לזכור ולשכוח

אחת המתנות הגדולות שקיבל המין האנושי היא היכולת לשכוח. להסיט באופן לא מודע הצידה כישלונות והצלחות, רגעי שפל וגאות שההיזכרות בהם עלולה לשתק, לעצור את האפשרות לנוע ולהשתנות. זיכרון חד מדי עלול לייצר תקיעות, בריחה מההווה והאפשרויות השונות שהוא מציג בפנינו. השכחה מאפשרת תזוזה בתוך המרחב שניתן לנו על ידי העבר מבלי להפוך אותו למסלול בלתי הפיך. היא מאפשרת התעלמות מהטוב והרע של העבר ומנכיחה את ההתלבטויות והצמתים של ההווה.

הספורט, כמעט תמיד, מאפשר לשכוח. המחזוריות המובנית שלו, העובדה שכל משחק מתחיל בתוצאה השוויונית 0-0, ההזדמנות המחודשת שהוא נותן לעוסקים בו בכל משחק ובכל עונה, כל אלה מהווים חלק בלתי נפרד של המנטליות הספורטיבית. שחקן שעולה לזריקה, עליו לשכוח עד לאותו הרגע כמה נקודות קלע וכמה זריקות החטיא והוא ניצב לבדו במפגש האינטימי עם הכדור והסל, זורק כאילו זאת זריקתו הראשונה. הגוף שלו כמובן זוכר את התנועה הנדרשת, הניתור המתוזמן והמבט האוטומטי כלפי הסל אבל ראשו מחויב, באופן זה או אחר, לשכוח את מה שעבר עליו עד לאותה הנקודה. רק קבוצה אחת מתוך 30 זוכה להניף את הגביע בסוף העונה. השכחה היא זאת שמאפשרת לכולן לחלום עליו כשהשריקה הראשונה של המשחק נשרקת.

ואז, הגיעה השנה האחרונה. השנה שלא אפשרה ולא מאפשרת לשכוח. את האימה, האבל, חוסר האונים וגם הגבורה שהתנקזה אל אותו היום שיצוין גם בעוד יומיים במלאת לו שנה עברית. לאורך כל השנה עמדה בפניי ההתלבטות עד כמה לקרוא, לראות ולשמוע את הסיפורים מאותה השבת. עד כמה להכניס אל תיבת הזיכרון ההפכפכה את מה שהיה עבור רבים הצצה אל עבר שערי הגהנום. המאבק האימתני בין הרצון לזכור ולהשאיר בתודעה לבין הבקשה לשכוח, ולו חלקית, את מה שהנפש מתקשה להכיל, ינחה אותנו עוד שנים ארוכות וישאיר לא פעם את המצב בתיקו. עם למוד זיכרונות, שחב את קיומו לעברו ומתוכו מבקש לצאת גם אל העתיד, נותר תקוע בין הרי הזיכרון והשכחה, מאבד את דרכו בין השבילים המוצלים של ההווה, מחפש כיוון. מבקש לשכוח את הזיכרון ולזכור את השכחה, לתפוס את שני הקצוות ולהושיב אותם יחד, ולו לרגע, בכדי לתת לחייו פשר ואורך נשימה.

לזכרו של רועי צ'רנוצקי ז"ל, החבר

ולחזרתם הביתה של 101 המוחזקים בשבי חמאס.

אתמול מלאו 13 שנים ל bad as me של טום ווייטס. איזה כיף.

02:30     בוסטון סלטיקס (0-0) – ניו יורק ניקס (0-0)

הביתית

במשחק שעשוי להיות גמר המזרח של העונה הקרובה הירוקים יתמקדו בעיקר בטבעות החדשות ובהשלתו של הקוף הזקן מהגב, זה שלא נתן להם מנוח מאז בחרו בג'ייסון טייטום בבחירה השלישית. טייטום עצמו ככל הנראה מגיע גם לעונה הזאת להוכיח לאחר גמר חלש במונחים שלו וזכייה של בראון ב MVP הגמר. מלבדו הקבוצה תמשיך לרוץ ולהוביל את המזרח עם החמישייה הטובה בליגה, לפחות עד שהניקס יוכיחו אחרת. כשהיא אוחזת בהתקפה הטובה בליגה בעונה הקודמת (נזכיר שגם אינדיאנה שיחקה אז) וההגנה השנייה בטיבה אחרי הטימברוולבס, אין סיבה שהשנה נראה שינוי כלשהו. החל מהקצב האיטי יחסית ומיעוט המסירות, הקליעה היציבה של כלל השחקנים והנזילות בעמדות השונות, נראה שפנינו לעבר עוד עונה נוחה עבור הירוקים. למרות שהמזרח מלא בלא מעט קבוצות עונה סדירה טובות, התחרות האמיתית תבוא כנראה מיריבתה הלילה שעשתה על הנייר את כל המהלכים הנכונים בשביל להקשות על האלופה המכהנת. במשחק הקרוב, עם כל הסחת הדעת של חלוקת הטבעות, נוכל לקבל אינדיקציה חלקית מאוד לגבי כיוונו של המזרח.

