what was noticeable about him that even compared to other youngsters was that he was playing extremely ambition chess and that he was playing the same way against everybody… when you don’t have quite enough chess strength to sort of pull that off it can often be detrimental to your score. And you’ve seen in certain tournaments that he just falls apart because he cannot put it together.

כך תיאר מגנוס קרלסן את השחקן שעשוי להיות בעוד כחודש אלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה של ענף השחמט. האמירה הזאת של קרלסן נאמרת לא מעט בהקשר של השחקנים הצעירים שהתחילו לשטוף את הצמרת העולמית בעיקר בשנה האחרונה. עד לימים אלה עיני העולם נשואות אל הודי צעיר אחר, ארג'ון אריגאיסי שבסוף החודש הקרוב, אם לא יהיו שינויים דרמטיים, עשוי להיות השחקן ה 15 בהיסטוריה שעובר את רף ה 2800 נקודות דירוג. השליטה של הצעירים בסבב, שהופך תחרותי וקשה יותר ככל שעובר הזמן, מעלה שאלות רבות בדבר היכולות הנדרשות לשחקנים מתחילים בעת שהם נכנסים בשערי עולם השחמט. השחקנים הצעירים, כולם (בהכללה די גסה) מבססים את השחמט שלהם יותר מכל על חישוב ברמה שלא נראתה במרחבי הענף עד כה. השחמט, כמו שנראה מיד, התבסס מאוד במאה הקודמת על יסודות חזקים של אסטרטגיה, ראייה כללית של עמדה, הבנה של תהליכי עומק והבנה "עמדתית" (positional understanding) של העמדה ואינטואיצה לא מועטה. אחד השחקנים הבולטים בהקשר הזה הוא בוריס גלפנד, שהספר שלו על שחמט עמדתי הוא אחד הידועים בתחום. אפשר לומר, בזהירות הנדרשת, שהשחמט של השנים האחרונות "זונח" את הראייה העמדתית יותר ויותר ומתרגם אותה ל"ליינים שעובדים" מול כאלה שלא. גוקש הוא אחד הנציגים המרכזיים של האסכולה הזאת, בעיקר בקרב בני גילו. ננסה להבין את סוד קסמו של הילד.

טקטיקה מול חישוביות (calculation)

בכדי להבין קצת יותר טוב את גוקש חשוב לחדד את ההבדל בין שני מושגים שרבים נוטים לבלבל ביניהם. הראשון הוא חשיבה טקטית שנהוג להנגיד באופנים מסוימים לחשיבה האסטרטגית, והשני הוא החישוביות (לא מצאתי ל calculation תרגום מוצלח יותר. הטקטיקה אמנם נגזרת מחישוביות במידת מה אבל היא במובנים מסוימים חורגת מהאסטרטגיה ולעתים אף הפוכה לה. נראה זאת בסוף הכתבה כשננתח בקצרה משחק מייצג של גוקש.

נשים לב לעמדה הבאה, בה תורו של השחור:

