לרוץ, ומבטיח לי לא להתאמץ יותר מדי. המשחק הראשון עם רובי הוא נגד "הארטוויק קולג'" עם כל האנגלים שלה המדורגת מס' 2 במכללות, ומס' 1 במזרח. הארטוויק שוכנת באוניאונטה, ניו יורק. עיר של 50,000 עם קולג' קטן של 1,500 סטודנטים, מצויין אקדמאית, שב-1950 היה להם מאמן אנגלי שהחל עם מסורת הבאת אנגלים ובנה מבצר כדורגל, אליו נימשכו גם טובי שחקני הכדורגל האמריקאים. הארטוויק התגאתה בהיותה קבוצת הכדורגל מס' 1 במזרח ארה"ב (היו אז 4 אזורים – מזרח, מערב, דרום, וצפון) לפני לונג איילנד יוניברסיטי, וניו יורק יוניברסיטי. אדלפי ירדה למספר 4 בגלל ההפסד לברידג'פורט והתיקו נגד סטוני ברוק.

הארטוויק פירסמה את המשחק כ-"אליפות מדינת ניו יורק", והאיצטדיון הקטן התפוצץ עם 10,000 צופים.

מה אספר ומה אגיד?

הם עשו לנו בית ספר. רובי רק החל להיכנס לכושר, ואמנון התחבא היכן שהוא. רק שוקה לחם ואיתו ג'והני ועוד 3,4, אך החורים שהיו לנו עם שני שחקנים שלמדו כדורגל אצלי מאפס, נגד אנגלים ששיחקו מגיל אפס, נראו הפעם. הארטוויק שיחקה את אחד ממשחקיה הטובים, וג'ימי דולן לא יכול היה להאמין שששה שערים ניכנסו לשערו. אבל כבשנו שני שערים ב-15 הדקות האחרונות כשאנחנו לוחצים, ונראים כקבוצת כדורגל טובה ממש.

תנו מבט בתכנית שלושת המשחקים האחרונים שלנו: אחד נגד הארטוויק, מס' 1 במזרח, ואז NYU השלישית במזרח, ואז LIU, השנייה במזרח. לא פחות ולא יותר משלושה משחקים נגד מס' 1 ואז 3 ואז 2. אנחנו מקום רביעי.

זה ניגמר ככה:

Hartwick L 3-6
NYU W 3-0
LIU W 3-2

להארטוויק הפסדנו. ואז בא המשחק נגד NYU. הטבלואידים של ניו יורק כתבו על "מלחמת הישראלים בערבים". משחק ביתי שלנו. האיצטדיון שלנו – עם קיבולת של 5,000, מפוצץ. מאחר וישנו יציע עומדים, לדעתי ישנם לפחות 7,000.

קדחת המשחק הגיעה עד ישראל. הנה צילום מאמר של חצי עמוד ב-'ידיעות אחרונות':

שוקה נתן את משחק חייו. הוא והסעודים ניכנסו אחד בשני כאילו המשך למלחמת ששת הימים. הוא היה נפלא ממש. "משחק חייו" – לפי רובי ששיחק איתו 15 שנים בהפועל חיפה, עוד מהילדים. ניצחנו 0-3 כשבכמה רגעים במחצית השנייב נראינו טובים לא פחות מקבוצה לאומית בישראל. ואז משחק סיום העונה נגד LIU עם כל הג'מאייקאים והטרינידדים שלה.

משחק פיזי ביותר. היציע מלא ברסטפאנים מסוממים, ועשן מרואנה עולה השמיימה. תופים וכלי נגינה מהאיים. קרנבל שלם. רובי מתחיל לשחק כמעט במלוא הכושר, ושוקה שוב שולט בהגנה. נצחון אדיר, 2-3! השער השלישי של רובי היה כשהוא מכדרר מימין לשמאל לאורך קו ה-18, ופתאום בשמאל ללא אזהרה הכדור ניתקע בפינה השמאלית. שער מהמם. אדיר. רק שחקן מקצועני מסוגל להבקיע שער כזה. אחרי המשחק רובי אומר לי שזה שער תאום לשער שכבד נגד איטליה, שבארץ ניבחר כשער העונה.

ארבעת הקבוצות שניבחרות לראשי ארבעת הבתים של פלייאוף המזרח של ה-NCAA הן 1. הארטוויק, 2. אדלפי, ואז 3 – NYU, ו-4-LIU.

****************

"מלחמת הישראלים בערבים"

שוקה פלגי, גיבור נצחון הפלייאוף על ניו יורק יוניברסיטי 0-1

את שני משחקי הבית הראשונים נגד רוטגרס ומונטקלייר סטייט (המצויינת) ניצחנו בקלות. הקבוצה בשיפור גדול. רובי ניכנס לכושרו הטוב. ניצחנו את אליפות הבית.

משחק חצי גמר המזרח פלייאוף ראשון נגד NYU. הארטוויק נגד LIU בחצי הגמר המזרחי השני (כל ארבעת ראשי הבתים ניצחו את בתיהן). שוב – "מלחמת היהודים בערבים". משחק ביתי כי אנחנו מדורגים לפניהם. הדיילי ניוז:"ISRAELI-ARAB WAR". הניו יורק פוסט כותב ( "ADELPHI (ISRAEL) VS NYU (SAUDIS" ההרגשה היא משהו כמו גמר גביע. אדלפי אף פעם לפני כן לא היתה מרכז העניינים במטרופוליטן ניו יורק, ופתאום וואן של ערוץ 4…גם ערוץ 7 מגיע…עתונאים מראיינים שחקנים. הרגשה של BIG TIME.