האורחת

המנצחת הגדולה של שוק ההעברות האחרון מגיעה לשלב שבו נגמרים התירוצים ושום דבר חוץ מאליפות לא יספיק. היעילות הכמעט מרגיזה של ג'יילן ברונסון תפגוש שני שחקנים חדשים שאמורים למקסם את היכולות שלו עוד יותר. סימן השאלה היחיד בקבוצה (אין כזה דבר מיקל ברידג'ס וסימן שאלה, הבחור מנפק רק סימני קריאה) קשור ביכולת של טאונס להתאים את עצמו לשיטת האימון של ת'יבודו ויותר מכך להתרגל מחדש לעמדת הסנטר אותה נטש במינסוטה לטובת גובר. רשמית אמנם הוא אמור לשחק פאוור פורוורד גם בניקס אבל עם הפציעות של רובינסון (שלא ישחק עד דצמבר) בקבוצה הוא יהיה חייב למצוא את עצמו יותר בצבע ולהשתדל יותר בהגנה שם אותה השאיר לצרפתי בוולבס. בפן ההתקפי מדובר בשדרוג משמעותי לרנדל, בעיקר לאור העובדה שרנדל נהג להתאהב בכדור ואילו קא"ט ממש לא צריך אותו כל הזמן. הניקס היו בעונה הקודמת הקבוצה האיטית בליגה בפער ניכר והדבר יתאים כמו כפפה ליד של ברידג'ס וטאונס. הלילה הם יפגשו את בוסטון נטולת פורזינגיס כך שהמשימה ההגנתית של טאונס תהיה קלה יותר מול הורפורד המזדקן. בהתקפה, הריווח שייתן לבידודים של ברונסון מול השומרים החזקים של בוסטון יהיה אחד ההיבטים שעשויים להכריע את המשחק.

ייעדרו: פורזינגיס בבוסטון, רובינסון ואצ'יווה בניקס.

עוצרים בווגאס: יש לי נטייה להמר תמיד נגד הקבוצה שמקבלת את הטבעת. מה גם שזה המשחק היחיד בעונה בו הניקס לא עולים שחוקים. ניקס ב 5 ודרמה לא קטנה.

05:00     לוס אנג'לס לייקרס (0-0) – מינסוטה טימברוולבס (0-0)

הביתית

קיץ רגוע יחסית עבר על הלייקרס, לפחות באופן יחסי לקבוצות של לברון שאוהבות להשתנות בכל שנה מחדש. השינוי המרכזי התרחש בגזרת המאמן שם ינסה ג'יי ג'יי רדיק את מזלו בניסיון להביא ללברון את הטבעת החמישית שהולכת ומתרחקת ככל שהשנים מתקדמות. הכוכב מגיע לעונה חמוש בתואר ה MVP של האולימפיאדה ועד להודעה חדשה הוא החוליה היציבה ביותר בקבוצה עם צפי לעוד עונה של 25 נקודות וערמות של אסיסטים. סביבו ימשיכו לשחק שלושה שחקנים סבירים עד טובים וכוכב אחד שעדיין לא ברור אם יוכל אי פעם לקחת על עצמו את ההובלה ותשומת הלב. הספסל של הלייקרס די חלש וקלע מעט מאוד בעונה הקודמת כך שייתכן ונראה את הרוקים החדשים מנסים את מזלם על הבמה הגדולה. הלילה בלי ווד וונדרבליט דייויס יצטרך להתמודד ראש בראש מול גובר בחלקים העיקריים של המשחק כך שאולי נראה אותו יוצא הרבה החוצה לזריקות מרחוק או עבודה בפוסט שתסיט את תשומת הלב של הצרפתי מהגנה על הסל. משחק מעולה עבור הלייקרס בשביל להבין כיצד והאם הבינוניות של העונה הקודמת יכולה לעמוד מול המערב הרצחני.

האורחת

הפה הכי גדול בליגה, המנהיג הבלתי מעורער של קבוצת ההגנה הטובה בליגה, תבחרו איזה סופרלטיב שתרצו. אנתוני אדוארדס קיבל שיעור בצניעות מלוקה וקיירי לאחר שמינסוטה בהנהגתו הראתה לעולם לראשונה שאפשר לנצח את ניקולה יוקיץ'. זה לא מפריע לו לפזר הצהרות מכאן ועד ה NFL, הצהרות שעד להודעה חדשה חסרות כיסוי. הבחור יודע לשחק כדורסל אבל הוא לגמרי לא לבד כאשר הוא מוקף בכמה מהשומרים הקשוחים בליגה וקלעים לא רעים בכלל עם חיזוק משמעותי בדמות דונטה דיוונצ'נזו מהניקס. מינסוטה הייתה שלישית באחוזים לשלוש בעונה הקודמת אבל זרקה מעט מאוד וההתקפה שלה הסתמכה קצת יותר מדי על ההחזקה בכדור של אדוארדס. המשימה העיקרית השנה של כריס פינץ' היא יצירת מצבי קליעה נוחים לקלעים שעומדים מחוץ לקשת, מה שיכול למקסם גם תרגילים התקפיים שמשלבים את גובר. הלילה הם מגיעים לקרקס הגדול של הליגה עם סיכויים טובים לסיים את הערב במאזן מושלם.

ייעדרו: וונדרבליט וווד בלייקרס.

עוצרים בווגאס: לא כוחות. מינסוטה ב 13.