מדובר בעמדה ששוחקה כמה פעמים מפתיחת הקארו-קאן אם כי ניתן להגיע אליה גם מתוך ווריאציות שונות של הצרפתית. ניתן לראות שהרגלי ב e5 לא מוגן והפרש פשוט יכול לקחת אותו. אלא שאם השחור אכן ייקח את הרגלי הוא יפול לטקטיקה של הלבן שתהפוך את העמדה שלו לטובה יותר: הרץ הלבן יעשה שח במשבצת b5 כאשר לשחור ארבע אופציות – לחסום עם המלכה (לא רלוונטי), להזיז את המלך (לא חכם לאור העובדה שהלבן הולך לפתוח את העמדה, המלך יחסום את הרץ והפרש והכלים לא מפותחים) או לחסום עם הפרש. Nc6 מפסיד הרבה חומר (נסו לחשוב למה) מה שמותיר את המהלך Nd7. אלא שאז Nxf5 exf5, Qxd5 והלבן החזיר לעצמו את הרגלי כאשר הכלים של השחור לא מפותחים, המלך במרכז הלוח והלבן נהנה מיתרון של שני רצים בעמדה פתוחה. אמנם ההישג של הלבן הוא אסטרטגי אך הוא השיג אותו דרך שורה של מהלכים כמעט כפויים ולכן מדובר בהקרבה טקטית של חייל. הגענו אל הטקטיקה הזאת באמצעות חישוב והגענו לעמדה טובה יותר אסטרטגית, אבל אם נלך לפי האסטרטגיה הטהורה השח עם הרץ בעיקרון הוא בזבוז של מהלך ורק בזכות הקומבינציה הספציפית הזאת הוא עובד. פעמים רבות חשיבה טקטית לוקחת בחשבון מהלכים שאסטרטגית הם טעות ומראה הסתעפות קונקרטית שמובילה ליתרון אך ורק בסיטואציה הנתונה. החישוב האסטרטגי לעומת זאת לוקח בחשבון גם מהלכים שקטים, מהלכים פשוטים של הצבת הכלים במקומות הנוחים שלהם, קיבוע העמדה או פתיחתה לאור המצב הנתון וכו'. החלק של החישוביות האסטרטגית קשה יותר לשחקנים מתחילים (כולל עבדכם הנאמן) שמעדיפים למצוא הסתעפות שתוביל ישר לייתרון. ברמות הגבוהות לעומת זאת רוב הזמן מוקדש לבדיקה חוזרת ונשנית של מהלכים והאימפקט שיכול להיות להם על המשחק וניתוח אסטרטגי בכלים שונים להבין לאן העמדה הולכת וכיצד של להוביל אותה. חשיבה שכזאת לוקחת בחשבון מושגים כמו טמפו, שטח, חוזקה של הכלים ומהלכים פרופילקטיים שזרים לדרך החשיבה של הטקטיקן.

גוקש מיודענו הוא לא טקטיקן ברמה של פירוז'ה, קרלסן או היקארו אבל החישוביות שלו היא בין הטובות בסבב. קרלסן פעם אמר שלאחר משחק ביניהם הוא הציע ווריאציות שאלוף העולם לשעבר אפילו לא לקח בחשבון ועשה זאת במהירות לצד הבחינה של המהלכים עליהם חשב גם קרלסן. הגישה הזאת הובילה אותו למצב בו הוא מנצח ומפסיד המון ביחס לאחרים היות והוא מוכן ללכת על כיוונים לא שגרתיים בעמדה, לפעמים על חשבון טקטיקה שהוא מפספס. בשנה האחרונה, עם ההופעה האדירה במועמדים ובאולימפיאדה הבחור מיעט מאוד לטעות והקשה על כל מי שנקרה בדרכו. אם יצליח לשפר את המודעות שלו לטקטיקות וידע גם לייצר הגנה סולידית מקומו בטופ העולמי מובטח.

