יש ציטוט מפורסם של מארג' סימפסון, שכשהמשפחה הצהובה מגיעה למסעדה סינית היא שואלת את המלצר "מה אתה ממליץ למשפחה שלא בטוחה שהיא צריכה להיות כאן?" – אז הפייסרס וההגעה לגמר המזרח בעונה שעברה.

אבל רגע לפני שנתחיל את הסקירה על הפייסרס, יש צבע צהוב חשוב יותר שמלווה את החיים של כולנו כבר למעלה משנה. אני מרשה לעצמי לקוות כאן על גבי האתר שכל החטופים ישובו אלינו במהרה וכך שישובו בשלום גם כל החיילים, הסדירים והמילואים, מי שמשרת בתוך גבולות המדינה ומי שמשרת בימים אלו גם מעבר לגבולות אלה.

‏‏‏‏העונה שהייתה

להלן התחזית האופטימית שכתבתי בפריוויו לפני העונה הקודמת: האלי בריא, טרנר בריא ושמח, מאת'ורין מפתח קליעה אמינה שמקשה ציפוף ההגנה מול החדירות שלו, טופין פורש כנפיו לאחר שהשתחרר מעול התיבודו ו-ווקר עושה הגנה בשביל כולם. הפייסרס התוססים מכים את התחזיות, מסיימים במאזן 46-36 ובמקום ה-6 במזרח, ומפתיעים ועולים לסיבוב השני בדרך להדחה מול בוסטון הפיינליסטית (שתפסיד בגמר לדנבר).

להלן התחזית הריאלית שכתבתי בפריוויו: ווקר הוא חתיכה שהייתה חסרה מאוד בפאזל של הפייסרס, בוסרי מאוד אך ישלים נהדר חמישייה טובה וספסל עמוק. עם זאת, הקבוצה הזו תלך לאן שהאלי יוביל אותה, מאת'ורין ו-ווקר אמורים להיות הסגנים שלו. 40 ניצחונות, מקום 9 במזרח, עלייה לפלייאוף והפסד בסוויפ ג'נטלמני לפיינליסטית מילווקי, שתפסיד בגמר לדנבר.

להלן המציאות: מאזן 47-35, סיימה במקום ה-6 במזרח. בפלייאוף ניצחה בסיבוב הראשון 4-2 את מילווקי נטולת יאניס וחלקית ללא לילארד; ניצחה בסיבוב השני את הניקס (נטולת רנדל, רובינסון ועוד נפגעי הקצב) 4-3 בסדרה נוסטלגית על אף הסקור הגבוה; ונכנעה רק בגמר המזרח 4-0 לאלופה שבדרך בוסטון, כשהפעם הפייסרס נפגעים בעצמם מהפציעות, כאשר טייריס האליברטון לא שיחק בשני המשחקים האחרונים נגד הסלטיקס.

ללמדכם, חביבי, שהנבואה עברה מן הארץ ובמיוחד מגבעתיים, אבל מסתבר שאופטימיות היא מותרות שאוהד הפייסרס יכול להרשות לעצמו.

הפייסרס של העונה שעברה היו הקבוצה הכי כיפית לצפייה, למי שאוהב כדורסל התקפי, שוטף ומשתף: ראשונה בנקודות למשחק עם 123.3 נק' שקלעה בכל ערב;  92.7 זריקות למשחק ב-50.7%, ועם אחוז אפקטיבי של 57.8% – ראשונים בליגה בכל אחת מהקטגוריות הללו; מקום ראשון באסיסטים עם 30.8 למשחק; רייטינג התקפי של 121 (מקום שני בליגה); שישה שחקנים בספרות כפולות (לא כולל סיאקם שהגיע באמצע העונה וברוס בראון ובאדי הילד שעזבו במהלכה), ועוד ג'יילן סמית' ואנדרו נמבהארד עם 9.9 ו-9.2 נק' למשחק בהתאמה. בקיצור, כיף חיים היה בפייסרס בחצי המגרש שכיף לשחק בו.

