מי שעוקב אחרי במשך השנים יודע שהדבר שאני הכי אוהב זה לספר סיפורים: על שחקנים, על הקבוצה, על פופ. הטורים שהכי אהבתי מבין ידיי היו כאלה שידעו לספר על הדרך הבלתי יאומנה שעשה דרק ווייט ממכללת בישול ועד לאליפות ה-NBA, על הילדות האומללה של דז'ונטה מארי או, להבדיל אלפי הבדלות, על הערב שבו ויקטור וומבניאמה חתם סופית את המירוץ לתואר רוקי העונה ב-29 בפברואר 2024.

אבל לא תמיד זה מצליח, ולא תמיד יש לי מוזה. ולפעמים גם צריך לכתוב רק בשביל לשמר את הגחלת. זה מה שניסיתי לעשות בשנה שעברה עם הטור השבועי שלי לקראת שבת, שעם הזמן הפך להיות קצת נטל: המחויבות הזו למצוא כל שבוע סיפור, זווית אחרת על הקבוצה, ולנסות להציג אותו בדרך שתעניין את הקוראים אבל חשוב מזה – שתרגיש לי מספקת. לכן זנחתי את הטור הזה העונה, והתלבטתי הרבה מה לעשות. אני מושקע כבר לגמרי בפודקאסט שלי, שמבחינתי הוא שעה בשבוע לנשמה, לדבר עם חברים על כדורסל של הספרס. אני גם נהנה לכתוב סיקור קצר אחרי המשחקים שאני רואה, אבל רוצה גם לעשות מעבר.

אז אנסה עכשיו לצאת לדרך מחודשת עם טור שבועי חדש, ביום אחר, שבו פחות אנסה לספר סיפור אחד קוהרנטי וצבעוני ויותר אנסה להתמקד בשלוש נקודות שקשורות לקבוצה שלפי הסקר האחרון שנערך פה באתר היא השנייה הכי אהודה. עולה לשלוש, שם לא מקורי כל כך אבל מרפרר לשלוש הנקודות שאעלה, ובאופן משעשע גם מתקשר לנקודה הראשונה שעליה אני רוצה לדבר השבוע:

1. למה ויקטור וומבניאמה זורק כל כך הרבה שלשות

אחד הדברים שהכי בלטו בניצחון על יוטה בשבוע שעבר (31.10) היה שוומבניאמה לקח 13 זריקות משלוש. זה לא סתם שהוא קיבל כדורים על קשת – למרות שזה המקרה הרווח – אלא הוא ממש השתדל לא לחדור לצבע ואפילו כשכבר הגיע לקצה הבקבוק, כמו במהלך הזה, הוא התגלגל חזרה החוצה בשביל להחטיא שלשה:

הבעיה היא פחות שהוא זורק, אלא זה שהוא לא קולע. הוא עומד בינתיים על 22% עונתי ומקבל לא מעט מרחב לזרוק. גם במשחק הבא, הניצחון על מינסוטה, הוא הרים 7 זריקות וקלע רק 1. אז למה הוא ממשיך להרים אותן?

פופוביץ' זרק את הרמז אחרי המשחק מול יוטה, כשנשאל אם הוא רוצה שוויקטור יזרוק. "בוודאי", הוא ענה. כלומר, זה לא רק גחמה של ויקטור שצוות האימון לא מנסה לעצור, אלא ממש הוראה מפורשת מפי הרב. תגידו לי, התחרפנו שם?

אחת ההשערות היא שויקטור מנסה לפתח קליעה, שהוא יותר קרוב להיות ווינג או פורוורד סטייל קווין דוראנט מאשר גבוה קלאסי כמו למשל טים דאנקן. אין לו את משחק הפוסט, הכדרור שלו בסדר אבל גבוה מטבעו וזה בסדר העונה שהוא ימשיך לנסות לזרוק ולהחטיא, כי הוא עדיין מפתח את סגנון המשחק. זו תיאוריה מקובלת לגמרי, אבל לי יש תיאוריה אחרת ברשותכם. נסו לעקוב אחריי:

אחת הבעיות הקשות של הספרס ושל ויקטור בפרט זה שאין להם מספיק קלעים וההגנות מצופפות להם את הצבע. זה גם בדיוק אגב מה שקרה בסרטון ששמתי למעלה – 4 שחקנים באו כדי לנסות למנוע מסוהן ומוויקטור סל קל. קלדון ג'ונסון (35% לשלוש בקריירה ו-23% העונה) וכריס פול (37%) נשארים חופשיים שם. גם האריסון בארנס (38%) אבל זו כבר טעות של ג'ון קולינס שעמד עם הגב אליו וחלם. בהיעדר דווין ואסל הפצוע, זה מה שיש כרגע – ההגנות מעדיפות להמר שאחת ל-3 או 4 התקפות קלדון וחבריו יקלעו שלשה מאשר שוויקטור יקבל פעם אחר פעם סל קל, ואולי חס וחלילה גם יוסיף נקודה מהקו.

שימו לב מה קורה בשלב שוויקטור מתגלגל החוצה: כולם רצים אחריו. זה מרווח ומאפשר עקרונית לקלדון למשל לקבל את הכדור ולחדור לסל קל. העניין הוא שוויקטור לא ראה אותו כי הוא היה מרוכז כל כולו בזריקה. אבל זה עוד יגיע. וזו בדיוק התאוריה שלי, שמבוססת על היכרות עם בעל הבית.

גרג פופוביץ' ידוע כמי שמנסה ללכת נגד הזרם, לפעמים בכוח, לפעמים יותר מדי. נגיד כשהתחילה מהפכת השלשות והאנליטיקס וכולם ניסו לבנות את קבוצת השלשות הכי טובה שיש, פופוביץ' ניסה לבנות את קבוצת המידריינג' המושלמת עם דמאר דרוזן ולמרכוס אולדריג' – שניים מקלעי המידריינג' הכי טובים ב-20 שנה האחרונות – בהנחה לא מופרכת בכלל שהחל מאחוז קליעה מסוים מידריינג' אפקטיבי יותר משלוש (בטח כשמוסיפים על זה פלוס נקודה מהקו מהעבירות ששני כוכבים כאלה יכולים לסחוט). ההנחה הזו הובילה קבוצה בינונית למדי כמעט לסיבוב השני בפלייאוף אבל בסוף לא החזיקה מים כי מה לעשות, רק עם המידריינג' לא ננצח. אגב, גם לא רק עם השלשה. גולדן סטייט חייבת לא מעט מהמניות באליפויות שלה לדריימונד גרין למשל.

אז אני חושב שגם כאן, פופוביץ' מנסה לשבור את הפקק שנוצר בצבע בזה שמצופפים כי אין לספרס קלעים על ידי זה שדווקא ויקטור יכריח את המגנים לצאת אליו, והוא זה שיפנה את הצבע לשחקנים אחרים ויאפשר להם לעשות את המהלכים שלהם, כמו למשל ג'רמי סוהן אבל לא רק. גם דווין יהנה מזה למשל כשיחזור אחרי שבעונה שעברה לקח את הזריקות מבין הקשות ביותר בליגה עם שומר על החולצה. בעצם, המחשבה כאן, אם אני קורא נכון, היא שהתוספת של הנקודות "הקלות" כביכול של כל השאר תכפר על זה שויקטור יקלע פחות למשחק כי הוא לא יהיה צלף שלשות. אבל בשביל זה הוא קודם כל צריך להתחיל למצב את עצמו כמי שזורק ולמשוך את ההגנה אליו.

תגידו, ובצדק, אבל הוא לא קולע. יתנו לו את השני מטר. קודם כל אולי – בינתיים לא נותנים וגם כאן ג'ורדן קלארקסון רץ אחריו וקפץ – ואם ייתנו? אז ויקטור יעשה דריבל וינסה להתחיל מהלך. זה יקרה בעיניי בשלבים מאוחרים יותר. בינתיים הנה קלדון ג'ונסון נהנה מהפירות של זה שנאז ריד צמוד לוויקטור, ואף אחד לא מצופף את הצבע (אז קלדון יכול לקחת את גובר באחד על אחד עם הפיזיות שלו):

והנה שני שחקני יוטה באים לסגור על ויקטור, אז כריס פול חופשי לקבל כדור ולקבל החלטה:

2. כריס פול שתה מהמיץ סבא של מאנו?