זקן בגוף של צעיר

שום דבר בהתנהלות של גוקש לא מזכיר ילד בן 18, גם לא כזה שנמצא בטופ של ענף השחמט. חבריו מספרים שהוא ממעט להשתמש במחשב בניתוחים שלו (באופן יחסי כמובן), הוא משחק מעט מאוד באינטרנט בניגד לפרגנננדה וארג'ון בני ארצו והוא לא מחזיק באף חשבון ברשתות החברתיות. בראיונות אתו הוא נראה שלו, בטוח בעצמו אבל גם לא מהסס לענות תשובות מעט עוקצניות למראיינים שלו. הוא קנאי לפרטיות שלו וההילה סביבו מזכירה אולי יותר מכל ההודים הצעירים את זאת שאופפת את ווישוונת'ן אנאנד. גוקש ראה את אנאנד מפסיד לקרלסן בצ'נאי 2013, השנה בה התחיל ללמוד שחמט, רק כדי להיות אחד מתלמידיו באימפריית השחמט הלא-נגמרת של הודו. הביטחון העצמי הזה כאמור היה גם בעוכריו לא פעם על גבי הלוח אבל שלוות הזן של גוקש, הודות למשטר קפדני של יוגה ומדיטציה, מעיד על דמות בוגרת הרבה יותר. החגיגה שלו עם נבחרת הודו את מדליית הזהב הכפולה (גברים ונשים) כשהוא רומס אחד אחרי השני את טובי בניו של עולם השחמט, הייתה נראית ביישנית משהו ולא לגמרי קשורה לסיטואציה. במובן הזה, היסודות היציבים שבנה, על הלוח ומחוצה לו בזמן קצר כל כך מזכירים שחקנים עם קילומטראז' גדול בהרבה. ועדיין, בניגוד מוחלט ליריב שלו, גוקש הוא שחקן של מומנטום. ניצחון מוביל לניצחון והפסד, לא פעם, מוביל לעוד אחד. הרגע שבו הצליח לחזור לעצמו לאחר ההפסד הכואב לפירוז'ה במועמדים (הוביל ונכנס לבעיית זמן כך שהעמדה שלו פשוט קרסה) הייתה רגע נדיר יחסית עבור השחקן שהמשחק המסוכן שלו מוביל לא פעם לנטייה לאבד את הראש. אם המקרה של המועמדים יעיד על מה שצפוי לנו גם באליפות בה הוא צפוי לנצח הרבה וגם להפסיד (בדומה לאליפות הקודמת) עשויה להיות המפתח להצלחה שלו בשבועות הקרובים. אם הלחץ האינסופי של מעמד שבודדים ההולכים על כדור הארץ יכולים לומר שהשתתפו בו יגבר עליו יהיה לו מאוד קשה מול העקשנות של יריבו הסיני.

Leave the door open

פתיחות הן ככל הנראה הענף הכי נלמד בשחמט. התמונה הבתולית והיפהפייה של 32 הכלים מסודרים במקום ההתחלתי שלהם הקסימה רבים לאורך ההיסטוריה שניסו לפצח את השאלה חסרת המענה (בינתיים) – כיצד להגיע ליתרון מוחלט כבר מהמהלכים הראשונים?

התבוננות במשחק שחמט היא קסם מהלך – לפעמים אני אוהב לראות משחקים מורכבים ולחזור אחורה, אל המהלכים הראשונים כדי לנסות להבין איך לעזאזל המשחק הגיע לאן שהגיע. אנליזה של משחק הולכת צעד אחר צעד מהמהלך הראשון עד האחרון ללא שום התערבות חיצונית. אין שום דבר בעולם מעבר לכלים הלבנים והשחורים שרוקדים את דרכם אנה ואנה, נחנקים, מאיימים על משבצות שונות ופועלים יחד. אלא שתמיד, כמעט תמיד, מאוד קשה להאמין שעמדה עשירה כל כך ברעיונות ותחבולות התחילה את דרכה עם מבנה סימטרי ותמים כל כך.

ישנם 20 מהלכים חוקיים אפשריים בפתיחת המשחק עבור כל צד. כל רגלי יכול להתקדם משבצת אחת או שתיים ושני הפרשים יכולים לזוז ל h3,f3,a3 ו c3, מה שאומר שלאחר המהלך הראשון ישנן 400 קומבינציות אפשריות. אלא שרוב מוחלט של המשחקים, מסיבות שונות, נפתחים באחד מתוך ארבעה מהלכים ראשונים: e4,d4,c4 ו Nf3. תפיסת המרכז, אולי האלמנט החשוב ביותר בכל פתיחה, היא המטרה הראשונית של כל שחקן כשהוא ניגש למשחק וארבעת המהלכים האלה פועלים בכיוון הזה (המהלך Nc3 לכאורה אמור להיות דומה ל Nf3 אבל הוא חוסם את רגלי c בעוד רגלי f שמגן על המלך לא מתקדם ברוב הפתיחות המוכרות). תאוריית הפתיחות הולכת אחורה מאות רבות של שנים ופתיחות כמו האיטלקית תועדו במחצית האלף הקודם. מאז ועד היום התחום מתפתח בקצב מסחרר וכיום, כמעט בכל משחק ברמות הגבוהות, שחקן מוסיף עוד סעיף בספר עב הכרס של הפתיחות בשחמט. שחקני העל כיום מבלים את רוב זמנם בשינון אינסוף הווריאציות השונות של הפתיחה מתוך ידיעה שללא שליטה מוחלטת בחומר הם עלולים למצוא את עצמם בעמדה מופסדת כבר בתחילת המשחק.