שוב הצגה של שוקה. אני אפילו לא זוכר מי כבש את שער הנצחון ב-0-1. הארטוויק מנצחת את LIU עם 2-3. גמר המזרח? אדלפי בהארטוויק. היינו שם רק לפני שלושה שבועות אבל אנחנו הרבה, הרבה יותר טובים אחרי שני הנצחונות במשחקי הליגה האחרונים על NYU ו-LIU, שני נצחונות הפלייאוף בהם נראינו ממש מצויין, והנצחון על NYU בפלייאוף. אני חש שהפעם ננצח את הארטוויק.

כל מה שצריך זה לנצח בהארטוויק, ואנחנו בפיינל-פור של DIV I בסנט לואיס!

************

אני מרגיש אושר וגאווה. רק לפני שנתיים לקחתי קבוצה הרוסה שנותרו בה 7 שחקנים, והיום אני נצחון אחד מהפיינל פור בדיביזיה הראשונה. אדלפי הקטנה היא כמעט בטופ של ארה"ב. נשיא האוניברסיטה מצלצל אלי ואומר לי שעשיתי יותר פרסומת לאוניברסיטה מעשרה עמודים בניו יורק טיימס. אפילו בישראל פתאום ישנו עניין בכדורגל מכללות, דבר שלפני כן לא היה, וגם לא היה מאז. 'ידיעות' ו'מעריב' כותבים על אליפות המכללות בכדורגל, עם "המאמן – כתב הספורט של 'חדשות הספורט', ד"ר מנחם לס" שהוא מאמן אדלפי.

משחק הפלייאוף נגד NYU היה בשבת.

ביום ראשון בערב צלצול מג'ים פדל.

-"מל, בעייה רצינית. מוטב שתשב ותקשיב".

(אני חשבתי ברגע הראשון ששוב קרה משהו לג'והני).

-"WE ARE DISQUALIFIED!"

לבי ירד לתחתונים.

-מה פתאום "DISQUALIFIED"?????

מסתבר שאחרי ההפסד, נשיא NYU (כמובן שהכל נעשה דרך המאמן והאתלטיק דירקטור) פנה ל-NCAA שאדלפי משתמשת בשחקנים שהם לא מורשים לשחק. בתחילה חשבתי שהכוונה לרובי, שוקה, ואמנון ששיחקו בלאומית (אז ליגת העל) כחובבנים "בתשלום". אבל ל-NYU היו סעודים שהיו הרבה יותר 'מקצוענים' (ושני שחקנים מצרים ששיחקו בליגה המצרית), ולעשרות מכללות ישנם שחקנים מליגות-על באירופה, אפריקה, ודרום אמריקה.

אבל NYU לקחו כיוון אחר: הטענה היתה שהם בוגרי מכון וינגייט, ולכן הם שחקנים "TRANSFER" החייבים להיות מושעים לשנה, כמו מעבר מאוניברסיטה לאוניברסיטה כאן.

התנפלתי על ג'ים פדל שמכון וינגייט הוא מדרשה למורים לשנתיים, ואפילו לא מוסד אקדמאי (הוא הפך אקדמאי רק בשנים האחרונות), ואמרתי לו שישנם עשרות בוגרי וינגייט ששיחקו ומשחקים כדורעף וכדורמים במכללות אמריקאיות עתה כשאנחנו מדברים, וכן שחיינים (שניים בהופסטרה יוניברסיטי השכנה ממש עתה!), ואיש לא חוייב בשנת שבתון.

-"מל, הם לא עמדו להגיע לפיינל פור ב-DIV I!"

אני יודע שני דברים: הסטודנטים הסעודים ממשפחת המלכות תרמו הרבה כסף ל-NYU, ו-NYU חשובה ל-NCAA הרבה יותר מאדלפי. אני יודע גם שלג'ים פדל ישנן בעיות עם האדמיניסטרציה של אדלפי בקשר לכספים שנעלמו מהמחלקה לספורט והדבר האחרון שהוא רוצה זה לעשות גלים.

אני שואל אותו אם הוא עומד לעשות משהו בנידון. אני יכול עוד הערב להכין לו רשימה של לפחות עשרה בוגרי וינגייט – כולל אני , דני גולדשטיין, יוסי זוהר- ששיחקו כדורגל במכללות אמריקאיות מבלי לשבת שנה בחוץ.

-"מל. אנחנו לא עושים דבר בנידון. IT IS DONE. IT IS OVER!"

הוא אומר לי שזאת החלטה שלי אם להשאיר להם את הסטפנדיות, כי אם לא, יהיו לי 6 סטפנדיות בעונה הבאה.

הדם עולה לי לראש.

-"GO TO HELL, JIM!"

אתה לא מדבר ככה עם הבוס שלך אבל אני לא שם זיין. אני צועק לשפופרת שהוא פחדן, ומאז לא דברתי איתו מילה.

נאמר לנו "למחוק" את העונה מהספרים, אך כשהתברר שבוגרי וינגייט נמצאים בכל מקום, הגזירה בוטלה. יצא מכתב מה-NCAA שבוגרי שתי שנות לימודים בסמינרים למורים ברחבי העולם נחשבים כ-"ג'וניור קולג' ולא חייבים שנת שבתון כשהם מחליטים ללמוד ולשחק במכללות אמריקאיות.

כאילו שמתי זין אם עונת 1969 היא 'רשמית' או לא.

ג'ים פדל פוטר כמה שבועות אחר המקרה. לא בגלל הכדורגל אלא בגלל כספים שנעלמו.

**************