אפרופו פול, הרבה מסימני השאלה של הספרס העונה היו סביב איזה כריס פול הם יקבלו: זה שעזר לצעירי אוקלהומה סיטי להפתיע ולהגיע לפלייאוף לפני חמש עונות (וסיים 7 בהצבעות ל-MVP באותה עונה) או זה שנראה כמו צל של עצמו בעונה שעברה בגולדן סטייט? בתחילת העונה זה נראה היה קצת שפול מג'עג'ע כשאמנם מסר אבל גם איבד הרבה כדורים יחסית לעצמו ולא קלע, והנה, שישה משחקים לתוך העונה הוא כבר חילק 13 בונבוניירות מול מינסוטה ו-10 מול יוטה (ובכל אחד מהמשחקים איבד רק פעם אחת). הוא גם קלע 19 ו-15 בהתאמה באותם משחקים ובאופן כללי נראה כמו אולסטאר. חושבים שהגזמתי?

אם החברים שלו היו קולעים את כל המבטים הפנויים שהוא מסדר להם (שיעול, קלדון) הוא היה עם 16 אסיסטים למשחק (הטור נכתב בשני בלילה, לפני המשחק מול הקליפרס והנתונים נכונים לאותה שעה). כמובן ששחקנים תמיד יחטיאו אבל הנתון הזה רק מלמד אותנו כמה הוא מוצא אותם וכמה גם אחרי 20 עונות בואכה גיל 40 פול לא נופל ממנהלי המשחק הטובים בליגה כיום, כמו ג'ה מוראנט וניקולה יוקיץ'. עכשיו זה על חבריו לקלוע.

וזה בדיוק מה שהספרס צריכים. את פול שידע להחדיר את החוט במחט ולהגיש את הכדור על מגש של כסף כדי לסדר להם נקודות. זה בדיוק מה שהיה חסר להם כל כך. והנהנה העיקרי מזה הוא…

3. ג'רמי סוהן – השחקן המשתפר?

ידידי ברק מונק אמר ובצדק שאחרי שישה או שבעה משחקים יש בערך 50 שחקנים שאפשר לכלול בדיון על השחקן המשתפר של העונה. אוון מובלי בקליבלנד, ג'יילן גרין שכבר הספידו אותו בעונה שעברה, אפילו אר ג'יי בארט שקולע 29 (!) נקודות ב-46% מהשלוש. אז גם ג'רמי סוהן ראוי להיות בחמישים האלה בינתיים. הוא שיפר את ממוצעיו מ-11 נקודות ל-19 למשחק, הוא אפקטיבי מאוד מתחת לסל והוא מוריד הריבאונדים הכי טוב בקבוצה חוץ מוומבי. הוא גם עושה אחלה-אחלה הגנה.

זה לא משהו מובן מאליו – כמה מילים שפכתי עליו שנה שעברה בניסיון להציל את כבודו אחרי שירדו עליו כששיחק כרכז. לרגעים החיבור בינו לבין וומבי היה מוטל בספק, והנה פתאום הוא פורח. הרבה מזה, אם לא הכל, זה בזכות הסיטואציה ושתי הנקודות הראשונות שלי כאן. סוהן נהנה מאוד מהחופש לטייל מתחת לסל בזכות וומבי, וגם מזה ששמים על וומבי שחקנים יותר פיזיים ונמוכים והוא יכול "להתעלל" בשחקנים יותר גבוהים כמו רודי גובר (כן כן) ו-ווקר קסלר. וומבי גם יודע למצוא אותו לסלים מדי פעם:

אבל גם פול – רואים שהוא ממוקד פחות בוומבי בינתיים. הוא מנסה להפעיל את כולם, להכניס אותם לעניינים, ובעיקר את סוהן. לא אגזים אם אגיד שחצי מהנקודות שסוהן רושם זה בזכות אסיסטים של פול – הקליפ ששמתי למעלה הוא הוכחה לכך. אבל גם סיטואציות צריך לדעת לנצל, ובינתיים סוהן מנצל אותה. אם זה יימשך ואם הספרס ינצחו בזכות זה, אולי הוא לא יזכה בשחקן המשתפר כי בכל זאת יש אוון מובלי אבל גם להיות בדיון זה משהו. והספרס ירוויחו אחלה תוספת. רק שיקלע.