אממה, מרוב שהיה כיף בהתקפה, החבר'ה השקיעו את מרבית מרצם רק בצד הזה של המגרש, וההגנה, אפעס, לא הייתה ממש קיימת: מקום 27 בליגה בספיגת נקודות למשחק (120.2); מקום 28 בליגה בריבאונד (41.5 למשחק); מקום אחרון (!!) בליגה באחוז מהשדה של היריבות נגדה; מקום אחרון בליגה בכמות זריקות עונשין של היריבה, ללמדנו שגם אם מישהו ניסה לעשות הגנה, זו לא הייתה הגנה חכמה במיוחד; רייטינג הגנתי של 118 (מקום 24 בליגה).

בקיצור – ההתקפה העידית שבעידית, ההגנה איפשהו בין שארלוט לדטרויט.

במהלך העונה הפייסרס הביאו בטרייד את פסקל סיאקם, השריד האחרון שנשאר בטורונטו מהאליפות ההיא, תמורת ברוס בראון, ג'ורדן נווארה ושלוש בחירות סיבוב ראשון, ושחררו לפילידלפיה את באדי הילד, תמורת פורקאן קורקמאז (שנחתך מיד) ושתי בחירות סיבוב שני. בניגוד למסורת, ג'ורג' היל לא הגיע הפעם תמורת בחירת סיבוב שני.

מכל המיקס הזה ריק קרלייל, בעיצומה של הקדנציה השנייה שלו במועדון, רקח, עם טאץ' קטן מאלילת המזל והבריאות, גמר מזרח שבו לפרקים הפייסרס היוו יריבה ראויה לאלופה שבדרך, אך היעדרו של האליברטון והחלטות אימון מעט תמוהות ברגעים המכריעים של משחקים 1 ו-3 בסדרה מול הסלטיקס, חרצו את גורל המועדון להפסד מכובד בחלקו בגמר המזרח.

הפגרה שהייתה

טיסות נכנסות: ג'יימס ווייסמן (חופשי, מדטרויט), ג'אליל אוקפור (חופשי), ג'וני פרפי (רוקי ממכללת קנזס, בחירה 35), קול סווידר

טיסות יוצאות: ג'יילן סמית' (לשיקגו, תמורת 27 מיליון לשלוש העונות הקרובות), אוסקר צ'יבווה (חופשי ליוטה), דאג מקדרמוט (חופשי, נטול קבוצה).

מה עושים כשסנטר שנבחר בלוטרי בדראפט 2020 (קצת לפני האליברטון), לא עמד בציפיות, הגיע לפייסרס כשהמניה שלו ברצפה ועבר שיקום למעמד שחקן לגיטימי בליגה, עוזב? מביאים סנטר שנבחר בלוטרי בדראפט 2020 (קצת הרבה לפני האליברטון), שלא עמד בציפיות וזקוק לשיקום. ג'יימס ווייסמן, שלפני שנתיים הייתי מוכן להעביר תמורתו (ותמורת ג'ונתן קומינגה) את מיילס טרנר ובחירת סיבוב ראשון, מגיע בחינם מהכאוס של דטרויט, שם נדחק להיות הסנטר הרביעי ברוטציה, אחרי שלא הראה ולו קמצוץ מהפוטנציאל שמתחבא אי שם בגוף הבנוי לתלפיות הזה, לעמדת המחליף של אותו הטרנר. ג'וני פרפי מגיע היישר מהסיבוב השני, אחרי שברוב המוקים מוקם בסיבוב הראשון, כדי להוסיף עוד כוח אש מהספסל ועוד מילוי לתקן לבן ברוסטר, אחרי שמקדרמוט עזב.

בקיצור, עונת מלפפונים יבשה כמו שדה כותנה ביוני. האקשן האמיתי בפייסרס התמקד בשימור הקיים:

פסקל סיאקם האריך חוזה ב-4 שנים תמורת 189 מיליון דולר; אובי טופין האריך חוזה ב-4 שנים תמורת 58 מיליון דולר; אנדרו נמבהארד האריך חוזה ב-3 עונות (ייכנס לתוקף ב-25/26) תמורת 59 מיליון דולר; וגולת הכותרת, לפחות מבחינת אוהד אחד אי שם המזרח התיכון – האליל, הסמל, האנטאצ'בל טי ג'יי מקונל האריך חוזה ב-4 שנים (ייכנס לתוקף ב-25/26) תמורת 45 מיליון דולר.

