עולה לשלוש הוא טור שבועי שלי (בתקווה) שבו אעלה על הכתב שלוש מחשבות / תהיות / מסקנות שעלו לי בראש ממשחקי הספרס בשבוע החולף. השם הוא רק רפרור לשלוש הנקודות: לא יהיו כאן בהכרח שלשות, אין חשיבות לסדר הנקודות, ולא תמיד יהיה פה ויקטור וומבניאמה.

השבוע כן.

1. 100

ויקטור וומבניאמה שיחק השבוע את משחקו ה-100 בקריירה

אני לא מאלה שאוהבים מניפולציות על נתונים, כי קל מאוד להגיד שהוא היחיד במינו לאור השילוב הייחודי בין כמות השלשות לחסימות עד כה בעונה ושליש של קריירה, אבל עדיין חייבים להודות שמדובר בנתונים מרשימים. עד כמה הם מרשימים?

אני שם לרגע בצד את עניין הנקודות – כי לא חוכמה לקלוע יותר משחקן שהתחיל את הקריירה למשל לפני 15 או 20 שנה טרום עידן שלשול השלשות – אבל וומבניאמה קטף יותר ריבאונדים מדיוויס ב-100 משחקיו הראשונים, חסם יותר משאק ומאולג'ואן ושלשל יותר מקליי תומפסון ומטרה יאנג. 

והדבר שאני הכי אוהב בכל ההשוואות האלה הוא שהן דווקא שמות את הזרקור על שחקן אחר, שהשיג הישגים אפילו עוד יותר מרשימים במאה משחקיו הראשונים, בטח כשמתחשבים בעובדה שהם נעשו בשלהי שנות השמונים.

לא רבים זוכרים, ודאי לא הצעירים שבינינו, עד כמה דיוויד רובינסון היה חיה מההתחלה. למעשה, מה שלא משתפים פה בציוץ זה שלרובינסון היו מספרים אפילו יותר טובים אחרי 100 משחקים: 372 חסימות, 1,361 ריבאונדים ו-2,476 נקודות – אף לא אחת מהן משלשה. כולן בזכות דומיננטיות עילאית בצבע.

כבר בעונת הרוקי שלו הוא נבחר לאולסטאר והיה שישי (!) בהצבעות ל-MVP, אחרי שעזר לספרס להשתפר מ-21 ניצחונות ל-56 !!! זה למעלה מפי 2.5 יותר. הם היו מקום שני במערב ורחוקים פוזשן אחד בהארכה במשחק 7 מלעשות את הלא יאומן ולהעיף את פורטלנד שהגיעה עד לגמר.

אז כבודו של ויקטור במקומו מונח, אבל של נעליך מעל רגליך עולל.

2. 21

ויקטור גם חגג השבוע יום הולדת 21, ולכבוד ההגעה לגיל שאפשר להתחיל הליגה פינקה אותנו לא בדו-קרב אחד בין וומבי ליוקיץ' אלא בשניים, ושני המשחקים לא אכזבו אלא להפך – היו ממתק. דנבר וספרס חילקו ביניהם את הניצחונות בצורה הוגנת, חייבים להודות, אבל אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו המשחקים לא היו בשני ערבים רצופים, כי ללא ספק חוסר המנוחה פגע בעיקר בוויקטור ומנע מאיתנו עוד הפתעה. לפחות במשחק הראשון ידו של ויקטור הייתה על העליונה.

דרך אגב, גם בשנה שעברה ויקטור "חגג" יום הולדת בדו-קרב אימתני, אז זה היה מול יאניס. גם אז ביום ההולדת עצמו ויקטור הפסיד, אבל נתן חתיכת תצוגה עם חסימה על הפריק היווני בשניות הסיום שכמעט סדרה את התוצאה ההפוכה, לו טרה ג'ונס רק היה קולע את השלשה החופשית מהפינה:

אני לא יודע עם מי צריך לדבר שם בליגה ואיך זה בכלל יכול להיות, אבל מגיעה לנו סדרת פלייאוף בין הספרס לדנבר כדי שנזכה לפחות ל-4 דו-קרבים בין וומבי ליוקיץ'. אם לא העונה, אז לפחות בעונה הבאה.

3. והמספר הנוסף

אפרופו מנוחות, הספרס העונה בינתיים 7-0 במשחקים שבהם יש להם יתרון מנוחה על היריבה. זה נשמע קצת קטנוני ומובן מאליו אבל מסתבר שלא כל הקבוצות הצליחו לנצח עם יתרון מנוחה. אלו בדיוק הדברים הקטנים שעושים את ההבדל הגדול בין העונה לעונה שעברה. הם גם מנצחים באופן כללי את הקבוצות החלשות (11-5 על קבוצות עם מאזן של פחות מ-50%) ובמאזן 12-7 בבית. 

לכן לא פלא שאנחנו רק בתחילת ינואר, כשעוד רוב העונה לפנינו, והם עם 18 ניצחונות, רחוקים 4 מסך כל הניצחונות שהצליחו להשיג בעונה שעברה.

הדרך לאליפות רחוקה, אבל נראה שלפחות בינתיים הם מתקדמים יפה בדרך אליה.

נ.ב.

זוכרים שחפרתי לכם על למה ויקטור זורק כל כך הרבה שלשות? אז אם הוא לא היה זורק אותן – וקולע ב-43% את השלשות החופשיות – כנראה שלא היינו רואים שלושה שחקנים יוצאים אליו (שניים אשכרה מזנקים!) כדי למנוע ממנו כאן השלשה, מה שסידר לקלדון ג'ונסון סל קל. זו בדיוק החשיבה לטווח ארוך שעליה דיברתי אז.