מציאת ווריאציה חדשה בפתיחות במאה הקודמת כללה עבודה קשה מאוד. שחקנים היו צריכים לסמוך על עצמם, לבדוק כל זווית אפשרית ולקוות שלא פספסו שום דבר בזמן אמת. אלא שאז, בשלהי המאה הגיח לאוויר העולם השחקן שטרף את הקלפים – המחשב. הופעתו של המחשב והפיכתו למפלצת שהיא היום אפשרה לשחקנים לדעת בלחיצת עכבר האם הווריאציה שהציעו רלוונטית והאם הם לא מפספסים הסתעפות חשובה עשרה מהלכים קדימה. המחשב התחיל "להרוג" ווריאציות מסוימות שהיו נחשבות דינמיות יותר (כמו הגנת ברלין או התקפת מרשל) והראה שעם משחק נכון הן מובילות מהר מאוד לתיקו או פשוט מופסדות. שחקנים התרגלו מהר מאוד לכלי החדש והיו צריכים להתחיל לתכנן מראש 20 מהלכים קדימה ויותר כשבעזרת המחשב הם יודעים במה להתמקד בעמדה שלפניהם. משחק השחמט הלך והתייבש, משחקים הוכרעו על ידי הכנות מדוקדקות של היריב (שהיה יכול לשחק משחק שלם מבלי לחשוב כמעט) ואחרים הסתיימו בתיקו כמעט מוסכם מתוך ידיעה של שני הצדדים שאין לאן להתקדם. השיא היה הדו-קרב על אליפות העולם בין קרואנה לקרלסן שהראה שחמט ברמה גבוהה מאוד (אולי הגבוהה ביותר ששוחקה בתחרות מאז ומעולם) אבל 12 המשחקים של השניים ששיחקו פחות או יותר את אותן הפתיחות לאורך התחרות, הסתיימו בתיקו. פיד"ה החליטה אז להוסיף עוד שני משחקים מאז כדי למנוע מצב שכזה, מה שלא היה נצרך בדו קרב בין נפו לקרלסן ובין דינג לנפו שכללו מספר גבוה של הכרעות. אלא ששתי אליפויות העולם היו רק סממן לפתיחה מחודשת של ספרי הפתיחות ושחמט מרגש שכמותו כמעט לא ראינו במחצית השנייה של העשור הקודם. מה הוביל לכך?

אני חושב שאפשר להצביע על שני גורמים מרכזיים: הראשון, גם הוא מסיליקון, היה אלפאזירו. המחשב מבוסס הבינה המלאכותית למד את המשחק כ 9 שעות לפני שהפך להיות רשמית הטוב בעולם והפיל לא מעט חומות שנבנו סביב המשחק. אלפאזירו, חסר כל מידע חיצוני ומבוסס אך ורק על הידע הפנימי שלו (מוזמנים לקרוא על כך בכתבה שעשיתי עליו לפני כשנתיים: https://hoops.co.il/?p=268000 ) ערער בצורה פשוטה ואלגנטית על עקרונות שחמטאיים רבים שהיו מובנים מאליהם עבור כולם. המשחק שלו כלל מהלכים לא צפויים, הקרבות תמוהות, קידום רגלים שנראה חסר משמעות ובחירות עמדתיות שיגרמו לשערות הבודדות של כל מורה בשיטת "בית הספר הרוסי לשחמט" לסמור. הרעיונות שלו, שהתבססו אך ורק על המשחקים ששיחק עם עצמו, היו בלתי נגישים ברמה הקונצפטואלית – הם היו קשים להמשגה כרעיונות כלליים. המהלכים שעשה על הלוח עבדו פשוט משום שההסתעפויות שהראה הצביעו על כך ולא מאף סיבה אחרת. שיטת החשיבה הזאת גרמה ללא מעט שחקנים "לזנוח" את העקרונות, לשבור את המוסכמות ולרעות בשדות שרגל אדם לא דרכה בהם. משחק השחמט נפתח מחדש.