ביחד עם החוזה של האליברטון, על הנייר חמשת אלו נעולים במועדון לעוד 4 עונות לפחות, וארון נייסמית' שחתום לעוד שנתיים. אלו שלא כלולים ברשימה הזו, הם סימני השאלה לקראת העונה הבאה:

מיילס טרנר – הסנטר הפותח והשחקן הוותיק בקבוצה (נכנס לעונתו העשירית בקבוצה) מסיים חוזה בתום העונה. הסחורה שהוא מביא לשולחן מוכרת – קליעה משלוש (35.8% בעונה האחרונה על 4.2 זריקות לערב), חוסם טוב אבל מגן טבעת רך וריבאונדר חלש (פחות מ-7 ריב' לערב). יהיה מעניין לבחון את השילוב שלו ושל סיאקם ביחד בקו הקדמי, כאשר על פניו בהתקפה היכולת של טרנר לרווח תפנה לסיאקם מקום לעבוד בצבע עם הכניסות המתגלגלות שלו, שנראות גמלוניות אבל יעילות, ובהגנה הניידות של סיאקם והחוש שלו לריבאונד יוכלו לשחרר את טרנר מלרדוף אחרי גארדים אי שם מעבר לקשת. בחצי העונה של סיאקם בפייסרס חל שיפור הגנתי קל, ויהיה מעניין לבחון את השילוב הזה על פני עונה שלמה שהגיעה אחרי מחנה אימונים והשתלבות של סיאקם בקבוצה. בין אם זה יעבוד ובין אם לא, קווין פריצ'ארד יצטרך לקבל החלטה לא פשוטה לגבי טרנר, כי הארכת חוזה שלו תגרום לפייסרס לפלרטט עם האפרון הראשון.

החוזה לטרנר גם יכריע, לדעתי, בעתידם של שני סימני השאלה הבאים, שתי בחירות הדראפט טופ-10 של הפייסרס מהשנתיים האחרונות – בנדיקט מאת'ורין וג'אראס ווקר.

בנדיקט מאת'ורין, בחירה 6 בדראפט 2022, נכנס לעונתו השלישית במצב מורכב. אחרי עונת רוקי טובה בסך הכל, מאת'ורין פתח את העונה כשוטינג-גארד הפותח בחמישייה תוך שהוא מוריד את באדי הילד לספסל. הניסוי הזה לא צלח, ומהר מאוד מאת'ורין מצא עצמו חוזר לספסל. ההורדה חזרה לעמדת המחליף עשתה למאת'ורין לא רע, והוא קצת חזר לעצמו ומצא חזרה את הזריקה שלו (סיים עם 37.4% מהשלוש על 6.6 זריקות לערב), עד שנפצע לפני הפלייאוף, במהלכו לא שיחק דקה וראה את אנדרו נמבהארד משתלט על עמדת הגארד הפותח ליד האליברטון, וגם מקבל חוזה יפה. מצד אחד, עמדת השחקן השישי תפורה יותר טוב למידותיו של מאת'ורין, כגו-טו-גאי של החמישייה השנייה שיהנה גם מניהול המשחק של מקונל. מצד שני, זה לא מה שציפו ממנו כשנבחר כל כך גבוה בדראפט, וייתכן שההחלטה על החוזה לטרנר תחרוץ את המשך דרכו של מאת'ורין בפייסרס, שהיחס אליו יהיה כאל נכס לטרייד ולא אל חלק מליבת הקבוצה העתידית.

 ג'אראס ווקר, בחירה 8 בדראפט 2023, שיחק בסך הכל ב-33 משחקים, קיבל בהם 10.3 דק' לערב, רובן בגארבג' טיים, והראה בעיקר שהוא מאוד מאוד בוסרי. הציפייה שלי ממנו לעונה הקרובה היא להפוך למומחה ההגנה של הקבוצה, עם גוף חזק שמחולק טוב על 2.03 מ', גם אם ההתקפה עדיין בהתגבשות, הוא יכול וצריך להיות הקורט ראמביס של השואו-טיים פייסרס. הסגל של הפייסרס עמוס לעייפה, אולם העמדה הקלאסית של ווקר, עמדה מס' 4, דלילה מאוד ובאמצעות ההגנה הוא יכול להרוויח את מקומו על הפרקט. אחרת, עם הארכת חוזה לטרנר ובמיוחד אם הסגל יראה שהוא כאן ועכשיו ויש פוטנציאל לעשות משהו גדול באמת, יכול להיות שייארז יפה ביחד עם מאת'ורין בחבילת טרייד תמורת סווינגמן אולסטאר.