הגורם השני, שקשור כמובן בראשון, הוא הופעתו של הדור הצעיר שבראשו עכשיו עומד גוקש. השחקנים הצעירים מתבססים על חישוב מהיר ואפקטיבי יותר מכל אספקט אחר של המשחק ואלפי המשחקים שהם משחקים באינטרנט בפורמטים מהירים רק מגבירים את האלמנט הזה אצלם. מרבית השחקנים הצעירים, בכל הדורות, היו מתקיפים חסרי פחד שהעדיפו להיכנס לווריאנטים מסובכים והתקשו מול משחקים איטיים ועמדתיים יותר. אלא שבניגוד לשחקני העבר, הצעירים של ההווה בוגרים יותר ומנוסים יותר גם בגלל שהתחילו בגיל צעיר יותר, גם בגלל הגישה שלהם למחשב וגם מתוך מודעות גבוהה הרבה יותר לבריאות הגוף והנפש. התופעה הזאת חוצה את כל ענפי הספורט בו שחקנים עם כישרון חייזרי מקבלים את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, עושים יוגה ומדיטציה, לא מעשנים (מיכאל טאל היה מעשן במהלך המשחקים שלו) ומקדישים לא מעט מזמנם לעבוד על הריכוז שלהם. הצעירים של היום מקבלים את החבילה הטובה ביותר לתחזוקת הגוף והמוח שלהם ויחד עם האופי התחרותי והרעב האינסופי מנסים שוב ושוב לצאת מהמקובל. השילוב של רוח צעירה ותחזוקה בוגרת של האלמנטים המובילים להצלחה, משפיעה ומחלחלת לכל הפינות ה"זקנות" של עולם השחמט.

הפייבוריט

אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל ילד בן 18 מגיע לאליפות העולם בשחמט כשהוא הפייבוריט הגדול לזכייה. ההופעות הפנומנליות של הבחור במועמדים ובאולימפיאדה יחד עם השנתיים הנוראיות של דינג מביאה אותו למצב לא מוכר. במועמדים הוא עשה את דרכו כאנדרדוג מוחלט עם סיכויים אפסיים לזכות. בשבועות האחרונים לעומת זאת עיתונאי השחמט מתרוצצים בין כל הדמויות החשובות בענף ושואלים אותם מי לדעתם יזכה. המילה "דינג" כמעט ולא מוזכרת. מבחינת הרמה של התקופה האחרונה ברור כי גוקש עדיף בהרבה על אלוף העולם הנוכחי אם כי אני מעריך שגם אם יעשה זאת זה לא יהיה קל בכלל. מדובר באווירה שונה לחלוטין מכל מה שהוא מכיר, הוא משחק מול שחקן שמנוסה במעמד הזה וכזה שמסוגל גם לחזור מפיגורים כמו באליפות העולם הבלתי נשכחת מול נפו לפני שנתיים. גוקש יהיה חייב לרסן את השחמט שלו, לנצל את הזמן על השעון ולא ליפול לשאננות. אם ידע לנהל נכון את האסטרטגיה של המערכה כולה וידע להתאים את עצמו תוך כדי תנועה הוא בהחלט עשוי להניף את הגביע בעוד כשלושה שבועות. בזמן שהיוקרה של התואר "אלוף העולם" בשפל של שנים יהיה עליו להוכיח, קודם לעצמו ואז לעולם, שהעברת השרביט לדור הבא דרכו מוצדקת והעולם מוכן לקבל סופית את העובדה שהודו, לאחר עשור בלבד, מחזירה לעצמה את הכתר.