טבלת עומק לפי עמדות

העונה שתהיה

תסריט פסימי: ההתקפה לא שוטפת כמו בעונה שעברה אך ההגנה דומה לשנה שעברה, והפייסרס מקרטעים להם בשיפולי צמרת המזרח בואכה פלייאין. בדדליין מחליטים בהנהלה ללכת אול-אין ומעבירים את מאת'ורין, ווקר, נמבהארד וערימה של בחירות לשיקגו תמורת זאק לאבין. טרנר מסרב להאריך את החוזה, האליברטון לא מצליח להישאר בריא ומקבוצה של כדורסל שיתופי זו הופכת לקבוצה אנוכית בה כל אחד משחק בשביל עצמו. כמות הכישרון מספיקה למקום 7 עם מאזן חצוי, הפסד במשחק הפלייאין הראשון לאותה שיקגו וניצחון על אטלנטה במשחק הפלייאין השני, רק כדי להפסיד שוב לסלטיקס בסוויפ, הפעם בסיבוב הראשון. במקביל, פילידלפיה עם פול ג'ורג' זוכה בטורניר אמצע העונה ומגיעה עד לגמר המזרח, שם מפסידה למילווקי, שתפסיד בתורה לדאלאס בגמר עם לוקה שמתאסלם בעקבות קיירי.

תסריט פסימי מוגזם: העונה נפתחת מצוין, אחרי החודש הראשון של העונה הפייסרס במקום השני במזרח, ההגנה משתפרת וההתקפה שוטפת כרגיל. או אז, ב-19.11.2024 הפייסרס מתארחים בטורונטו לעוד משחק. חמש דקות לסיום, כאשר הפייסרס מובילים בבטחה, מאבק על ריבאונד בין פסקל סיאקם לאר ג'יי בארט מתלהט עם דחיפות הדדיות. השופטים מפרידים וסיאקם הולך ונשכב על שולחן המזכירות, ואז – אחד מאוהדי הראפטורס משליך כוס בירה לעברו של סיאקם בצעקת "בוגד", סיאקם מזנק ליציע להכות את אותו אוהד, טרנר בעקבותיו ומתפתחת קטטה המונית על הפרקט וביציעים. רק אחרי חצי שעה ובליווי משטרה הפייסרס יורדים לחדר ההלבשה, שם סיאקם שואל את האליברטון "אתה חושב שיעשו לנו משהו על זה?", והאליברטון לא עונה. יומיים אחר כך מגיעים העונשים – סיאקם מורחק לכל העונה, טרנר מורחק ל-40 משחקים, האליברטון וטופין מורחקים ל-20. הפייסרס השבורים מצליחים עוד איכשהו לגרד פלייאין ואף להשתחל לפלייאוף מהמקום השביעי, רק כדי להפסיד בסוויפ לניקס. בקיץ נרקח הטרייד הגדול בהיסטוריה של הליגה, שמערב 5 קבוצות ו-16 שחקנים, שליבו העברת פסקל סיאקם לניו אורלינס תמורת טריי מרפי ודייסון דניאלס. בטרייד נוסף, שנערך לבקשתו, האליברטון עובר לאטלנטה תמורת טריי יאנג. קרלייל מתפטר בפעם השנייה ונשבע שהפעם הוא לא חוזר, עוזרו ג'ים בוילן מקודם לעמדת המאמן הראשי.

תסריט אופטימי: סנופי דיסקו. ההתקפה שומרת על הקצב מהעונה שעברה, אבל הפעם עם הגנה סבירה שמדורגת במקום טוב באמצע. מאת'ורין ממצב עצמו כסקורר אקספלוסיבי מהספסל ומסיים שני בהצבעות ל'שחקן השישי', ווקר מוצא את עצמו כגורו ההגנה של החמישייה השנייה, האליברטון ומקונל מפטמים את שחקני הפייסרס בלי הפסקה והפייסרס טסים  עד למקום השלישי במזרח, שם אחרי ניצחון על מילווקי עם יאניס בריא בסיבוב הראשון וניצחון על הניקס הבריאים בסיבוב השני (שוב ב-7 משחקים), הפייסרס עולים לגמר המזרח מול בוסטון בלי כוכביות הפעם, ואמנם מפסידים 4-2 לסלטיקס (שיפסידו בגמר לדנבר), אבל עם טעם של עוד ובתחושה ששיפור קטן נוסף בתוך הסגל עצמו יאפשר לפייסרס לקחת את המזרח.

תסריט אופטימי מוגזם: Revenge. העומק של הפייסרס הוא יותר מדי לרוב הקבוצות, ההתקפה מגבירה קצב וההגנה לא נשארת מאחור כשהשילוב של סיאקם וטרנר נראה טוב בשני צידי המגרש, ו-ווייסמן בכלל אוטם את הצבע כשטרנר לא משחק. להקת הקצב מנגנת בהרמוניה מושלמת כל הדרך למקום השני במזרח, עם לא פחות משמונה שחקנים שקולעים בדו-ספרתי. בסיבוב הראשון הפייסרס חובטים במיאמי עם סוויפ ג'נטלמני כשנייסמית' גורם לפלייאוף ג'ימי באטלר להיראות כמו פלייאוף פול ג'ורג'. בסיבוב השני הפייסרס פוגשים את פלייאוף פול ג'ורג' בכבודו ובעצמו עם פילידלפיה. ג'ואל אמביד אמנם נותן תצוגת MVP בסדרה עם 35 נק' למשחק (ו-16 זריקות עונשין למשחק, הצגה אומרים לכם), אבל העומק של הפייסרס מול חבורת הקשישים שמנגד מכריע את הסיקסרס בשישה משחקים, כאשר המשחק השישי מוכרע עם שלשת ניצחון של האליברטון שמנופף לשלום לקהל הביתי בפילידלפיה. בגמר המזרח הפייסרס פוגשים את הניקס, שהפתיעו את הסלטיקס לפני. בקרב סגנונות אפי שמגיע לדרגת הקלאסיקות מהניינטיז, הפייסרס מנצחים את הוילאנובה ת'יבס ב-7 משחקים, לרבות חסימת ניצחון של טי ג'יי מקונל על שלשה של ברונסון א-לה מאנו ג'ינובילי.

בגמר, הפייסרס פוגשים את הלייקרס, לברון ושדי העבר. כל המדיה מתעסקת רק בלייקרס, סטיבן איי סמית' מכריז שלברון קורא תיגר על מייקל בתור השחקן הגדול בהיסטוריה, ואנתוני דייויס מצהיר כי מגיע לו לקבל את שחקן ההגנה של העונה. בתום שני המשחקים הראשונים התוצאה בסדרה היא 1:1. למשחק השלישי האליברטון עולה חולה, מאבד כדורים ויורד לספסל מותש בתחילת הרבע הרביעי כשהלייקרס ביתרון מבטיח. לברון ורדיק נתפסים בעדשת המצלמה מחקים את השיעול של האליברטון וצוחקים. בשלושת המשחקים הבאים הפייסרס מזכירים ללייקרס שקארמה היא חוף, עם קונצרט של כדורסל היישר ממדרשה של סן אנטוניו 2014. הפייסרס מפרקים את הלייקרס עם שלוש תבוסות ללא תנאי, סיאקם גורם לדייויס להיראות כמו אדי קרי, במשחק השישי אפילו ג'יימס גונסון מפציע עם דאבל פיגרס. 4-2 ואליפות לפייסרס, האליברטון FMVP, החמישייה השנייה של מקונל, מאתורין, שפרד, טופין ו-ווייסמן יוצרת תקדים וזוכה ביחד בתואר 'השחקן השישי', קייטלין קלארק צוהלת ביציע ורג'י מילר בוכה בעמדת השידור.

תסריט ריאלי: המזרח התחזק אבל גם הפייסרס לא פראיירים, שיפור קל ל-50 ניצחונות ומקום חמישי במזרח, ניצחון בסיבוב הראשון על קליבלנד והפסד מכובד מאוד לסלטיקס בסיבוב השני, שולח את הפייסרס לקיץ בתחושה אופטימית שיש עוד על מה לעבוד אבל יש עוד עם מה לעבוד.